כמו סדרות וסרטים רבים שעברו על מסכינו, "הקיסרית" היא עוד סדרת דרמה תקופתית רומנטית שמתארת בית מלכות אירופאי כזה או אחר, ומתהדרת בקאסט יפה למראה, ארמונות מפוארים, ובעיקר שמלות מרהיבות שלפעמים מאפילות על העלילה מרוב שהן מושקעות. נראה שאין סוף לצורך שלנו לצפות בחיים הקשים של אנשים אובר-עשירים ופריבילגים בזמן שהם מתייסרים על החופש שנלקח מהם בחיים הנהנתנים שלהם שנראים כמו משהו מאגדות. בעיקר אוהבים לספר לנו את סיפורן של מלכות או נסיכות (או במקרה שלנו - קיסריות) מרדניות, שאופיין לא מתאים לחצר המלוכה, כי בואו נודה על האמת, הן הכי מעוררות הזדהות והכי מעניינות.
כמו באינספור עיבודים לסיפורה של המלכה אליזבת הראשונה, ועם העניין המחודש בחיי הנפש של אליזבת השניה בעקבות הסדרה "הכתר", גם "הקיסרית" מציגה לנו דמות מלכותית איקונית. היא מבוססת על הסיפור האמיתי של אליזבת מבוואריה, שבשנת 1854 נישאה לקיסר והפכה, בגיל 16 בלבד, לקיסרית אוסטריה ושנים לאחר מכן גם למלכת הונגריה, ולאחת הדמויות הבולטות באירופה של המאה ה-19. הקיסרית שכונתה "סיסי" (למרות ששנאה שקוראים לה ככה), הפכה לאייקון תרבותי בממלכה האוסטרית, נחשבה לאחת הנשים היפות ביותר באירופה באותה תקופה, והייתה בעלת השפעה פוליטית רבה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בדרכים מסוימות, הסיפור שלה מזכיר את זה של הנסיכה דיאנה - הדאגה והאמפתיה שהפגינה כלפי האזרחים, הזוהר של דמותה והאינטליגנציה הרבה שלה, הפכו אותה לאגדה בחייה, ועם מותה הטרגי (לא אפרט כדי לא לספיילר) זכרה הפך למיתוס ממש. כבר למעלה ממאה שנה שדמותה מסעירה את דמיונם של יוצרים ברחבי העולם. הרבה לפני שהגיעה סדרת הנטפליקס המושקעת הזאת, כבר הופקו על חייה מחזות, אופרטות ומחזות זמר, סדרות טלוויזיה וסרטים שוברי קופות בכל השפות לאורך כל המאה העשרים. טרילוגית סרטים שהופקה בשנות ה-50 משודרת עד היום בגרמניה ואוסטריה בכל חג המולד ונחשבת לקאלט. לאורך השנים הופקו לא פחות משתי סדרות אנימציה שונות לילדים שהשתמשו בדמותה (תוך לקיחת חירות רבה) - אחת מהן אפילו שודרה בישראל, אז אם כל זה נשמע לכם מוכר, אולי גדלתם על "סיסי הנסיכה" בערוץ הילדים. למעשה, ההפקה האחרונה על חייה של סיסי היא מיני-סדרה גרמנית ששודרה ב-2021, ממש לפני שנה, וזה לא מנע מנטפליקס לשחרר את ההפקה המושקעת שלהם כדי לספר שוב בדיוק את אותו הסיפור.
מה סוד הקסם של הסיפור הזה, שמצריך כל כך הרבה עיבודים וגרסאות? זה כנראה קשור לכך שבתחילתו הוא מרגיש כמו סוג של סיפור סינדרלה קלאסי: נערה צעירה ומרדנית שלא מצפים ממנה ליותר מדי, לא יפה כמו אחותה, בעלת מעמד לא גבוה במיוחד, לוכדת במקרה את עינו של הנסיך הצעיר והנאה (או במקרה שלנו - הקיסר), והוא מתאהב בה ומחליט להתחתן דווקא איתה ולא עם הכלה שיעדה לו אמו הדומיננטית. תוך מספר שבועות החלום הופך למציאות, ואליזבת שלנו אשכרה מתחתנת עם האיש הכי חשוב בממלכה. החלום שלה להינשא מאהבה מתגשם באופן המושלם ביותר - עד יום החתונה, שבו מתברר לה שאין לה מושג לאיזה קן צרעות היא נכנסה.
העונה הראשונה (שבשלב הזה לא הוזמן לה המשך) מתרכזת בשנים הראשונות ממש של הנישואין, מתארת את המסלולים המקבילים שעושים אליזבת ואהוב ליבה, הקיסר פרנץ יוזף. שאלת חופש הבחירה מרחפת מעל אירועי הפרקים הראשונים. מן הסתם, החיים בארמון מלכותי מלאים בשפע, ביופי, במיטב המחלצות והתכשיטים והאוכל והעושר. אבל הם גם רוחשים בתככים ומזימות, אינטרסים ומתחים. אליזבת מגלה שוב ושוב כמה תמימה המחשבה שאם רק תישאר נאמנה לעצמה ולאהבתה, היא תוכל לשרוד את כובד הציפיות והאחריות.
מהצד השני של הסיפור יש לנו את פרנץ יוזף, בעצמו קיסר די צעיר אך חדור אידיאלים, שמנסה לשחות במים הפוליטיים הסוערים של יבשת אירופה שעומדת על סף מלחמה. אם רק היו מניחים לו עם כל העניינים האלה ונותנים לו רגע לנשום, הוא היה יכול להוציא את הממלכה שלו מהמשבר הכלכלי שהיא שרויה בו. למרות שיש לו כוונות טובות ואף תכנית ממשית, אנחנו רק יכולים לצפות איך הוא חסר אונים מול מערכת שלמה של ציפיות וכללים. המרד שלו בכל החוקים של מה שראוי ונכון לקיסר לעשות, הוא להתחתן עם אישה שמסעירה את דמו וליבו. אבל באופן אירוני, המרד המשותף של הזוג יהיה הדבר החופשי האחרון שיעשו, ואליזבת, שהייתה כותבת שירה על השתוקקות לעוף עם הציפורים, מוצאת את עצמה חנוטה במחוך, סגורה בתוך טירה.
סיפור מרתק נוסף שקורה במקביל הוא על מזימת התנקשות שנרקמת על ידי מהפכנים, ששותלים מרגלת בארמון. הסדרה משרטטת קווים מקבילים גם בין שתי הנשים האלה, אחת מהן קיסרית והשניה משרתת, אבל הן הרבה יותר דומות משיכלו לתאר. שתיהן לא שייכות לשם, שתיהן נלחמות על כוחן, על עצמאותן, על ההישרדות שלהן בעולם קשה ואלים. מערכת היחסים הזאת מרתקת לצפייה, וככל שהעונה מתקדמת "הקיסרית" הופכת להיות פחות דרמה רומנטית מקסימה של דיסני ויותר ויותר מעצימה את התחושה שכל המתח שנבנה יכול להוביל רק למקומות לא טובים.
"הקיסרית" היא מהסדרות האלה שבחמש דקות הראשונות את אומרת לעצמך "אוי, שיט, אני אצטרך לצלול לוויקיפדיה", כי את רק רוצה לדעת איזה פרטים בה ממש נאמנים לאמת ההיסטורית, ואיפה נלקחה יותר חירות אמנותית להגברת הדרמה. לפעמים הסדרה מאוד מדגישה פרט ספציפי - למשל, נעליים צהובות מסוימות שיובילו לתקרית קשה, ואפשר לנחש מהרגע שהן מופיעות בפריים שמדובר בפרט שמי שמכיר את המיתוס של הקיסרית ידע מיד מה המשמעות שלו. במקומות אחרים ברור שאנחנו מקבלים פה גרסה מסוגננת מאוד של מציאות.
אבל הרומנטיזציה והנוסטלגיה רק מגבירות את ההנאה מהסיפור שנפרש לפנינו, עם דמויות מעוררות הזדהות, שחקנים מצוינים (ויפים, ציינתי? וואו, הקיסר הזה חתיך) ועלילה קולחת ששומרת על מתח תמידי והופכת את הסדרה לאחלה אופציית בינג', בפרט מאחר שמדובר בשישה פרקים בלבד. העונה מסתיימת בקליף האנגר קשה ביותר, ולא נותר לי אלא להמליץ למי שלא בקיאים בהיסטוריה של הממלכה האוסטרו-הונגרית במאה ה-19, לא לרוץ לוויקי עדיין, כדי לא לספיילר לעצמכם את החיים האמיתיים של הדמויות הבדיוניות האלה.