אחרי הרבה שנים שבהן סדרות נוער היו או "אופוריה", מגישות לנו את המציאות של בני הנוער בהכי קיצוני שיש, או "ריברדייל", מוכרות לנו הוויה עגמומית, דרמטית ורחוקה מלהיות מציאותית, הגיע הזמן מזמן לסדרת נוער שהיא פשוט feel good טהור. דרמה רומנטית מודרנית שפשוט עושה חמים בבטן ודמעה של אושר בקצה של העין. "עוצר נשימה" ("Heartstopper") היא סדרת הנוער שלא ידעתם שרציתם, ומהרגע שעלתה ל"נטפליקס" באפריל, הפכה ללהיט מיידי שחוצה קהלים וגילאים. כידוע, לא רק בני נוער נהנים לעקוב אחרי הקשיים והשמחות של תלמידי תיכון.
בדרכים רבות, הסדרה הזו היא דוגמא מושלמת של סדרת Young Adults מודרנית. לב הסיפור הוא יחסים של חברות-הופכת-לאהבה בין צ'רלי (ג'ון לוק), נער מופנם שהוצא מהארון בעל כורחו וסובל מבריונות בבית הספר, לבין ניקולס (קיט קונור), נער פופולרי וכוכב קבוצת הרוגבי של התיכון. באופן לא צפוי, השניים הופכים לחברים ואז מתקרבים, מה שמעמת את ניק עם העובדה שיתכן ויש לו משיכה גם כלפי בנים ולא רק כלפי בנות. סביבם קאסט של חברות.ים שנמצאות.ים כמעט כולן.ם על הקשת הלהטב"קית, וכול.ן מתמודדות.ים עם כל המורכבות שבאה עם זה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הדרך שבה הנושאים הללו מוגשים בסדרה לא הייתה יכולה להתקיים לפני שנים אחדות, שלא לדבר על דור אחד אחורה. אבל הדור שגדל היום לא זוכר חיים בלי האינטרנט, בלי הקונספט של קהילה אונליין ויצירת משפחה-חלופית. זהו דור שגדל גם עם הבנה אחרת לגמרי של נושא המגדר והמיניות, ולמרות שהקשיים הם אותם קשיים, והשונאים הם אותם שונאים, לבני נוער יש כיום הרבה יותר חשיפה לייצוג להטב"קי חיובי ומודלי חיקוי גאים במדיה ובתרבות הפופולרית, והם יוצאים מהארונות השונים הרבה יותר מוקדם. צופים מבוגרים יותר ירגישו אולי שהמגוון הגאה בסדרה לא אמין, בזמן שצופים צעירים יותר כנראה לא ינידו עפעף.
אבל לא רק התוכן שלה והטיפול בנושאים בוערים כמו התמודדות עם הגדרות מגדר ונטייה מינית (ובמידה פחותה יותר בעונה זו, בריאות נפשית) הופכים אותה למראה של דור המתבגרים העכשווי, אלא גם המקור של הסדרה, הדרך שעשתה עד שהגיעה למסך. עוד לפני שהגיעה לנטפליקס, "עוצר נשימה" כבר הייתה קיימת כסדרת רומנים גרפיים מצליחה (הספר הראשון תורגם לעברית), שהיא בעצם איגוד של קומיקס-רשת שכתבה ואיירה אליס אוסמן (יוצרת הסדרה) לאורך שנים. הקומיקס פורסם החל מ-2016 בהמשכים בעיקר בטאמבלר, שם העבירו אותו המשתמשים והמשתמשות מבלוג לבלוג עד שהפך לתופעת קאלט מטורפת, שצמחה מהתחתית. הדמויות המורכבות, סיפור האהבה העדין והחברות היפה בין קבוצת בני הנוער כבשו את הקוראים, שראו את עצמם משתקפים בו, ומהר מאוד התפתח סביב הקומיקס פאנדום שלם. הוא היה כל כך פופולרי, שכאשר אוסמן השיקה קמפיין קיקסטארטר כעבור שנתיים במטרה להוציא את הקומיקס בצורת ספר, היא הגיעה לסכום המבוקש תוך שעות ספורות.
במקרים כאלה תמיד יש חשש של המעריצים הוותיקים לגבי העיבוד, ואיך יעבור הדבר שהם כל כך מושקעים בו בין פלטפורמות. האם יאבד הסיפור מקסמו כששחקנים יתנו אינטרפרטציה שלהם לדמויות האהובות? האם הניצוץ המקורי יאבד בידיו של במאי שלא מבין את רוח הדברים? במקרה של "עוצר נשימה" לא היה לאוהדים מה לחשוש. כבר עם פרסום הטריילר הוצפה הרשת בפוסטים מתרגשים של מעריצים שמחים, שהרגישו שיש התאמה מוחלטת בין המקור לבין הגלגול הטלוויזיוני שלו - ולא במקרה. בעיבוד של הסיפור למסך, הקפידו אוסמן והבמאי יורוס לין להיצמד כמה שיותר למקור, דבר שניכר בבחירה בשחקנים שדומים מאוד לדמויות בקומיקס, וגם בהקפדה על ליהוק שחקנים צעירים באמת, חצ'קונים והכל, שלא כמו שנהוג בסדרות נוער.
יש מעט מאוד מבוגרים בעולמם של צ'רלי וחבריו (כמה מורים, אבא אחד, אמא אחת), והשחקנים הצעירים והלא-מנוסים מחזיקים את כל הסדרה על כתפיהם בצורה מעוררת התפעלות, מחוזקים בהופעת אורח נפלאה של אוליביה קולמן הענקית בתפקיד אמא של ניק, וסטיבן פריי כקולו של המנהל. זוויות הצילום ומסגור הסצנות משחזרים, לפעמים אחד לאחד, פריימים מתוך הקומיקס, ומדי פעם מודגשים באמצעות אלמנטים מאוירים שלקוחים מיצירת המקור ומעצימים את הרגש בסצנות.
עוזר לכך לא מעט גם עיצוב התפאורה המדהים, והצבעוניות המאוד מסוגננת ומכוונת שנוצרת על ידי השימוש בשתי סקאלות צבעים עיקריות, של כחול וצהוב, שמייצגים את צ'רלי וניק, ומהדהדים בביגוד, בחפצים, בתאורה, ו"צביעת" הסצנות. למרות שהצבעוניות הזאת לא הגיעה מהמקור (הקומיקס צויר בשחור-לבן), היא רק מוסיפה לאווירה המיוחדת, שהיא כולה תהליכים פנימיים ותחושת אינטימיות. "עוצר נשימה" מצטיינת ביצירת רגעים קטנים, רגשות שעוברים במבטים, קלוז-אפים על דמויות בזמן שהן מהרהרות, ידיים נוגעות-לא-נוגעות, אפילו הכתיבה והמחיקה של הודעות טקסט. הרגע קטן אבל הרגש גדול.
זוהי קומדיה רומנטית ללא הקומדיה, ובמידה מסוימת גם דרמה רומנטית ללא הדרמה. למרות כל הקשיים שנובעים מהנושאים העיקריים שלה, למרות שלהיות טינאייג'ר זה קשה וכואב, איכשהו הסדרה שומרת על הגיבורים ועלינו הצופים מכל רע. כן, יש התמודדויות ומאבקים פנימיים, אבל הכל די עטוף בשכבות של נייר אריזה צבעוני, כדי שלא יעשה לנו יותר מדי טריגרים. גם ברגעים הכי אפלים (למשל, מערכת היחסים הנצלנית שצ'רלי נמצא בה), יש תחושה שבסוף הכל יהיה בסדר. הגיבורים הראשיים הם כמו שני כלבלבים חמודים שמסתובבים אחד סביב השני בשמחה, מרוצים שמצאו זה את זה - וזה בסדר. "עוצר נשימה" היא ההוכחה שסדרת נוער לא חייבת להיות חדה כמו סכין כדי להעביר את האמת החשופה של הדור. גם אם אין לה שום קצוות חדים, יש בסדרה מספיק לב לחמם גם את הציניים ביותר בין הצופים.
נשאר רק לראות האם החמימות הזאת תצליח להישמר בעונות הבאות הכל כך מיוחלות. העלילה כנראה תמשיך לעקוב אחרי חייהם של צ'רלי, ניק וחבריהם כפי שהתפתחו ברומן הגרפי, ותיצמד ויזואלית ואווירתית לחומר המקור. לא כל הדמויות הוצגו עדיין, ולא כל הקונפליקטים שאיתם מתמודדים החברים קיבלו עדיין את העומק המגיע להם, כולל הנושא המאוד חשוב של הבריאות הנפשית. השאלה היא האם הדילמות הקטנות והיום יומיות יספיקו, והאם הדרמה המינורית עדיין תהיה יעילה ומקסימה גם עמוק לתוך העונה השלישית.