משך חייה של "הטובות לקרב" היה מכובד אבל לא מאוד יוצא דופן. היא עלתה לאוויר בפברואר 2017 והפרק האחרון שלה שודר ביום שישי האחרון ביס, בצמוד לארה"ב. יחד עם זאת, כל כך הרבה השתנה בה מאז תחילתה. היא עקבה אחר קורותיה של דיאן לוקהרט (כריסטין ברנסקי), דמות שכבר הכרנו ב"האישה הטובה". במקום לפרוש וליהנות מחיי פנסיה, דיאן גילתה שכל חסכונותיה נעלמו בהונאת פונזי של אחד מחבריה הקרובים ונאלצה להמשיך לעבוד. היא הצטרפה למשרד עורכי הדין "רדיק, בוזמן וקולסטד", מהוותיקים והחשובים שבמשרדים האפריקנים-אמריקנים בשיקגו ובכלל. איתה באו בת סנדקותה, בתו של הנוכל שהרס את חייה, מאיה רינדל (רוז לזלי), ומריסה גולד (שרה סטיל), שנכחה רבות בסדרה האם כבתו של אחת הדמויות הכי טובות בה, איליי גולד (אלן קאמינג). בנוסף למאיה, בראשית הסדרה היו בה אדריאן בוזמן (דלרוי לינדו), ברברה קולסטד (אריקה טייזל) ולוקה קווין (כוש ג'מבו) - כולם עזבו לאורך השנים. במקומם הגיעו ליז רדיק (אודרה מקדונלד) ושורה של תחליפים מצוינים לאורך השנים, האחרון שבהם הוא אנדרה בראוור האדיר בתפקיד רשארד ליין.
חרף השינויים, המסגרת של "הטובות לקרב" תמיד הייתה ברורה. או ליתר דיוק, היא הייתה ברורה מהרגע שבו טראמפ זכה בנשיאות. במקור היא תוכננה כסדרה שבמרכזה נשים על רקע מה שהיה אמור להיות אירוע חסר תקדים: נשיאה ראשונה בבית הלבן. ההפסד של הילרי קלינטון בנובמבר 2016 שינה את התוכניות של רוברט ומישל קינג, יוצרי הסדרה, ואילץ אותם לשכתב את התסריט מעט לפני הבכורה. כך נוספה ברגע האחרון סצנת הפתיחה שהגדירה את כל הסדרה: דיאן לוקהרט צופה בהלם גמור בטקס השבעה של דונלד טראמפ, שנערך בדיוק חודש לפני כן.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ככל שעבר הזמן, עם המציאות ההולכת ומתפרקת שבחוץ והשסע ההולך וגדל בין המתונים לליברלים, דיאן הפכה לאחד המרכיבים הפחות מושכים של "הטובות לקרב". משהו נשמט בה. זה מאוד הגיוני ומתקבל על הדעת, אבל עדיין היה קצת מתיש לצפייה. כל פרץ צחוק שלה בגין אירוע מעורר השתאות נוסף בפוליטיקה האמריקנית, נשמע יותר ויותר מלאכותי. וכשהיא ברחה אל מחוזות טריפיים כדי לאזן את נפשה - שוב, מעשה הגיוני ומתקבל על הדעת - האצבע הייתה קלה על כפתור ההעברה קדימה.
למרות זאת, דיאן הייתה ונותרה אחת הדמויות הנשיות המרשימות על מסך הטלוויזיה ב-13 השנים האחרונות. סלע חזק ואמין שהצלפות הגלים אולי שחקו אך עדיין נותר על עומדו. כשהיא עסקה בחוק היא תמיד הייתה מבריקה ומעניינת, כשהיא דיברה על פוליטיקה היא תמיד שיקפה משהו מפוכח ומאיר עיניים. בהתאם, כשרגע לפני הסוף ב"הטובות לקרב" המיליארדר ניל גרוס, העומד בראש המקבילה של הסדרה לגוגל, הציג את חזונו לעתידה של המפלגה הדמוקרטית, דיאן הייתה הדמות היחידה שאפשר לתאר אותה בסיטואציה הזו.
לאורך שש עונותיה חזרה "הטובות לקרב" שוב ושוב אל רעיון דומה: פעולה במחתרת. זה התחיל בעונה השלישית עם ההצטרפות של דיאן לארגון המורכב מנשים שמנסות לפעול באותן דרכים מפוקפקות של הרפובליקנים, המשיך בעונה החמישית עם בית המשפט של האל ווקנר (מנדי פטינקין), ואז הציג אחת נוספת בעונה האחרונה: התאגדות אפריקנית-אמריקנית, בראשותה של פלישיה רשאד ("משפחת קוסבי"), להשיב מלחמה שערה לגזענים לבנים. המחתרות האלה מאתגרות את עצם הז'אנר שהסדרה היא חלק ממנה, הדרמה המשפטית, מסדרונות הצדק, מפני שגם בסדרה וגם בעולם האמיתי כוחו של החוק נשחק יותר ויותר. מעבר לכך, הן מקרינות על מה ש"הטובות לקרב" הייתה לאורך חייה - מעין פעולת צללים בפני עצמה.
החלת המציאות בעולם שכבר הכרנו והתבסס ב"האישה הטובה", שהייתה אף היא מצוינת והקפידה לנהל דו-שיח מתמיד עם אירועים אמיתיים, סייעה ל"הטובות לקרב" לברוא את עולמה כעין נתח ממשי מעולמנו שלנו. יקום מקביל ובכל זאת משיק. זה כלל רבים מאותם שופטים ועורכי דין שחזרו בתפקידים קטנים והופעות אורח נהדרות, גם ממש בפרק האחרון, כשג'ון קמרון מיטשל הנפלא שב לגלם את פעיל הימין המטורלל פליקס סטייפל. ההיכרות רבת השנים שלנו עם דיאן ועם המרחב שבו היא מתקיימת, עזרה ל"הטובות לקרב" להסתמך על המציאות שכבר ביססה ובתוך כך להרפות את האחיזה בה, להציג אותה כשהיא הולכת ומסתחררת.
עם עליית הקרדיטים בפרק האחרון של "הטובות לקרב", מופיע הכיתוב "כל זה קרה באמת". בסדרה עם רגעים שעוסקים בפין המשומר של ג'פרי אפשטיין, קלטת הפיפי של טראמפ, בתי משפט פיראטיים וקנוניות לטבוח בגיבורי הסדרה מפני שהם עובדים במשרד עורכי דין שחור - חשוב היה ליוצרים להבהיר שסוריאליסטית ככל שהייתה, מופרכת וסהרורית ככל שנדמתה לפעמים, "הטובות לקרב" תמיד הייתה מעוגנת במה שמתרחש באמת באמריקה.
למעשה, הנגיעות הסוריאליסטיות הללו היו תגובה ישירה לחיים האמיתיים. מעין מנגנון התמודדות - לעקם את הרצפה לנוכח מציאות מתעקמת, להפוך למטורף בעצמך לנוכח מציאות שהולכת ומאבדת את שפיותה. באמת יש בתי משפט מאולתרים בשכונות בארצות הברית. באמת יש שם עלייה מפחידה בהתארגנויות של תומכי עליונות לבנה ובתקריות גזעניות כלפי שחורים ויהודים. השטח באמת מבעבע עד לחשש של מלחמת אזרחים נוספת. בכל פעם שהיה נדמה ש"הטובות לקרב" מגזימה, בא אירוע מטורף כמו ההסתערות על הקפיטול או התקיפה בפטיש של בעלה של ננסי פלוסי, והוכיח שהסדרה רוקדת ריקוד צמוד עם החיים האמיתיים. זה נשאר כך עד לפרקים האחרונים.
אף שבהחלט הגיעה שעתה - ויש יאמרו שהיא הייתה צריכה להסתיים כבר לפני עונה או שתיים - ואף שלא תמיד הצליחה להשלים את הרעיונות המרתקים שלה בצורה האולטימטיבית, אין ולא הייתה בטלוויזיה סדרה כמו "הטובות לקרב". גם לא "האישה הטובה". פה ושם יש יצירות שמגיבות לכותרות החדשות ומגיבות עליהן בצורה כזו או אחרת, אבל אף אחת מהן לא רתמה אותן לכדי כוח סגולי שהפך סדרה שלמה לתגובת נגד כמעט רפלקסיבית - בוויברציות הכי עדינות והכי גסות, בעלילות הכי מצחיקות, מעוררות מחשבה ולפעמים נבואיות - למה שמתרחש בארצות הברית. קשה לחשוב על יצירה שלכדה טוב ממנה את מה שמתחולל בארצה, שזיקקה בשלמות כזו את מורשתו של טראמפ. בהתחשב בכך שאוטוטו הנשיא לשעבר צפוי להודיע על ריצה נוספת לנשיאות ב-2024, לכתה של "הטובות לקרב" מותיר מאחוריו חלל שיהיה קשה למלא.