"הזמן שחולף לא מטריד אותי, בגלל שאני הולך עם הזמן, אבל מה שמטריד אותי עכשיו שאני למעשה לא ממשיך ליצור דברים חדשים" - כך אומר לוואלה! תרבות המלחין, המעבד, הפסנתרן וחתן פרס ישראל לזמר עברי, דובי זלצר. "זה קורה מטבע הדברים, ובעיקר בגלל שאני לא חי עכשיו בארץ, במקום שממנו אני שואב את ההשראה. חוץ מזה, היתה תקופה שאני כתבתי דברים, והיום יש חדשים שכותבים שירים. צריך לתת מקום לדור החדש להתבטא". השיחה עם זלצר התקיימה באירוע המחווה המרגש שנערך לכבודו ביום שישי בתיאטרון הבימה, לרגל הגיעו לגיל 90, במעמד שר התרבות חילי טרופר ובהשתתפות אמנים רבים.
דובי, ממה קיבלת השראה בלחנים שלך, למשל במקרה הלהיט הגדול "הנני כאן" שהלחנת למילות חיים חפר וביצע במקור יהורם גאון?
"אני מוכרח להודות שמנגינות שלי, שאני מקווה שהן אהובות, צומחות מהמילים. והמילים של חיים חפר נתנו לי המון השראה. הסרט 'אני ירושלמי' של יהורם לא התחיל כסרט עם הרבה מוזיקה. זה היה צריך להיות סרט עם ראיונות של יהורם עם אנשים בירושלים. ובסוף הוא בא אלינו ומצא את הרעיון הזה, שנכניס סדרה של שירים. חיים ואני עבדנו באינטנסיביות רבה, והשירים שיצאו באמת ליוו את הסרט, כמו 'הנני כאן', 'השר משה מונטיפיורי', 'אני עושה לי מנגינות'. כל השירים האלה נבעו מהרעיונות והמשולש הזה - חיים, יהורם ואני".
אתה יוצר מאוד ורסטילי, הצלחת מאוד בהרבה סגנונות - מקלאסי דרך פאנק ועד פופ. המגוון הזה הוא יותר ברכה, כי זה הופך את החיים לעשירים יותר - או קללה - כי השירים שלך פעמים רבות לא מזוהים איתך?
"תשמע, קרה לי בחיים שכתבתי הרבה דברים שאנשים לא יודעים שאני כתבתי, והפכו כמעט לשירי עם. הייתי במצבים שונים שהיו שירים מאוד מוצלחים ופופולריים - ולא ידעו שזה אני".
וזה מבאס אותך, שהקלאסיקות שלך לא מזוהות איתך בקהל הרחב? למשל, שירי "קזבלן" מזוהים עם יהורם גאון ואפילו עם הבמאי מנחם גולן אבל הרבה פחות איתך, המלחין.
"הלחנים שלי באיזשהו מקום נתנו את החיים הארוכים למחזות הזמר האלה. מה אני יכול לעשות, לצאת לרחוב ולצעוק 'אני כתבתי'? השירים שנשארו מוכיחים שאם יודעים או לא יודעים מי הלחין אותם, בכל זאת יש להם ערך, הם קיימים. אולי יום אחד יגלו באיחור מי כתב את השירים האלה, אבל גם אם לא יגלו טוב שכתבתי כי השמחה הגדולה שלי היא שהם הפכו לחלק מהתרבות הישראלית, הפכו לחלק מהפולקלור וחלק מהחיים המוזיקליים. זה הדבר החשוב. אני מקווה שעם הזמן יזהו את השירים האלה איתי, וזה לא יהיה שייך רק לתרבות העממית".
איזה שיר שלך הצליח במפתיע למרות שחשבת שלא יצליח, ואיזה שיר שלך לא הצליח למרות שחשבת שיצליח?
"זו שאלה קשה ביותר. אף שיר אני לא יודע שיהיה הצלחה או שלאגר. זה קומבינציה. אני כותב במחשבה לבטא את המילים. המנגינות צריכות לנבוע מהמילים ולא להפריע למילים. כששמעתי והקשבתי לביצועים שעשו לשירי באירוע המחווה בהבימה מאוד התרגשתי, זה היה מאוד מרגש בגלל המפגש בין המילים למנגינה. זה הדבר החשוב ביותר".
כשאתה משקיף על הקריירה שלך, במה אתה גאה במיוחד?
"היצירה הכי גדולה והכי חשובה שכתבתי זה הרקוויאם לזכרו של ראש הממשלה הגדול שלנו שנרצח, יצחק רבין. אורך היצירה קרוב לשעה ו-20. היא נובעת מהלב, נוגעת ללב, ומבטאת את האהבה שלי אליו ולרעיונות שלו. היא ביטאה המון רגשות והרבה מהדרמה, הכאב והתקווה לשלום, שרבין היה סמל שלה. היא נוגנה במקומות שונים בעולם עם התזמורות החשובות ביותר, בניו יורק עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של קורט מאזור, ברומא עם התזמורת של סנטה צ'צ'יליה בניצוח לורין מאזל, ובישראל עם הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה. כתבתי את היצירה הזאת כאן במדינת ישראל, בארץ ישראל, לעם ישראל. כתבתי גם דברים בחוץ לארץ אבל תמיד הייתי זקוק לשורשים האלה מכאן, למצוא פה את ההשראה, את רוח החיים ואת הרעיונות".
ויש משהו שאתה מתחרט עליו, מקצועית או אישית? אולי מתחרט על זה שלא הבאת ילדים לעולם?
"אני לא מתחרט על זה. ולא מתחרט על שום דבר מקצועי".
יש גרסאות כיסוי או תחיות ליצירותיך שאהבת במיוחד, למשל גרסת הכיסוי ל"בוקר טוב" שהלחנת ל"עוץ לי גוץ לי" שביצעו עומר אדם וגידי גוב בפרסומת?
"לומר את האמת, אני חי באיטליה ובגלל הקורונה קשה מאוד להגיע לארץ. אני מתנצל שלא ראיתי את הביצוע הזה. לא שלחו לי. אז אני לא יכול לומר לך מה אני חושב על זה".
יש בכל זאת משהו מהמוזיקה העכשווית שאתה מכיר ואולי מתחבר אליו? נניח, את אדל או נועה קירל שהוציאו בשישי שירים חדשים?
"לצערי אני לא מכיר את השמות האלה. אני לא מקשיב לזה. והמוזיקה שאני שומע מסביב היא לא הדבר שמלהיב אותי, ואני גם לא רוצה להשתלב בה".
אתה מחלק את חייך בין איטליה לישראל. מבט מרוחק לעתים מעניק פרספקטיבה לתהליכים שקורים במקום אחר. יש דברים שקורים בחברה או בפוליטיקה הישראלית שמעוררים בך אי נוחות?
"תראה, אני לא נכנס לפוליטיקה כל ימי חיי. יש דברים שאני מאמין בהם, יש דברים שאני חושב שצריכים להיות אחרת ויכול להיות שיש לי דעות מסוימות, שהן לא בדיוק הדעות שקיימות, אבל אני לא רוצה להתערב בדברים הפוליטיים ולהגיד דברים. אבל המדינה שלנו היא קטנה, שהתחילה לפני זמן לא רב להיות מדינה עצמאית. היא מסתדרת נהדר בעולם ולאט לאט מקבלת שם גדול והערכה על מה שמגיע לה".
הלחנת את השיר "לא גומר ת'חודש" של אריק לביא. מה שמזכיר שלמרבה הצער יש הרבה אמנים ויוצרים בארץ, בהם גם כאלה שזכו להערכה ולהצלחה רבה, שלא גומרים ת'חודש. ואפשר להניח שבמדינה אחרת יוצר כמוך שחתום על המון להיטי ענק היה יכול לקנות לא מעט בתים מהתמלוגים.
"בארץ זה פחות קורה. אני לא רוצה להתלונן, תודה לאל חייתי חיים טובים, ואני מודה שהחיינו קיימנו והגיענו לזמן הזה. אבל אני רוצה להגיד שלאחר שאני אלך מהעולם הזה אני אשאיר חלק מזכויות היוצרים שלי למלחינים ויוצרים שמתקשים לגמור את החודש, באמצעות אקו"ם שייתן לאנשים הנצרכים".
מופע ההצדעה לזלצר בהבימה הוא חלק מסדרת מחוות של התיאטרון לגיבורי תרבות ישראליים, שעורך ומנחה יואב גינאי. במופע ביצעו משיריו של זלצר האמנים רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, שלומית אהרון, חדוה עמרני, גלית גיאת, דפנה דקל, ניצה שאול, עינת שרוף, רמי ברוך, להקת מורן בניצוח נעמי פארן ולהקת השחקנים הצעירים של הבימה. בלט בהיעדרו: יהורם גאון. זלצר הלחין לגאון עשרות שירים ובהם מרבית להיטי הענק שלו. גאון אמר לוואלה! תרבות כי לא יכול היה להגיע בגלל השידור החי של תכניתו בגלי צה"ל ביום שישי וההכנה אליה, והוסיף: "חבל לי יותר מלמארגני האירוע אבל אין מה לעשות". גאון הסתפק בשליחת וידאו של ברכה. זלצר עצמו שומר על ארשת מאופקת כשהוא נשאל על העניין. "הוא הזמר הכי גדול בקריירה שלי. אני מניח שהוא היה עסוק, שלא יכול היה להתפנות, אני בטוח שהוא היה שמח להיות איתנו".
המאסטרו דובי זלצר נולד בינואר 1931 ברומניה, תחת השם ברנרד (בנו) זלצר. כבר בגיל חמש התחיל ללמוד פסנתר, בגיל 11 כבר למד קומפוזיציה ובגיל 14 הלחין את המחזמר הראשון שלו, "הארץ ללא מבוגרים", שעלה על במת תיאטרון ילדים בבוקרשט. כמה חודשים לפני הקמת המדינה ניסה לעלות לארץ עם אחיו, אונייתם נתפסה והוא הועבר למחנה מעצר בקפריסין, שם שינה את שמו לדב. לאחר הקמת המדינה עלה ארצה, למד בקיבוצים בית זרע ומשמר העמק, והעשיר את למידת המוזיקה שלו במוסדות שונים.
שנתיים בלבד לאחר עלייתו ארצה נמנה עם מקימי להקת הנח"ל, היה למנהלה המוזיקלי הראשון, והלחין את שיריה הראשונים ובהם "הורה היאחזות" ו"יא ירח". בלהקה הכיר את מי שהפכה לימי לאשתו ולגרושתו, גאולה גיל. בשנות ה-50 שניהם נסעו לניו יורק והקימו את להקת אורנים צבר, שביצעה שירי פולקלור. בניו יורק הוא המשיך ללמוד קומפוזיציה וניצוח באוניברסיטת ניו יורק. הזוג התגרש בסוף שנות ה-60, ומספר ימים לאחר מכן זלצר התחתן עם מעצבת האופנה האיטלקייה גרציאלה פונטנה. לאורך השנים הם חילקו את חייהם בין ישראל לפריז ולאיטליה, וכיום מתגוררים ברומא.
לאורך השנים, הלחין זלצר שירים לאמנים, למחזות זמר ולסרטים רבים, בקשת מוזיקלית רחבה. בין השאר הוא חתום על שירי "קזבלן" ("יש מקום", "כל הכבוד", "כולנו יהודים"), "עוץ לי גוץ לי" ("בוקר טוב"), "אי ילייק מייק" ("לחיי העם הזה", "מה בסך הכל צריך בן אדם?"). הוא הלחין גם ללהקות הצבאיות ("הימים האחרים", "נאחז בכל משלט"), ויצר פסקולים לסרטים "מבצע יונתן", "שמונה בעקבות אחד", "אני אוהב אותך רוזה" ו"אני ירושלמי" של יהורם גאון שביצע כאמור גם משיריו ב"קזבלן" וגם את הלהיטים "לא נפסיק לשיר", "המלחמה האחרונה" ו"רבותי ההיסטוריה חוזרת". זלצר הלחין גם כמה סימפוניות. זצר זכה בפרס ישראל לזמר עברי בשנת תשס"ט.
זלצר, אנחנו מאחלים לך שתאריך שנים אפילו יותר ממאה שנותיו של השר משה מונטיפיורי, שגם את השיר עליו הלחנת. אחרי שזכית בפרס ישראל, יצרת קלאסיקות אדירות והגעת לפסגות רבות, יש לך עוד חלום שאתה מקווה להגשים?
"החלום שלי שלא אעשה איזה צעד לא נכון. שלא אגרום להריסת הדברים שאני משאיר. ולגמור את החיים כפי שחייתי את החיים, זאת אומרת להגיע לסיום נעים, שקט ומכובד".