בתקופה שבה תעשיית הקולנוע דועכת ושיטת הכוכבים התאדה לגמרי, סנדרה בולוק וצ'אנינג טאטום בכל זאת הצליחו להישאר רלוונטיים. היא כיכבה ב"קופסת הציפורים", אחד מלהיטי המקור הראשונים של נטפליקס, וגם ב"קלון" שזכה לתהודה בשירות הסטרימינג; והוא כיכב לאחרונה ב"דוג טריפ", אחד מן הסרטים היחידים שרשמו הישגים מסחריים בתקופת הפוסט-קורונה. עכשיו, הם מאחדים כוחות ב"העיר האבודה", שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון, וניצב כאחד מן הסרטים היחידים לאחרונה שהוליווד תולה בהם תקוות כלשהם.
הסרט מצטרף לטרנד לוהט: הפקות עכשוויות עטורות כוכבים שמתכתבות עם להיטים משנות השמונים. למשל, "הודעה אדומה" שהיה חיקוי ברור של "אינדיאנה ג'ונס" ו"פרויקט אדם" שהעז לשאת לשווא את שמו של "בחזרה לעתיד". "העיר האבודה", לעומת זאת, שואב השראה מקומדיית ההרפתקאות הרומנטית "בעקבות האוצר הרומנטי".
ברוח הלהיט ההוא, בולוק מגלמת סופרת שמשתמשת ברקע הארכיאולוגי שלה כדי לכתוב סדרת רבי-מכר שמציגים תעלומות היסטוריות עם סקס-אפיל. טאטום מגלם את הדוגמן המסוקס שכל תפקידו הוא להצטלם לכריכות של הספרים האלה ולתרום בכך למכירות שלהם.
בן זוגה הארכיאולוג של הסופרת, כך מתברר, הלך לעולמו במהלך הרפתקה אמיתית. מאז, היא מסרבת לפתוח את לבה שוב, ובאופן כללי חייה מתנהלים בשגרה אפרורית. כל זה משתנה כשאיל הון אקסצנטרי, בגילומו של דניאל רדקליף, חוטף אותה כדי להשתמש בידע ההיסטורי שלה לאתר אוצר אבוד. דוגמן הבית משתתף במאמצי החילוץ שלה, והמעללים של שניהם גדושים במידה שווה של פעולה ורומנטיקה.
בניגוד ל"הודעה אדומה" ול"פרויקט אדם", שעלו ישירות בנטפליקס, "העיר האבודה" מציג כעת אך ורק באולמות הקולנוע. הבדל נוסף ומהותי יותר: הוא טוב בהרבה ומצליח להצדיק את קיומו.
ברמה הסיפורית, "העיר האבודה" לא סתם מטפס על כתפי שוברי קופות מן העבר, אלא מנסה לשים משהו חדש על השולחן. כרוח הימים, זה קשור לשאלות של ייצוג ושל תפקידים מגדריים. בעבר, בדרך כלל ראינו סיפורים על משיכה מינית בין גבר מקשיש ואישה הצעירה ממנו. הפעם, זה הפוך, שהרי בולוק בת 57 וטאטום צעיר ממנה בעשור וחצי.
כוכב הסרט הוא גם היחיד שעובר כאן החפצה, כולל בסצינה בה הוא נדרש לעמוד עירום, בנסיבות שתגלו לבדכם. אם לא די בכך, הוא גם מי שמוצא את עצמו בעמדת ה"עלמה במצוקה" - וזה לא ברמת הסבטקסט, אלא נאמר מפורשות בתסריט.
על התסריט חתומים לא פחות מארבע שמות - אורן עוזיאל, דנה פוקס והאחים אדם ואהרון ני, שגם ביימו. בדרך כלל, ריבוי הידיים אינו סימן טוב, אבל הפעם זרועות התמנון האלה הצליחו להוציא תחת ידיהם סיפור ברור, דמויות חביבות, בדיחות לא מביכות ודיאלוגים זורמים.
בניגוד ל"הודעה אדומה" ול"פרויקט אדם", שהציגו אפקטים ברמה ירודה, "העיר האבודה" נראה טוב. שווה ליהנות ממנו על מסך גדול. נוסף לכך, הוא נהנה גם מן הנוכחות של בראד פיט, שבניגוד לנהוג אצלו לא מככב וגם לא מופיע בתפקיד משני, אלא מגיח לכמה דקות בלבד, אך בזמן הקצר הזה מצליח להפתיע לפחות פעמיים. ד'ווין ג'וי רנדולף, מצידה, גונבת את ההצגה מן הכוכבים הגדולים יותר בתפקידה כיחצנית של הסופרת, שלא ישנה כבר שנים וכאילו שלא היו חסרות לה צרות, נאלצת לקחת חלק במשלחת ההצלה של הלקוחה שלה. הגישה העוקצנית והשבוזה של הדמות הזו מסייעת לסרט לשמור את רגליו על הקרקע ולא להפוך למתלהב מדי.
ובכל זאת, לדעתי, יש כאן טעות ליהוק אחת: דניאל רדקליף, שיוצא מאזור הנוחות שלו ובניגוד לתפקידים שפרסמו אותו, משחק את האיש הרע. מתברר שזה פחות מתאים לו.
רדקליף כל כך לא משכנע ולא אורגני בתפקיד הזה, שקשה שלא להתכווץ במבוכה כל פעם שהוא נמצא בתמונה. מעבר לכך, "העיר האבודה" הוא חוויה נעימה למדי. בולוק וטאטום מושלמים לתפקידיהם והכימיה ביניהם מפיקה גיצים, והסרט מצליח לשמור על עניין לאורך כל הדרך, וכמעט אף פעם לא נראה דהוי.
אין ספק שאם "העיר האבודה" היה עולה בנטפליקס, הוא היה מזנק ישר למקום הראשון בטבלאות הצפייה. האולפנים החליטו לקחת הימור ולהוציא אותו לבתי הקולנוע. האם יש בהם עוד מקום לסרטים שכאלה, שאין בהם גיבורי-על והם אינם מבוססים על חוברות קומיקס?
קשה להתייחס לסרט הזה כאנדרדוג. מדובר הרי בהפקה עתירת תקציב, אפקטים וכוכבים. אך בתנאי השוק הנוכחיים, אכן מדובר בסוס שחור. גם אם במקרה יצליח בקופות, סביר להניח כי מדובר יהיה ביוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, ואם יהיה לו המשכון - הרי שאותו כבר נראה באחד משירותי הסטרימינג. כיאה לשמו, "העיר האבודה" מייצג עולם הולך ונעלם.