שימו לב, ספוילרים ל"סמוך על סול" עונה 6 פרק 12
כפי ששיערנו בשבוע שעבר על סמך שם הפרק ה-12 בעונה השישית של "סמוך על סול", הוא הוקדש לקים ווקסלר. אמנם לא כולו, אך בחלקו הגדול. "Waterworks" במקור - רמז למקום עבודתה הנוכחי בחברה לממטרות, הוא גם ביטוי שגור לדמעות, וכאלה קים הגירה בסצנה לופתת באוטובוס לשדה התעופה בדרך חזרה מאלבוקרקי. בנוסף, כמו שהצביעו כמה מהצופים לקראת הפרק - במשחק "מונופול", "ווטר וורקס" הוא גם שם המשבצת שנמצאת במרחק שני צעדים מהכלא. עם סיום הפרק הנוכחי - שכתב וביים וינס גיליגן - נראה שלשם בדיוק אנחנו פוסעים, אם כי "סמוך על סול" כבר ידעה להפתיע אותנו פעם או פעמיים בעבר.
לראשונה מאז הפרק התשיעי קים אכן חוזרת, וחסרונה הורגש. בתחילה, כשאנחנו רואים את חייה בטיטוסוויל, עיר קטנה ונידחת למדי, החיים שלה מקבילים בצורה מושלמת לאלה של ג'ין טקוביק. נטולי כל צבע והדר - הוא פסיבי ונחבא אל הכלים בנברסקה, היא כנועה ואומרת-הן בפלורידה.
לפני שש שנים ג'ימי אמנם אימץ לעצמו שם חדש לחלוטין אחרי כל פרשת הווארד, אבל מתברר שקים התמסרה לזהות חדשה לא פחות ממנו. כיום היא כהת שיער ועם קול שנשמע גבוה באוקטבה, חיה תחת דיכוי עצמי, מנהלת חיים משעממים עד דמעות עם גבר שצועק "יפ" במהלך סקס, ועובדת בעבודה משרדית מרפת-ידיים של מוצרים פרוזאיים. אחרי הטראומה העמוקה שצילקה את נפשה היא לא מסוגלת עתה להחליט על הדברים הכי בסיסיים. תחליף מיונז יעבוד בסלט תפוחי האדמה? גלידת וניל או תות (ברור שתות!)? לרוץ עם שוורים בספרד זה מסוכן או לא מסוכן? אולי רצוי שמישהו אחר יחליט, שקים לא תפגע שוב במישהו כי נקטה יוזמה. 180 מעלות מקים ההחלטית והאסרטיבית שהתעקשה תמיד להיות אדון לגורלה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
קים: "אתה צריך להסגיר את עצמך"
ג'ימי/סול/ג'ין: "למה שלא תסגירי את עצמך את, בהתחשב בזה שאת זו עם רגשות האשם?"
הדמיון בינה לבין בעלה לשעבר מתרסק לחלוטין עם שיחת הטלפון מ"וויקטור סנט קלייר", ולמעשה הופך לקונטרסט המוחלט למה שראינו מג'ין בפרק הקודם. השיחה בין השניים, שראינו הפעם מצידה השני (ואף שמענו, תודה באמת), ערערה לחלוטין גם את ג'ימי וגם את קים, אך שילחה אותם אל מסלולים מנוגדים: בעוד הוא שוב נמלט אל הרעש והנוכלות שמקשיחים את לבו ומחפים על מצפונו, היא הולכת להתעמת לראשונה עם הדברים שעשו. "למה שלא תסגירי את עצמך את?".
כאשר קים עומדת מחוץ לנמל התעופה באלבוקרקי, ברקע מתנוסס שלט ענקי של "אלסקה", מזכיר לנו את הדרך שקים לא לוקחת. בניגוד לג'סי שנמלט אליה, היא חוזרת כדי לשאת בהשלכות. הכל כה שונה וכה דומה בעיר שעזבה, בבית המשפט שהיה ביתה השני. הבודקה שבו ישב מייק כשעוד היה אזרח שומר חוק ועבד בחניון, ניצב כעת ריק מאדם - מכונה אוטומטית החליפה את יורשיו בתפקיד. היא מתעכבת לרגע ליד השולחן בחוץ שבו נהגה לשבת עם ג'ימי לא פעם, כולל כשזממו את מזימותיהם. בפנים ליד המעליות קים מזהה מין גרסה עכשווית של מי שהיא הייתה, סנגורית בחליפת עסקים וקוקו קופצני מנסה לסייע לקשיש לפני שייכנסו לאולם. קים הגיעה כדי לתת לתובעת המקומית תצהיר בנוגע למעללים שהובילו למותו של הווארד, ואת אותו תצהיר מפורט היא מביאה לאחר מכן גם לשריל אלמנתו, האישה שאת הסכין בלבה קים הספיקה לסובב לפני שעזבה הכל.
זה מסע ניקוי שכאשר הוא מסתיים, באוטובוס חזרה לשדה התעופה, מגיע לשיאו בהתפרצות בכי מזככת. כל מה שקים לא אפשרה לעצמה במשך השנים, כל מה שפקקה בתוכה, נטמעת בחיים החיוורים והקטנים שבנתה לעצמה בפינה, ניגר בהשתנקויות רמות ובדמעות שליש. מי יודע איך כל העניין הזה יסתיים מבחינתה, אבל בכל הנוגע לנשמתה, היא עשתה את הדבר שסוף סוף שחרר אותה.
על אף הניגוד החריף בין הבחירות שלה לאלה של ג'ין - בדרכו העקומה, המרושעת והחצויה נראה שבסופו של דבר הוא עושה דבר דומה. הוא חזר לסורו לא רק כדי לעמעם את הכאב, לא כדי להרוויח כסף, אלא כדי להגדיש את הסאה. כדי להיתפס. "אתה צריך להסגיר את עצמך".
הוא משליך את כל כללי הזהירות כשהוא בוחר לשדוד למרות הכל את חולה הסרטן. אם אצל היעדים הקודמים הם לא השאירו שום עקבות, הפעם הכניסה שלו לבית לבדה משאירה חותם בלתי ניתן לטשטוש של שברי זכוכיות. הוא מתהלך בבית בשאננות, מדליק אורות, עושה רעש, מדבר לעצמו, פורט על הפסנתר! במקום לצאת כשהוא מסיים את מה שלשמו הגיע - בידיעה שהשפעת הסם על הקורבן שלו כבר צפויה לפוג וג'ף אמור לחכות לו בחוץ - הוא נמלך בדעתו ומחליט לעלות לקומה השנייה, שותה לו משקה וגונב חפצים שאין לו בהם צורך ואי אפשר לא להבחין בהיעלמותם.
במעשים שלו הוא מאפשר לעולם החיצוני לסגור עליו. כן, אין באמת סיבה שניידת משטרתית תעצור באמצע הלילה בתמימות דווקא מחוץ לבית שג'ין וג'ף מטפלים בו, זו כתיבה נוחה מדי, אך יש בזה גם משהו קוסמי. תת המודע של ג'ין החליט להילכד והיקום עוזר לו בכך. גם בשיחה עם אמו של ג'ף הוא נוהג בחוסר זהירות, מספר לה על חוקי אלבוקרקי אף שלטענתו מעולם לא היה שם ואין סיבה שמישהו כמוהו יהיה בקיא בהם.
המאבק עוד ניטש בו, כפי שממחישה הסצנה הקשה עם מריון. כשהוא פותח את המחשב שלה ורואה את הפרסומת הישנה בכיכובו, התנודות משתקפות בצבע במשקפיו, בדיוק כשם שעשו כשפגשנו את ג'ין לראשונה, בדקות הפתיחה של הפרק הראשון בסדרה. איזו כברת דרך נוראה הוא עבר - מעורך דין שתחום התמחותו הוא סיוע לקשישים, לאדם שעומד באיום מול קשישה חביבה עם כבל טלפון בידו.
לא פשוט לראות כך את קרול ברנט האגדית - ומן הסתם זו הסיבה שלוהקה מלכתחילה - נתונה לחסדיו של איש רע כל כך שאוחז בכוח בלחצן המצוקה התלוי על צווארה. ג'ימי עשה הרבה דברים איומים, אבל מעולם לא חצה את הגבול לכדי רצח מדרגה ראשונה, ומעולם גם לא נראה כמו מישהו שמסוגל לעשות את זה. עד עכשיו.
למרות הסכנה מריון ניצבת מול ג'ין באומץ, ומצליחה במשפט קטן אחד לעצור אותו: "בטחתי בך". הוא שומט את החוט ונסוג, פניו פתאום מביעים תבוסה ואשמה. זו סגירת מעגל עדינה ויפה - בפרסומות שלו מפעם ג'ימי הבטיח ללקוחותיו הקשישים להיות מישהו שיוכלו לבטוח בו, והוא אכן היה כזה בסופו של דבר. המילה הזו הודפת אותו עכשיו, בידיעה הגמורה שבכך הוא חורץ את דינו.
הרגע שבו ג'ין עצר וחזר בו מעלה על הדעת את מה שעשה בעונה השלישית, כשבודד את הזקנה החביבה ששימשה כנציגת התובעים הקשישים בתביעה הייצוגית נגד סנדפייפר, ואז הבין שהרחיק לכת וחזר כדי לתקן את העוול. בשעתו הייתה זו קים שהשפיעה עליו לעשות זאת. הפעם היא איננה, אך קרוב לוודאי שהזיכרון הטרי של דבריה בכל זאת מנקר בראשו, למרות נסיונותיו העיקשים להדחיק אותם.
זה בדיוק ההבדל בין השיחה הזו לשיחה האחרונה שהייתה בין ג'ימי וקים, ולא בכדי הפרק מציג לנו אותה במקביל. כאשר קים הגיעה למשרדו לחתום על מסמכי פירוק הנישואין, ג'ימי בנה סביבו חומת מגן. הוא כמעט לא נתן לה לדבר, רק הפגין את זחיחותו ואת הצלחתו הגדולה בלעדיה, ולבסוף בלי להביט בה חתם ואמר, "שיהיו לך חיים נחמדים, קים".
הפעם, בשיחת הטלפון, הוא רק מייחל שתגיד משהו. אין שאננות מדומה, רק זעם מבעבע על פוטנציאל מבוזבז ועל חור גדול שנשאר במקום שבו הייתה פעם אהבה. בהתאם, גם הלך הרוח שלו שונה לעומת שיחת הפרידה. אף שהוא נאטם שוב לאורך מבצע העקיצות הנועז והמבריק שלו, משהו בו פועל גם בכיוון השני.
שנים קודם לכן התקיים מפגש ארעי בין ג'סי פינקמן לקים ווקסלר מחוץ למשרדו של מי שאך זה הפך לבעלה לשעבר. בניגוד לפעם הקודמת, הפצעתו של ג'סי כאן משמעותית ומוצלחת בהרבה. ארון פול נשמע הרבה יותר כמו ג'סי של פעם, וגם נראה צעיר יותר מאשר בפרק של השבוע שעבר. מעבר למפגש היפה בין שתי הדמויות שהיו המשמעותיות ביותר לסדרות שלהן אחרי הגיבור, על פניה זו סצנה מיותרת; אבל בעצם היא מזקקת משהו גדול יותר. ג'סי שאל את קים אם סול גודמן באמת טוב. נדרש לה רגע כדי לענות: "כשהכרתי אותו הוא היה".
הבחירה של ג'ין בסוף הפרק לברוח במקום לעשות משהו חמור יותר, היא הבחירה המוסרית בהתחשב בנסיבות. אולי הוא עוד יכול לחזור להיות כזה, ולו קצת, להיות משהו מהאדם שהיה כשקים הכירה אותו. אולי הוא יכול לעשות את חשבון הנפש שמעולם לא הרשה לעצמו לעשות. לא אחרי מות צ'אק, לא אחרי רצח הווארד, לא אחרי הפרידה מקים. אולי הוא יכול לסיים את הסדרה כג'ימי מקגיל.