יופי, אנשים חכמים, שבמקום לתת את הכסף לאור שפיץ, שהייתה יודעת מה לעשות איתו, העשירו את אורן חזן. מדהים שבמשך עונה שלמה ניסיתי למצוא בו משהו לחבב, והמקסימום שהצלחתי לעשות זה לפתח חירשות סלקטיבית מתוך הגנה עצמית, כי הוא פשוט בלתי. מעבר לכך, חייבים לסכם ולומר שזאת הייתה עונת "האח הגדול" הגרועה ביותר בתולדות הפורמט.
אבל נתחיל במחמאה (כן, אתם רואים טוב, זו אני) הכימיה, התקשורת, הוייב, או איך שלא תקראו למה שקורה בין לירון ויצמן לגיא זוארץ, השתפרה פלאים. אני שייכת לאלה שלא מסוגלים לשאת את קולו המנומנם של רפי רשף מקריא ביובש תקצירי חיים של אחרים, ומעדיפה בהרבה את סגנון ההנחיה של רותם ואסי, שכולו אלתורים ושכונתיות. גם סגנון ההנחיה של הצמד הנ"ל היה לי טיפה כבד מדי - יש משהו בהקראת טקסטים כתובים מראש ומלאים במשחקי מילים, שכבר לא עובד עבור האוזן העכשווית שרגילה לסטורי וליוטיוב, בדיוק כמו שקשה להתייחס לתיאטרון ברצינות אחרי שהמוח התרגל לרמת השכנוע של הויז'ואלים הקולנועיים. לשמחתי, עם כניסתן של הסניקרס למלתחה של ויצמן, גם הטון המכופתר שמתאים יותר לסנדלי סטילטו, התרכך והשתחרר, וטוב שכך.
רומנים לא היו לנו העונה, וממש ממש חבל, כי זה משהו שיכול היה להציל אותנו מהשיממון. אגב, מישהו זוכר את אייל ברקובר? מה נשמע איתו? באיזו עונה הוא השתתף? מדובר באחד הליהוקים הפחות זכירים בכל הזמנים, למרות הציפיה שהבחור הלא פנוי רגשית הזה (כי הוא מאוהב בעצמו) יצליח לייצר איזה מתח מיני עם מישהי. טיפ למלהקי העתיד - אולי כדאי ללהק יותר רווקות ורווקים לעונה הבאה, כי אי אפשר באמת לצפות לרומנים אם עשרה מהדיירים נשואים, תפוסים, או דתיים, והשאר הם רומי גיאור ותמיר ורדי. תהיו רציניים, בחייאת.
עוד דבר נחמד שקרה בעונה הזאת, שכנראה קשור לעובדה שזו הייתה עונת VIP ולא היה נעים להפקה לתת להם לרעוב, הוא שהפוקוס המוגזם על התקציב ירד בהרבה. מצד אחד התקציב הוא אבן הפינה של הפורמט, יצרן המצוקה וכבשן הריבים היעיל ביותר, אבל הספיק לנו. גם העונה היו כמה קטטות על חלב שיבולת שועל, שבעה אגוזים שנחמסו על ידי ציפי מבלי משים, ועוד כמעט ריב בנוגע לכרעיים של עוף.
על הסיגריות לא שמענו כמעט, תודה לאל, כי כמעט בכל פעם שהיה לבית תקציב בסיסי, האח הגדול דאג לפצות את הדיירים על ידי הקמת מרקט בחצר ותפירתו לתוך משימה, כדי להצדיק את המהלך המאולץ. אמנם זה נעשה בצורה שקופה כמו כל הרגעים השיווקיים בעונה (נינג'ה גריל, אם מישהו פספס. אחלה מכשיר. קאצ'ינג!), אבל לפחות לא נאלצנו לצפות בהתפרצויות זעם שנובעות מתת תזונה, ויכולנו להתרכז במשימה שהפקה נתנה לנו - לשבת בבית ולהתרגש מהדיירים.
"היית דייר מרגש", "ריגשת", "איזה מרגשת את", הם ה"עברתי תהליך" החדש, ונראה כאילו זו הייתה המטרה העיקרית בעונה הזו - לא להעלות נושאים חשובים לדיון, לא לייצר דינמיקות מעניינות, ולא להעביר אג'נדה טבעונית, ימנית או שמאלנית, אלא לגרום לדיירים לבכות. לחלוק עם הצופים סיפור חיים, ורצוי אחד כואב, ולרגש זה את זה ואותנו כמו פלאפרים בסרט פורנו. כל כך הרבה משימות נתפרו במיוחד בשביל לסחוט רגש, שזה כבר היה מביך.
בואו, תמיר בסך הכל מנהל חיים די טובים, וכל הסיפור שלו מתמצה ביציאה מהארון מאוחר מדי, משפחה לא להיט ותחושת בדידות. מה אני אגיד לכם, הכרתי כמה אנשים שעברו דברים יותר קשים, הם בודדים, וגם אין להם ילדים. אני בעדו, והלוואי שימצא אהבה ויפסיק להיבהל מכל טריקת דלת במרחקים, אבל להתייחס אליו כאל דמות טראגית אני לא יכולה, סליחה.
גם חוסר הביטחון של עומר ברזני לא באמת מרגש בעיניי. כולנו חסרי ביטחון, עם סיבה מוצדקת או בלעדיה, מה גם שאצלו זה טיפה לא אמין. דווקא הסיפורים הכואבים באמת, כמו הילדות של טיטי והמוות של אחיה של שרית, קיבלו פחות פוקוס ביחס לכל מה שקשור לתמיר ועומר, שהפכו מוקדם מדי לכוכבי העונה היחידים, כשאורן חזן מדדה אחריהם בסגנונו הנאג'ס אגרסיב. כל שאר הדיירים פוספסו לגמרי, ולא בגלל שהם לא אנשים מעניינים.
הרי ל"האח הגדול" מלהקים טייפקאסטים - הומו, ימני, שמאלני, ערבי, אתיופי, נכה, לסבית, מבוגר, דוגמן, אושיית רשת. הגיע הזמן שזה ישתנה, ובמקום טייפקסטים ילהקו פשוט בני אדם שיש להם מה להגיד. אבל קודם צריכה להשתנות ההנחה שעצם היות אדם הומו, ימני, פיסח, או שלושתם, הוא לא בהכרח החלק המעניין ששווה להבליט בו. זה רק החלק המוחצן יותר, שבדרך כלל נמצא שם כדי לכסות על החלקים הבאמת מעניינים.
למשל, היה מעניין אותי לשמוע יותר על שרית וסטטיק, וספציפית על חוסר הביטחון שלה בקשר שלהם. היא ביטאה את החרדה הזו שלה בהזדמנויות מספר, והיה מעניין להבין לעומק למה היא מפחדת שהוא מתגעגע אליה פחות, או לא אוהב אותה כמו שהיא אותו. זו תחושה שהמון אנשים יכולים להזדהות איתה, ובמקרה שלה ושל סטטיק זה גם מספיק צהוב בשביל להיות טלויזיוני, והיה צריך להתעסק בזה הרבה יותר.
היה מעניין אותי גם להבין איך עומר ברזני הפך פתאום לאדם דתי שמדבר בעין מודגשת ומבקש שהשם יעזור לו בכל פעם כשהוא רואה חוטיני. זה לא זכור לי מהעונה של "המירוץ למיליון", שבה פלרטט יופי עם כל גויה שפגש, דיבר רגיל, ולא היה אדוק במיוחד. בנוסף, הפחד שאנשים לא יאהבו אותו והצורך לברוח ולהיות לבד נשמעים כמו חרדה חברתית שצצה בשנים האחרונות, שלא לדבר על העובדה שהוא עדיין גר עם אמא שלו. היה צריך להתעסק בזה יותר.
הייתי גם שמחה לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של החיים הפרטיים של ציפי רומנו הנשואה בשנית, אל אישיותה של מאיה בצלאל, ושל דנה רון. שלושתן פי כמה יותר מעניינות מכמעט כל מי שהיה שם, וגם ממי שישב בגמר, למרות שכל אחד מהם - תמיר, עומר ושרית - היה ראוי לזכות יותר מאורן חזן, הילד הבריון של העונה, שרב, העליב, זלזל, דרס ולא תרם דבר טוב אחד לשיח בבית.
מה הלו"ז? זו פשוט זכייה מבישה, ובאמת שלא ברור איזה כישוף שחור גרם לכם להצביע לו. הסיבה היחידה שאני יכולה להעלות על דעתי היא שהחום הנורא של אוגוסט שלק אתכם כמו ביצים קשות ודפק לכם את המוח, ולגבי זה, יש לי חדשות טובות עבור כולנו - ספטמבר מתחיל היום. לא שהולך להיות פחות חם בקרוב, אבל פסיכולוגית זה נותן קצת אופטימיות, ואופטימיות מנדפת זיעה. עוד פרט מעודד, בעיקר עבורי, הוא שהעונה של "הישרדות" כבר צולמה, "המירוץ למיליון" כנראה לא יקרה בגלל הקורונה, אז יש לי לפחות שנה להתאושש, לפני שהוא יצוץ להטריל בעוד ראיליטי. הוא יצוץ, תהיו בטוחים בזה, וכשזה יקרה, כולנו נזכור מי האשמים.