חתונה ממבט ראשון: הפרידה של לימור מליעד הייתה מספקת יותר מהסקס שהם לא עשו

"מיהו הזוג שהולך להיפרד?", שאלנו את עצמנו מאז הופיעו הפרומואים בדבר פרידה. "כולם", ענינו לעצמנו, "אבל מי ייפרד עכשיו?". ארבעה זוגות הוצגו לנו כאופציה, ואלה שמות: מעין ובן, לימור וליעד, מתן וגיא או עידית ורפאל. בניית מתח צולעת בהתחשב בכך ששניים מהזוגות הנ"ל לא הופיעו בפרק, ובינינו, גם ללא שיטת האלימינציה יכולנו לדעת שליל"י הגיעו לסיומם. להיעלב זו בחירה, ושניהם בחרו להיעלב יותר מדי פעמים מכדי להמשיך לשאת את הקשר הזה. הגיע הזמן לקפוץ מהמפרשית.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

אם יש איזו ודאות בקשר של לימור וליעד זו הידיעה שתמיד ימצאו נושא לריב, והפעם: רכישת כריות ברשת. לא מובן לגמרי איך זה קרה, אבל בן רגע גיצים מתחילים לעוף באוויר עם הבלחות פאסיב-אגרסיביות מצד ליעד, שכן לעיתים קרובות הריב מתחיל אצלו במוח הרבה לפני שהוא מעדכן בנושא את לימור.

בעיני ליעד כריות לעולם אינן רק כריות, להזכירכם הוא הגה את משחק המילים ההיתולי על "ציפיות" בתחילת העונה, ובעיני רוחו מתנהל כאן דיון על מגורים משותפים - בעד ונגד. התכנון של לימור לקנות דברים בנפרד לבתים השונים מספיק לו כדי להסיק שאיננה רוצה בו, כי ליעד מזהה דחייה בכל עת שמזדמן לו, בדיוק כמו שמעין מזהה אהבת אמת היכן שמכנים אותה "קופה".

לימור, מן הסתם, לא העלתה על דעתה שהתפרשה באופן כה דרמטי, כי בעולם הרגיל בני אדם לא עוברים לגור יחד אחרי יום היכרות אחד וגם לא אחרי חודש וחצי. "אוקיי, זה כנראה מה שיעצב לי את הדירה", מנסה ליעד בדרכו לעדכן את לימור בדבר הריב, אך לשווא. "אם יש לך משהו להגיד פשוט תגידי", הוא דורש ממנה, אבל כל מה שיש ללימור להגיד הוא שכחול ושחור זה שילוב מעפן.

לפעמים נדמה לי שהאנשים הכי פחות כנים הם אלו שדורשים כנות מרבית מהזולת. איך ליעד היה קורא לזה? "השלכה קלאסית". "אני מעריך את הביקורת על הבית שלי", הוא ממשיך להפגיז ממיטב המסורת הפולנית, עדיין מסרב לספר ללימור במה היא אשמה.

לטענתו, הוא נעלב מהאמירה של לימור שזהו בית של גבר ושאין בו צבעים, ותסלחו לי, אבל האין זה בית של גבר, והאין זה נכון שהוא דל בצבעים? מה כבר נאמר? אלה אפילו לא ביטויים שיפוטיים כמו "מכוער" או "מגעיל" - דברים שאגב, אני אכן אמרתי לבן זוגי כשגר בבית מכוער ומגעיל - אלא קריאת מציאות בהירה, כמעט ניטרלית.

לדבריה, לימור רוצה להרגיש בנוח בבית שלו, אמירה שאפשר לראות בה דווקא כמיהה להמשכיות הקשר. אבל לליעד זה לא מספיק ולימור מארגנת את מניעיה מחדש תחת התמה, "אני רק רוצה שיהיה לך טוב", שממנה בטוח הגיע הזמן להיפרד. די, ליל"י, די. כמו רוב בני האדם גם אתם אנוכיים וביקורתיים ומרוכזים בעצמכם, ואתם בטח לא שמים בראש מעייניכם את טובתו של אדם שהכרתם לפני חודש ומסב לכם סבל רב. הפוזה האלטרואיסטית הזאת לא משכנעת אף אחד, ומכניסה אתכם לבור מיותר. כל אחד מכם דואג קודם כל לעצמו, וזה בסדר. זה אנושי. התנדבויות תשמרו למידברן.

זה היום ה-32 וגם בו הם מסרבים להסכים, הפעם בנושא תנועה עירונית - ברגל או במונית. ליעד מחכה שלימור תיזום שיחה, ועושה זאת בדרך המזמינה ביותר - פרצוף כועס. "מגיע לי, מותר לי להרגיש גם שרוצים אותי", הוא טובל ברחמים העצמיים, עדיין חש זכאי לפיצוי על ביקורת הכריות.

אבל לא רק שליעד איננו באמת פנוי לשיחה, הוא גם הודף כל ניסיון של לימור לאחת כזו עם שני הביטויים החדש שאימץ לעצמו, "השלכה קלאסית" ו"סירייסלי?", מסֵפר הטוקבקיסטים הכועסים. תת-ז'אנר: סטודנטים תל אביבים לפסיכולוגיה, יום שני ללימודים. לאורך כל העונה מתנהל קרב צמוד בין חצאי הצמד ליל"י במקצה הבלתי נסבלות, אך הפרק הזה בעיניי ליעד לוקח בענק, בציפיה התובענית והכעוסה שירפדו אותו בצמר גפן תוך שהוא שולף קוצים.

ליכולת ההכלה של לימור קצה מסוים, לא גבוה במיוחד, והפעם היא יוצאת מגדרה כדי למתוח אותו - עד שנמאס. "היא פאקינג הלכה שוב", משתומם ליעד, כאילו לא השיב עכשיו לכל משפט שלה בגולדן שאוור מנטלי. אולי במודע ליעד לא רוצה להינטש, אבל בתת מודע, הוא עושה הכל כדי שינטשו אותו.

הנה, כשלימור חוזרת הוא מקבל אותה בפרצוף חמוץ וממשיך לקטוע ולבטל, תובע את הישארותה בשיחה מבלי להתאמץ להיות ראוי לכך. להכריח אדם לדבר איתך בזמן שאתה מטיח בו עלבונות, יש בזה משהו אלים. "אבל זה הדבר היחידי שביקשתי", הוא מזכיר, מרפרר לאותו רגע עגום שנשכח בשירותים. אבל אילו סיטואציות שונות לגמרי. בראשונה נשכח על לא עוול בכפו, ואילו עכשיו הוא אקטיבית מבריח את לימור. זו לא "נטישה", זו היגיון בריא.

אחרי כל זה, לא ייאמן שלימור עדיין מעלה על דעתה לשכב עם האיש הזה, ועוד תולה בסקס סיכוי להצלת הקשר. בשביל שסקס יציל מערכת יחסים כזו, הוא צריך להיות באמת יוצא דופן; התגלות אלוהית, חוויה חוץ גופית, אורגזמה מהאישונים. בהתחשב בכך ששני השותפים לו בני תמותה, ועוד לא כאלה שמסתדרים במיוחד, לא הייתי תולה בסקס הזה כל כך הרבה ציפיות.

את הבילד-אפ המופרז לסקס יצר ליעד, שחשוב לו לבנות את הקשר אל הרגע הזה. אממה, לבנייה אין תאריך סיום והקבלן ברח עם הכסף. מעניין מה הסיפור שלו שם - טראומה ותיקה? בתולין? זה עניין שלו. כך או כך, אני בגישתה של לימור: יש משהו מסקרן וסקסי בדחייה ובציפייה, אבל עד פיק מסוים. לאחריו מתחילים להיערם יותר מדי מתחים סביב הנושא, והגישה אליו נעשית מוזרה מדי ומסורבלת.

למחרת אנו מגלים לתדהמתנו שלימור נפרדה הבוקר מליעד. לתדהמתנו, כי היינו בטוחים שהם כבר נפרדו הפרק לפחות כבר שלוש פעמים, אבל הפעם זה סופי, סופני, עם הקובץ. לימור, כמובן, מצפה לתמיכה על תחושותיה הרעות כנפרדת, ומשחררת לעת סיום את כל הקלישאות הכי מעצבנות מקובץ הפרידות, בראשן, "זה נכון לשנינו". הפעם לליעד נמאס: "בואי נסכם שלא מדברים באנחנו". "זה נכון לי". אוי, זה היה מספק יותר מסקס.

הסימבול הדוחה של העונה משלים את סיבובו המלא כשליעד מסיר את ציפיות ה"אול יו ניד איז לאב" מהכריות. הייתי בטוחה שנראה אותם נפרדים אצל יעל, אבל מישהו שם בחדר העריכה כנראה חס עלינו, סוף סוף, והסתפק בזה. אלבום תמונות מרגש, רגעים נוראיים שלא נשכח, תודה, ביי.

זהו עוד פרק של תוכנית הבידור המצליחה "שיגועים עם משה", והפעם בדיחת המשמורת המשותפת על ריי עולה שלב. אם לא צחקתם ממנה בפעם הקודמת, חכו לזה: הוא הדפיס חוזה כדי לעגן את ההסכם בכתב. אה. מה. רגע.

מאי מודה שהיא מקנאת באהבה של האיש לכלב, ובאמת, לא נראה לי שמשה הפגין כלפיה אי פעם מסירות דומה. אפשר לצחוק על מאי שהיא לוקחת את הבדיחה ברצינות מדי, אבל משה הוא זה שממשיך למתוח אותה כבר שני פרקים. הבדיחה נודדת אל ארוחה משפחתית, ואחר כך למפגש עם עידית ורפאל, ובפעם השלישית שהוא שואל למה מאי עדיין לא חתמה, רוח כפור נושבת בשחלות.

אבל מאי אוהבת את משה, והיא מחפשת דרכים להרגיע את עצמה שממש אין כאן סיבה לדאגה, גם אם כך מתחילים סיפורים שמקבלים סדרה בנטפליקס. "אתה יודע שאף בן זוג שהיה לי לא שאף לאמץ את ריי?", היא חולבת רומנטיקה מהסיפור, אבל משה כבר מעטר אותה בכל אביזרי היומולדת הנמכרים במקס סטוק.

הקישוטים מיועדים, מתברר, ל"מסיבת סיום התהליך" שארגנו לעצמם משה ומאי (כלומר משה, כי בואו). אין לי מושג מה זה אומר מלבד אהבתו של משה לחגיגות, וגם מאי לא בדיוק מבינה. היא מעלה את החששות והתהיות על משמעות הסיום הזה מול יעל, מתחפרת בלופים של עצמה ומסכמת, "אולי אני צריכה לשאול מה אתה מרגיש". "זה באמת רעיון טוב", הוא עונה, בשיטת החזרה על החומר ע"ש גיא. בשם הרקטום הקדוש של ריי, משה, מה אתה מרגיש?!

לבסוף הוא מודה ש"מאי נכנסה לי ללב". זה חמוד, אם כי גם הקופאי בסופר מול ביתי נכנס לי ללב וגם נהג מונית מליל אמש, אך עם אף אחד מהם לא הייתי מקימה חיים משותפים. "מרגיש לי שאנחנו מדברים באותה טונציה", הוא מוסיף. טוב, רובו-משה, אם כך נראה שניתן לבצע שילוב מערכות.

"היום אנחנו הולכים לראות פינה בעבר שלי", פותח משה למחרת, וכולי תקווה שהפינה הזו מוארת ובמקום מרכזי. הוא מספר איך עבר כילד לגור עם דודיו בחיפה בעקבות רילוקיישן של הוריו, אבל רגע, האם שכחתם שאנחנו במשה'ז שואו? הרי זוהי בסך הכל מהתלה ורוח שטות!

כל זה היה סיפור כיסוי להפתעה שהכין לה משה, שהרי אין משמח יותר את בת הזוג משחיקת מצבריה הנפשיים שלא לצורך. בדרך, על מנת להגביר את עוצמות הכיף לשיאן, ממשיך השיח בנושא חוזה המשמורת. השפה המשפטית של מאי מדליקה את משה, ואילו האסרטיביות של משה לאמץ את ריי "בצחוק" מקפיאה לי את הדם.

הגענו ליעד, וההפתעה - צניחה חופשית. לא הבנתי, בשביל מה היה צורך בסיפור המטומטם של הרילוקיישן? למה לא להגיד, "הכנתי הפתעה?". על כל פנים, לדבריו של משה, בתחילת דרכם בתוכנית השוו שניהם את ההשתתפות בה לצניחה חופשית. הגם שמדובר במחווה מקסימה, אני תוהה לעצמי מתי יצליח משה להעניק למאי מחוות אהבה שלא מוסוות באלפי שכבות הומור או קפיצה ממסוק.

אצל יעל הוא נראה מאוהב, אבל בינתיים "זה סוד". מתישהו הוא יראה לנכון לספר למאי מה הוא מרגיש, אבל זה יקרה אחרי שיצלם אותה מחליקה על בננה, ישים לה אבקת גירוד במדים ויביים חטיפה של ריי שתסתיים בצחוק גדול. לדברי משה, הוא כאן כדי להישאר. מה אני אגיד לכם, יש לו דרכים משונות.

במסיבת הסיום המופרזת שלהם, שהיא בגדול חתונה שנייה, גם מאי מספרת למצלמה שהיא רוצה את משה לכל החיים. במקרה שלה, זה לא מפתיע אותי. מאי שקופה, רואים עליה הכל וגם אם תנסה להסתיר או ליפות - היא לא תצליח. האמת של משה חמקמקה יותר. הוא משתעשע בשקרים קטנים שגורמים לי לתהות על מידת הכנות הכללית שלו, ומפלרטט עם המצלמות כל הזמן. למעשה, יש סיכוי שדיבר עם המצלמות יותר מאשר עם מאי, ואני תוהה לעצמי האם ימשיך למצוא ערך בקשר הזה אחרי שיכבו.

בינתיים נראה שטוב להם יחד, על אף המוזרות הכללית והאישית, והם אפילו מנפיקים חולצות סוף-מסלול לציון סוף התהליך. אם הקשר הזה הולך להימשך, מאי צריכה לדעת שהיא יוצאת עם כיכר-רבין בדמות אדם, ונכונים לה עוד הרבה בקרים של התבוננות בשמש ולילות של ברים עם מסלולי שתייה.