הזמרת והיוצרת יסמין לוי היתה בת שנה וחצי בלבד כשמת אביה, הזמר, המלחין וחוקר מוזיקת הלאדינו יצחק לוי. על אף שליסמין אין שום זיכרון מאביה, הוא השפיע על חייה בצורה דרמטית. במידה רבה היא אף הלכה בדרכו ושימרה את שירת הלאדינו. "גדלתי עם דמות מאוד מאוד דומיננטית ונוכחת בחיי, על אף מותה", אומרת לוי בריאיון לוואלה! תרבות. "אני לא זוכרת שום דבר ממנו אבל הקול שלו נוכח בחיי ואני מכירה את הקול שלו יותר טוב מאת כף ידי. זה בזכות אימא שלי וזו הגדולה שלה. היא מדברת עליו עד היום כאילו הוא חי. זאת אהבה שאין לתאר. אצלי אבא חי במותו יותר מאשר בחייו, והוא השאיר מורשת אדירה".
"אבא שלי אמר לאמא - אני לא יכול לחיות עם אישה שהיא זמרת, אז אימא שלי הפסיקה לשיר כשהיא התחתנה איתו. הוא ביקש ממנה לבחור אם היא רוצה להיות אשתו או זמרת. היא בחרה להיות לו לאישה. היא נשאה את העצב הזה כל חייה, אבל לצד זה היתה לה אהבה אינסופית אליו. אנחנו מדברים על לפני 50 שנה. כששאלתי אותה, אם אבא היה חי היום ושוב היה מבקש ממך לבחור בין להיות זמרת ללהיות אשתו, מה היית בוחרת? היא אמרה - הייתי בוחרת גם היום להיות לו לאישה. אבא גם ביקש שאף אחד מילדיו לא יהיה מוזיקאי. כשאני רציתי לשיר, אימא אמרה לי - יסמין, אל תהיי כמוני".
ההקרבה הקשה והענקית של אמך, לוותר על שירה בשביל אביך, מזכירה לי שבסדרה "בתולות" שבה שיחקת הדמות שלך עושה הקרבה ענקית אחרת בשביל בן האנוש שבו התאהבה - וקוטעת את רגליה למענו. יש זמרים וזמרות שמבחינתם לוותר על השירה זו הקרבה קשה יותר מלוותר על הרגליים.
"תשמע, לוותר על שירה זה לוותר על המהות, על הקיום. אם תיקח ממני את השירה מהר מאוד תראה אותי נובלת וקמלה ובלי שום שמחת חיים. ראיתי מה קרה לנו בקורונה - אנחנו היינו אומללים, כי השירה שלנו היא לא רק פרנסה. אני לא יודעת לעשות משהו אחר. אני אפתח מאפיה? אני לא יודעת מה אעשה בלי שירה".
אם מדברים על הקרבות, את רואה בהחלטה להישאר בארץ עם המשפחה ולא לעבור לחו"ל ולהעצים את הקריירה המצליחה שלך מעבר לים, כהקרבה?
"אני מודה לאלוהים שהיה לי בעל שהוא במובן הזה ההפך הגמור בעניין הזה מאבא שלי. הוא קם כל יום ושאל אותי מה את רוצה לשיר, איך ואיפה. הילדים באו אחרי שהרגשתי שהגשמתי את עצמי כאדם, ויכולתי לעבור להורות ממקום לא קורבני. זה משפיע על גידול הילדים כי אין תיסכול. אם היו אומרים לי, 'ניקח לך את השירה היום כדי שתוכלי לגדל את הילדים', הייתי עושה את זה אבל היית רואה אימא אחרת, מאוד כבויה. אני לא בטוחה שעשיתי הקרבות, למזלי הגדול. לפעמים אני מפליגה בחלומותיי ובדמיוני, וברור שאם לא היו לי ילדים הייתי מבחינת קריירה במצב אחר. היו הצעות שקיבלתי וסרבתי להם כי לא רציתי לעקור את הילדים שלי מהמשפחה.
"אני זוכרת שהזמרת הפורטוגזית עמליה רודריגז והזמרת היווניה מריה קאלאס אמרו: 'את רוצה קריירה? אז אין ילדים'. מריה קאלאס אכן בחרה שלא יהיו לה ילדים. שושנה דמארי נטשה את הבת שלה. יש הרבה סיפורים כאלה. יש משהו מאוד טוטאלי בקריירה של שירה, שאת לא יכולה להתנגד לו. אבל זה גם תלוי בדור. היום הזמנים אחרים, ויש בעלים שתומכים ויש בייביסיטרים ויש פתיחות והבנה".
יסמין לוי תשתתף במופע מחווה לזוהר ארגוב, שיתקיים ב-11 באוקטובר במשכן אשדוד, במסגרת פסטיבל אושפיזין מוזיקלי אשדוד, לצד יואב יצחק, שימי תבורי, אבנר גדסי, אביבה אבידן, סגיב כהן, אמנון ארגוב ומתי סרי שגם ינחה. בנוסף, לוי תעלה את המופע "תשוקה ורגש" עם יניב דאור ואנסמבל נאיה ב-13 באוקטובר בפסטיבל אבו גוש הוותיק, באולם לאה רבין במרכז יצחק רבין בתל אביב. הם יבצעו מוזיקה ספרדית ולאדינו במופע שייערך ביומו השלישי של הפסטיבל (הפסטיבל יתקיים בחול המועד סוכות, מ-11 עד 13 באוקטובר כרטיסים ניתן לרכוש כאן). הפסטיבל, המנוהל אמנותית גם השנה על ידי עמית טיפנברון, יציג קונצרטים ומופעי מוזיקה איכותיים בסגנונות מגוונים - קלאסי, אתני, קונצרטים קאמריים, מופעי פולק וקלאסיקה ישראלית, באווירה הייחודית של הפסטיבל המלווה באוכל ויין.
בשנה שעברה הפסטיבל עבר למרכז יצחק רבין בעקבות סגירת כנסיית יערים באבו גוש לרגל שיפוצים. בשנים האחרונות אופי הפסטיבל השתנה במידה מסוימת. אם בעבר שלטה בפסטיבל המוזיקה הקלאסית המערבית והרוב היה עם מקהלות, כעת כמחצית מהפסטיבל מורכב ממוזיקה קלאסית לא מערבית, ממוזיקת עולם דרך פלמנקו ואפילו רוק קלאסי. עוד יופיעו השנה בפסטיבל: גיא מינטוס, ווקפלה לימבורג מבלגיה, הורטוס מוזיקוס עם אנדרס מוסטונן מאסטוניה, ליאת סבא ואנסמבל הגליל, הכנר רועי שילוח, להקת הרוקברי סיסטרז, דניאלה סקורקה, תזמורת בארוקדה, ג'קס אוף דיאמונד, האנסמבל הקולי הישראלי ועוד.
"מה שקוסם לי בפסטיבל הזה הוא הייחוד, האחדות והגשר בין האנשים", אומרת לוי. "ככה אני רואה את הפסטיבל הזה, כגשר. הפסטיבל מגשר בין אנשים באמצעות אמנות ומוזיקה. הוא מגשר בין תרבויות. וכל הזמן הולך על הקצה, לוקח קצוות של דברים, בוחר באולמות שמן הסתם לא היו מתחברים באופן טבעי. וזה מה שיפה בו. הפסטיבל עושה טיזינג למאזין. טיזינג חיובי. הוא מאתגר את המאזין. וזה יפה".
ספרי לנו על המופע שלך עם זמר הקונטרה-טנור יניב דאור, "תשוקה ורגש", שבו נפגשים העולמות המוזיקליים השונים שלכם.
"תשוקה ורגש זה השם השני שלי. אני ויניב חברים הרבה שנים. כל הזמן דיברנו על לעשות דבר כזה, אבל רק כשהחיבור קרה, במופע שבו הופענו פעם בפסטיבל הפסנתר, עמדתי על טיבו הכל כך מיוחד. אנחנו באמת באים משני עולמות שונים. אני מעריצה את מוזיקת הבארוק וזה חלק מהעולם של יניב. הוא גם שר הרבה שנים לאדינו באינטרפטציה הקלאסית שלו, שהייתה נכונה לשירת ימי הביניים, ואני ושכמותי הבאנו אותה למשהו יותר עממי ויותר ביתי, כמו שהיא הייתה אמורה להיות בעיני כי האמהות היו שרות אותה בבית והגברים בבתי הכנסת. יניב מזכיר לי את הגלגולים הקודמים שלה. זה היה משהו מאוד גבוה, אירופאי. אנחנו פשוט מביאים את כל הצבעים שלה על במה אחת, וזה חלום. כל המהות שלי כאדם וכזמרת זה תשוקה ורגש. הוא מביא אותי לעולם שלו, ואני מביאה אותו לעולם שלי".
אחד הדברים היפים בדרך שלך וגם במופע הזה, זה הביצוע של מוזיקה ספרדית ולאדינו באופן מרגש - אבל בלי לגלוש למחוזות השמאלץ.
"תשמע, היתה תקופה לפני 10 שנים שהייתי עדה לה, שהרבה אנשים שרצו להגיע לתודעה הציבורית היו הולכים לאותן 3-4 קלאסיקות של לאדינו, ומקבלים במה. זה תמיד חרה לי וכאב לי. זו תופעה שלא כיבדתי אותה כי הרגשתי שמנצלים פה את השירה של הלאדינו. נעשה ארבעה שירים לבדר את הקהל, כפיים ויופי. הלאדינו זה אוצר בלתי נדלה של יופי תרבותי בן מאות שנים, שמורכב בעצמו משילוב בין תרבויות שונות. בלאדינו אתה יכול לקבל צבעים מכל ארצות הבלקן. יש למשל שיר בלאדינו בחמש ורסיות, בטורקית ומרוקאית ועוד. לבוא ולשיר 'שחרחורת יקראוני' זה נהדר, אבל אלה לא פניה היחידות של שירת הלאדינו. לכן, כשאני עולה על במה, אני שרה לקהל דברים שהוא אוהב אבל מתעקשת בהופעות ובאלבומים שלי להביא דברים שאחרים לא נוגעים בהם, כי הם לא מסחריים. כאן זה מופע אמנותי, וזה החופש האולטימטיבי של יניב ושלי, כי אנחנו לא מרצים אף אחד. צריך להבין את זה - אנחנו לא בדרנים אלא אמנים, שהבמה הזאת בפסטיבל אבו גוש נותנת לנו את האפשרות להיות נאמנים לאמנות שלנו".
הזמרת והיוצרת יסמין לוי בת ה-46, המזוהה עם שירת לאדינו ומוזיקה ספרדית, זכתה להצלחה גדולה בעולם. אלבום הבכורה שלה בלאדינו, "Romance & Yasmin" שמו, הוביל למועמדותה בקטגוריית תגלית השנה בטקס פרסי המוזיקה העולמית של ה-BBC. אלבומה הרביעי "Sentir" העפיל למקום השביעי במצעד אלבומי מוזיקת העולם של בילבורד, ומגזין טיים הכתיר אותו כאחד האלבומים הטובים ביותר של שנת 2009. אלבומה החמישי "Libertad" נכנס למקום השישי במצעד האלבומים היווניים של בילבורד. שירה "Una noche mas" קטף עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב. לוי שרה דואטים עם זמרים בינלאומיים גדולים, ובהם חאריס אלקסיו, אברהים טטליסס ואנריקו מאסיאס. היא הופיעה רבות ברחבי העולם כולל מקומות יוקרתיים כמו קרנגי הול, בית האופרה של סידני ועם תזמורות פילהרמוניות בעולם. מול ההישגים האלה מעבר לים, בארץ לא התקרבה להצלחה ולהכרה שקיבלה בחו"ל. האלבום היחיד משמונת אלבומיה שהוציאה בעברית לא הצליח, וגם שירים אחרים שביצעה בעברית לא המריאו.
את זוכה להצלחה בעולם, וכך למשל מתחילת השנה הופעת בין השאר בפולין, יוון, טורקיה, רומניה וגרמניה. לעומת זאת, בארץ מכירים אותך פחות ואת מושמעת ברדיו במינון שאינו הולם את כשרונך ואת ההכרה בך בעולם. איך את מרגישה עם הפער הזה?
"זה עצוב לי מאוד. אני מבינה את זה שאני לא שרה בעברית, אבל התחושה הכי קשה שלי זה שאין בית למוזיקה שלי. וכשאין בית למוזיקה שלי - אז אין לי בית. וזה מוזר, כי יש לי בית בכל העולם, איפה שיש קהל בעולם - יש לי בית. אבל התחושה בסוף היום שאין לי בית. בוא נגיד שנכנסת למקום פרוץ".
לצד השפע של היצירה שלך שאינה בעברית, בכל זאת ניסית את כוחך והוצאת אלבום אחד בעברית ועוד כמה שירים בעברית מחוץ לאלבום - והם לא הצליחו. איך את מסבירה את זה?
"נכשלתי עם האלבום בעברית. הוצאתי אותו בזמן כשקיבלתי תפקיד בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון. זו תקופה שבסוף הייתה לי מאוד קשה. הוא יצא, ובזמן שהייתי אמורה לעשות את כל הפרומו, נטשתי. עשיתי חטא נוראי לעזוב את זה. אתה יודע, חזרתי עכשיו מבית האופרה בפולין, זה בית האופרה הכי גדול בעולם. היה סולד אאוט חודש מראש. הופעתי מול 5,000 אנשים ביוון. הופעתי לא מזמן עם התזמורת של רומניה בפני ראש ממשלת רומניה. ואז אני באה לארץ, וצריכה להסביר כל פעם מחדש לאיזה כתב ילד בן 20 מה אני עושה, כדי שיואילו בטובם לכתוב עליי. זה פער מאוד מאוד קשה רגשית. אני כל פעם עולה ויורדת, עולה ויורדת. זה לא קל. אני מקבלת גם המון אהבה, אבל אין לי בית. ישראל, לצערי, היא לא בית למוזיקה שלי. וזה עצוב לי. אני חלילה לא מאשימה אף אחד - אני יכולה להתלונן רק כלפי עצמי - אני כמעט לא שרה בעברית, הייתי בחוץ הרבה מהזמן. אני חושבת פשוט שהאוזניים של אנשים בארץ לא מתחברות לסוג השירה שלי. אני חושבת שנולדתי בארץ הלא נכונה ובדור הלא נכון".
מה הרגע הכי הזוי או מצחיק שקרה לך בהופעות בחו"ל?
"זכיתי להופיע בחיי מול שועי עולם. גדולי זמרי יוון, גדולי זמרי טורקיה, אנשים מאוד מפורסמים שגדלתי עליהם כל חיי. דווקא שם גיליתי צניעות ויופי אנושי. הופעתי מול נשיאים, ראשי ממשלות ושגרירים. הייתי בקרנגי הול ובבית האופרה בסידני. הייתי נבוכה מזה. האם אני זוכרת משהו מזה? שום דבר. לא זוכרת איך נראה האולם ולא זוכרת כלום. אבל אני כן זוכרת מופע באוזבקיסטן, בכפר של אנשים עניים. בסוף המופע רציתי ללכת לנוחיות. קהל הכפר פשוט התפצל לשניים, כמו ביציאת מצרים אנשים בכפר עברו לשני הצדדים, והובילו אותי אחר כבוד ובהתרגשות אל הנוחיות. ירדתי מהבמה, הלכתי לאט, כשכולם מביטים בי, לקחו אותי לתוך היער, ואמרו לי: את רואה שם, איפה שיש כבשים? שם השירותים. את זה אני לא אשכח לעולם, זה היה הדבר הכי יפה שחוויתי בחיי".
מנתוני אקו"ם שפורסמו השבוע עולה כי חל שיפור דרמטי במקומן של זמרות בדירוג השירים המושמעים ביותר השנה ברדיו. מחצית מ-20 השירים המושמעים ביותר כוללים קולות נשיים. לדעתך צמצום אפליית הזמרות ברדיו יהיה נתון חד פעמי לשנה זו או שינוי מגמה שיתמשך?
"אני מקווה שיש פה שינוי מגמה. אבל המגמה השתנתה לא בזכות העורכים ברדיו אלא בגלל שלזמרות יש היום יותר תעוזה, והם הצליחו לפענח משהו. הרבה שנים שאלו אותי אם בתעשיה קשה להיות אישה ואני אומרת שלא. הקולות הנשיים זה מה שמוביל את המוזיקה. שירת הלאדינו שרדה בזכות הנשים אבל הן לא היו עולות על במה וזה ביזיון. אני חושבת שהבחירה של נשים בשירים היא יותר עמוקה. כשגבר בא ועושה לך חפלה ושמח, הוא יכול לשיר 'תזיזי את הטוסיק' אבל אישה לא יכולה. בסוף מה שרוצים זה לבדר, רוצים שאנשים ירקדו ויזוזו. נשים שרות יותר מהרחם ומהכאב. אבל היום אני שומעת בנות שרות דברים שלא שרו עד לא מזמן, יש איזו תנועה חדשה של לא לקחת דברים כבד, ויאללה בכיף. אני חושבת שזו גם סיבה שמשמיעים יותר נשים".
סיפרת בעבר שיש לך מעריצים גם באיראן. חולמת להופיע שם?
"הקהל הכי גדול שלי הוא באיראן, הוא מגיע להופעות שלי בטורקיה ובארצות הברית. אני לא יכולה להגיע לשם. זה החלום שלי, להופיע שם. הם מהאנשים הכי טובים שיש לאנושות, מלאי לב ונתינה. זה חזון אחרית הימים. אחרי זה אני אוכל לפרוש בשקט".