הריבוי המטורף של גיבורי על בטלוויזיה הוא לא עניין חדש. רשת ה-CW לבדה אחראית על מאות פרקים של הז'אנר בשנים האחרונות במסגרת "החץ" ונגזרותיה מבית DC קומיקס. נטפליקס כרתה מהחומרים הפחות מוכרים של מארוול לטובת "דרדוויל", "ג'סיקה ג'ונס" ושאר חבריהם, שפרנסו כמה סדרות בולטות של שירות הסטרימינג ולכאורה החדירו עומק ויוקרה לז'אנר. אבל אף אחד מהתכנים הרבים האלה לא באמת התברג בחזית של תרבות הפופ. למרות שהמספר אולי לא השתנה דרמטית, מאז העונה הראשונה והמאוד-מצליחה של "הבנים" ב-2019, הנוכחות של דמויות בעלי יכולות על-טבעיות גדלה מעריכית. דיסני פלוס הגיע בסוף אותה שנה ואיתו התרחב היקום הקולנועי של מארוול גם אל המסך הקטן. כך קיבלנו שצף בלתי פוסק של גיבורים ועשרות נוספות של שעות תוכן כחלק מהפאזה הרביעית המתישה של היקום הקולנועי שלה.
בהתאם צמחה גם תגובת הנגד לניקיון של מארוול לכל המשפחה. אחרי "הבנים" הגיעו תכנים נוספים לקהל בוגר יותר, כאלה שמאתגרים את מוסכמות הז'אנר, לועגים לו ומעמידים בספק את נקיון כפיהם של הגיבורים או את נבלותם של הנבלים. סדרות כמו "הארלי קווין", "בלתי מנוצח" ו"פיסמייקר", ספין-אוף לסרט "יחידת המתאבדים", שבעצמו משתייך לקטגוריה הזו. בנוסף, עם ההצלחה של "הבנים" החלו להגיע גם סדרות-הבת הבלתי נמנעות. בינתיים עלתה "שטני", פרקי אנימציה קצרים מעולמה, בהמשך צפויה להגיע גם סדרה המתרחשת בקולג' של גיבורי על, ויש עוד כמה שנמצאות בשלבי עבודה מוקדמים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
האירוניה היא שגם תכני הקונטרה האלה תורמים לתחושת הגודש והמיצוי ההולכת ומעמיקה. עם כל המודעות העצמית והגישה הסאטירית, בשורה התחתונה מדובר בעוד ועוד ועוד מאותו ז'אנר. ואיכשהו, מדובר בחדשות טובות עבור "הבנים", שהעונה השלישית שלה עולה היום (שישי) באמזון פריים וידאו. "הבנים" שולחת המון חיצי בוז ישירים, כולל אגב אחד צורב במיוחד כלפי גל גדות, אבל ברור מהי המטרה המרכזית שלה. במוקד הסדרה, המבוססת על קומיקס מאת גארת' איניס, ניצב קונגלומרט "ווט", ש"הבנים" לא מנסה להסתיר את הדמיון שלו לדיסני. בעולמה מדובר בארגון תאגידי שמגלגל מיליארדים מדי שנה, מושך בחוטים ממשלתיים ואחראי על כמה מהאנשים הכי חזקים בגלקסיה, שאותם הוא מנצל גם לטובת הפקות סרטים ותכנים עבור שירות הסטרימינג ווט פלוס.
למרות הרוויה והצפיפות, "הבנים" הייתה ונותרה המפלט למי שסולד מגיבורי על. אחרי הכל, בחזיתה ניצבים אלה שעל שמם קרויה הסדרה, חבורה ששונאת בכל מאודה את בעלי היכולות, הפריבילגים, אלה שאחראים על כל כך הרבה נזק היקפי בלי לשלם על כך מחיר. כדברי מנהיגם בוצ'ר (בגילומו של קארל אורבן), בפרפרזה על המשפט השחוק מ"ספיידרמן": "עם כוח גדול מגיעה הוודאות המוחלטת שתהפוך לחרא".
החדשות העוד-יותר-טובות הן שאחרי עונה שנייה מעט לא אחידה ברמתה, מקבץ הפרקים החדש של "הבנים" (שמונה בסך הכל, מתוכם נשלחו שישה לביקורת) מחזיר אותה לתלם. גם הפעם היא מתבררת כחגיגה הכי מדממת בטלוויזיה. הדרך שבה הסדרה מצליחה למצוא דרכים חדשות ומקוריות לנתץ חלקי גוף, או גופים שלמים, מעוררת הערצה.
הסדרה זונחת הפעם בתבונה את הסרחים העודפים המוגזמים מהעונה הקודמת, כמו גיבורת על נאצית, וחוזרת לשורשיה הנועזים והכיפיים: הומלנדר הוא שוב הנבל הראשי, והנושא המהותי שעל הפרק הוא שוב החפים מפשע שמתים בעקבות פעולותיהם ההירואיות של גיבורי העל. במקביל מתחדדת יותר מאי פעם השאלה מה הופך אדם לאנושי, בין אם יש לו יכולות מיוחדות ובין אם הוא פשוט-עם. אם ניתן היה לחשוב שיש ל"הבנים" מקום כל זמן שז'אנר גיבורי העל ממשיך להציף אותנו, העונה השלישית ממחישה שזה לא המקרה - דווקא מפני שהיא מוצלחת. אף שהעונה החדשה מעמיקה ומרחיבה על הנושאים הללו כך שאין הרגשה של מיחזור, עדיין עולה תחושה שמשמעות החזרתיות הזו היא שכדאי להתחיל לסמן את הסוף ולחתור אליו, לפני ש"הבנים" תתחיל להסתובב סביב הזנב של עצמה.
שנה חלפה מאז אירועי העונה הקודמת. יואי (ג'ק קוויד, הבן של מג ריאן ודניס) עובד כיום בחליפה תחת חברת הקונגרס ויקטוריה ניומן, שאף אחד עדיין לא יודע כי הוא זו שפוצצה ראשים בעונה הקודמת. ריאן (קמרון קרובטי, "שקרים קטנים גדולים"), בנה של בקה המנוחה מהומלנדר (אנתוני סטאר), גדל במיקום בלתי ידוע עם סוכנת ה-CIA גרייס מלורי (ליילה רובינס), ובוצ'ר מגיע מדי פעם כדי לעזור כפי שהבטיח לאשתו המנוחה. בוצ'ר אף מניח את ידיו על משהו שיכול לשנות את מאזן הכוחות - תרכובת וי זמנית ונסיונית, כזו שמעניקה כוחות על למשך יממה אחת, מי יודע באיזה מחיר. בינתיים ב"ווט" הומלנדר, הגיבור הכל-אמריקני שהוא בעצם פסיכופת רצחני ומאוד מפחיד, עדיין מתמודד עם פציעתה האנושה של סטורם-פרונט - מישהי נוספת בחייו שהוא אהב ונאלץ להיפרד ממנה.
הומלנדר היה ונותר הדמות הכי מרתקת ב"הבנים". קרוע תמיד בין הרצון שלו להיות נאהב - על ידי ההמונים ועל ידי הקרובים לו - לבין תחושת העליונות שבהכרח מגיעה עם כוחות בלתי מנוצחים כמו שלו. סטאר ממשיך לגלם את כל הגוונים האלה בצורה ממגנטת ומבדרת, גם כשהסדרה לוקחת אותו למחוזות לא מוכרים: הומלנדר מקבל סמכויות נרחבות יותר ונוצצות פחות ב"ווט", כך שלראשונה הוא נאלץ להתמודד גם עם היבטים פוליטיים של הג'וב שעד כה נחסכו ממנו, ומעניין לראות את זה. בתוך כך הבנים מחפשים את הנשק האולטימטיבי שיכול להשמיד אותו, וייתכן שיש כזה כי הוא פעל בעבר על הגיבור הבלתי מנוצח שקדם לו, אי אז באייטיז - סולדג'ר בוי (בגילומו של ג'נסן אקלס, שמתאחד כאן עם אריק קריפקי, יוצר הסדרה הקודמת בכיכובו, "על טבעי").
בינות לכל האקשן, הצחוקים הפרועים וליטרי הדם וחלקי הגוף הפנימיים המעופפים, "הבנים" תמיד הקפידה לשמור על אנושיות. כמה מהמייצגים הגדולים של הפן הזה בעבר, יואי, פרנצ'י (תומר קאפון) וקימיקו (קארן פוקוהארה), זוכים דווקא לשנמוך בעונה החדשה. הראשון מפגין יותר מדי רגשי נחיתות מול אנני/סטארלייט, זוגתו גיבורת העל (ארין מוריארטי), מה שחושף אצלו צדדים לא נעימים במיוחד. שני האחרים חמודים כמו תמיד, ואף זוכים לאחת הסצנות הנפלאות של העונה החדשה, אבל גם נדחקים אל שוליו של הסיפור המרכזי. מצבם של כל אלה עוד טוב ביחס למייב (דומיניק מקאליגוט), גיבורת העל השבורה והעצובה. כבר התלוננתי בעבר על השימוש המועט בה, ולמרבה הצער גם העונה הזו כמעט לא מנצלת אותה. אף על פי כן, "הבנים" מיטיבה הפעם לאזן בין הסיפור הגדוש לבין הנשמה. היא עושה זאת באמצעות דמויות שמתעלות על תפיסתן החד-ממדית והפעם מפגינות יותר אנושיות מהצפוי, ובעיקר על ידי אנני, שממשיכה לשמש כלב הפועם והמצפן המוסרי של הסדרה. אכן "המותק של אמריקה".
למעשה, כמעט כל המינונים בעונה החדשה של "הבנים" מדויקים להפליא. הגם שאינה חפה מבעיות, היא מפגינה מיומנות מעוררת התפעלות בלהטוט בין שלל קווי העלילה, הנימות והאמירות שלה - הן אלה שנוצרו כדאחקה בלבד והן כסכין משוננת הננעצת בבטנה של תרבות שלמה. את כל אלה היא מגבשת לכדי יצירה מבדרת וקוהרנטית אחת, מה שממצב אותה כאחת הסדרות המרשימות בטלוויזיה, בז'אנר גיבורי על ומחוצה לו.
שלושת הפרקים הראשונים של "הבנים" זמינים החל מהיום באמזון פריים וידאו. חמשת הפרקים הנותרים יעלו מדי שבוע.