"אני מחפש בי מילים יפות, שאוכל לשיר, שארצה לבכות" - כך נפתח השיר "בתנועה במבט" שכתב, הלחין ושר אלון עדר, שיר שפתח את אלבומו העשירי "כן כן כן כן!", שהוציא בפברואר. בשיר חשף עדר את לבו ואת תהליך היצירה, ועכשיו הוא נחשף בדרך נוספת ומפתיעה - פיזית. בקליפ הנוגע ללב, שיצא בשבוע שעבר, הוא חושף בפני המצלמה את אותותיה של מחלת העור פסוריאזיס שהתפרצה אצלו במהלך הקורונה, לפני קצת פחות משנתיים.
"הפסוריאזיס זו מחלת עור כרונית וגנטית. היא התפרצה אצלי בזמן הקורונה, וזה בטח קשור למשהו נפשי מול ההלם שבדבר", אומר עדר בריאיון לוואלה! תרבות. "הייתה תקופה שזה היה לא נעים. גם ויזואלית זה נראה לא יפה, וזה גם נורא מגרד, ופוגע באיכות החיים ברמות. אבל הבנתי שזה מה שקורה ולמדתי לחיות עם זה. בקליפ הזה, במקום להסתיר את הנגעים בעור שמתחבאים בשיער, הייתה מחשבה להראות את זה. יותר נעים לי שהדבר הזה חשוף מאשר לא. בעקבות הפוסט שהעליתי על המחלה, קיבלתי מאות הודעות מאנשים שגם אמרו תודה שאני מציף את הבעיה שלא מדברים עליה, וקיבלתי גם המון הצעות לטיפול. בסופו של דבר דרך הפוסט הזה מצאתי רופא שבאמת עוזר לי. אני בעד חשיפה במוזיקה ובכלל. הדבר היחידי הוא שיש לי ילדים אז אני מחפש את הדרך לשמור עליהם".
ביום רביעי (8 ביוני) יופיע המוזיקאי בערב הפתיחה של פסטיבל חדש, "C-SOUND", שיתקיים בנמל קיסריה במשך שלושה ערבי קונספט. באותו ערב יופיעו גם שלומי שבן עם הפסנתר ולהקת האנג'לסי. למחרת יופיעו בלקן ביט בוקס, יסמין מועלם ומוש בן ארי, ובערב החותם של הפסטיבל, במוצ"ש 11 ביוני, יופיעו נינט טייב, מרסדס בנד והיהודים. על הפקת האירוע חתומים אנשי "toMix". "החבר'ה האלה שמארגנים את פסטיבל C-SOUND עשו עכשיו גם את פסטיבל GENESIS שהיה אירוע מדהים", אומר עדר. "הם עושים דברים מאוד יפים ומעניינים והם מחפשים כל הזמן את הדרך להמציא. הליינאפ ממש מרגש בעיני, ואני גם גר ממש קרוב למקום הפסטיבל".
אתה מופיע באותו ערב שבו יופיע שלומי שבן, שניכם זכיתם בכבוד הגדול לשתף פעולה יצירתית עם חוה אלברשטיין האגדית ובמסגרת כך גם להיות בני זוג שלה לדואטים יפים - אתה בשיר "אין לך זכות חנינה בעולם" ושבן בשיר "תרגיל בהתעוררות". שאלה מתסיסה: איזה דואט עם חוה טוב יותר לדעתך, שלך או של שלומי?
"ברור שהדואט של שלומי (צוחק). זאת התשובה הנכונה להגיד. הקשר שלהם מאוד יפה, הם הופיעו ארבע שנים ביחד. אני הלחנתי שני שירים לאלבום האחרון שלה, את שיר הדואט נורא התביישתי להציע לה, זה היה במייל שלי, בטיוטות, כמה שנים. אחרי שלהחנתי לה שירים לאלבום אזרתי אומץ, והיא ישר אמרה כן. אגב, הקלטתי לא מזמן שיר לאלבום הבא שלי, יהודית רביץ במקרה באה לאולפנים לקחת משהו, ונכנסה. שאלתי אותה אם היא מוכנה לעשות קולות, והיא הסכימה. זו סיטואציה מאוד מרגשת".
שיתופי הפעולה עם האייליסטים האלה במוזיקה, הלהיט הענק "קצת אהבה לא תזיק" והחיבוק של התקשורת בכלל הם בין הסימנים לכך שהפכת מאמן אינדי למיינסטרים. זו רק ברכה או שיש בזה גם קצת קללה?
"אני משתדל לא להתייחס אל זה ככה. אני שמח מאוד שמתייחסים אליי בגלגלצ. אני והלהקה עבדנו המון שנים בלי שקיבלנו הכרה או שקיבלנו הכרה חלקית. אני מאוד שמח על החיבוק והקבלה מכל האנשים שהערצתי ואני משתף איתם פעולה, וגם מתחנות הרדיו הגדולות. מבחינה אמנותית אני דואג ליצור את מה שמעניין אותי ולא להתייחס לשאלה מה שוליים ומה מרכז. אני למשל מאוד אוהב היפ הופ, למרות שזה הדבר הלא טבעי בשבילי לעשות, אני משתף פעולה עם אנשים מההיפ הופ, כמו ג'ימבו ג'יי. וגם עם האחיות כרקוקלי, ששונות אולי מהמוזיקה שאני עושה, ואני מאוד נהנה מזה. אני ממש אומר תודה שזה המצב, ומרגיש שאני עדיין נע מהמיינסטרים לשוליים ומאוד שמח על זה".
בסוף השנה שעברה נפרדת מבת זוגתך ואם ילדיך. כתבת שירים שהושפעו מהפרידה הזאת?
"כל דבר שאני עובר קיים ביצירה. ברור שהפרידה היא דבר גדול בחיים שלי והיא קיימת גם ביצירה. גם מזה נבעו שירים שעדיין לא הוצאתי. באלבום האחרון זה פחות היה קיים עדיין. האלבום הזה נכתב כשהיינו ביחד. בעצם הקלטנו אותו ממש שבוע לפני שהתחילה הקורונה, ויש שם בעצם המון שירים שבדיעבד מדברים על מה שקרה אחר כך, כמו קריאה שלא יהיה פילוג במדינה. הרבה שירים קיבלו ערך נוסף. בעצם הקורונה מאוד עיכבה את האלבום ועבדתי עליו שנתיים. זה לגיטימי".
קובי אפללו כתב פוסט שתקף את רמת המילים של השירים של חלק מהאמנים הצעירים. הוא כתב: "לפעמים נדמה לי שגדל פה דור של מוזיקאים (תודה לאל לא כולם) שמתחרה מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם בשם המגניבות הדפוקה שמוגדרת על ידי אנשים שחיים בסרט שהם וואו כזה כאילו מגניבים כאילו, נמוכים". מה חשבת על זה?
"לא בא לי להגיב לזה. אני רק יכול להגיד שאני מאוד נהנה מכל הז'אנרים ביצירה, נהנה ליצור דברים שנעים מגבוה ועד נמוך. באופן שאני רואה את זה, בעיני יש מקום להכל".
שיתופי פעולה עם יוצרים צעירים צפויים באלבומו הבא, שבו לראשונה מזה מעל לעשר שנים יעבוד עם מפיקים מוזיקליים, ולא יפיק את עצמו לבד. "לעבוד בפעם הראשונה מזה 11 שנה עם מפיקים זה דבר גדול מבחינתי. להעיף את האגו, זה חדש לי. זה מאוד נעים לי, גם לא להיות זה שיושב על המחשב, וגם להביא שיר ולבוא כאמן המבצע. אני ממש נהנה מזה. עד היום הפקתי וגם הקלטתי והייתי על הכל. ועכשיו אני הולך אחרי המפיקים. אלה חבר'ה צעירים וטובים - מתן אגוזי, שגם עובד עם נגה ארז, מפיק ההיפ הופ יונתן הפנר ועיליי אשדות שמפיק את נונו. בקיצור הרבה חבר'ה צעירים. אני אמנם לא כזה מבוגר אבל הם עדיין עשור מתחתיי".
בתקופה זאת מפתחים סדרה קומית בהשראת הסרט המיתולוגי "גבעת חלפון אינה עונה", שביים אסי דיין ובו כיכבו שלישיית הגשש החיוור וגם אמך, מיקי קם. אני יודע שהוצע לאמך להשתתף בעיבוד הבימתי של הבימה לסרט - והיא סרבה. היית רוצה לראות אותה בסדרה הזאת או שאתה חושב שלא צריך לגעת במיתוס?
"אני מאוד אוהב את אסי דיין, את ליאור דיין ואת כל המשפחה שם, יהונתן גפן, אביב גפן, גון בן ארי. 'גבעת חלפון' זה סרט מדהים בעיני וכל משפט שם הוא משפט מפתח. אני דווקא חושב שעיבודים חדשים זה יכול להיות דבר יפה, באופן כללי, ואם ליאור דיין מוביל את זה, אז הראש שלו ממש טוב. לא יודע לגביי ההשתתפות של אמא שלי בהפקות".
להקת "תמוז" שבה היה שותף אביך לא חששה לגעת במיתוס - והתאחדה מספר פעמים.
"שמע, 'תמוז' בשנייה שהם מנגנים, הכל נשמע אותו דבר. היה את האיחוד בראשון ב-2017, והקסם קורה בשנייה שהם מנגנים ביחד. בקיצור אני בעד, למה לא. תמיד המקור קיים. אני מעריץ כל מה שקרה בלהקת 'תמוז', וכל אחד מהם בנפרד. יש בהם כוח מטורף".
הדהים אותי הסיפור של קוטנר, שבצעירותך היית זקוק לעזרה בעבודה לבית ספר על תמוז - ופנית אליו. כבודו במקומו מונח, אבל יש לך אבא ששמו יהודה עדר בבית.
"שמע, יש מצב שקוטנר יודע יותר מאבא שלי על תמוז. הוא הבנאדם לשאול אותו הכל. אני לא זוכר אם אבא עזר לי בעבודה. אבל אבא שלי ואני בקטע ממש טוב של מוזיקה. היה לי מאוד חשוב לעשות את הדברים לבד בהתחלה. אבל תמיד הוא ייעץ לי. ועכשיו, אחרי הרבה שנים, אני מלמד בלימודי החוץ ברימון. אבא ואני עוברים את העולם הזה באופן צמוד, ביחד".
פול מקרטני יהיה החודש בן 80. אתה בטים לנון או מקרטני?
"קשה לי לקחת קבוצה. יש גם את ג'ורג' הריסון המדהים. יש ימים ששמעתי את 'Mind Games' של לנון בלופים. מצד שני, פול מקרטני בקטע מוזיקלי זה אלוהות. אני מרגיש שיש בקול שלו בכי בילט אין, וזה תמיד מרגש. ומוזיקלית, מקרטני כל הזמן חיפש והמציא את עצמו אחרי הביטלס. הוא מהאנשים שאני חוזר למוזיקה שלהם כל הזמן. כל פעם שאני מגיע לתקופה שאני שומע ביטלס אני יכול לצלול לאובססיה קשה לתקופה ארוכה אז אני מנסה להימנע מזה. ואני נזהר לא לקחת קבוצות".