אנחנו לא יודעים עדיין כמעט כלום על האירוויזיון הבא, אפילו לא איפה הוא יתקיים. המלחמה באוקראינה החריבה גם את האפשרות שהזוכה האחרונה תארח את התחרות. אבל יש עוד זמן: האירוויזיון הבא אמור להתקיים בחודש מאי 2023 - מועד כה רחוק, עד שכמעט אף מדינה משתתפת עדיין לא בחרה את הנציג שלה - אף מדינה חוץ מישראל, שהכריעה אתמול בעד נועה קירל.
זו בחירה בומבסטית. אחרי שנים של כשרונות שמחפשים עדיין את דרכם, מי בהצלחה גדולה ומי בלעדיה, קירל נמצאת במקום אחר. אמנם גם היא צעירה, אבל היא מגיעה עם ניסיון משמעותי, הבנה של הפקות המוניות ותמיכה מצטברת. היא מדברת את השפה של הפופ הבינלאומי כשפת אם. יש לבחירה בה, אם כן, יתרונות רבים.
קירל היא דמות מרכזית מאוד בפופ הישראלי של העשור האחרון, לטוב ולרע. לצד להיטי רדיו גדולים מאוד, סאונד שזכה לשבחים והצלחה בקרב נוער בעיקר - ופריצת דרך לדור של כוכבות שהלכו בעקבותיה - היא גם זכתה לביקורת נרחבת על התדמית הפרובוקטיבית שלה, ומבקריה מייחסים שטחיות לשירים ולצעדים שונים בקריירה שלה. היא סמל שנוי במחלוקת, שמשמש קוד לכל מה שטוב או רע בעיני המתבונן במוזיקה הישראלית של היום.
על פניו, לקירל יש המון מה להרוויח מהסיטואציה - גם כלפי פנים, מול הקהל הישראלי, וגם כלפי חוץ, מול העולם. כדמות שנמצאת באור הזרקורים כבר בערך עשור, קילר מנווטת בין הדימוי הפרובוקטיבי שלה לבין ניסיון, שנעשה בולט בשנים האחרונות, לזכות בהערכה ציבורית מהוגנת רחבה. עמוק בפנים, אולי היא רוצה להפוך לזמרת לאומית: בשנים האחרונות היא רקדה בטקס המשואות בהר הרצל, יחצנה את צה"ל וחידשה את "התקווה", ועדיין היא נתפסת כדמות מקטבת. הנסיעה כנציגת ישראל תוכל לתת לה תמיכה ממלכתית מקיר לקיר, מעריצים ללא תנאי, גיבוי של תאגיד השידור הציבורי - קונצנזוס, שאף פעם לא היה לה. אתמול שר התרבות והספורט כבר מיהר לברך אותה ולהדגיש שהיא מודל לחיקוי. למתנות האלה אין תחליף.
כלפי חוץ, קירל תוכל כמובן לקבל הזדמנות אדירה להגיע לקהל בינלאומי, מול מיליוני צופים באירופה ובשאר העולם. הזמרת מנסה בשנה האחרונה להשיק קריירה בינלאומית, בינתיים ללא הצלחה יוצאת דופן. האירוויזיון, שבשנים האחרונות גורר עניין גם בארצות הברית, יכול לתת לה במה עצומה כדי לקדם את המותג שלה בעולם, ולהבטיח לו תשומת לב מרוכזת על במת הפופ הגדולה ביותר. אם יש לה מה להוכיח, זאת ההזדמנות שלה.
מבחינת קירל, המתח בין הזירה הישראלית והבינלאומית יתבטא במלוא העוצמה בבחירת השיר. עבור הישראלים, השירים של קירל מייצגים את אמריקה הנוצצת, ערכית ומוזיקלית. יש להם אפיל של חו"ל. האופי הזה העלה את השאלה האם יש לה בכלל זהות מובחנת כלשהי כדי לשווק בשוק הבינלאומי. כך או כך, שיר מנצח באירוויזיון יצטרך להיות גם שיר שמדגיש את הזהות הישראלית שלה, מבחינת מילים וסאונד. הניסיונות הקודמים ללכת לאירוויזיון עם שיר שלא מתכתב עם תוכן ישראלי לא הבריקו בתחרות, בלשון המעטה. יותר מאשר הצלחה באירוויזיון, עבור קירל, פיצוח של שיר מוצלח עם היסודות האלה יכול להביא גם לפריצת דרך בזהות האמנותית שלה, בקריירה המקומית והבינלאומית כאחד. למעשה, זה הרגע שבו תצטרך קירל להחליט מי היא.
כן, יש גם סיכון: שיר לא טוב, הופעה מבולבלת, פדיחה על הבמה, ובעיקר דירוג נמוך - כל אלה עלולים להכתים את המסע הזהיר של קירל לתהילה, אבל לא באופן משמעותי ונדמה שאין מה להפריז בסכנה הזאת. בישראל, כישלון באירוויזיון אולי עצר קריירות של זמרים לא מוכרים בתחילת דרכם, אבל מעולם לא החריב קריירה של אמן מבוסס (ריטה, טיפקס, ליאור נרקיס). גם כלפי חו"ל, לא נראה שיש לקירל המון להפסיד.
זה רגע משמעותי גם עבור כאן. תאגיד השידור הציבורי הפתיע השנה כשבחר להפסיק לייצא את הקדם לתוכניות ריאליטי והחליט לבחור בעצמו מבין רשימה של אמנים מוכחים. בכך הוא הפסיד הייפ ציבורי וגב של כלי תקשורת מוביל נוסף. עם הבחירה הראשונה בקירל, כוכבת הפופ הגדולה במדינה, הוא בכלל לא זקוק לאלה, ומבטיח לעצמו רייטינג, באז ואבק כוכבים מכאן ועד למאי.
בשולי הדברים ולצד המחמאות, על פניו נראה שהמנגנון קצת עקום. מצב הביניים שנוצר, שבו קירל נבחרה לייצג את ישראל אבל נדרשה עדיין לאשר את השתתפותה, הוא מצב מביך. מוטב היה לוותר מעט על הדיסקרטיות ולאשר שכל המועמדים הסופיים שהוועדה דנה בהם בוודאות מעוניינים בכך, כדי לייתר את עצם ההמתנה. בתאגיד אמרו אתמול שנעשו גישושים מוקדמים מול מנהלים וסוכנים שונים בתעשייה, ושאף אחד לא סירב מראש להשתתף.
לצד זאת, נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם פורסם שום מידע על התהליך לבחירת השיר שייצג אותנו. זה חבל עד תמוה בהתחשב בעובדה שהרכבת הישראלית לאירוויזיון כבר יצאה מהתחנה. כך שהדרך עד ל"אבניבי", "הללויה", "דיווה" או "טוי" הבא - עוד ארוכה.