ארץ נהדרת מייצרת בקביעות מעוררת הערכה מוצר ברמה גבוהה מאוד. מצליחה בדרך כלל לאזן בין סאטירה פוליטית שמלעיגה את דמויות המפתח בשלטון, לבין ניסוח מדויק של תופעות חברתיות ישראליות. בפרק פתיחת העונה שקיבלנו אתמול, נעדר האיזון הזה שאנחנו כל כך זקוקים לו, כשענייני בחירות ופוליטיקה תפסו את רוב המהדורה. אפשר להבין את זה, העונה התחילה כשאנחנו בעיצומה של עוד מערכת בחירות, והיה כל כך הרבה חומר לדחוף שם. יש הרבה מועמדים, זה פרק הפתיחה, והיה צריך לתת ייצוג של כולם וכולן, כולל הצגת דמויות חדשות שנכנסו לזירה הפוליטית ולחיינו. כתוצאה מכך, הדיון הפוליטי היה רדוד למדי, לא באמת היה אפשר להיכנס לאישיוז שמטרידים את הבוחר כדי לעשות סדר בבלגן. המשמעויות של פירוק המשותפת לא עלו, נושא הביטחון לא אוזכר בכלל, וכדומה. במקום זה קיבלנו סקירה שטחית רגילה של הדמויות הידועות בנוסח "ארץ נהדרת" - לפיד הוא ריקני, גנץ הוא קלולס, גלאון ומיכאלי מתחרות מי יותר רלוונטית לצעירים (באחד החלקים היותר טובים בפאנל, עם שני כהן בחיקוי חדש ומעולה למרב מיכאלי).
אז נכון, כמו שסיכם קיציס בעצמו, וכפי שראינו במערכון הפתיחה על יום הבחירות שחוזר על עצמו, שום דבר לא באמת משתנה פה, לא המועמדים ולא היחס בין הגושים - כל סבב בחירות דומה למשנהו. אם ככה, תפקידה של תוכנית הסאטירה להאיר אור ממוקד על הנושאים הבוערים. הפוליטיקאים מנסים לטשטש ולערבל אותנו, אבל סאטיריקנים טובים יכולים להראות אותם במערומיהם, ואנחנו יודעים ש"ארץ" יודעת לעשות את זה. יש לקוות שהעמימות של פרק הפתיחה קשורה באמת לעומס התוכן, ושבהמשך העונה נקבל את החדות שהתוכנית מסוגלת אליה.
ל"ארץ" יש הרבה כוח בידיים - הדרך שבה היא לוקחת אנשים אמיתיים והופכת אותם לדמויות, מקבעת אותם בתודעה הציבורית לנצח, ויש אינספור דוגמאות מהעבר. אתמול בערב למשל, היא סתמה את הגולל על כל סיכוי של איילת שקד להתרומם בבחירות האלה, פשוט כשהכריזה שה-1.9 שלה סגור, חתום, בבטון, בברזל. וגילומה של הדר מוכתר כקולנית ושקרנית, לא השאיר מקום לשאול כמה רלוונטי המסר שלה מעבר לכך. זה רק מדגיש כמה חשובה כתיבה חדה ומדויקת בתוכנית הדגל הזאת, שהרבה מאוד אנשים פונים אליה כדי לדעת מה לחשוב.
מה שמביא אותנו להיילייט של הערב, והדבר היחיד שישאר בזיכרון הציבורי מתוכנית הפתיחה. לא, אני לא מתכוונת לשיר נועה-אנה-נונו שסיכם את הפופ הישראלי העכשווי, שהיה כל כך מוצלח ודומה למקור עד שהיה פחות פרודיה ויותר בגדר מחמאה לאמניות מוכשרות. האמת, זה דווקא נחמד, לא כל פרודיה צריכה להיות מרושעת. אבל הכוונה היא לשיר שקדם לו. זה לא סוד ש"ארץ" יודעת לעשות טוויסטים מטורפים על שירים ולהביא לנו את הפאנצ'ליין כמו אגרוף לבטן, ועולה מיד בזיכרון השיר המצמרר שסיכם את פרשת אלאור אזריה לפי "רפסודיה בוהמית". השיר שקיבלנו הפעם - "זה זמן הבן-גביר" - רק עלה לאוויר ומיד עורר זעם רב והתקוממות בקרב אנשי ימין, שביקרו את התוכנית בזמן שהם צועקים שאסור לצפות בה, והעבירו את הקטע ברשתות החברתיות בזמן שהם קוראים לכולם לא להסתכל. בן גביר עצמו קרא לקטע "מופע אימים של הכפשה והשמצה". לדבריו, בעבר הוא צחק עם החיקויים שעשו לו ב"ארץ נהדרת". אז מה קרה הפעם?
הקטע מתאר את ביבי קורא לח"כ איתמר בן גביר לחיזוק, בתור "הקלף המנצח" שלו ש"פעם לא התאים, אבל עברה שנה וקצת…". בן גביר נכנס עם רקדנים לבושים בחולצות "לה פמיליה" וארגון להב"ה, האולפן נצבע בצבעי צהוב-שחור ובאימג'ים של האגרוף הקפוץ של סמל "כך". בעוד ביבי שר על כך שבן גביר "התמתן, כבר לא קיצוני", ובן גביר קורא לעצמו "כהנא לכל המשפחה", הוא מודה לגופי התקשורת, כולל זה שבו משודרת "ארץ נהדרת", על שנתנו לו במה ואולפן ועזרו לו לבנות את הדימוי החדש שלו כי לא יכלו להתאפק מלהשתמש בו כאייטם.
בשיאו של הקטע בן גביר יורה ליד רגליו של ביבי וגורם לו "לרקוד", ולתת לו כל מה שהוא רוצה. זה מתחיל בתיקי ביטחון הפנים, חינוך ומשפטים ומסתיים ברגע מעורר חלחלה שבו בן גביר רומז לרוצח יגאל עמיר שבעוד שנה יוכל לקבל חנינה. בניגוד ל"לא קיצוני" שעליו שמענו בהתחלה, בן גביר מוצג פה כדמות מטורפת, מסוכנת, גזענית ואלימה, בדיוק כפי שהיה תמיד. להפך - השיר רק מקצין ומקצין עד שהוא מסתיים באולפן ש"עולה באש" וחבורתו של בן גביר שרוקדים ושרים "שיישרף לכם הכפר".
אם כל זה לא הספיק, חשוב מאוד לשים לב שהשיר שנבחר לבנות עליו את המסר הישיר הזה, הוא "Springtime for Hitler" - "האביב של היטלר", שיר מתוך המחזמר "המפיקים", שבו מהללים את שובו של היטלר (אמנם בהפוך-על-הפוך). זה קטע אמיץ, עשוי היטב ובעיקר גלוי לחלוטין. ביחד עם הגרפיקה שכולה סממנים פשיסטיים, "ארץ נהדרת" לא מנסה להחביא את המסר שלה או לחפש סאב-טקסט. הכותבים מראים בדיוק מה הם חושבים על הנוכחות של בן גביר בזירה הפוליטית ומונים את כל הסכנות. הם גם לגמרי מודעים שיצטרכו עכשיו לעמוד בגל הביקורת והזעם שעוררו.
בין המזועזעים שרואים ב"ארץ" תוכנית שמאל מגויסת בשירות השטן, לבין המפהקים שכבר ראו את כל זה בעונות הקודמות, חייבים להבין שאנחנו צריכים את התוכנית הזאת, עם כל חוסר האחידות ברמת הכתיבה. במיוחד בגלל שאנחנו בלופ האין סופי של יום הבחירות כבר שנים. בתוך כובד התעמולה, המניפולציות, הפוליטיקה בשיא עליבותה ועומס המסרים שאנחנו נאלצים להתמודד איתם (שוב), אנחנו חייבים את העין הביקורתית, המשועשעת, הסאטירית. כן, יש מדי פעם תוכניות סאטירה שחולפות על פני מסכי הטלוויזיה שלנו, אבל "ארץ" עושה את שלה ביציבות, במקצועיות, ומדי פעם בדיוק קטלני של צלף על גג.
דיוק שכזה, אם כי חמוד בהרבה, הגיע שוב ממש בקצה המהדורה - מערכונצ'יק שבו יניב ביטון האדיר מגלם את אמא שלו, ושל כולנו. קטע שמבוסס כנראה על המערכון "אמהות צופות בטלוויזיה" שעשה ביטון בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה 2021, במשותף עם הקומיקאי עדן דניאל גבאי שהקטעים שלו "דברים שאמא שלי אומרת ועושה" הם הדבר הכי טוב בטיקטוק הישראלי. זו בדיוק דוגמה לפיסות הישראליות הקטנות ש"ארץ" כל כך טובה בלתפוס ולהגיש לנו חזרה, שהיו מאוד חסרות בפרק הפתיחה הזה. נקווה שזו דוגמה לפינה קבועה שתמשיך לאורך העונה.