אחרי לידת עכוז קשה שכללה את שי מנער את מולקולות הזיעה שלו על הדס, את מעיין ועמרי מנסים לשעוט אל הזריחה אבל צועדים במהירות אל השקיעה, את איתמר וקארין מכינים שקשוקות לרוב ואת הדיאלוגים המתישים וחסרי האופק בין ניצן למנו, הגיע הרגע הגדול.
ברוב תוכניות הריאליטי יש קו סיום ברור, שהוא גם השיא: ההכרזה על המנצח. הכול מאוד ליניארי - יש תחרות, יש מקום שלישי, שני וראשון. ב"חתונמי" החוקים שונים. פה הסיום הרשמי של העונה הוא רק חותמת גומי לגמר האמיתי - סופ"ש הזוגות. שישה גברים ושש נשים נכנסים לזירה דרוכים כמו לקרב גלדיאטורים. פה אין מדליות, יותר מזוג אחד ישרוד, אבל ייפלו גם כמה חללים, ובזמן שדני ויעל מתבחבשים בכיכר עם הוויז, אפשר היה רק לתהות מי ירשום נפילה מפוארת.
רגע לפני הכניסה של כולם לאוטו, החלוקה הייתה ברורה: הנשים מודאגות ונבוכות, הגברים מפומפמים כמו כדורגלן לפני גמר גביע (ככה זה כשהכותבת הקבועה של המדור בחופשה, אפשר להשתולל עם דימויים ספורטיביים). עמרי מספר שהוא טוב בחופשות כאילו הוא באודישן לתפקיד של אייזיק המוזג ב"ספינת האהבה", לירון מכריז באוזני עינת שיהיה כיף כדי לקבל בחזרה "יהיה כיף" מהול בהתקף חרדה. ואיתמר, הו איתמר. כמה צפוי היה שהוא יגיע מוכן לרגע הזה. הוא לא הכדורגלן - הוא המאמן, זה שמנצח על השואו. "מגיעים חזקים", הוא מכריז ומשכנע, כצפוי, רק את עצמו, כשבאותו זמן קארין מורידה עם "אנחנו מגיעים נורא חלשים". שנה אחרי מותו של יהודה בארקן, זה בדיוק הזמן להשחיל את אחת משורות המחץ שלו: אנחנו עוד נחזור אליהם.
בינתיים, שי לא למד לקח מהעבר וממשיך להתגרות בגורלו. אחרי שכבר חילץ מהדס בכוח דחייה וקיבל פטיש 5 קילו על הקוקו המוזר, הוא מנסה את מזלו עם השאלה מה יקרה אם בחדר תהיה רק מיטה אחת. הדס מנסה לצאת מעוד סיטואציה מביכה, אבל שי לוחץ ולבסוף מוציא ממנה את התגובה הכי נוראית שאפשר להעלות על הדעת: "אשתה קצת יין ואירדם טוב טוב". בגוגל טרנסלייט מחתונמית לעברית גיליתי שזה אומר "רק אם אהיה שיכורה מתה אצליח לעבור את הלילה הזה בחיים". לשמחתה של הדס, שי, כמו הגברים האחרים, היה שקוע מדי בדמות שיגלם במחזה בקיסריה ונתן להערה הפוגענית שחילץ ממנה בעל כורחה לחלוף מעליו.
מעיין ועמרי מגיעים ומיד משחקים בסימולציה כדי להכין את עצמם לשאלות מצד הקהל הסקרן. כמו בקומדיה צרפתית שחורה, הסיטואציה מסלימה במהירות ומסבכת את שניהם. עמרי הופך לתוקפני ועושה למעיין חקירה צולבת. הוא מתאכזב מכך שהיא "נשארה בשביל הפן האישי שלה ולא בשבילי". מה אתה אומר, גבר, מה בדיוק הבאת לשולחן עד עכשיו חוץ מערכה להלבנת שיניים?
"אני לא באמת חושב שניסית יותר ממני", הוא מטיח בה ואז שואל את המצלמה בקורבנות למה מעיין לא אמרה לו ביי. אופיר סגרסקי כתבה בטורה האחרון כי "עמרי ואיתמר אחים לנשק פסיכולוגי" והיא צודקת, אבל אני פחות מסכים עם הטענה לפיה התמזל מזלו שלוהק לאותה העונה בה מככב איתמר. להפך, אם אתה כבר כל כך בלתי נסבל, לפחות קח את המקום הראשון ותתייג את עצמך כבאד בוי של העונה. אפילו כאן הוא רחוק שנות אור מהמטרה.
ועדיין, סופסוף יצאה לשניהם שיחה אמיתית מהלב כזו שבה מעיין, שעד כה מילאה את פיה מים כמו דג זהב (ראיתם מה עשיתי פה?) כמעט הלכה עד הסוף ואמרה את כל מה שיש לה להגיד. רק כמעט, כי בכל זאת אי אפשר הכול, אבל זו הייתה התקדמות מרשימה.
בינתיים ניצן ומנו תופסים ראשונים את הספות ומגלים פוטנציאל לטונות של אלכוהול. ניצן מבינה את הכיוון שהערב הזה יכול לתפוס ומקווה שהחתול יתרחק מהשמנת. מעיין ועמרי עושים undo על השיחה הנוקבת, הם לא יכולים להרשות לעצמם להיראות כמו הזוג הכושל של הערב. טוב, בסדר, בטח שהם יכולים, אבל בינתיים עמרי, שבתחילת הפרק חי ספק בהכחשה וספק בשקר מודע וסיפר שהיחסים ביניהם סבבה, שולף לניצן ומנו "אנחנו הכי בהרפתקאות". נו, טוב, אם ככה רק נזכיר שגם לשמור 8 שעות במגדל על הגבול המשמים עם ירדן זו הרפתקה.
איתמר וקארין נכנסים כמו פאוור קאפל ולא ברור מדוע ברקע לא מתנגנת המוזיקה של Eye of the Tiger. איתמר חדור מטרה ונדמה לרגע שהדביק גם את קארין. כזכור, בפרק הקודם ביקש ממנה לתקשר עם הסביבה, לא להיות אאוטסיידרית. היא עושה את זה, ועוד איך, הרבה יותר משציפה ובדיעבד גם משרצה. "תיזהר במה שאתה מבקש", אומר משפט סיני עתיק, אבל איתמר לא נזהר וקארין מתחילה לפזר רעל לכל עבר. לטענתה, היא לא מתאהבת, אין ניצוץ, אין כלום. את כל זה היא אומרת גם כשהוא שומע. אפשר להגיד על איתמר הכול, טיפש הוא לא, ואני מניח שכשהקשיב לה מספרת שאין לה פרפרים, "אפילו לא כנף", לא זז לו יותר מדי. ככל שהמשיכה לספר את זה לכל מי שרק רצתה או לא רצתה, כך נחשף שברון הלב שלה. האם גם המאזינות הבינו את זה? אולי ביום שני נדע.
כולם חיפשו את זיוף הרגשות אצל האחרים, כולם גם קלטו אותו. קארין ניתחה בדייקנות את האוקטבות העולות של שני כעדות לכך שהיא מציירת תמונה שונה מהמציאות והזוגות התחבקו והתנשקו, דברים שלא ראינו מרובם מאז ירח הדבש. מי שנותרה כמעט לבדה על מזבח היושר היא מעיין, שדיברה עם שותפותיה לשיחה בגילוי לב ושרטטה תרשים מדויק של היחסים הלא קיימים שלה עם עמרי. נועה פילטר הסירה את הפילטר ונתנה שיעור חברתי כיצד להיות כנה בלי לצאת מסכנה. הכנות, מסתבר, מדבקת וניצן, שראתה שיש מולה בחורה מהוגנת, חשפה את קשייה עם מנו. גם הדס ראויה למילה טובה על השקיפות, אבל לה אין אפילו אפס קצה של יחסים עם שי. היא בכלל נקלעה לקיסריה בטעות.
בזמן שהנשים מנסות לרקום ברית דרך שיחות עמוקות על מערכות יחסים, אצל הגברים זה הרבה יותר שטחי ופשוט. איתמר ודני מגלים שהלב של שניהם נתון להפועל ירושלים ויש להם עוד מכנה משותף אחד: הם כבר היו בדרך לחופה וחתכו. שני הגילויים האלה הופכים אותם לאחים לנשק.
קארין ממשיכה לנסות לעשות פיגוע התאבדות ביחסים שלה עם איתמר עם "רגש, איפה אתה" ו"אני מתה להתאהב בו אבל זה לא קורה", כאילו כוחות פנימיים של הרס מנהלים אותה. ניכר שזה מגיע ממקום של פגיעות, וברור שהיא לא סלחה ואולי לעולם לא תסלח על הבידוד מהבידוד, אבל השאלה המעניינת היא האם באמת הרגש שלה כלפיו, שהיה חזק מאוד לפני התקרית ההיא, עדיין קיים או שהמשחק באמת גמור.
מי שהרגש קיים ביניהם, ועוד איך, הם עינת ולירון. אני מודה שעד עכשיו היחס שלי אליהם נע בין חוסר עניין לחוסר נוחות (גיטרה בקומזיץ מקבלת ניקוד גבוה מאוד בסולם הדושיות), אבל הם היו בהחלט שובים, אולי משום שהגיעו מלכתחילה כזוג היחיד שאין לו מה להסתיר. משהו טוב באמת נרקם ביניהם, וכשעינת שואלת בילדותיות "כמה אפשר שהכול יהיה מושלם?" וסוחטת צחקוקים של ספקנות, היא עדיין יותר אמינה מרוב הנוכחים האחרים.
עינת ולירון מבינים מהר מאוד שהם בעליונות ברורה על השאר ולובשים את תחפושת אורלי וגיא לחשיפת האמת. יש משהו כובש בפשטות שלהם ובכניסה הקלה לנעלי מנחי הערב. אצלם, בניגוד לאחרים, אין משחקים. בינתיים, מנו הסטלן חוזר בלי ג'ין טוניק ולירון לא מפספס הזדמנות לעקוץ אותו ולבקש ממנו גם כן את המשקה הפופולארי שמעולם לא הגיע לשולחן. אם איתמר ודני לא יוכתרו בסוף האירוע כזוג המנצח (כנראה שלא, בכל זאת מפרידות ביניהם שתי נשים שהם לא ממש רוצים), המקום הראשון שמור ללירון ועינת. כצפוי, יש לומר, כי לשאר הזוגות פשוט אין מה למכור מלבד לאבי-דאבי מזויף.
יעל לא יכולה לסבול את הזיוף הזה. בכל פעם שחצי זוג כזה או אחר מסתיר את האמת מבני שיחו (כי ככה זה - אלא אם אתה מעיין, אתה לא מספר הכול לבן אדם שהכרת לפני שתי דקות) היא מתרעמת. בעונות הקודמות הזוגות עוד נתנו שמץ מעצמם, חשפו טפח, השאירו מקום לפגיעות. הפעם כולם הגיעו מוכנים, עשו קארין וכיסו את הפנים בטונות של איפור מטאפורי. כל אחד מ-12 האנשים הללו בא מהבית עם ההחלטה לא להיות דובי או אריק.
את יעל זה שיגע. היא כן רוצה דובי ואריק. מהצד נראה שהיא ממש שואפת להכשיל את השידוכים שהיא עצמה עזרה ליצור. כשמנו השתעל היא פלטה בכעס "גם אני משתעלת לפעמים כשאנשים לא אמיתיים מולי". בכלל, בעונה הנוכחית קרנה ירדה מאוד. היא שיפוטית, לוקחת צד (זוכרים את הלינץ' שעשתה במנו?), לא מכילה, עוקצנית ומעלה את התהייה האם המרמור שלה מצריך אותה לחזור לקליניקה, ולא על תקן הפסיכולוגית. היא רק מחכה לאקשן והוא לא בא כי כולם אפסנו את הרגשות שלהם כבר בכניסה לקיסריה. אבל אל לה לומר נואש. לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל סופ"ש זוגות יש חלק שני.