הרבה דברים קרו בעולמנו מאז שהסרט "אווטאר" הגיע לבתי הקולנוע ב-2009. בישראל נערכו שבע מערכות בחירות. נטפליקס הפכה משירות השכרת DVD למעצמת סטרימינג. היקום הקולנועי של מארוול התרחב משני סרטים לשלושים. אפילו האולפן שהפיק והפיץ את הסרט הראשון כבר הספיק להימכר לדיסני ולשנות את שמו ל"אולפני המאה ה-20". אחרי לא מעט דחיות ורגע לפני שהסרט המקורי חוגג בר מצווה, "אווטאר 2" של ג'יימס קמרון סוף סוף כאן.
ההמתנה הארוכה וההצלחה המטורפת של הסרט הראשון הופכים את השאלה "נו, עומד בציפיות?" למתבקשת, אבל "אווטאר" הוא להיט קולנועי מסוג מיוחד ומוזר. הוא אולי שובר הקופות מספר אחת בעולם, אבל אין לו נוכחות משמעותית במיוחד בזיכרון הקולקטיבי. תשאלו צופה שחיבב את הסרט לפני כעשור מה בכלל קרה שם והוא כנראה יגיד "היו אנשים כחולים והם נלחמו ברעים והייתה שם זמרת גדולה בשם נינט".
"אווטאר" הוא התגלמות הקולנוע כאמצעי בידור גרנדיוזי ומרשים טכנולוגית. המטרה היא לא בהכרח לספר את הסיפורים הכי מעניינים או לגרום לנו לקנות מרצ'נדייז של הדמויות האהובות עלינו, אלא לשאוב את הצופים לעולם אחר, מרהיב למראה ומלא הרפתקאות. בעצם, המשימה של קמרון בסרט החדש לא הייתה להמשיך את הסיפור הקודם, אלא לשכנע את הצופים להצטרף אליו לעוד סיבוב מהפנט בטבע של כוכב פנדורה.
"אווטאר: דרכם של המים" עושה בדיוק את זה - אהבתם את שבט הנאבי של הג'ונגל? קבלו את שבט הנאבי של המים. הם ממש כמו הקודמים, רק קצת יותר טורקיזיים ושריריים. במקום לרכוב על חיות דמויות דרקונים שמתחברות להם לזנב, הם רוכבים על חיות דמויות דולפינים ותנינים (שמתחברות להם לזנב). תראו אותם, הם צוללים למים ופוגשים כל מיני דגים צבעוניים!
אבל רגע, אנחנו לא בסרט טבע, יש גם עלילה. אחרי שהוביל את ההתנגדות לפלישת בני האדם, הפך למנהיג שבט הילידים ונישא לנסיכה נייטירי (זואי סלדנה), עכשיו החייל לשעבר ג'ייק סאלי (סאם וורת'ינגטון) הוא איש משפחה. ג'ייק ונייטרי מגדלים יחד ארבעה ילדים, בהם בת מאומצת שנולדה בנסיבות מסתוריות למדענית ד"ר גרייס (את שתיהן מדבבת סיגורני וויבר). מבקר קבוע בביתם הוא ספיידר, ילד אנושי יתום שמעדיף את חברת הנאבי על פני החוקרים האנושיים שבחרו להישאר מאחור.
אך ההרמוניה הקסומה עומדת להתנפץ - מסתבר שהארגון המרושע שמנסה להשתלט על פנדורה עדיין בשטח ואפילו יותר מרושע: הוא כבר לא רוצה לחצוב משאב נדיר כלשהו אלא ליישב את הכוכב בבני אדם כתחליף לכדור הארץ הגוסס. כדי לעשות זאת הארגון מחזיר לחיים חיילים שנהרגו עם גוף אווטארי חדש, ביניהם גם הנבל מהסרט הקודם קולונל קוואריץ' (סטיבן לאנג), שנחוש לנצח את הנאבי ובעיקר לחסל את ג'ייק סאלי ספציפית. המשפחה נאלצת להימלט מביתה ופונה לעזרתו של שבט המתגורר בשונית יפהפיה, שאמנם נותן להם מחסה אבל עושה זאת בחשדנות מסוימת.
אם אהבתם או אפילו רק חיבבתם את הסרט הקודם, סיכוי סביר שתהנו גם הפעם. קמרון לא חסך באמצעים ושופך על הצופים דליי ענק של אקשן, ספקטקל ואפקטים. יש פה מכל הבא ליד, בכל זאת, יותר משלוש שעות סרט - פיצוצים, יריות, יצורים חייזריים חדשים, נופי טבע צבעוניים, קצת דרמת התבגרות והרבה רגעים משפחתיים של שבט סאלי. אם כל זה מספיק עבורכם - נהדר, הבמאי אפילו נתן לכם אישור חד משמעי ללכת לשירותים באמצע הסרט. אולי כי גם הוא יודע שבתכלס, הסיפור לא משנה פה כל כך.
אם כבר השקענו כל כך הרבה מאמצים ביצירת סרט עם אסתטיקה מרהיבה ואפקטים מושקעים, לא חראם לתת לו כזה תסריט בשקל? אי אפשר לספר את הסיפור הבסיסי למדי הזה ככה שבאמת יהיה לנו אכפת מה קורה לדמויות, או עם דיאלוגים שלא מרגישים כמו טקסט גנרי שמישהו שכח לערוך ולהוסיף לו אופי? הרגעים הכי מטופשים מתרחשים כשג'ייק סאלי לוקח על עצמו שוב את תפקיד הקריין וחושף שגם אחרי 13 שנה עדיין אין לו מחשבה מעניינת אחת לחלוק עם הצופים. עלילתית, התחושה היא שקורה מעט מדי ויותר מדי בו זמנית. איפה אנחנו עכשיו? איך קוראים לילד הזה? זה הבכור שמנסה לרצות את אבא או ילד הסנדוויץ' המרדן שעושה בעיות? היי, תראו, דג עם כנפיים! רגע, מה הייתה השאלה?
נוסף להרפתקאות משפחת סאלי יש גם קו עלילה מרכזי נוסף - זה של הקולונל קוואריץ' וספיידר החטוף, שהופך למתורגמן ומדריך עבור החיילים בפנדורה. אם בעלילה המרכזית הפוקוס מדלג לו בין ג'ייק וילדיו (ורק לנייטירי לא נשאר), בסיפור הזה כבר יש פוטנציאל דרמטי אמיתי. קודם כל, יש עם מי להזדהות - ילד הג'ונגל שנחטף על ידי הנבלים, אבל מגלה שאולי דווקא שם מסתתרת דמות האב שציפה לה. יש גם דמות נבל מורכבת, שעושה עושה דברים איומים אבל אולי עוד יש לו תקנה. בסוף זה מסתכם רק בכמעט - לא רק שאסטרטגיית הפעולה של החיילים האלה חסרת היגיון לגמרי, ולא רק שבדרך לקרב הגדול מול הנאבי עוצרים לעיקוף די משעמם על ספינה של ציידי לוויתנים, הדרמה והמורכבות בדמותו של ספיידר נשארות ברמת הכותרת. נו, אולי באחד ההמשכונים.
אומרים שלא מהמרים נגד ג'יימס קמרון, ואכן, הביקורות הראשונות מחמיאות לסרט וכל הסימנים מראים שגם "אווטאר: דרכם של המים" יהיה להיט. למרבה המזל אני לא חזאית טרנדים, רק צופה שבילתה שלוש שעות וקצת מול הסרט הזה ולא הבינה את הקטע. אז אם הלכתם לסרט עם חברים וגיליתם שאתם היחידים שהשתעממו - דעו שאתם לא לבד.