טיסה מספר 828 של חברת "מונטגו אייר" ממריאה מג'מייקה לניו יורק כשעליה 191 נוסעים ואנשי צוות. בדרך ליעד הטיסה נקלעת לסערה קשה, אך היא צולחת אותה ללא פגע. כאשר מתחדש הקשר בין הטייסים למגדל הפיקוח, הם מתבקשים לנחות בשדה חלופי, אז מתגלים לפניהם כוחות משטרה וניידות אמבולנס רבות שממתינים להם על הקרקע. מסתבר שהזמן שחלף מאז שהטיסה המריאה בג'מייקה הוא יותר מחמש וחצי שנים, זמן בו כולם, כולל בני משפחות הנוסעים, הניחו שהטיסה נעלמה ונוסעיה נחשבו למתים. איפה היה המטוס כל הזמן הזה? איך הנוסעים לא שמו לב לזמן שחלף? מדוע אף אחד מהם לא הזדקן? והאם הנוסעים זכו ליכולות על טבעיות?
השאלות האלה ועוד רבות אחרות ניצבות בבסיסה של "מניפסט", דרמת מסתורין ששלוש עונותיה הראשונות עלו לאחרונה בנטפליקס, כאשר הראשונה כבר הספיקה לתפוס את המקום הראשון ברשימת עשר הסדרות הנצפות ביותר של השירות בישראל ובמדינות רבות בעולם. כמו תכנים רבים בשירות, גם את "מניפסט" (הקרויה על שם רשימת הנוסעים בטיסה) נטפליקס לא הפיקה בעצמה אלא רכשה אותה מרשת NBC, לאחר שזאת ביטלה אותה. אז במה שונה "מניפסט" מעשרות סדרות אחרות שמבוטלות מדי שנה מבלי שנשמע עליהן מעולם? הסדרה הספיקה לצבור לעצמה גרעין קשה של מעריצים אדוקים שניהלו קמפיין אינטנסיבי בשם #SaveManifest (הצילו את מניפסט) והצליחו לתפוס את תשומת ליבם של אנשי נטפליקס שרכשו אותה ואף הודיעו שיפיקו לה עונה רביעית ואחרונה בת 20 פרקים שצפויה לעלות לשירות בהמשך השנה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"מניפסט" נוצרה על ידי ג'ף רייק, תסריטאי ותיק שיצר כבר מספר סדרות שלא הותירו חותם, בשונה מהן התעלומה על טיסה 828 דווקא התחילה כהצלחה הגדולה ביותר שלו. למעשה, עם יותר מ-18 מיליון צופים בפרק הבכורה שלה (המצליח ביותר לשנת 2018), "מניפסט" נחשבה לסדרה החדשה המצליחה ביותר באותה שנה. אך כמו מטוס הצולל במהירות אל הקרקע, גם הרייטינג צנח במהירות, הביקורות הצוננות בליווי החצי השני החלש של העונה הראשונה כבר הבהירו - מי שראה בה את היורשת של "אבודים" כנראה התכוון לכל הדברים הרעים בסדרת הלהיט מתחילת שנות האלפיים.
אז מה בכל זאת הפך אותה ללהיט הגדול של הרגע? בתור התחלה, התעלומה שבבסיסה גאונית ושולחת את כל חובבי הקונספירציות שבינינו (אוכלוסיה שרק הולכת וגדלה מאז מגפת הקורונה) לעשרות כיוונים מדי פרק. איך יכול להיות שהנוסעים לא הבחינו בזמן שחלף מאז שהמריאו, ויותר מכך - יכול להיות שהם לא הזדקנו בשנייה? האם מדובר בקנוניה ממשלתית? האם חייזרים חטפו את המטוס והחזירו אותו בלי פגע? מדי כמה פרקים אנחנו מקבלים אי אילו השערות למה שקרה לטיסה 828 אך - זהירות, חצי ספוילר - תשובה חד משמעית לא מגיעה אף פעם (לפחות לא בעונה הראשונה).
לא רק קונספירציות ועל-טבעי, "מניפסט" מנסה למשוך אתכם פנימה בזכות אלמנטים הלקוחים הישר מאופרות סבון. האחים מיקלה ובן סטון (מליסה רוקסברו וג'וש דאלאס), עולים שניהם על הטיסה יחד עם בנו חולה הסרטן של בן ומשאירים את משפחותיהם לטוס בטיסה אחרת. כאשר הם נוחתים הם שמחים לגלות שהילד שרד בניגוד לתחזיות הפסימיות של הרופאים אך הם גם מתאכזבים מכך שבני הזוג שהשאירו מאחור המשיכו הלאה בחייהם, התחתנו מחדש והותירו אותם כזכרונות בלבד. כן, זה המקום בו אתם אומרים לעצמכם "לא ראינו את זה כבר ב'הומלנד'?", ואתם צודקים. בכלל, נדמה שבמקום להעמיק בתעלומה המרתקת למדיה שבבסיסה, "מניפסט" הולכת ומתפזרת למיליון חלקים שונים ורחוקים זה מזה.
זה מתחיל כבר בפרק הראשון, אז מתגלה שכל נוסעי הטיסה זכו בסוג של יכולת על-טבעית המאפשרת להם לחזות את העתיד וגם לתקשר זה עם זו מבלי לדבר. הם בעצם הופכים ליחידה אחת, קצת כמו בסדרה אחרת של נטפליקס - "סנס8" אותה ביימו האחיות וואשובסקי ("המטריקס"), מכאן חלק מהפרקים מתמקדים בפתרון תעלומות נקודתיות כמיטב המסורת של "CSI" ומה שחוזר תמיד הוא היחסים הרומנטיים הלא מספיק מעניינים בין הדמויות. מצד אחד - תזכו לסיפוק מיידי בכל פרק. מצד שני - מרבית התעלומות הקטנות האלה מיושנות וצפויות מראש.
נקודת התורפה העיקרית של הסדרה, ויש לא מעט כאלה, טמונה בדיאלוגים התלושים בין הדמויות וברצינות המוחלטת בה הם נאמרים. כי בואו, כולנו באנו לכאן בעקבות תעלומה על מטוס שנעלם ואז חזר משום מקום, אז מאיפה צצו פתאום כמויות של קיטש משל היינו ב"החיים עצמם"? לא רק התסריטאים אשמים, רוקסברו ודאלאס שמגלמים את האחים שמובילים את הסדרה, הם ללא ספק שניים מהפרצופים היותר נאים שאפשר למצוא עכשיו בנטפליקס, אבל צריך להודות - הם שחקנים בינוניים ומטה. חוסר היכולת להתחבר אליהם, אפילו ברגעים בהם המוות מגיע לבקר, פוגע בהנאה מהסדרה כולה.
מבלי להיכנס לספוילרים (שסביר להניח שיופרכו בעצמם בעונות הבאות), גם הדרך בה תעלומת המטוס מוצגת לנו מרגישה תלושה מרגע לרגע ובנויה אך ורק כדי להביא אותנו לפרק הבא. כאן קל להיזכר ש"מניפסט" שודרה בתחילה בערוץ ברודקאסט וניסתה למשוך צופים לחזור בשבוע הבא (משימה שכשלה בה) ועכשיו, כאשר שלוש העונות נמצאות במלואן בסטרימינג, הקליף האנגרים המופרכים בסוף כל פרק מרגישים אפילו מגוחכים יותר. אז למה בכל זאת שווה לצפות בה? ובכן, אנחנו נמצאים בבית במעין סגר לא ברור וכמה תוכן מעניין כבר אפשר למצוא בשירות. לצד זה, המציאות שלנו בשנתיים האחרונה נראית כל כך מופרכת בפני עצמה שאולי "מניפסט" לא מספרת סיפור הזוי כל כך כמו שהיא פשוט מציגה אותו בצורה רשלנית ומאוד לא מתגמלת. אפשר לסכם זאת כך - אם "מניפסט" הייתה נעלמת מהרדאר שלנו לחמש וחצי שנים, סביר להניח שלא היינו שמים לב.