"לקחת פסק זמן ולא לחשוב, לשבת מול הים ולא לדאוג". השורות האלה של הקלאסיקה "פסק זמן", שכתב ושר אריק איינשטיין, לא משקפות בכלל את מה שעבר על מלחין השיר, המוזיקאי האגדי שם טוב לוי, בימי הקורונה. כמו לרבים בעולם התרבות - גם לו היה לא קל בעקבות המגפה והפגיעה הקשה בעולם המוזיקה. "יש אנשים שהיה להם פתאום הרבה זמן, במיוחד מוזיקאים כשהיו פחות הופעות, והם היו מאוד פוריים, יצרו והקליטו באולפנים הביתיים שלהם. אני לא הייתי מאוד יצירתי בתקופה הזאת, בלשון המעטה", אומר היוצר הענק בריאיון לוואלה! תרבות. "לא התחשק לי לכתוב ולהקליט בזמן הקורונה. זה די ביאס אותי. אני גם חרדתי, לא באופן פתולוגי, אבל די לחוץ מכל מיני דברים, ופתאום הגיע הדבר הזה אז הייתי לחוץ קצת יותר מהרגיל. וגם נכנסתי קצת למצב רוח שלא בא לי להלחין דברים.
"אבל מה שהציל אותי ותרם לשפיות שלי זה דווקא ההופעות הקטנות, כמו בחצרות. קיימתי עשרות הופעות כאלה. אין לי אמרגן ואני לא איש שיווק, ופתאום התחילו לפנות אליי אנשים מכל מיני מקומות בבקשה שאבוא להופיע בפני משפחה וחברים, בפני עשרים איש, זה מה שהיה מותר. נהניתי מהופעה בחצרות כי זה מפגש יותר אנושי, למרות שזה התחיל עוד לפני החיסונים אז זה היה קצת מרתיע. הופעתי רק בחוץ. בהופעות האלה גיליתי שיש מוזיקאים חובבים ברמה גבוהה ביותר, שניגנו איתי בהופעות. אני מופיע בחצר עם 'הנסיך הקטן', ופתאום שומע מהקהל מישהי שרה איתי קול שני ויפה, כאילו עבדנו על זה כל הלילה. אתה לא יודע איזה אושר זה, זה עודד אותי נפשית שיש הרבה אנשים מוכשרים, טובים ואוהבי מוזיקה".
הפגיעה הקשה של הקורונה בתעשיית התרבות השפיעה כמובן לא רק על שם טוב לוי אלא על עוד מאות אלפי אמנים, יוצרים ואנשי תעשייה, והובילה לביטולים ודחיות של אירועי תרבות רבים. אחד מהם הוא פסטיבל אבו גוש, פסטיבל המוזיקה הוותיק בישראל, שנדחה לראשונה מאז שהחל לפני עשרות שנים. כעת הפסטיבל חוזר ובגדול, לראשונה מאז פרוץ הקורונה, וברשימה המכובדת של האמנים והמוזיקאים שיופיעו כלולים גם שם טוב לוי עם שלישיית כלי קשת. הפסטיבל יתקיים בסוכות, ב-22-26 בספטמבר באולמות מרכז רבין בתל אביב ובגינה הצמודה לו. הוא יכלול קונצרטים ומופעי מוזיקה בסגנונות שונים - מוזיקה קלאסית, אתנית, קונצרטים קאמריים, מופעי פולק וקלאסיקה ישראלית.
זו הפעם השנייה בתולדותיו שהפסטיבל נאלץ לעבור ממתחמו הקבוע - הכנסייה הקתולית על הגבעה מעל כפר אבו גוש - בעקבות שיפוצים הכרחיים באולם הכנסייה. עם זאת, האקוסטיקה באולם המרכזי ע"ש לאה רבין זכתה לשבחים, וסביר להניח שתישמר אווירת הפסטיבל הלא פורמלי, שבה מתקיימים מפגשים בין הקהל למוזיקאים והאמנים המופיעים בו. הפסטיבל, שמנהל מוזיקלית עמית טיפנברון, יקדם מסר של קידום ואחווה בין עמים ודתות על ידי שיתוף פעולה מיוחד עם עמותת "פוליפוני" ותזמורת הגליל מנצרת בניהולו של הכנר נביל עבוד אשקר, שייתן במה לשיתוף פעולה מוזיקלי בין כשרונות יהודים וערבים, ולמוזיקה ערבית חדשה שתושמע לראשונה על הבמות ומוזיקה ערבית סופית קלאסית.
להופעתו של שם טוב לוי קוראים "מבאך ועד שם טוב". לוי ישיר וינגן על פסנתר וחליל, ולצדו הרכב קלאסי הכולל את יוני עציון (צ'לו), יעל פטיש (ויולה) ויעל ברולסקי (כינור). לוי יבצע את שיריו הידועים (ובהם "בלילות הסתיו", "הנסיך הקטן", "טווס הזהב", "לו באת" ו"יכול להיות שזה נגמר"), כמה שירים חדשים יותר מהאנסמבל האחרון של לוי ובהם "שם יש" שכתבה יונה וולך, לצד יצירות מפורסמות פרי עטם של באך ("מינואט" ו"בדינרי" מהסוויטה התזמורתית השנייה) ואסטור פיאצולה ("פוגה מיסטיריו").
"הופעתי בפסטיבל אבו גוש בעבר, בכנסיה, ויש אווירה מיוחדת בכפר, בהופעות ובקהל שבא - אוהבי מוזיקת בארוק ומוזיקה עתיקה וגיוונים כאלה ואחרים", הוא אומר. "אני אופיע עם שלישיית כלי קשת, עם שלוש מוזיקאיות שאני מאוד נהנה לנגן איתן. הן קלאסיקאיות לגמרי, שמנגנות בהרכבים קאמריים משובחים. החמודות האלה שרות פה ושם קולות, מה שקלאסיקאים בדרך כלל לא עושים. אני כמובן אנגן על פסנתר וחליל ושר. בערב יהיה שילוב של שירים שכתבתי, בעיבודים שעשיתי במיוחד לערב הזה לשלישיית כלי קשת ופסנתר או חליל ושירה, עם קטעי נגינה בעיבוד מיוחד שלי ליצירות של באך, אסטור פיאצולה ועוד, ויש גם אלמנטים של ג'אז ואלתור".
היצירה שלך מאוד מגוונת ונוגעת בז'אנרים שונים, ועם זאת בקהילת המוזיקה הקלאסית יש מי שמחשיבים אותך ככותב קלאסיקה לכל דבר. אתה מסכים עם ההגדרה?
"יש לי קשר למוזיקה הקלאסית, התחנכתי על ברכיה. למדתי מוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, בזמן שעוד לא היה בה מחלקה לג'אז. וגם למדתי חליל קלאסי אצל סרג'יו פיידמן שניגן חליל בפילהרמונית הישראלית, מגיל 12 עד סוף התיכון, ואני שומע פעם בשבוע קונצרט קלאסי של הפילהרמונית. שמעתי הרבה מאוד מוזיקה קלאסית אז לעולם הקלאסי יש בהחלט השפעה עליי בכתיבה שלי כמלחין, בנגינה ובהפקת הצליל. אחר כך זה התפתח לג'אז ועוד דברים. אני בעד גיוון באופן כללי. אני אוהב גם לשמוע מוזיקאים מגוונים, שלא נעולים על דבר אחד. במוזיקה אני אוהב סלט, זה גם בריא לאכול סלט".
בפסטיבל אבו גוש תנגן באך, וזה מזכיר שקיבלת השראה מבאך גם כשהלחנת את אחת היצירות הענקיות ביותר במוזיקה הישראלית - נעימת הסדרה הדוקומנטרית "עמוד האש" של הערוץ הראשון, שציינה השנה 40 שנה לעלייתה. האגדה מספרת שיוצר הסדרה פנה תחילה למתי כספי בבקשה שילחין את הפתיח, הוא דחה את ההצעה, ואז פנה אליך, ושיצרת בתוך זמן קצר את הנעימה האינסטרומנטלית הזאת שנכנסה לפנתאון.
"זה מה שמספרים, שפנו קודם למתי כספי, אבל אני לא יודע מה קרה שם. לא היה לרשות השידור הרבה כסף. אם הייתי חושב על כסף גם אני לא הייתי עושה את זה. אני בסך הכל בחור די צנוע. הם אמרו שזו הסדרה הכי חשובה של הערוץ הראשון, והם באמת השקיעו בזה המון, הביאו חומרים, הסתובבו בעולם. רצו שזה יהיה מאוד דרמטי. אמרתי להם, לפי מה שאתם אומרים, מה שצריך מבחינה מוזיקלית זה את הפילהרמונית הישראלית באולפן. הם נפלו מהכיסאות מסיבות כלכליות. אבל זה מה שהיה בסוף - הבאתי בין 30 ל-50 נגנים של הפילהרמונית לאולפן, והם ניגנו את זה. מה שעניין אותי שזה יצלצל כמו שאני חושב שזה צריך להיות. מוזיקה לסרט זה כמו פאזל שצריך לתרום משהו ולא להיות סתם. אני חושב שהתאמתי נכון את הסאונד, הכלים והמוזיקה למה שצריך. אחר כך זה הוכיח את עצמו. את בסיס הלחן עצמו יצרתי בזמן קצר, הוא נכתב די מהר. כשהשמעתי להם אותו על פסנתר הם לא יכלו לדמיין את התזמורת הסימפונית בעיבוד מסוים. היה להם קשה לדמיין והם קצת נבהלו בהתחלה מהרעיון להביא תזמורת שלמה, וזה עלה להם הרבה כסף. אם לא הייתי צעיר במיוחד, הייתי בא עם עורך דין ועושה חוזה, והיה לי פסנתר יותר טוב היום".
ואם מדברים על כסף, "יש בי אהבה", אחד האלבומים הכי מצליחים של אריק איינשטיין עליו אתם חתומים ביחד, יצא באחרונה מחדש על גבי תקליט ויניל. יש להניח שבמדינה אחרת היית נהנה הרבה יותר מהרווחים של המכירות המרשימות של האלבום.
"התקליט הזה שבו עזרתי לאריק, שכסף לא היה הדבר החשוב לו בחייו, נמכר יותר ויותר. 40 אלף נחשב לפלטינה. ואז זה עבר את ה-50 אלף. אריק היה מתקשר אליי מדי פעם, ואומר ככה בהומור: 'בואנ'ה, תשמע, כבר 88 אלף. מה נעשה עם כל הכסף?'. כאילו ש'צרה גדולה' נפלה עלינו. אמרתי לו: 'אריק, אני אקנה פסנתר יותר טוב'. שמעתי שאריק מאושר מזה שהרבה אנשים אוהבים את מה שהוא עושה. עשיתי עם אריק שבעה או שמונה אלבומים, שזה די הרבה, וזה באמת אחד האלבומים הנמכרים ביותר שהוא עשה. גם אני שמחתי מאוד שזה הצליח. למרות שלא תמיד מה שנמכר הכי הרבה הוא מה שהכי טוב בעיני".
מה התקליט שעשית עם אריק שאתה הכי אוהב?
"אני אוהב מאוד את התקליט 'פסק זמן' שעשיתי עם אריק. אני מרגיש יותר מחובר לאלבום הזה, יש בו יותר יצירה שלי".
אריק איינשטיין אמר לי פעם בריאיון שהוא לא אוהב שעושים גרסאות כיסוי לשיריו. מה אתה אוהב ומה פחות מהקאברים שנעשו לשיריך, למשל לשיר "גורל אחד" שביצעה נסרין קדרי?
"דווקא אהבתי את הקאבר של נסרין קדרי ל'גורל אחד'. לא עשו הרבה קאברים לשירים שלי. אם זמר או זמרת שרים שיר שלי ואני מרגיש שהם מכניסים בזה רובד נוסף, מביאים לזה משהו מהחיבור שלהם לדבר, אם קורה בשיר משהו נוסף שלא קרה בו כשאריק שר אותו או כשאני שרתי אותו, תוספת שקשורה לשיר ולא סתם שוויץ, אז אני בעד. אבל אם מישהו סתם עושה את המנגינה והמילים כמו שהם, אפילו אם זה מדויק, אז למה סתם לעשות עוד פעם את אותו דבר? מקרה כזה לא כל כך מעניין. הכי חשוב שתהיה סיבה אמיתי לעשות את הקאבר ושלא יהיה עוד איזה חיקוי. יש זמרים וזמרות נהדרים בארץ, הבן שלי שומע לפעמים 'הכוכב הבא' ויש שם גרונות אדירים ומוזיקליות גבוהה. אבל לא תמיד כולם מעניינים.
"יכול להיות שאריק לא אהב כששרו שירים שלו. אבל דווקא לי אריק אמר פעם על השירים המשותפים שלנו, כמו 'פסק זמן' או 'עוד ניפגש או 'אחרי המלחמה' - 'תשיר את זה בהופעות!'. הוא פירגן לי לשיר את השירים מהדברים שעשינו שהוא חושב שמתאים לי, לקול שלי, לאישיות שלי. וזה החמיא לי מאוד כי לא ראיתי את עצמי כזמר ענק, בטח לא אז וגם לא היום, אני לא זמר ענק, אני שר את הדברים שאני כתבתי, כמי שיודע מאיפה השירים יצאו אז אולי יש בזה איזשהו עניין. פעם נסעתי עם נהג מונית, פתאום היה שיר שלי ברדיו, והנהג אמר 'וואו, איזה יופי של שיר זה'. הוא לא ידע שזה שלי. הוא לא ידע מי אני בכלל".
השנה מלאו 40 שנה גם לצאת אלבום הסולו השני שלך, "התעוררות". על העטיפה אתה מצולם בקפה תמר, ולא מזמן דחפורים הרסו את המבנה שבו היה הקפה. איך אתה מסתכל על האלבום הזה, שכולל יותר אלמנטים קלילים ממה שמזוהה איתך, בפרספקטיבה של ארבעה עשורים?
"אני בשוק מזה שעברו 40 שנה. אני גם בשוק מזה שאני בן 71. לא יודע, צריך לברר, אולי רשמו לא נכון את תאריך הלידה שלי. מה שמייחד אותי שיש לי הרבה שירים פילוסופיים כמו 'הנסיך הקטן' או 'בלילות הסתיו'. השיר הזה, 'התעוררות', יש בו משהו יומיומי ושמח. שיר עם שמחה, קצב ועירנות. היה משהו שמח גם בעשייה של התקליט וגם בכתיבה - 'הו, הנה בוקר בא' ו'סמבה צ'יק'. אני חייב להגיד על אריק גם שהוא הוציא ממני במוזיקה וביצירה הרבה הומור. הנטייה הטבעית שלי פעמים רבות היא לא ללכת לכיוון הומור, אבל עם אריק עשיתי שירים כמו 'שלוש ארבע ולעבודה', 'זה בראש שלך', זה בא בזכות אריק והוציא ממני שירים שמחים ומלאי הומור. זה עוד רווח שלי מהמפגש עם האיש המיוחד הזה".
אתה חתום על קלאסיקות ענקיות רבות ויש לך מקום של כבוד בהיסטוריה של התרבות המקומית. עם זאת, את ספר התווים הראשון שלך הוצאת רק בשנה שעברה, בגיל 70. בספר עצמו כמעט ואין תמונות שלך, בניגוד לספרי תווים של יוצרים אחרים. מה זה מלמד עליך? אולי אתה לא משווק את עצמך מספיק?
"אני לא יכול לנתח את עצמי. נכון, יש רק שתיים או שלוש תמונות שלי בספר. וכן, לקח לי איזה 50 שנה להוציא ספר תווים. רוב המלחינים בני דורי - כספי, גרוניך, רכטר ועוד אנשים נפלאים - הוציאו ספרי תווים כבר לפני 30 שנה, ויותר מאחד. ואני, כמו הרבה דברים בחיי, הכל קורה בשלב מאוד מאוחר. אבל לשמחתי זה קורה. זה לא פשוט לעשות ספר. זה הרבה עבודה של לדייק. זה שנה של עבודה. הוא יצא בדיוק בפברואר, בדיוק ביום הולדתי ה-70, כשהתחילה הקורונה. כבר אין היום ביקוש גדול לספרי תווים, אז זה לא נעשה בשביל כסף, אבל רציתי שיהיה תיעוד. נהניתי לעשות את זה, הייתי בטוח שרק מאה-מאתיים חבר'ה צעירים שלומדים באקדמיה יתעניינו בו, ולשמחתי יש התעניינות הרבה יותר גדולה מזה. 500 הספרים שהוצאתי במהדורה הראשונה נמכרו במהירות כאילו שאכל אותם פיל, הופתעתי, לא ציפיתי, ואני לא סתם מצטנע".
אנחנו בערב יום כיפור, מה שמעלה את השאלה: על מה אתה מתחרט?
"אני לא כל כך חושב אחורה הרבה. אני לא נוסטלגי מאוד. ברור שיש דברים שהייתי עושה אחרת, ושיש דברים שבכיף הייתי חוזר אליהם. מי שיגיד שהוא לא מתחרט על כלום, אתה תאמין לו? אני משתדל להיות בלתי מזיק ולא לפגוע. אני ממפלגת הבלתי מזיקים. אבל בטח פה ושם בלי כוונה אתה פוגע, לפעמים נפלטת לך איזו מילה או משהו. אם מישהו נפגע ממני באיזושהי צורה - אני כמובן מתחרט על זה. אף פעם לא חשבתי לפגוע בכוונה במישהו או מישהי.
"יש מקרה שאני מתחרט עליו ומוכן לשתף. המורה שלי לחליל, סרג'יו פיידמן שניגן בפילהרמונית, היה כמו אבא שני שלי, אצלו התחלתי ובזכותו אני חלילן. למדתי אצלו בנעוריי. אחר כך לא הייתי בקשר איתו. אני המשכתי עם העניינים שלי, אקדמיה, אריק איינשטיין, כל מיני להקות, פה ושם. אחרי כמה שנים שמעתי שהוא חלה. אמרתי לעצמי, אני חייב להתקשר אליו לשאול מה שלומו. התקשרתי לאשתו והיא אמרה לי שהוא הלך, שהוא איננו. על זה כאב לי, שפספסתי ולא הצלחתי להיפרד ממנו. חבל שזה קרה. הייתי עסוק עם עצמי, בחור צעיר ומתפתח, ופספסתי את רגע הפרידה מאיש יקר ללבי. אבל אחר כך נפגשתי עם אשתו והבת שלו, והבאתי להן ספר תווים שלי".
ואם מדברים על מוות, בתוך חודש וחצי הלכו לעולמם ארבעה אנשי תקשורת ותרבות שהיו מקורבים לאריק איינשטיין - רוני דניאל, צבי שיסל, סלבה ברזילאי ושמוליק "שמיילך" בורנשטיין. אז קודם כל נאחל לך אריכות ימים בבריאות ובאושר. עד כמה יש בך פחד מסוף הדרך?
"טוב, אמרתי לך שאני קצת חרדתי, אבל אנחנו לא חושבים על זה כל היום. יש פה סופיות, וכל אחד עם הגורל שלו. אנחנו משתדלים לשמור על עצמנו. כולנו יודעים מה צריך לעשות, אבל לא תמיד עושים - לאכול בריא, לעשות תנועה ופעילות גופנית, לתת למוח גם לנוח ולא להיות לחוץ כל היום. אלה דברים בסיסיים, לא צריך להיות חכם גדול. אבל יש גם גורלות ועניינים. בימינו למות בגיל 90 ו-100 לא נחשב למשהו מיוחד, הרבה מגיעים לגילאים האלה בזכות הרפואה המודרנית. מצד שני, אני לא רואה את אריק, שהלך לעולמו יחסית די צעיר, כמו זקן שיושב על כיסא גלגלים ועם קצף מהפה, ובקושי מבין מי מסביבו. יש שלב מסוים שבו כבר אין טעם לחיות.
"את השמות שהזכרת אני מכיר כמובן. סלבה וחבריו ניגנו בכלי הקשה באלבום שלי 'התעוררות', בשיר 'בוא אליי פרפר'. ויש גם קליפ שלהם מנגנים עם אריק בשיר 'זה בראש שלך' (שלוי הלחין - ש"ב). המון אנשים שאני מכיר הלכו, וזה מאוד מצער. גם כאלה שלא הכרתי אישית כמו צ'יק קוריאה שמת השנה, וגם אחד שהיה חבר יקר - הגיטריסט הפנטסטי שניגן איתי 15 שנה, גדי בן אלישע. היה בנאדם מדליק ומיוחד במינו".
יש סיכוי לאיחודים נוספים של "צליל מכוון" ושל "קצת אחרת"?
"עם 'קצת אחרת' הופענו די הרבה לפני הקורונה, איזה שנה-שנתיים, לפחות 2-3 הופעות בחודש. יכול להיות שנופיע שוב, אבל זה לא משהו שמדובר עליו כרגע. עם 'צליל מכוון' הופענו הרבה זמן לפני כן. נראה לי שזה לא יקרה שוב. קלפטר פחות או יותר בסדר, אבל הוא לא מופיע ולא ממש פעיל. גם אין לנו מישהו שיארגן את הדברים. אני בעיקר מופיע עם עצמי ועם החבר'ה שלי שמנגנים איתי כבר 15 שנה באנסמבל, אחרי שבעבר הייתי בעיקר בלהקות. בשנים האחרונות אני עם קבוצה שיצרתי לעצמי".
צפית בסרט העוסק בעולם ההיפ הופ, "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" בכאן 11 בכיכובו של תמיר בר, ששמו כולל משחק מילים על שמך?
"שמעתי על 'שם טוב האבי', והבן שלי אפילו הראה לי איזה קטע. ראיתי קצת. זה מצחיק ונחמד ודווקא מצא חן בעיני. מהמעט שראיתי, זה מלא הומור, משוחק טוב ועשוי מאוד טוב. בחור יצירתי. מישהו התקשר אליי מגלי צה"ל ושאל אם אני יכול לנגן קצת מהמוזיקה של הסרט אבל לא היה לי כוח לזה".