ביילמר היא שכונה אפורה וענייה בדרום-מזרח אמסטרדם. חלק ניכר מתושביה הם מהגרים שהגיעו להולנד מרחבי העולם בחיפוש אחר חיים טובים יותר. זה לא פשוט להתחיל מחדש בארץ זרה, אך הם לא ויתרו. חסכו מטבע למטבע, והחלו לבנות את העתיד של ילדיהם. באוקטובר 1992 התקווה נגוזה ברגע אחד והפכה לסיוט: מטוס בואינג של חברת אל על, שנשא בעיקר מטען, התרסק לתוך בניין מגורים בשכונה.
באסון ההתרסקות נהרגו 43 בני אדם, מהם ארבעה ישראלים - אנשי הצוות ונוסעת בודדה שהייתה על המטוס - והיתר תושבי המקום. כמחציתם ילדים. אנשים רבים נפצעו ואחרים איבדו את כל רכושם הדל. בכך לא הסתיימו הצרות: תושבים רבים החלו לפתח מחלות קשות מבלי שיהיה לכך הסבר מניח את הדעת, וחקירת האירוע עצמה התמהמהה, כשכמה וכמה גורמים, כל אחד מסיבותיו שלו, מסמסו, התעכבו, הסתירו ופגעו ביכולת להגיע אל האמת.
יעניין אתכם גם:
חנן בן ארי רצה לרקוד עם אלוהים - ועצבן את הפרימיטיבים בטוקבקים
החשיפה של חיים אתגר על נוכל הטינדר לא טובה, ובכל זאת קשה להוריד את העיניים
זה הסיפור שמספר הבמאי נועם פנחס ("הממלכה המופלאה של פאפא אלייב") בסדרה בת שלושה פרקים בשם "שמיים אפלים", שעלתה אמש ב-HOT8. באמצעות שיחות עם אנשי מפתח בפרשה - פוליטיקאים, עיתונאים, משפחות הקורבנות, אנשי אל על וחברת בואינג ועוד - הוא מעלה שאלות קשות על התנהלות הרשויות וחברות הענק לפני האירוע, במהלכו ובעקבותיו, ומזהה פעם אחר פעם כיצד תרבות הכסתוח בשילוב הקפיטליזם ולחצים בינלאומיים הובילו לאסון נורא, ואחריו גם לנטישה של הקורבנות.
על פניו זה נראה כמו סיפור אפור, טכני וסבוך, על מטען ורכיבים וביורוקרטיה וקורוזיה ומשחקי כוח פוליטיים - לא בדיוק החומר הכי מלהיב בעולם - אבל מאחורי מסך המושגים מציג פנחס תמונה מזעזעת, סיפור נורא שהוא מעבר לטרגדיה - אלא הפקרות ממש, נטישה של אנשים חלשים ששילמו בחייהם בזמן שהכוחות החזקים פועלים על פי אינטרסים משל עצמם.
כך למשל, החברות הגדולות עושות הכול כדי להימנע מלקיחת אחריות על התאונה. בואינג מסתפקת בפיצוי עלוב. בסדרה חוזרת ביקורת על אל-על, שהתעכבה ולא אמרה לכאורה את כל האמת בעניין המידע על המטען שהיה על המטוס ומה שהוא כלל - ציוד ביטחוני, כולל חומר להכנת גז עצבים, בין היתר. את חוסר שיתוף הפעולה עם ועדת החקירה ההולנדית נימקו אז בחברה במילים "אווירה אנטישמית". הפרלמנט ההולנדי סירב לקבל את מסקנות אותה ועדה, ונטען כי הדבר נעשה כדי לא למוטט את הקואליציה. ועוד ועוד. הפרשה כולה נדמית כתיבת פנדורה שמתוכה יוצאים השדים המכוערים מכל.
מעל הכול צורמת התחושה שאם לא היה מדובר בשכונה של מהגרים, אלא בבניין יוקרתי במיקום אחר באמסטרדם, הרשויות היו מגיבות אחרת, והחברות היו נאלצות להגיב אחרת.
הסדרה של פנחס מיטיבה לגולל את כל הסיפורים האלה, עם מרואיינים מרתקים ותיעוד מקיף - וקצת עומס של פרטים טכניים - מתוך שאיפה לעשות צדק עם הקורבנות שנשכחו. יחד עם זאת, חסרה בה התייחסות נרחבת יותר לאותם קורבנות עצמם - מי הם היו, מה היו שמותיהם, ומה היו מעשיהם. הבמאי מתמקד יותר בסיבות לתאונה ובחקירתה מסיבות הגיוניות, אבל בסדרה של שלושה פרקים אפשר היה להקדיש לזה עיסוק נרחב יותר.
מעל לכול, הסדרה מותירה את הצופה בתחושה של צער עמוק וחרדה: כשכך העולם מתנהל, מה אמור למנוע מאסון כזה להתרחש פעם נוספת?