כמו סדרות רבות בקיץ שעבר, כאשר "חופים של סודות" ("Outer Banks") עלתה בנטפליקס, היא הייתה בדיוק מה שהיינו צריכים בעיצומה של מגפה שסגרה אותנו בבתים ומנעה מאיתנו לצאת אל העולם הגדול. היא הקנתה תחושה של חופשה רחבת ידיים, נוסטלגיה וסכנה. הסיפור עסק בחבורת נערים אסתטיים להפליא בצד העני של עיירת האי אאוטר בנקס שבקרוליינה הצפונית. אביו של אחד מהם, ג'ון בי (צ'ייס סטוקס), נעלם לפני מספר חודשים והשאיר אחריו מפת אוצר ואובססיה של שנים למציאת מטמון אבוד בשווי מאות מיליוני דולרים, שהיה בקרבי ספינה ששקעה מול חופי המקום. כמתבקש, הקרבה לגילוי הסכום העצום הזה מביאה אל המקום גם גורמים מפוקפקים ומסוכנים, בראשם וורד קמרון (צ'רלס אסטן), משועי הצד העשיר של האי. כמתבקש, בין בתו שרה (מדלין קליין) לג'ון בי נרקם סיפור אהבה.
זה לא שהעונה הראשונה של "חופים של סודות" הייתה יצירת מופת, אבל את מה שעשתה היא עשתה נפלא: ממזגת בין סדרת נעורים שמתובלת בענייני מעמדות א-לה "האו. סי", לבין סיפור הרפתקאות סוחף שפשוט אין כמוהו בטלוויזיה, לפחות לא לקהל שאינו ילדים: מפת אוצר אבוד, שלל גורמים מסוכנים שרודפים אחריו, מרדפים על המים והיבשה והימנעות גם מהרעים וגם מה"טובים", משטרה שגורמים רבים בה מושחתים. צפייה נוספת בעונה הראשונה לקראת החדשה, שעלתה בסוף יולי בנטפליקס, איששה מחדש את חוזקה. מהודקת, מחושבת, מושכת, מצודדת ולא פעם משלהבת. אחת הסדרות הכיפיות על המסך.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
למרבה הצער, כמו סירה שהמנוע שלה נדפק באמצע הדהרה, העונה השנייה של "חופים של סודות" מחרחרת לכל אורכה. זה תקף בכל היבט שלה. למשל מערכות היחסים. הקשר בין קיארה ופופ (מדיסון ביילי וג'ונתן דיוויס) הרבה פחות מעניין מכפי שהסדרה סבורה, ובאשמתה הבלעדית. "חופים" משרטטת אותם בקפריזיות מגלגלת עיניים: רגע אחד הוא מאוהב בה והיא לא, פתאום היא רוצה והוא לא, אחרי כן הוא עורג לה והיא לא וכך עוד ועוד.
זה בדיוק ההפך מהאופן שבו נרקם הסיפור של ג'ון בי ושרה בעונה הראשונה, שהיה מהוסס ושובה וגרם לנו להריע להם. כנראה לא בכדי הכימיה ביניהם תורגמה לקשר רומנטי גם בחיים האמיתיים. אלא שגם שני אלה מקרטעים בעונה השנייה, ולא בגלל הטריז שהסדרה תוקעת ביניהם - הוא דווקא מתקבל על הדעת. הבעיה מגיעה עוד לפני כן, עם ה"נישואים" והרצינות התהומית שבה הם מתייחסים אליהם.
שני הממדים האלה, גחמנות מצד אחד וקיצוניות מצד שני, משקפים את הדרך שבה יוצרי "חופים של סודות", האחים ג'וש וג'ונאס פייט יחד עם שאנון בורק, נוהגים עם התסריט כולו בעונה הזו: הכל במקסימום, הכל בומבסטי, הכל כדי לשרת את השיא הנוכחי, וכל מה שקורה משמעותי רק לאותו הרגע. אמנם יש בכך זיקוק של רוח הנעורים, אבל מה לעשות, אי אפשר ליצור כך טלוויזיה טובה.
אם בעבר "חופים של סודות" עוד ניסתה לשוות לעצמה מראית עין של עלילה עקבית ומוסדרת, הפעם היא משליכה את השכל הישר מבעד לחלון. שוב ושוב העונה השנייה מעליבה את האינטליגנציה, הופכת את הדמויות שלה לגיבורי-על ומונעת מעצמה ומהם השלכות כמעט לחלוטין. כל פרק בה כל כך עמוס מהתרחשויות עד שזה נראה כמו ניסיון - לגמרי עקר - להסיח את דעתנו מהחורים, היעדר ההיגיון וחוסר העקביות שהיא מלאה בהם.
שימו לב, מכאן והלאה ספוילרים לכל העונה. אם לא צפיתם ואינכם רוצים לדעת מה קורה, הפסיקו לקרוא עכשיו או דלגו לפסקה האחרונה.
קחו לדוגמה את שרה, אחת הנערות הפופולריות באאוטר בנקס. כאשר היא וג'ון בי "שואלים" את הטלפון של המנקה במלון בנסאו, למה שרה לא מצלמת פשוט סרטון לעוקביה הרבים שבו היא מספרת מי באמת ירה בשריף? מאוחר יותר, בזמן שהפוגס עוקבים אחרי וורד וצופים בו יורה בגאווין, מה לעזאזל מביא את קיארה להתנהג כמו מטומטמת, לצאת ממקום המסתור ולקרוא לעברו "רוצח", מלבד הצורך של התסריט לכפות סצנת מרדף? למה לעזאזל שוורד יביא לגאווין מלכתחילה את האקדח שמפליל את בנו? ואם בתחילת העונה וורד אומר שהזהב עובר מיד לשוויצרים, איך זה שבסוף העונה משפחתו מנסה לאתר שוב את הזהב ולא את התשלום עליו?
הגישה חסרת הגבולות גורמת ל"חופים של סודות" לחתור תחת עצמה, לשחוק את מה שהפך אותה למוצלחת ומענגת כל כך בעונה הראשונה. כמה פעמים נראה סצנה הרת גורל, לפעמים מרעידת אמות סיפים, שמסתיימת בפרק הבא בקול ענות חלושה, לפני שיפסיק להיות לנו אכפת? אם מישהו נחנק עד סף עילפון, הוא לא חוזר לעצמו בן רגע ובלי סימנים על הצוואר. אם נער ננשך ברגלו על ידי תנין, הוא לא מסוגל להמשיך לרוץ ולקפוץ ולדלג כרגיל בלי אפילו שייבדק או ייחבש. אם מישהי נורית וחווה מוות קליני במשך כמה דקות, היא לא מיד קמה על הרגליים וממשיכה להתרוצץ.
"חופים של סודות" מקריבה את ההשלכות והתוצאות לטובת ריגושים זולים, ואפשר ממש לראות לאורך העונה איך היא רק מגדישה את הסאה יותר ויותר. חשבתם ששובה של שרה לחיים היה שומט לסתות? חכו שתראו שוורד בעצם לא מת!!! נדהמתם כשראיתם שוב את פניו? לא תאמינו איזו דמות שחשבתם שמתה כל הזמן הזה בעצם נותרה בחיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
גם בסבך הקשקושים האלה יש לא מעט שפועל לטובת "חופים של סודות". היא מושקעת, שופעת ומרהיבה לעין. הכימיה האמיתית בין הקאסט בוהקת על המסך. דמותו של ג'יי ג'יי מלבבת והוא מגולם נהדר על ידי רודי פנקו. ובסופו של דבר, אף סדרה אחרת בטלוויזיה עדיין לא עושה את מה שהיא עושה - סיפור הרפתקאות מובהק, כמו בספרים הקלאסיים של רוברט לואיס סטיבנסון, אלכסנדר דומא או ז'ול ורן. זו בדיוק הסיבה שהירידה הדרסטית ברמתה של "חופים של סודות" כל כך מבאסת: הכיוון של היוצרים ברור, הסדרה עודנה להיט עולמי ענק, ובהתאם - ספק גדול אם היא תשתפר בעונות הבאות.