סדרות ישראליות שזוכות לעיבוד אמריקני הן כבר לא בשורה חדשה, אבל גם אחרי כל השנים האלה, ואחרי הצלחות כמו "הומלנד", "אופוריה", "בטיפול" ו"כבודו", עדיין קשה לדכא את הסקרנות. עד כמה הרימייק מתבסס על המקור? האם רק התאים את העלילה למקום ולזמן החדשים או שממש שינה הכל? האם הוא שומר על הנימה המקורית שמלכתחילה גרמה לקודקודים בחו"ל להחליט לעבד את הסדרה?
התהיות האלה חזקות עוד יותר כשמדובר בסדרה מופלאה כמו "על הספקטרום", אחת הטובות בטלוויזיה המקומית מאז ומתמיד (וזו שהכתרנו כאן כסדרת העשור הקודם). ביום שישי עלתה הגרסה של אמזון פריים וידאו (שכמובן זמינה גם בישראל, כולל תרגום לעברית) תחת השם "מנקודת מבטנו" (As We See It). כמו המקור היא עוקבת אחר קורותיהם של שלושה שותפים לדירה בני עשרים ומשהו המצויים על הספקטרום האוטיסטי (בגילומם של ריק גלסמן, סו אן פיין ואלברט רוטקי), העושים את צעדיהם העצמאיים הראשונים בחייהם בניסיון למצוא אהבה, לרכוש חברים, לעבוד ובאופן כללי להיות מבוגרים. נוכח מצבם הם מלווים על ידי מנדי (סוזי בייקון, "13 סיבות", "הסודות של איסטאון", בתם של קווין בייקון וקירה סדג'וויק), מדריכה שמסייעת לתווך את העולם להם ולהפך.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
על העיבוד אמון ג'ייסון קייטימס, שמכיר מקרוב את נושא האספרגר - בנו שלו לוקה בתסמונת, והוא כבר עסק בנושא באחת הסדרות הקודמות שלו, "הורים במשרה מלאה". עוד לפני כן יצר קייטימס גם את הגרסה הטלוויזיונית של "אורות ליל שישי", כך שהוא ללא ספק יודע איך ליצור דרמה רגישה ועדינה. ואכן, "מנקודת מבטנו" בנויה מהמרכיבים הנכונים. בפרפרזה קולינרית: יש לה את רוטב העגבניות האיכותי והבצק הפריך והגבינה והטופינגז - כולם עומדים בפני עצמם, אבל איכשהו החיבור שלהם לא נגמר בפיצה שעומדים עבורה בתור, אלא אם כן זה התור למוצרים הקפואים בסופר.
זה מתחיל בדברים שאפילו לא נוגעים ישירות ליצירה עצמה. השם "מנקודת מבטנו" מעיד יותר מכל על חוסר האמון של הסדרה בצופים שלה, או שמא ביכולותיה להעביר את המסר. בניגוד ל"על הספקטרום", מושג שמצליח להיות גם אוניברסלי וגם ספציפי (כולנו נמצאים על הספקטרום, ולא בכדי. הרי היצירה מתמקדת כל כך במה נחשב ל"נורמלי"), "מנקודת מבטנו" ממסמרת אותו עם פטיש חמש קילו - ועוד מוסיפה צביעה של המילה "we" כשהטייטל מופיע על המסך, רק למקרה שעדיין לא הבנו. הניואנס הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם בסדרה, בסוג של חטא שמלווה לא מעט עיבודים אמריקאים: הסבר יתר. מעין ריכוך בלתי נדרש של היצירה, שמונע ממנה להגיע לגבהים של זו שעליה היא מבוססת.
אחת המעלות הגדולות של "על הספקטרום" הייתה הכתיבה הרגישה והאותנטית של דנה אידיסיס. ובעוד "מנקודת מבטנו" מאמצת כמעט אחד לאחד את הפרופיל של הגיבורים (מומחה מחשבים עם אספרגר שהישירות שלו מקשה עליו בחברה, צעירה שכמהה להתאהב ובחור טוב לב בתפקוד בינוני שמנסה לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות), התוצאה מרגישה הרבה פחות יעילה. כך, בניגוד לזוהר (נעמי לבוב) שרק רוצה כבר להתנשק, ויולט מ"מנקודת מבטנו" מבצעת הטרדה מינית של גבר זר בסצנה הראשונה שלה בסדרה. גם אם הסיטואציה עצמה אינה מופרכת, הקיצוניות הזו מעידה על חוסר סבלנות ואמון. ב"על הספקטרום" חיכינו שבעה פרקים עד לרגע שבו זוהר מסתבכת, והבנייה הזו יצרה רגע מורט עצבים ובלתי נשכח - שלא קיים כאן.
הנוקשות הזו בכתיבה חוזרת על עצמה לאורך הסדרה כולה, כמו בסיטואציה שבה האריסון (הצעיר הפחות מתפקד בחבורה) פורץ לפתע את כל מה שידענו עליו, יוצא מביתו, נוסע באוטובוס ונכנס לקניון - וכל זאת כדי לפגוש מדריכת כושר עם חזה גדול. הניואנסים הקטנים האלה יוצרים לטווח ארוך את ההבדל הגדול שבין היצירות: "על הספקטרום" כנה בעוד "מנקודת מבטנו" דידקטית. את הראשונה רוצים לראות עם אדם אהוב, השנייה נראית כמו סדרה שמציגים בשעת חינוך. העובדה ש"מנקודת מבטנו" מכניסה לתוך הקלחת הזו גם מוטיבים קלישאתיים, כמו טוויסטים רומנטיים שניתן לראות מקילומטר - בוודאי לא עוזרת לה בעניין הזה.
ואחרי כל אלה, "מנקודת מבטנו" בהחלט לא רעה. מדי פעם בפעם מפציע בה רגע יפהפה ומרגש, כזה שנובע באופן טבעי מתוך הגיבורים הנפלאים שלה (שלושת השחקנים הראשיים נמצאים בעצמם על הספקטרום האוטיסטי), וצובע את העולם בגוונים חדשים ומקוריים. כמו ב"על הספקטרום", גם הפעם הרגעים החזקים הם אלה שהופכים את המשוואה המוכרת: דווקא ה"בלתי נורמטיביים" חושפים את הצביעות והרוע של ה"רגילים". שמונה פרקים של פחות מ-40 דקות משחקים אף הם לטובת הסדרה, והופכים אותה לבינג' מזכך עבור מי שזקוקים להפסקה מהאינטנסיביות של השגרה. חלק גדול מהזיכוך הזה הוא לזכותה של סוזי בייקון, שמגלמת כאן את מנדי, המטפלת של השלישייה, ומהווה את הלב הפועם של הסדרה. נקודת החיבור שבין "הנורמלי" וה"לא נורמלי".
ייתכן שבהיעדר נקודת ההשוואה, החולשות של "מנקודת מבטנו" היו צורמות פחות לעיניים ישראליות. ניתן להעריך שמי שיצפו בה מבלי להכיר את היצירה שהולידה אותה, יחוו רבות מהתחושות שהיו מנת חלקם של הצופים ב"על הספטקרום". ושוב, מדובר בהחלט בסדרה מהנה ולא אחת מרגשת. ההבדל הגדול טמון בעיקר בטווח הארוך: שלוש וחצי שנים חלפו מאז שידורה של "על הספקטרום" והיא עדיין מרטיטה את הלב והנפש בכל פעם שנזכרים בה ובגיבוריה. "מנקודת מבטנו", כך נראה, לא תצליח לייצר את האפקט ארוך הטווח הזה. היא עוד סדרה נחמדה שהייתה יכולה להיות הרבה יותר מכך.