1.
בשנת 2012 זכה אייל גולן בתואר זמר השנה בכל מצעדי הפזמונים. זה היה אחרי האלבום הנהדר, "נגעת לי בלב", עם שיר הנושא המושלם, שאני מודה - לא נגמלתי ממנו עד היום. למרות הכל. אם זה מרגיש לכם כמו היסטוריה עתיקה זה בגלל שזה באמת היה מזמן. זו הייתה בערך הפעם האחרונה שבה אייל גולן היה סמל מוזיקלי נטו. אפשר היה לאהוב את השירים שלו או שלא - אבל אי אפשר היה להתעלם מהתרומה שלו למהפכה המוזיקלית שהוא הנהיג במדינה. שנה לאחר מכן, כשנפתחה החקירה בפרשת משחקי חברה, שמו של אייל גולן הוכתם לתמיד.
לא ניכנס שוב לפרטים, כי נראה שהם מוכרים לכולם, אבל בשורה התחתונה: עברו תשע שנים ואנחנו עדיין מתעסקים בפרשה הזאת. שש פעמים הלכנו לבחירות מאז. זכינו באירוויזיון. רכבת קלה מוקמת בתל אביב. עשרות אזרחים ישראלים נרצחו בפיגועים. מחירי הדירות זינקו באחוזים מטורפים - ועדיין אנחנו מדברים על אייל גולן. נעשו על אודותיו תחקירים בכל כלי התקשורת, הוא התראיין עשרות פעמים בעניין, והוא אפילו הספיק לעשות שלושה ילדים משתי נשים שונות ולהודות כחלק מעסקת טיעון בהעלמת מס - אבל "הפרשה" עדיין קיימת. למעט ראש הממשלה המיועד נתניהו, קשה לחשוב על עוד דמות ציבורית שחקירותיו הפליליות נמשכות במקביל לחייו המקצועיים והאישיים תקופה ארוכה כל כך, וברמת סיקור נרחבת כל כך.
לא פלא אפוא שגם סביב פרשת גולן נוצרו שני מחנות. מצד אחד, התומכים במתלוננות. ומצד שני, התומכים בגולן. אתמול במהלך שעות הבוקר הגיעה קבוצה של כמה עשרות בני אדם שהגיעה ללוות באהבה את המתלוננות בדרכן לעימות במשטרה, וממש מולה נעמדה קבוצה קטנה יותר של תומכי אייל גולן. מי שחשב שהתומכים הגיעו לשם בגלל שהם אוהבים את המוזיקה שלו (כאילו שזו סיבה לתמוך בעבריין מין לכאורה) גילה מהר מאוד שהתמיכה בו פוליטית. בין השאר, שאלו התומכים בגולן למה לא חוקרים שר בכיר מממשלת לפיד, בגין שמועות שעלו נגדו ברשת.
התומכים בגולן העלו טענות כאילו הוא נחקר בגלל מוצאו וסגנון המוזיקה שהוא מקדם, טענה שחזרה על עצמה, לא במקרה, גם בסיקור הפרשה בערוץ 14. הפאנל המשעשע של "הפטריוטים" (שהורכב אמש רק מגברים, כנראה כמחווה לממשלת הטסטוסטרון המיועדת של נתניהו) היה נחרץ בכך שהעיסוק בפרשה מיותר, ונובע מכך שמדובר בסלב. מנחה התכנית ינון מגל, שבעצמו הסתבך בפרשה בעלת אופי מיני בעבר ונאלץ להתפטר מהכנסת כתוצאה מכך, היה נחרץ בעניין: "כל העניין זה להוריד סלבס. זה העניין. ידיעות אחרונות המציא את השיטה, תעלה מישהו, תעשה אותו מלך - ואז תהרוג אותו. זה המשחק פה, כולם נהנים להרוג סלבס. אייל גולן הוא סלב ענק ופשוט הורגים אותו. זה הכל. אני לא אומר, 'היה, לא היה', בסדר, כבר הרגתם אותו. הכפשתם אותו. השפלתם אותו. יש לו ילדים יש לו משפחה. כמה, כמה אפשר?". כחלק מריבוי הדעות המפורסם של הערוץ, בחר דרור קפאח להסכים עם המנחה בצורה טוטאלית, ואף הדגיש כי מדובר בסלב "מהמקום הפחות נכון" שמדבר בחי"ת ועי"ן. קלאס.
ההגינות מחייבת לציין שזה לא משחק של שחור ולבן. לטעון ש"הרגו את אייל גולן" זה פשוט שקר. הקריירה של גולן לא נפגעה, ואפילו להפך. מאז שפרצה הפרשה הוא הספיק לככב בשלוש תכניות טלוויזיה שונות בערוץ הנצפה בישראל, חזר לכבוש את מצעדי הפזמונים, ורק בשנה האחרונה - למרות פתיחת התיק מחדש - הוא מילא פעמיים את בלומפילד. ומצד שני, אפשר לטעון שדווקא בגלל ההצלחה שלו ממשיכים "לחפש" אותו.
כמה מחפשים אותו? אתמול הגיע גולן לתחנת המשטרה יחד עם מספר מקורבים, אחד מהם הוא חברו הטוב כפיר אגסי, שכבר זכה בעבר לכינוי "הכפיל של אייל גולן". הכינוי מוצדק. אגסי נראה כאילו מישהו לא שמע אזהרה של איזה חכם סיני זקן והאכיל את גולן אחרי חצות. ברשת החלה שמועה כי גולן שכר כפיל כדי להטעות את התקשורת ולהיכנס למטה במשטרה מתחת לאפם של העיתונאים. האחרונים דאגו להדהד את השמועה, או לפחות לא לבטל אותה. בפועל, כך התברר בסוף, גולן לא נזקק לשום כפיל (בטח שלא בתשלום) ופשוט נכנס עם מכוניתו לחניה באישור המשטרה, שרצתה לחסוך כנראה את הפסטיבל התקשורתי. חבל, אם אפשר היה לשכפל כל כך בקלות את הגולן היה הרבה יותר קל להגיע להסכם שלום עם סוריה.
ראוי שנחכה עד שבית המשפט יכריע בסוגיה הפלילית, אבל כבר עכשיו אפשר לפחות להסכים שההתעניינות התקשורתית העצומה בתיק היא אחת הסיבות לפתיחתו מחדש. לאדם מהשורה שלא זכה מעולם בתואר "זמר השנה" לא היו טורחים לפתוח את תיק החקירה שמונה שנים אחרי שנסגר ומזמינים אותו לעימות. לא מעט עיתונאים עבדו קשה כדי להציג את ההתנהלות הבעייתית בלשון המעטה של המשטרה והפרקליטות בחקירה המקורית. זה בדיוק הוואקום שבו העיתונות אמורה להתקיים בה. למצוא עוולות ולהציג אותן לציבור במטרה לתקן אותן.
אלא שנותר רק לשאול, איפה ההתגייסות המבורכת הזאת של התקשורת בנושאים פחות "סקסיים"? איזו עוד עוולה ציבורית זוכה לסיקור מתמשך של תשע שנים? פגיעה בקשישים? המצב במערכת החינוך לגיל הרך? האלימות בכבישים? אפילו נפגעות תקיפה מינית שאינן נפגעו מזמרים מפורסמים אלא סתם מאנסים שפלים? הלוואי שיבוא יום ודברים כאלה יקבלו את נפח הסיקור של אייל גולן.
2.
הכנסת ה-25 הושבעה אתמול בשעה טובה. עד לא מזמן זה היה מדובר בטקס חגיגי, כזה שנערך אחת לכמה שנים טובות. אלא שכבר חווינו את "יום החג לדמוקרטיה" הזה חמש פעמים בשלוש השנים האחרונות, אז החגיגיות התחלפה בפיהוק.
הפוליטיקאים עצמם לא עזרו בדיוק לשפר את המצב. חברי האופוזיציה המסתמנת המשיכו את מסכת האבל שלהם מאז יום הבחירות, כשרק מרב מיכאלי ממשיכה לתקוף ולקשקש את עצמה לדעת בנאומים מלאי פאתוס וחסרי מודעות למעמדה, אפילו מול המצביעים שלה. גם בצד של המנצחים לא נראה עניין מיוחד מדי, כשכל הח"כים מנסים לשמור על פני פוקר בזמן שהם מדברים על חלוקת התיקים המיניסטריאלית המסתמנת.
הרגע "המרתק" ביותר בכל יום השידורים המיוחד מהכנסת נרשם כשרפי רשף התבלבל ופנה לעמית סגל בטעות בשם "יאיר שרקי". זה לא נשאר חייב, והחזיר אליו את השידור במילים המופרשות: "תודה יונית". מצחיק. מה שפחות מצחיק היה הדיווח הדי יבש של דפנה ליאל על התכנית של הקואליציה המועדפת על נתניהו, שתפעל להעביר את פסקת ההתגברות בחקיקת בזק בתמיכה של 61 ח"כים, דבר שיאפשר להעביר את החוק להכשרת דרעי (תזכורת: עבריין מס מורשע עם עונש מאסר על תנאי) כשר האוצר בלי חשש שבג"ץ יוכל לפסול את מינויו - וכל זה עוד לפני השבעת הממשלה.
היה די מדהים לראות איך ליאל, שבחוגי הימין אוהבים להאשים אותה בשמאלנות בעקבות שיוך משפחתי, פשוט מדווחת על התכנית לשינוי זריז של שיטת המשטר בישראל כאילו היא מספרת על עליית מחירי הדלק. המילים "פסקת התגברות" נזרקות לאוויר כאילו מדובר בתחזית מזג האוויר. לזכותה של ליאל היא הבהירה כי היא לא מאמינה שהדבר יתאפשר עד השבעת הממשלה - אבל הבעיה היא לא הזמן שייקח להרוס את הדמוקרטיה הישראלית, אלא עצם העובדה שזאת תוכנית העבודה של הממשלה הנכנסת.
3.
בין המרואיינים המשמימים יש לציין לטובה את חבר הכנסת מיקי זוהר, שלהבדיל משאר הפרטנרים שלו לממשלה הנכנסת לא בחר לשחק את משחק העמימות. בריאיון ליעקב ברדוגו בערוץ 14 הוא לא הכחיש שהוא מיועד לתפקיד שר התרבות והספורט, ואף הגיב לדבריו של חבר הכנסת סמוטריץ' בנושא משחקי הכדורגל בשבת - ובחר כבר בנתיב הדיפלומטי והממלכתי, כשהסביר שכמו בכל העולם, עדיף שחברי הממשלה יתערבו כמה שפחות בניהול ענפי הספורט. מה שמאוד נכון, אגב.
במידה ואכן יקבל את התפקיד, לראשונה ייכנס למשרד התרבות והספורט פוליטיקאי שיש לו זיקה ישירה לשני התחומים. בעוד כולם מכירים את בנו, הזמר אליאב זוהר, לא כולם יודעים שמיקי זוהר גם ניהל במשך עשור את קבוצת הכדורסל של מכבי קרית גת, ואף העפיל עמה לליגת העל. אחרי שעבר שינוי תדמיתי מ"המוציא לפועל" הדורסני של משפחת נתניהו, והפך להיות אחת הדמויות היותר נעימות בנבחרת הליכוד, נראה שלפחות בתפקיד אחד בממשלה הנכנסת נזכה לשר עם יכולות ורצונות. יותר מזה אנחנו לא צריכים. עכשיו רק נותר לקוות שנתניהו באמת ייתן לו את התפקיד.