לא ברור איך תתפתח המלחמה החשאית בין ישראל ואיראן, אבל בעולם של "טהרן" היא קרובה לנקודת רתיחה. העונה השנייה של משחק הזהויות והנאמנויות הזה התכנסה לתוך פינאלה חצופה וקיצונית, שטורפת מחדש את הקלפים: גם השחקנים הגדולים - המדינות - ייכנסו לתוך משחק חדש, והשחקנים הקטנים, אלו ששרדו את שלשלת האירועים הדרמטית, כבר לא יכולים לבטוח באיש (מכאן ואילך - ספוילרים).
אין מה לומר: תמר רביניאן ראתה ימים יפים ופשוטים יותר. סוף העונה השנייה מרסק למעשה את רוב אבני היסוד של העלילה: האויב המרכזי, מפקד משמרות המהפכה - חוסל, אבל גם מצבת בני הברית של תמר הלכה לכל הרוחות: על מה שיכול היה להיות עם פיימאן כבר לעולם לא נדע; המנטורית מרג'אן (גלן קלוז) נרצחת בידי נהיד כמאלי; האהוב מילאד נהרג בפיצוץ רכב המילוט - כנראה על ידי המוסד, ואם ההשערה הזאת נכונה, כנראה שגם רביניאן עצמה כבר לא ממש רצויה על ידי ארגון הביון הישראלי.
הפינאלה המהדהדת הזאת, שמחסלת תוך דקות ספורות שלוש דמויות מרכזיות בעלילה, הולמת את העונה כולה, שבה האקשן והמתח של "טהרן" הגיעו הכי רחוק שאפשר. היא לא השאירה רגע לנשום, והציגה מרדפים נהדרים ומשחקי חתול ועכבר יוצאים מן הכלל. גלן קלוז ושון טאוב השפריצו כריזמה. ערכי ההפקה הגבוהים והכסף הרב שנשפך בעונה הזאת הוכיחו את עצמם: "טהרן" הפכה לממתק טלוויזיוני יעיל ומזוקק. בסך הכול, היה כיף וכיף שהיה - גם אם הסוף מלווה גם בתחושת מיצוי.
אלא שהכיף הזה בא במידה רבה לצד דמויות דלות, פניות מופרכות, דיאלוגים חלשים והשטחה של הסיפור, שממילא לא צלל לעומקים מרשימים במיוחד גם בעונה הראשונה. לא רק שהדמויות התכווצו, גם ההיגיון הפנימי שלהן התבלבל. גם מילאד, גם מרג'אן, גם פראז - כולם זיגזגו את דרכם בעונה הזאת וקיבלו החלטות לא-עקביות. במקרה של תמר ומילאד, אלה היו בדרך כלל החלטות גרועות מאוד, כפי שכתבנו גם בתחילת העונה.
בנוסף, במקביל לכך ש"טהרן" הפכה להיות בינלאומית, נוצצת ומחויטת, היא ויתרה בדרך על הניסיון שלה לעסוק בישראל ובישראליות - משהו שניצב על השולחן בעונה שעברה, בסצינות של ראש המוסד דאז או של אביה של תמר, שנחתכו לחלוטין מהעלילה. זה גול עצמי, דווקא בגלל ש"טהרן" היא סדרת דגל של תאגיד השידור הציבורי, וזה שפתח את גל הסדרות המרשים שלו מלפני שנתיים. אובדן הזירה הישראלית טשטש את האופי והזהות של הסדרה כולה, עד כדי הפיכתה לדרמת ריגול כמעט גנרית. באותה מידה זאת הייתה יכולה להיות סדרה על סוכנת של הקג"ב, ה-MI-6 או כל דבר אחר, כשרק במקרה המוסד הוא זה שניצב במרכז העלילה.
ואם כבר מדברים על המוסד: קשה להאמין עד כמה ארגון הביון הישראלי ושליחיו תוארו בה כמין גוף רקוב, חובבני, שטחי, אלים וחסר מעצורים - כזה שמוכן להרוג כל מה שנקרה בדרכו, מוכן למניפולציות על מתמודדי נפש ומאושפזים, ולא בוחל גם בהכנסה של בני משפחה תמימים לתוך מעגל האלימות. על שני המעשים הבלתי נסלחים באמת - הניצול של נאהיד וההרג המיותר של פיימאן - מרג'אן ומילאד נענשים על ידי יוצרי הסדרה ומשלמים בחייהם. האם יהיה מי שישלם על הרצח של מילאד?
איך זה ימשיך מכאן? למעשה נשארו רק שתי דמויות משמעותיות בעלילה - תמר ופראז, שני סוכני מודיעין שמתעבים זה את זה ותלויים זה בזה. אפשר להניח שהעונה השלישית, לכשתצא לפועל, תסלול את הדרך של שניהם החוצה - או את העימות הסופי ביניהם - ברקע ניסיון למנוע מלחמה כוללת ולהתגונן משני ארגוני ביון עוצמתיים, שכנראה מעוניינים במותם. מעבר לכך, נראה שהסיפור של תמר צפוי להסתיים, וספק אם יש טעם להמשיך את קו העלילה שלה. עונה 4, אם תופק בעתיד, זקוקה כבר לגיבורים אחרים. זה בסדר: את התרומה שלה לטלוויזיה הישראלית כגיבורת אקשן, תמר רביניאן כבר עשתה.