שימו לב, "ספוילרים" ל"סמוך על סול" עונה 6 פרק 9 ולכל "שובר שורות"
בפרק הקודם של "סמוך על סול" נגמר פתאום הסיפור. עלילות שנמשכו מאז העונה הראשונה (התביעה הייצוגית נגד סנדפייפר שהפכה למסע להפלת הווארד) ובהמשך נכרכו במפתיע בהתרחשויות אחרות (לאלו שמנסה לצוד את גאס) - הסתיימו כולן בדם ובהלם. הווארד המלין מת, אחריו גם לאלו סלמנקה. הרוצח והנרצח נקברו ביחד מתחת לרצפת המעבדה שבמשך שנים ראינו את וולט וג'סי מבשלים בה.
מה שנשאר בפרק הנוכחי של "סמוך על סול", "כיף ומשחקים" שמו, הוא בעיקר חשבון נפש וקשירת קצוות. רגעים שפורסים זרועות אל ראשית ימיה של הסדרה ואל אחרית ימיהן של כמה מהדמויות. במובנים רבים זו הייתה הפינאלה. סופו של עידן בכל מובן אפשרי. קים הייתה היחידה שאמרה שלום בפרק במפורש, אבל "סמוך על סול" נפרדת גם מהדמויות האחרות. המטמורפוזה שעמדה ביסודה של הסדרה הושלמה: ג'ימי מקגיל הפך לסול גודמן.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
דינג דינג דינג
בנוסף, בלי רעש וצלצולים, עושה רושם שזאת הפעם האחרונה שבה ראינו את מייק וגאס. אולי עוד נתבדה בארבעת הפרקים הנותרים, אבל כך או כך, כל דבר שהשניים האלה עשו הפעם המה ממשמעות וסמלים. במעבר המשוריין שמוביל אל ביתו של גאס בפרברים, הוא הורה למייק להמשיך עם פרויקט בניית המעבדה, זו שתהיה חלק כל כך מרכזי בסדרה-האם. רגע לפני שגאס סוגר אחריו את הדלת הכבדה, הוא מתעכב לרגע ומביט במייק בלי אומר, שמחזיר לו מבט בשתיקה. כשהדלת נסגרת לבסוף, מייק מגיע לצד השני ומכבה את האור.
מאוחר יותר בביתו, מייק חסר המנוח רואה בפינת החדר את הצעצוע שהוא וקיילי, הזיכרון היחיד שלו מבנו המת, שיחקו בו ביחד, ומחליט לגשת להציע נחמה לאב שכול אחר. עד מהרה מתחוור לו שהם כל כך לא באותו מקום. ברגע שמנואל וארגה אומר לו, "מה שאתה מדבר עליו הוא לא צדק. מה שאתה מדבר עליו הוא נקמה", אנחנו עוברים לשוט שממסגר את וארגה האב כאדם חופשי, ואת מייק כשהגדר המפרידה ביניהם סוגרת עליו. "זה אף פעם לא נגמר", מוסיף מנואל ומנבא את שארית ימיו של מייק. הוא יישאר בלולאה הזו, ימשיך להישאב לחור השחור של גאס והקרטל, עד שלבסוף יגיע אל קצו האלים.
בדומה, הסצנה אצל דון אלדיו הייתה ידועה מראש. אנחנו יודעים שכל המשתתפים במפגש הזה יישארו בחיים מספר שנים נוספות מעבר לנוכחית, תקופת "שובר שורות", כך שהסיכוי שמשהו הרה גורל יקרה במעמד הזה אפסי. גאס ייחלץ ממנו, בין אם ללא פגע בכלל ובין אם במכה קטנה על היד.
אך מה שחשוב בסצנה הזו הוא ההדים ששלחה אל מאורעות העבר והעתיד. לצד הבריכה הזו נורה פעם מקס, שותפו ו"חברו הטוב" של גאס, לנגד עיניו המבועתות, על ידי הקטור במצוותו של דון אלדיו - דמו זלג אל מימי הבריכה בעוד גאס רותק אל הקרקע ונאלץ להביט בעיניו המתות. זהותו המינית של גאס נרמזה כבר ב"שובר שורות" ובתיאור יחסיו עם מקס. הוא מימן את השכלתו, הקים את רשת המזון שלו כמחווה לו ("לוס פולוס הרמנוס", או בתרגום רעוע לעברית - "אחים לעוף") ולאחר שנרצח מימן כפר קטן במקסיקו לזכרו - המקום שבו מייק החלים אחרי שהותקף ונדקר בעונה החמישית. וכמובן, גאס הקדיש את כל חייו ומפעליו לנקמה באחראים לכך, עדות למשמעות העצומה שהייתה למקס עבורו. הקטור עצמו היה ער למערכת היחסים הזו, ולו בחשד. כשגאס הביא פעם (בפרק הרביעי בעונה השלישית של "סמוך על סול") במתנה לדון אלדיו חולצה של "לוס פולוס הרמנוס", הקטור סינן, "יותר כמו 'אחים לתחת'". וינס גיליגן אמר כבר בימי "שובר שורות" שלדעתו השניים הם נאהבים, ופיטר גולד, שותפו ליצירת "סמוך על סול", אישר זאת סופית בפודקאסט של "הרינגר" המוקדש לפרק החדש.
האירוע הזה הצית בגאס את אש הנקמה, האש שלבסוף כילתה אותו, פשוטו כמשמעו, ואפשר לראות אותה משתקפת במעמד הזה על עדשות משקפיו. הנקמה הנחתה כל כך הרבה ממעשיו של גאס לאורך השנים. אולי את כל מעשיו. ההתעמרות בהקטור, האמבוש שהוביל למותו של דון בולסה, הרעלת דון אלדיו וכל פמלייתו באמצעות בקבוק מורעל של זפירו-אנייחו, ולבסוף גם את מותו שלו בפיגוע ההתאבדות של הקטור, אותו "דינג דינג דינג" שדון אלדיו לא רצה לשמוע. לפני שהוא עוזב את המקום, גאס עומד מעל המים ומביט בהם. המקום שבו נזרע זרע נקמת הדם שלו, והמקום שבו נקצרה עשרים שנים אחרי כן.
בין לבין, גאס פשוט אטם את עצמו בפני כל דבר אחר. כאשר הוא נרגע למחרת היום במסעדה היוקרתית, הוא מזהה מרחוק את המלצר, דיוויד. ריד דיימונד מגלם אותו - זה אינו ליהוק מקרי: השניים כיכבו ב"רצח מאדום לשחור", ואף שהתקופות שלהם בסדרה לא חפפו, הם כן חברו בסרט שהגיע שנה אחרי שהסתיימה. הכימיה, החיבה וההיכרות ניכרת בין גאס לדיוויד. למעשה, זו אחת הפעמים הבודדות ב"סמוך על סול" וב"שובר שורות" שבהן איל הסמים המפחיד נראה אנושי. השניים משוחחים בנועם ובשקט, אולם הכל משתבש כאשר דיוויד מתאר את טעם היין היוקרתי שהוא מוזג לגאס כ"בשרנות, כמעט כמו טעם של דם". גאס לוגם פעם נוספת, אבל ניכר שחִנו של המשקה סר. איך הוא יכול להתקרב לגבר נוסף כשזכרון הדם והבשר של אהבתו הנושנה עוד מר בפיו? איך הוא יכול להתקרב למישהו כשייעודו היחיד הוא נקמה באלה שהניחו את הטעם הזה בפיו? הוא מסיט את הכוס הצדה ויוצא.
זה באמת נגמר
זו בנייה שכל כולה ניואנסים, והיא מתגלמת במלוא מופתיותה באירוע המרכזי של הפרק. במבט לאחור, מדהים להיווכח איך הסדרה ארגה את הסיפור של ג'ימי, קים, צ'אק והווארד - איזו מלאכת מחשבת. ג'ימי שם לו למטרה להפיל ולהשפיל את אחיו, הצליח לעשות זאת בעזרתה של קים, ולבסוף צ'אק טרף את נפשו אך מותו נרשם כמוות בתאונה. שנים ספורות לאחר מכן, קים שמה לה למטרה להפיל ולהשפיל את הבוס שלה לשעבר, הצליחה לעשות את זה בעזרתו של ג'ימי, ולבסוף הווארד נרצח בדם קר אך מותו נרשם כהתאבדות. שני השותפים ב"המלין המלין מקגיל" חלקו גורל טראגי, תמונת מראה זה לזה, ובשני המקרים זה לא היה קורה אילולא הזוג הרעיל, ג'ימי וקים.
האירוניה חתכה עמוק עוד יותר בבשר כשבני הזוג הגיעו לאזכרה שנערכה לכבוד האוורד בבניין שבו עבדו שניהם פעם, המקום שבו הכירו. פח האשפה שליד המעלית בקומת החניה, זה שלאורך שנים נותרה בו חתימת הבעיטה של ג'ימי מהפרק הראשון, הוחלף סוף סוף בחדש. צחוק מר של הגורל, בהתחשב בכך שכל שאר המקום קרס. המלין איננו עוד, מקגיל איננו עוד, "המלין המלין מקגיל" איננה עוד.
אלה היו מספר ימים מזעזעים עבור ג'ימי וקים. הם ראו את עמיתם נרצח מול עיניהם באלימות ברוטלית, הפכו לבני ערובה של לאלו, נאלצו להיפרד באימה בהוראת השובה שלהם, ואחרי ליל השימורים מורט העצבים גם נאלצו לצאת לשגרת יומם כאילו דבר לא קרה.
פתיחת הפרק ממחישה בצורה יפהפיה איך הפרוזאיות והברוטליות שזורות זו בזו. הקפה הדלוח שקולח במכונת הקפה במסדרונות בית המשפט הופך לקילוח דם שנסחט מסמרטוט בדירתם של ג'ימי וקים. הדם בתורו הופך לרוטב העגבניות שבו ג'ימי טובל את ארוחת הצהריים שלו. הכל מדגיש עד כמה מתחת לפסאדה שלהם מבעבעים האירועים המחרידים של ליל אמש, מעשי ידיהם. כאשר חזרו הביתה בתום יום של העמדת פנים, זירת הפשע נראתה כאילו אכן כלום לא קרה בה. ואז, באזכרה להווארד ב"המלין המלין מקגיל", מול אלמנתו המרוחקת, נגזר על קים להמשיך עם מסכת השקרים, לייסר עוד את נפשה של האישה ולהכתים עוד את נפשה שלה.
מעט לפני מותו, כשהווארד הגיע להתעמת עם ג'ימי וקים, הוא עוד הספיק לומר שהנישואים שלו כושלים ושבמשך רוב השנה האחרונה הוא ישן בביתן האורחים. חמושה בידע הזה, קים נחלצת מהאשמותיה וחוסר האמון של שריל, הרעיה מוכת היגון. היא עושה את זה תוך גלגול עדין, נורא, אכזרי, של ההאשמה לפתחה. "את היית אשתו", היא אומרת לה. "ראית אותו כל יום, הכרת אותו יותר טוב מכולם… היית יודעת".
כבר בחניון התת-קרקעי - המקום שבו ראינו את ג'ימי וקים לראשונה בסצנה משותפת, חולקים סיגריה, בפרק פתיחת הסדרה - נראה שקים החליטה על המהלכים הבאים שלה: נטישת המקצוע, נטישת בעלה. ג'ימי ממשיך לדבוק ברעיון שיום אחד הם יוכלו לשכוח מזה, משכנע את קים ואת עצמו, אבל היא לא עונה לו בשני המקרים. הפעם התשובה שלה היא נשיקה, כזו שבדיעבד נראית כפרידה: היא נוסעת לבדה מהמקום ומשאירה אותו מבולבל.
אפשר להבין למה היא נפרדת מג'ימי - "אנחנו גרועים זה לזה", היא אומרת לו. אך העובדה שקים משילה גם את המקצוע שהיא כל כך טובה בו, נראית כמו אובדן זהות מוחלט ומכוון שלה. היא הייתה יכולה פשוט לעזוב את העיר, להפסיק לעסוק במשפטים, אבל היא בוחרת לוותר על רשיון עריכת הדין שלה - אקט הצהרתי ניצָח.
כל כך הרבה ספקולציות היו בנוגע לגורלה של קים מאז תחילת הסדרה. האם היא תמות? האם תיכלא? תברח בזהות בדויה? אף אחת מהתשובות לא נכונות. כמו שרמז שמו של פרק פתיחת העונה, היא וג'ימי כבר לא ביחד, ויחד עם זאת, קשה היה לחזות מעשה כה דרסטי מצדה בדרכה החוצה. ושוב, במלאכת מחשבת, קים מגשימה את הרעיון הבסיסי של הסדרה. היא וצ'אק היו הבלמים של ג'ימי מקגיל, אלה שגרמו לו לשמור על מידה מסוימת של מוסר. גם כשהוא כבר החל במטמורפוזה שלו לכדי סול גודמן, המצפון עדיין היה שם, מנקר מדי פעם.
עכשיו, בהיעדר שניהם, אחרי ימי הגיהנום האלה שעברו עליו, הסדרה יכולה לקפוץ קדימה בזמן, להראות לנו את סול באחוזה המופרכת ההיא שראינו בתחילת העונה, להציג אותו בפנינו במשרד המעוצב שלו עם חדר ההמתנה ההומה ומגילת העצמאות על הקירות - ואנחנו נבין. בדיוק כמו שקים השילה את זהותה וברחה, כך עשה גם ג'ימי.
כעת ניצב על השולחן לפניו ספל קפה עם הכיתוב "עורך הדין הטוב ביותר בעולם". אימג' כל כך עצוב. על התרמוס שלו לאורך כל השנים, זה שקנתה לו קים, היה כתוב תמיד "עורך הדין השני הכי טוב בעולם". לא זאת בלבד שהכיתוב החדש מנציח את העובדה שזו שהייתה במקום הראשון כבר איננה, אלא גם את ההבנה הכל כך ברורה שהוא קנה את הספל החדש לעצמו. מי עוד נותר בחייו שיקנה לו?
כפל משמעות כואב נוסף מגיע מיד אחרי כן. כאשר סול מבקש מפרנצ'סקה לשלוח למשרדו את הראשון בתור, הוא אומר לה את המשפט שחותם את הפרק, "הצדק ייעשה, גם אם ייפלו השמיים". הדברים הקודרים שאמר מנואל וארגה למייק שוב צפים לראש. אנחנו מכירים את סול. צדק זה לא. מהותית אף יותר: המשפט הזה, תרגום לביטוי נושן בשפה הלטינית, נאמר על ידי צ'אק להווארד בעונה השלישית. זה היה כאשר גמר אומר להעיד נגד אחיו בפני ועדת עורכי הדין כדי שישללו מג'ימי את רשיון עריכת הדין, משיק בכך את האירועים שיובילו אל מותו.
פשוט מדהים איך, ברבדים משוננים, "סמוך על סול" הופכת את הפאר מנקר העיניים של סול גודמן לטרגדיה אדירה ושוברת לב. הוא הבטיח פעם לקים שיוכלו לשכוח את מה שקרה להווארד, מה שעשו להווארד, להשאיר את זה מאחור. "זה נגמר. זה באמת נגמר", אמר לה אז בחניון, כשכבר ידעה שתעזוב. זה שכנוע עצמי שג'ימי הפך למצב קיומי, הרוח בדמות הגרוטסקית והמגוחכת שברא ושהפך להיות.
שנים ספורות אחרי כן ג'ימי/סול שוב השיל את זהותו, הפעם בלית ברירה. קים לא אמרה בפירוש לאן היא הולכת כאשר נפרדה מג'ימי, אבל הדעת נותנת שהיא חוזרת הביתה, אל אותה נברסקה שלימים תהפוך ליעד של סול אחרי שנמלט מאלבקרקי. שם הוא יהפוך לג'ין טקוביק, מנהל סניף סינבון בקניון באומהה. לא מופרך להניח שעוד נראה איחוד בשחור לבן בינה ובין ג'ין.
הפעם האחרונה שבה ראינו את דמותו העתידית הייתה כאשר זוהה על ידי נהג מונית מאלבקרקי, התקשר אל איש שואבי האבק כדי שייחלץ אותו שוב, אך אז החליט להישאר. בין השורות אפשר היה להבין שהוא מתכוון להיפרע בעצמו מהבעיה, אבל אולי זה לא התכנון? האפשרות שג'ימי ייפגש שוב עם קים מאירה באור אחר את ההחלטה שלו לא לעזוב. סול עדיין בתוכו, כל מה שראינו אצל ג'ין מבהיר את זה - צופה בפרסומות ישנות של עצמו, חורט "ס"ג היה כאן" על הקיר בחדר הפחים בקניון - אך מה לגבי ג'ימי? גם הוא בוודאי שם. אולי הוא בכלל מבקש גאולה, שקט, ומקווה להגיע אליה באמצעות קים, שבעצמה חתכה את החבל ששחרר אותה לשייט באוויר בלי תכלית? אולי הם עוד יכולים להיות מוצלחים זה לזה?