בשלב שבו נטע ברזילי חיפשה שיר שתבצע לאירוויזיון, עוד בטרם נבחר הלהיט "Toy", היא ניסתה להסתייע בצביקה פיק שהלך לעולמו לפני שבועיים וחצי. "צביקה היה אחד האנשים הראשונים שניסינו ליצור איתם קשר אחרי שזכיתי ב'הכוכב הבא'", מגלה ברזילי בריאיון לוואלה! תרבות. "בוועדה לבחירת השיר לאירוויזיון נבחרו חמישה שירים, אחד מהם היה 'Toy', אחר היה השיר 'באסה סבבה' שאני ואבשלום כתבנו ועוד שלושה שירים אחרים. אמרו לנו שהשיר 'באסה סבבה' לא מספיק טוב ושהוא צריך להשתפר, אז כדי לשפר אותו התקשרנו לצביקה פיק. ניסינו לתפוס אותו אבל הוא לא ענה לנו. לאחר מכן, בדיוק כשנסענו לאירוויזיון קרה לו האירוע המוחי. הייתי המומה מהמוות שלו. אני אסירת תודה לו על כל מה שהוא נתן, גם בעקיפין".
בעוד שהשיר שאיתו זכית באירוויזיון, "Toy", נבחר על ידי ועדה מקצועית, באחרונה התאגיד נענה לדרישת נציגת ישראל לאירוויזיון 2023, נועה קירל, לקבל שליטה מלאה על בחירת יוצרי השיר שלה. מעבר לכך שבשיטה זו תהיה פגיעה בהזדמנויות שמחויב תאגיד ציבורי לתת לכל היוצרים להתמודד, עולה השאלה אם השיטה יעילה. הרי את בכלל לא רצית לשיר את "Toy" שנבחר עבורך - כך שאם הדבר היה נתון להחלטתך כנראה לא היית זוכה באירוויזיון.
"זאת שאלה מעניינת. זה דיון רחב בנושא תחרות וזכייה, אבל בסופו של דבר האמן צריך לחיות עם השיר בשארית חייו. אם נועה תהיה זאת שתבחר את השיר שלה, יהיה לה יותר קל. זאת התעקשות מהממת שלהם. אני יודעת שיש לה אנשים עם המון ניסיון, יודעי דבר, יש לה המון קילומטראז' שלי לא היה אז. נכון, בהתחלה לא רציתי את 'Toy'. אבל למדתי לאהוב אותו עם הזמן. הוא פשוט לא היה בקולי. לא ידעתי לדמיין אותו. בראייה לאחור הייתי מאוד חסרת נסיון. ילדה עם המון כישרון, ואפס ניסיון. האירוויזיון לא דומה לשום דבר בתעשיית המוזיקה. שירים שמצליחים בו לאו דווקא יצליחו בחוץ, ושירים שמצליחים בחוץ לאו דווקא יצליחו בו. זה אירוויזיון, לא אינדיקציה לשיר טוב. בהתחלה לא רציתי קשר לתחרות הזאת. לא תיכננתי לזכות ב'הכוכב הבא'. דורון מדלי חלם את הזכיה לאורך כל חייו, זה התחבר בקטע מיסטי".
מה העצה שלך לקירל לקראת האירוויזיון?
"אני חושבת שנועה לא צריכה ממני עצות. היא מכונה משומנת, היא כוח. שתישאר היא ושלא תקשיב לרעשים מבחוץ. אירוויזיון זה רעש, שבאמת אין לו גבולות. חזרה ראשונה שכולם מסתכלים והימורים ועוד. שתעצום את העיניים ותעשה את הדבר שהיא הכי טובה בו".
כבר מאז שפרצה לתודעה ב"הכוכב הבא" היה ברור שנטע ברזילי עוסקת רבות בילדותה, שכללה גם רגעים לא קלים בהם חשה דחויה. זה קורה הפעם שוב - אבל בדרך אחרת - בשירה החדש "פלייגראונד פוליטיקה" ("Playground Politica") שיוצא היום (האזינו מעל). בשיר היא חוזרת לרגעים לפני שחשה את תחושות הדחייה הקשות - אל התקופה היפה שחוותה בשש השנים בילדותה בהן חיה בניגריה ולמדה בבית ספר בינלאומי. בשיר, שאותו כתבה ביחד עם אבשלום אריאל שגם הפיק אותו, היא מארחת את הזמר הניגרי Mr. Eazi. הקליפ לשיר צולם בניגריה, אליה חזרה ברזילי לראשונה מאז גיל שש, והוא כולל מעברים יפים בין תמונות שלה כילדה מהארכיון המשפחתי ומבית הספר שבו למדה - לנטע של היום. והחזרה לילדות מלווה בסימפול של קלאסיקת הילדים "נדנדה" שכתב ביאליק, בביצוע אהובה צדוק משנות החמישים.
"באופן מאוד טבעי אני אוהבת לטפל בעצמי דרך השירים והכתיבה. כשאני מדברת עם המפיק שלי, אבשלום, אנחנו אוהבים להתעסק באחד המקומות הכי כאובים אצלי - חוויות הילדות הראשונות. כילדה חלמתי בגדול, הדמיון היה רחב, צבעוני ויצירתי, אבל הייתי חלשה חברתית. אז חזרנו אחורה לרגע שבו חזרתי לארץ, וניסינו להבין למה החזרה היתה טראומתית ולמה הייתי חלשה חברתית. לא הבנתי למה היה לי כל כך טוב במקום אחד - ולא טוב במקום אחר. רק כשנסעתי חזרה לניגריה כדי לסיים את השיר והקליפ - הבנתי".
"גדלתי בניגריה בבית ספר מאוד מיוחד, שממומן בידי האו"ם. לומדים בו ילדים של אנשים שפותרים את הבעיות של אפריקה כמו רעב, תשתיות ושחיתוית. היה משהו בבית ספר הספציפי. היינו בכיתה מאוד קטנה, ובגלל שהילדים כל כך שונים ואחרים אחד מהשני אז אף אחד לא היה אחר ושונה. בית הספר חגג את התרבויות של כל האנשים שהיו בו. אני זוכרת את עצמי נחשפת למשל לשירים ביפנית ולמוזיקת עולם בצורה רחבה בגיל צעיר. וכשהגעתי לארץ לכיתה עם 40 ילדים נתפסתי לא מוכנה. התייחסו אליי כאל שמנה, כחד גבה וכחדשה. לא הייתי מוכנה לעולם, וזה שיתק אותי. אני באתי מעולם שכולו טוב, לא ידעתי איך לשקר. יש בי פן השרדותי, הייתי אדם מאוד חופשי. גדלתי בסביבה שבגלל שכולם היו בה אחרים גם לא היו קבוצות. זה היה מאוד מיוחד לגדול בלי להבין את זה".
מה משמעות דימוי הנדנדה, שמופיע בסימפול בשיר?
"כשחזרתי לארץ בילדות היה לי מאוד קשה, והטקטיקה שלי הייתה לברוח. הכי נוח היה לי לברוח בתנועה, למשל בנדנדה. כל פעם שהייתי בהפסקה הייתי רצה לנדנדה. לא הייתי שומעת את העולם החיצון, כשהייתי שומעת אותו כאילו שלא הייתי נמצאת. היה לי זה חשוב שהשיר יכלול את הסימפול המקורי של 'נדנדה', כי השיר הזה הוא כאילו חזרה לאחור. כמו שביקשתי שהנדנדה תהיה עבורי כחפץ שמעביר אותי ממציאות למציאות, שמחזיר אותי אחורה, אז ככה גם הסימפול הזה בתוך השיר".
לפני קצת יותר משנה הקלטת עם סטטיק ובן אל את "אפס מאמץ" שהפך ללהיט גדול. איך חשת עם ההכרזה בשבוע שעבר על פירוק הצמד המצליח?
"זה היה עצוב ומפתיע. אני חושבת שסטטיק ובן אל עשו פה מהמהלכים היסטריים והיסטוריים. זה היה כמעט חתרני במובן מסוים, איך שזה התפוצץ עלינו הסיפור שלהם. המון השראה, קרקסיות ופופ אמיתי, טהור כזה, שלא היה פה הרבה שנים עד שזה קרה איתם".
ברקע הפרידה היו גם האמירות הקשות של בן אל על בת זוגתו ועל בנם המשותף.
"תראה, אני לא רוצה להתייחס לזה כי אני לא רוצה שזאת תהיה הכותרת שלך. אני יודעת שאם אני אתייחס לזה, זה מה שיקרה".
בעניין אחר שנוגע ליחס לנשים לא נמנעת מלהביע עמדה פומבית - בסוף שנה שעברה סרבת באופן מעורר השראה להצעה להופיע בתחרות מיס יוניברס ה-70 שהתקיימה באילת, ואמרת ש"שתחרות יופי הוא קונספט קשה, מיושן ומקטין. הגיע הזמן להתקדם".
"זה באמת היה שברור שלא אשתתף. כל פעם שאומרים לי שאני מעוררת השראה או שאני גורמת לנשים להרגיש טוב עם עצמם, אז אני אומרת שאני לא מתאמצת לעשות שום דבר. אני עושה מה שמרגיש לי נכון. אני שחור ולבן, מה שמרגיש לי נכון מרגיש לי נכון. זאת תחרות מחרידה ומזעזעת ולא ברור לי למה היא מתקיימת".
אפליית הנשים במוזיקה הישראלית לצערנו ממש לא נעלמה, ועם זאת יש הרגשה או לפחות תקווה שבשנה האחרונה יותר נשים מקבלות את הבמה בתעשיית המוזיקה בארץ - נונו, אנה זק, נועה קירל, אגם בוחבוט ועוד. זו סנונית שמבשרת על שינוי מגמת האפליה לדעתך?
"הייתי רוצה להאמין שזה שינוי אמיתי שקורה. הלוואי ואמן. אני פחות מנסה להעסיק את עצמי במחשבות שליליות. ברגע שאני אומרת לעצמי שמגבילים אותי - אז המציאות שלי נהיית כזאת. הבנתי שרעיל לי להתעסק בזה. המציאות היא שיש אפליה נגד נשים, ולא רק במוזיקה אלא בהרבה תחומים. אני מנסה ליצור מתוך מקום של אהבה וכוח ולא מתוך מקום של מלחמה".
בעקבות טרנד בטיקטוק, אגם בוחבוט הוציאה השבוע שיר פרובוקטיבי חדש, מלווה ברמיזות מיניות, שעורר תגובות סוערות. הרבה אנשים ברשתות העבירו ביקורות שליליות על רמת המילים שלו.
"אני לא מבינה את השמרנות הזאת. נוח להם לשמוע שיר של קארדי בי כי הם לא מבינים מה היא אומרת? למה כשזה בא מחו"ל זה בסדר וכשזה בעברית זה לא בסדר?".
בשיר החדש שלך מופיעה המילה "פוליטיקה" אבל זה ממש לא שיר פוליטי. יש סיכוי שיום אחד תהיי חתומה על שיר מחאה פוליטי?
"נבר סיי נבר. אני לא אדם פוליטי. אבל אני לא צריכה להיות אדם פוליטי כדי לדעת שאני בעד זכויות שוות לכולם וגם לקהילה הגאה, שאני נגד יוקר המחייה המגוחך שקורה עכשיו, ושאני בעד הפלות. הייתי בארצות הברית, בדיוק נחתנו בניו יורק כשעבר החוק ששולל את הזכות הבסיסית של נשים על הגוף שלהן, וזה מאוד אפל שזה קרה. זה נורא מה שקרה לעולם, וזה מפחיד. אני כן מעורה חברתית. אבל יש משהו בפוליטיקה שהוא פשוט כל כך אפל. כל כך דארק. ואני בנאדם מאוד שמח מטבעו. יכול להיות שאני מעדיפה להשאר מתחת לשמיכה, לשיר שירי ילדים ולראות סרטים של דיסני. אני מרגישה שאני רוצה לעשות טוב לאחרים".
למרות שזכתה באירוויזיון כבר ב-2018 והוציאו שני מיני אלבומים וכעשרה שירים, עברו כמעט ארבע שנים מפריצתה הגדולה ועד שרק בפברואר האחרון "פתחה קופות" לראשונה בחייה, ומכרה כרטיסים להופעה בהאנגר 11. ההופעה ההיא ספגה ביקורות מעורבות, חלקן שליליות. עוד חודשיים (31 באוקטובר) תעשה זאת שוב ותופיע בבארבי תל אביב. "אני נרגשת לקראת זה. אני עובדת קשה לקראת זה. זה אף פעם לא מובן מאליו שקונים כרטיס להופעה שלי. אני נרגשת וכמהה לזה, רוצה לעשות דברים עם אנשים".
יש לך כישרון עצום, את מתנה גדולה למוזיקה הישראלית והתקשורת מאוד אוהבת אותך. עם זאת, בשנה האחרונה היו לך פחות כניסות לפלייליסט ברדיו ופחות קמפיינים. מה למדת בשנה הזאת?
"אני בשנה של התכווננות והתכוננות. אני עושה מוזיקה באנגלית ולא כל כך מקבלים אותה בארץ. אני עוברת דרך כיוצרת, אני עוברת דרך כפרפורמרית ואני מוצאת את המקום שלי. אמנות זה דבר הפכפך ומורכב, וזה מקצוע שמי שבוחר בו צריך להיות אדם מאוד ספציפי. אני מאמינה שיש תקופה. זה מאוד טבעי. אני עושה מוזיקה כי זה בדם שלי. קרו לי דברים מדהימים השנה - עשיתי סיבוב בחו"ל. פתאום אני שרה על הבמה של מצעד הגאווה בשיקגו מול אנשים שלא מכירים אותי מהאירוויזיון, וצורחים את כל המילים של כל השירים שלי. בארץ הרבה מהאנשים לא מכירים את המוזיקה הזאת שלי ושם פתאום את מרגישה שאת שרה בתדר שפוגע בקהל, ובשפה שהוא מבין שהיא שפת האם שלו. זה מרגש ברמות לא מובנות מאליהם. הופעתי בניו יורק מול קהל שרק 20 אחוז ממנו ישראלים. שאלתי 'מאיפה אתם מכירים אותי?' אומרים לי 'מטיקטוק, מג'סט דאנס, מקליפים מומלצים ביוטיוב'. את מייצרת תוכן - ומשהו מגיע לאנשים. אנשים מעבירים לינקים. רואים טיקטוק. יש לי קרוב לשני מיליון עוקבים בטיקטוק".
בפרספקטיבה לאחור, ביותר מארבע השנים שחלפו מאז זכייתך באירוויזיון, יש משהו שיכולת לעשות אחרת?
"לא הייתי עושה שום דבר אחרת. את חייבת להיות בחמלה כלפי עצמך. אם את טועה אז את טועה".
התבאסת מכך ש"אקס פקטור" ברשת 13 לא המריאה, בלשון המעטה, שלא לומר נכשלה?
"אם התבאסתי? אין לי מניות ברשת. קרה מה שקרה. אני נהניתי מאוד לעבוד עם המתמודדים, אלי ומיכאל. אני חושבת שהם כשרונות מאוד מגניבים. נהניתי מהחויה. אני מרגישה שבאופן כללי פורמטים של ריאליטי מוזיקה צריכים לעלות מדרגה. צריכה להיות התפתחות בעניין של הבמה המוזיקלית הטלוויזיונית. אני לא יודעת אם זה הולך להיעלם, אבל זה צריך עדכון חריף מבחינה תרבותית. אפשר לחשוב על עוד אלף פורמטים שהם עדכון גרסה של זה. משהו צריך להשתנות".
מה לא עבד למיכאל בן דוד?
"תשמע, יש כל כך הרבה דברים שיכולים ליפול בדרך. אני לא יודעת מה אצל מיכאל לא עבד. זה מאוד קשה לבוא לזה בלי נסיון ובלי צוות שמכיר את התחום. אני נסעתי לאירוויזיון עם יחידה צבאית שעושה אירוויזיון ארבע-חמש שנים, ובנוסף לנסיונם באירוויזיון זה צוות שעובד בטלוויזיה ובמוזיקה לטלוויזיה, עמוס בן דוד וסיון יאנג נמצאים מתחילת הדרך ב'כוכב נולד', זה היה צוות מטורף. להם נוסף אדם שחולם על האירוויזיון כל חייו".
לקינוח, איזה רגע הזוי או מפתיע קרה לך בהופעה ולא סיפרת עליו מעולם?
"כשהיינו בסיבוב הופעות בארצות הברית, פתחנו הופעה בלוס אנג'לס, והיה חשוב לניקול שרזינגר מהפוסיקט דולז לבוא עם החברים שלה. היא באה ושרה את כל המילים של כל השירים. היה לה חשוב לחכות לי ולראות אותי אחר כך. אני כל כך התרגשתי, ואיך שהיא נכנסה שפכתי עליה כוס שלמה של קולה שהייתה לי ביד, וכל הערב הייתי עסוקה בלנגב אותה. היא כל כך מורגלת בלהיות כוכבת שהיא עמדה שם ונתנה לי לנגב אותה".