מדרגים נוספים: עופרי אטרצ'י, בן בירון, נדב מנוחין, עמית סלונים ונעמה רק.
דירוג סדרות 2022 של וואלה! תרבות: חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי
הצביעו לסדרות השנה שלכם בסקר וואלה! תרבות
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכן גם:
"הלוטוס הלבן": העונה השנייה התעלתה בשילוב שבין המעוּות למזכך
"אל תעני לטלפון": הסדרה של נטפליקס מוכיחה שכל אחד מאיתנו יכול להפוך למפלצת
גלובוס הזהב 2022: "רוחות אינשירין" ו"בית הספר היסודי אבוט" מובילים במספר המועמדויות
40. שר הטבעות: טבעות הכוח
שם מקורי: Lord of the Rings: The Rings of Power
גוף שידור: אמזון פריים וידאו
אינספור דפים וירטואליים ונגני וידאו התמלאו השנה בזעם על הפריקוול של אמזון פריים וידאו לטרילוגיית "שר הטבעות" המהוללת. אף שנדמה כי חלקן נובעות משנאה אוטומטית כלפי עצם היומרה של אמזון לגעת בחומרים של טולקין, אחרות בהחלט מוצדקות. לאורך שמונת הפרקים הראשונים של הסדרה היקרה בתולדות הטלוויזיה, התקשתה "טבעות הכוח" לייצר קווי עלילה מרתקים, מעניינים, חכמים או מפתיעים. למעשה, נדמה שהיא שמרה כמעט את כל התחמושת שלה לחידה על אודות זהות של דמות מפתח, שהעונה כולה ריחפה סביבה. ובכלל, יחסית לכל כך הרבה כסף ומשאבים, קשה לחשוב על יותר מסצנה אחת זכירה מתוכה.
אז איך אחרי כל אלה, לא מדובר בכל זאת בכישלון הקולוסאלי שעליו מתעקשים מעריצי ספרים רבים כל כך? בעיקר מפני שהמעט ש"שר הטבעות" הצליחה בו, היה מרשים ולפרקים גם מרגש. מערכות היחסים של אלרונד ודורין, נורי ופופי, נורי והזר ולפרקים אפילו גדלריאל והלברנד, יצרו אכפתיות ומחויבות כלפיהם וכלפי גורלם. בתוך כל הגודל והעושר של "שר הטבעות", החלק הזה הוא החשוב מכולם. נראה שיוצריה הבינו את זה לקראת סיומה - הפרקים האחרונים הולכים ומתמקדים יותר במקומות ובקשרים שכן הצליחו ללבלב. זה לא היה מושלם, זה צריך להיות טוב בהרבה, ובכל זאת זה מספיק כדי לתת לה עוד מרווח נשימה. לנוכח ההבטחות של היוצרים לעונה שנייה מותחת בהרבה, עכשיו אחרי שהכלים הונחו על הלוח, אולי ערכם של הפרקים שקיבלנו השנה רק צפוי לעלות.
39. סודות בחצר האחורית
שם מקורי: Landscapers
גוף שידור: סקיי, HBO (בישראל ביס והוט)
סדרות פשע בריטיות הן מין ז'אנר בפני עצמו. תמיד ממוקדות, משוחקות מעולה עד מדהים, סוגרות את הסיפור תוך ארבעה או שישה או שמונה פרקים, אפילו אם יש עונה נוספת. אבל בסופו של דבר, בדברי הימים לא הרבה מהן מותירות חותם של ממש. "סודות בחצר האחורית" היא הדוגמה ההפוכה, מתעלה על סדרות אחרות מסוגה בזכות הגישה המבריקה שלה - והעצובה כל כך - לסיפור שהיא מספרת.
אוליביה קולמן ("הכתר", "פליבג") ודיוויד ת'יוליס ("פארגו 3", "סנדמן") מככבים כבני הזוג האמיתיים סוזן וכריסטופר אדוארדס, אנשים נורמטיביים לכאורה, אוהבים ורגישים, חובבי קולנוע, ששתי גופות הוריה של סוזן מתגלות בחצר ביתם עשור אחרי שנעלמו. הסדרה, שיצר אד סינקלייר, בן זוגה של קולמן, וביים וויל שארפ (המוכר גם כשחקן, ופרץ השנה בתפקיד אית'ן ב"הלוטוס הלבן"), עוקבת אחר בני הזוג בעוד סודם מתגלה והם עצמם מכחישים מכל וכל מעורבות בעניין. אלא שעד מהרה מתברר כי ההכחשה שלהם מקורה בהדחקה. שכבה אחר שכבה חושפת "סודות בחצר האחורית" את חייהם ועברם של סוזן וכריסטופר, הופכת את האהבה הגדולה שלהם לסרטים לכדי כלי אמנותי שבאמצעותו מדגישה הסדרה את הפנטזיות שהם - ובעיקר סוזן - חיים בהן, בשל נסיבות טראגיות שאילצו אותם לבקש מפלט בכל מובן. כבר ראינו סיפורים כאלה בעבר, אבל לא ראינו אותם מסופרים ככה - וזה יצירתי, יפה ושובר לב.
38. ג'נטלמן ג'ק
שם מקורי: Gentleman Jack
גוף שידור: BBC, HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי)
אחד מהביטולים המצערים של השנה. הדרמה התקופתית הנמרצת על אן ליסטר החתרנית, שהתעקשה לחיות את חייה לפי ראות עיניה, לא תזכה לעונה שלישית, אבל היא הותירה חותם בל יימחה. לא מעט בזכות המשחק המעולה של סוראן ג'ונס, אבל גם בזכות השחזור התקופתי המרשים של נופי יורק מהמאה ה-19, הקלילות שמשלבת בין סיפור דרמטי להרבה קריצות ורגעים קומיים, והמשחק המרשים של כוכבי המשנה - בעיקר אחותה של אן, מריאן (ג'מה ווילן, "משחקי הכס"), גלגל משנה כל חייה שמנסה לשווא למצוא עצמאות בצלה הענק.
הכל עזר להפוך את "ג'נטלמן ג'ק" לנהדרת באופן כללי, והעונה השנייה אף הזריקה לכל הסיפור תועפות של רגש נא בזכות המשולש בין אן ליסטר, זוגתה אן ווקר והאקסית של הראשונה, מריאנה לוטון. הערגה הממורמרת של האחרונה, שהייתה בטוחה שאהובתה תחכה לך בעודה כלואה בנישואים רעים לגבר מבוגר ממנה, הייתה רבת עוצמה ומאוד נוגעת ללב.
מלבד האיכות הבידורית שלה, "ג'נטלמן ג'ק" היא יצירה פורצת דרך על חלוצה שלא עושה עניין מחלוציותה. במובן מסוים, דווקא אן ליסטר השמרנית היא האידיאל המודרני הגדול: אישה שעושה מה שהיא רוצה עם מי שהיא רוצה, ולא רואה בכך שום דבר חריג. קצת משעשע שצריך לחזור אחורה בזמן כדי לחוות תסריט אידיאלי שכזה, אבל "ג'נטלמן ג'ק" מוכיחה שהוא בהחלט אפשרי.
37. אהבה, מוות ורובוטים
שם מקורי: Love, Death & Robots
גוף שידור: נטפליקס
רבות דובר על "אהבה, מוות ורובוטים" כאשר יצאה העונה הראשונה שלה. סדרת האנתולוגיה באנימציה שיצרו דיוויד פינצ'ר וטים מילר עבור נטפליקס, מתמקדת מדי פרק בסיפור אחר מעולמות הפנטזיה, המד"ב והפולקלור, כל אחד מהם נכתב ומבוים על ידי יוצרים אחרים בטכניקות הנפשה נבדלות ובז'אנר שונה. בהתאם, לא כל הפרקים אחידים ברמתם, אבל כולם מעניינים, מצודדים או מעוררי מחשבה במידה כזו או אחרת. העונה הראשונה מ-2019 מנתה 18 פרקים קצרים, וכמתבקש חוסר האחידות בלט בה מאוד. החל מהעונה השנייה הסדרה מסתפקת במספר פרקים קטן יותר בכל מקבץ, וגם זנחה את הזווית הזימתית שהייתה נוכחת מאוד בעונה הראשונה - בחירות שעושות עם הסדרה חסד.
הוא ניכר יותר מתמיד בעונה השלישית, שהגיעה השנה. גם הפעם אין אחידות בין הפרקים, כמו תמיד בסדרות אנתולוגיה, אבל כולם חביבים ומעלה, מקוריים במידה כזו או אחרת ("ליל המתים הקטנים" הוא אחד הנהדרים במובן הזה), ובשיאה העונה כוללת שניים מהפרקים היפים ביותר בסדרה: "חיבארו" המרהיב של אלברטו מיילגו, שכבר זכה באמי על הפרק שלו מהעונה הראשונה, "העדה", מגולל מעשייה בלי מילים על כובשים יפנים שנתקלים בסירנה רצחנית עדויית תכשיטים; ובעיקר "מסע קשוח" שביים פינצ'ר עצמו. ההתנסות הראשונה באנימציה של במאי קלאסיקות כמו "מועדון קרב" ו"הרשת החברתית" מתגלה כניצחון גדול. בידיו, המעשייה על מלחים שנתקלים במפלצת ימית שמשתלטת על ספינתם, הופכת לסיפור אימה פסיכולוגי וקלאוסטרופובי לופת, עתיר טוויסטים ובלתי נשכח.
36. שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק
שם מקורי: She-Hulk: Attorney at Law
גוף שידור: דיסני פלוס
כמו "וונדהווויז'ן" לפניה גם "שי-האלק" לא מסתפקת במחווה לקומדיות, אלא מנסה להיות כזו בעצמה. אף שלרוב היא עושה את זה לא בהצלחה גדולה, היא בעיקר מסתמכת על החן הכללי שלה, וכזה יש בשפע. טטיאנה מסלאני בתפקיד הראשי נהדרת כמו תמיד. בדומה לתפקיד הפריצה שלה ב"אורפן בלאק" היא ממש נושאת את הסדרה על כתפיה, והפעם זה כך אפילו כשהיא הופכת לענקית ירוקה עם אפקטים מיוחדים מהמביכים שנצפו ביקום מארוול אי פעם, ועיצוב הכולל שיער שמשום מה הופך לחלק, גלי ומסיח-דעת במקום התלתלים המקוריים של ג'ניפר, דמותה האנושית. מדי פעם הסדרה גם מבליחה עם הברקה נהדרת שמצדיקה הכל. הגדולה שבהן היא דמותה של מדיסין, הבליינית השיכורה מהפרק הרביעי לעונה, שחייבת להפציע שוב בצורה כזו או אחרת ביקום מארוול. אולי היא תהיה הישועה שהפרנצ'ייז זקוק לה נואשות אחרי פאזה רביעית כה בינונית.
וכמו ב"וונדהויז'ן", גם כאן מזדחלת מתחת לקומדיה אמירה משמעותית יותר. היתרון הגדול ופוקח העיניים של "שי-האלק" הוא הדרך שבה היא משקפת את החוויה הנשית בדמותה של הגיבורה. החל מהעובדה שעכשיו, כשהיא עצומה וכמעט בלתי מנוצחת, היא יכולה ללכת עם אוזניות בלילה, וכלה בהתמודדות עם צילום חשאי שלה שוכבת עם מישהו, מה שמביא אותה להתפרצות זעם מובנת ומוצדקת שעדיין מצופה ממנה לשכך. למעשה, ג'ניפר/שי-האלק היא הדמות היחידה בתולדות היקום הסינמטי של מארוול שיש לה חיי מין פעילים. זה לא עניין של מה בכך לא רק בזכות החלוציות בעולם הסטרילי של מארוול בדיסני עד כה, אבל בעיקר כי זה חלק ממסע מעניין של גיבורה שמחפשת אהבה ואינטימיות בתקופה שבה עליה ליישב את איך שהיא נתפסת בכל אחת מדמויותיה - לא בעיני הציבור כולו אלא ספציפית בעיני גברים.
35. בית הדרקון
שם מקורי: House of the Dragon
גוף שידור: HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי)
אין דרך לייפות את זה, בהשוואה בין העונה הראשונה של "משחקי הכס" לבין זו של סדרת הבת שלה, המקורית מנצחת בענק. "בית הדרקון" לא הצליחה להציג לנו אפילו דמות אחת שיהיה אכפת לנו ממנה, דוגמת אריה או טיריון. ולמרות זאת, משהו באפיות ובבומבסטיות עושה את שלו. "בית הדרקון" מחשבת את דרכה קדימה, ובהתאם, ככל שהיא מתקדמת כך היא יותר מעניינת וסוחפת. HBO הפכה את הפורמט הזה לסטנדרט - סדרות שהבנייה שלהן מובילה אל תגמול גדול בסופה של העונה. ובהתחשב בעובדה שהסדרה מבוססת על שלד של סיפור קיים של ג'ורג' ר"ר מרטין (אם אכן אפשר לקרוא לו סיפור - למעשה "דם ואש" הוא יותר ספר היסטוריה-מומצאת), ברור היה שהעונה חותרת לכדי פיצוץ, ושלמעשה עיקר הדם והאש עוד לפנינו, בעונות הבאות.
אפילו כך לא חסרו רגעים טובים בעונה הראשונה (ספוילרים מכאן). קרב הדרקונים בפרק האחרון עשוי לעילא כשם שהוא דרמטי ועצוב, וללא ספק מסמן יותר מכול את הכיוון שאליו חותרת הסדרה - טרגדיות על גביהן של מפלצות הענק האלה. הבריחה של רייניז בפרק התשיעי על גב הדרקונית שלה בזמן ההכתרה של אאיגון ריקה בדיעבד אבל עדיין משלהבת. גסיסתו של ויסריז בפרק השמיני הייתה מצוינת, ממש אפשר היה לחוש אותו פג מהעולם. הדרמה המשפחתית שקדמה לכך סביב שולחן האוכל הייתה טעונה וחזקה. סצנות הלידה הקשות לאורך העונה המחישו את שדות הקרב שהנשים הללו נאלצו להתמודד בהם, ואת הכוחות הפיזיים והנפשיים הטמונים בהן.
34. מנסים
שם מקורי: Trying
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
זו ככל הנראה הסדרה הקיטשית ביותר שאי פעם נכנסה לרשימה הזו, והיא אפילו לא לגמרי אמריקאית, למרות שהיא ממומנת על ידי אפל טיוי פלוס, אבל העונה השלישית של "מנסים" הוכיחה שההתמדה משתלמת, ביותר ממובן אחד. הקומדיה הבריטית נופלת עמוק לקטגוריה של טלוויזיית "Feel Good", סדרות שמרחפות על צמר גפן ורוד מתוק ובהן הכל חמוד ומסתדר תוך עשרים דקות. ואכן, הניסיונות של ג'ייסון (רייף ספול, "מכונת הכסף", "חיי פאי") וניקי (אסת'ר סמית', בעיקר תיאטרון) לאמץ הגיעו לסופם המשמח והצפוי בעונה הקודמת ונדמה היה שהמכשול התסריטאי הוסר ולסדרה אין יותר זכות קיום. אבל דווקא הניסיונות להתחבר אל הילדים, הפחד לאבד אותם וההשפעה של הרחבת המשפחה על הקשר הזוגי הצליחו לטעון את הסדרה במשמעויות הרבה יותר רחבות ואוניברסליות, ולספק יותר סצנות מרגשות ומעוררות הזדהות מבעבר.
כמובן ששטויות כדוגמת "לכל אחד מבני המשפחה והחברים אין שום דבר טוב יותר לעשות מאשר להתייצב כמקשה תומכת אחת בכל פעם שיש בעיה" עדיין נוכחות בה בצורה מחליאה, ולחתום כל פרק בבלדה אקוסטית זו פרקטיקה טלוויזיונית מאוסה שהייתה צריכה להישאר בשנות האלפיים, אבל כל העסק הזה הופך לשווה בזכות מערכת היחסים של ניקי וג'ייסון, שהיא הדבר הזוגי הבריא ביותר על המסך. האופן שבו הם מכירים, תומכים, מרימים, משתלבים ואוהבים זו את זה פשוט שובה לב ומרגיש לפעמים כמו חיבוק אחד גדול שמצליח לפרוץ את גבולות המסך הקטן. בעונה הנוכחית, ובשנה הנוכחית שרקעה מחוצה לה, "מנסים" הייתה שמיכת פוך חיונית ששווה לבלוע בשבילה קצת קיטש מדי פעם.
33. אנדור
שם מקורי: Andor
גוף שידור: דיסני פלוס
דיסני פלוס היא אולי המייצג הכי גדול של מה שאפשר לכנות שפע שוחק. מה שהיה פעם אירוע שמגיע פעם בשנה, או אפילו בכמה שנים, כמו סרטי מארוול ומלחמת הכוכבים, הפך בשלוש השנים האחרונות לעניין שבשגרה. כזה שאולי זוכה לנתוני צפייה מרשימים, אבל במקביל שוחק את הריגוש וגם את האיכות. אולי זו הסיבה שהסדרה הטרייה ביותר מיקום מלחמת הכוכבים, "אנדור", לא הגיעה לפסגת הרייטינג כמו קודמותיה. ממש חבל שכך, כי היא מוצלחת מאוד ולשם שינוי עושה משהו באמת שונה מבחינת נימה וכיוון יצירתי.
למעשה, "אנדור" היא היצירה הראשונה מהיקום הזה שאפשר לומר עליה שאינה מנסה לפנות אל הילד בנפשו של הצופה (קרי, אם מעולם לא חיבבתם את האינפנטיליות המובנית של "מלחמת הכוכבים", יש מקום גם בשבילכם). מדובר בסדרה בוגרת ומורכבת שיצר טוני גילרוי, איש שיודע דבר או שניים על סיפורים מהסוג הזה (כמו בסרטי ג'ייסון בורן שכתב). ואף שהיא אינה מושלמת, בעיקר מפני שדייגו לונה בתפקיד הראשי קצת פרווה, היא מגוללת מעשייה מסקרנת, מעוררת השראה ורלוונטית מתמיד על פאשיזם ועל התנגדות לו, ואגב כך בוראת דמויות מעניינות משתי צדי המתרס.
גם האופן שבו הסדרה מורכבת עושה איתה חסד: כל שלושה פרקים בה, פחות או יותר, מגוללים סיפור אחד שגם הוא חלק מהשלם, וכל אחד מהם מספק חוויה שונה מהאחרת: עלילת שוד, בריחה מהכלא וכיוצא בזה. בכך היא מנצלת יפה את המדיום הטלוויזיוני השבועי, ובמקביל עדיין נשענת על סיפורי הרוחב המוכרים מההרפתקאות הקולנועיות של היקום. גם עבור מי שמשך את ידיו מכל דבר "מלחמת הכוכבים", "אנדור" היא הפתעה נעימה.
32. וונסדיי
שם מקורי: Wednesday
גוף שידור: נטפליקס
נשקר אם נגיד שאנחנו מבינים איך הפכה קומדיית המתח והנעורים המקאברית הזו להצלחה אדירה כל כך - הסדרה דוברת האנגלית המצליחה ביותר בתולדות נטפליקס אחרי העונה הרביעית של "דברים מוזרים". אולי התשובה לכך פשוטה: "וונסדיי" היא אחלה סדרה שמאזנת היטב את התמהיל שלה. יוצרי הסדרה (שעשו בעבר את "סמולוויל", אז הם מבינים דבר או שניים בסדרות על מתבגרים עם כוחות על) יודעים לקחת את כל המרכיבים המעולים שהרכיבו את "משפחת אדמס" ולרקוח מהם משהו כיפי וקולח. ממש בקלות זה היה יכול להשתבש מאוד, אבל הסדרה מצליחה לעשות משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי - לשחק על מוטיבים של אופל ועגמומיות בלי לאבד את חוש ההומור ובלי לקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. סדרות רבות מאוד בשנים האחרונות ניסו לעשות את זה ולא הצליחו, רבות מהן בנטפליקס.
הסדרה מצליחה יפה מאוד לשלב בין ז'אנרים שונים - היא קומדיה שחורה, כמובן, זה הדנ"א שלה, אבל היא גם סיפור התבגרות שמשתמש בכמה מתבניות-הסיפור הידועות והשחוקות של סדרות לבני נוער, במיוחד אלה עם אלמנט על-טבעי, והופכת אותן לשלה. הילדה החדשה מגיעה לבית הספר הקסום; מוצאת את עצמה חולקת חדר עם שותפה שמייצגת את כל מה שהיא לא יכולה לסבול; מפתחת יריבות עם הבחורה הפופולרית ביותר; מתכננת לעוף משם כמה שיותר מהר אבל מסתבכת בתעלומת רצח שהיא נחושה לפתור; לא שמה על אף אחד, אבל למרות המבט המקפיא שלה שובה איכשהו את ליבם של שני בנים לפחות; רואה בעצמה זאבה בודדה אבל אוספת סביבה חבורה של תלמידים תומכים. וונסדיי חושבת שנגזר עליה להיות בודדה ולכן היא מבודדת את עצמה, ודוחה את כל מי שמנסים להתקרב אליה ולהיות חברים. זו דרך מאוד מעניינת לשקף את הנושא הזה בלי להיות דידקטיים, וגם זה איזון שהסדרה הזו מצליחה לשמור יפה מאוד.
(שירי ישועה)
31. מסע אגדי
שם מקורי: Mythic Quest
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
במצעד 2021: מקום 34
אף שהקומדיה של אפל משמרת את השינויים שסיימו את עונתה השנייה ואת השפעתם על הדמויות והדינמיקה שלהן, היא ממשיכה (או שמא חוזרת, וגם זה אחרי שני פרקי פתיחה חלשים יותר) להיות אותה סדרה כיפית, מכילה ומצחיקה כמו בעונה הראשונה. את התמורות היא מנצלת כדי להתרענן, ועושה זאת בפיקחות. לא מדובר רק ברענון שנובע מעצם חיבורים שונים בין הדמויות המוכרות, אלא העונה כוללת גם ציוותים בין דמויות שאולי כבר ראינו ביחד בעבר, רק שאחת מהן השתנתה מאוד בצורה שמקרינה על הכל.
ההימור הנועז שעשתה "מסע אגדי" השתלם. השינויים מפיחים חיים בעונה השלישית, וגם מחפים על החלקים שפחות מתרוממים בה. זה מה שמוצלח ב"מסע אגדי". גם כשהיא תועה בדרכה, ניכר שזה חלק מהרפתקה - כיאה לשמה - ולא ניסיון להסתפק במה שנדמה שעובד. העונה החדשה ממחישה ביתר שאת שבשלב הזה היוצרים מעדיפים להוסיף ולחטט בדמויות ולאתגר אותן ואת עצמם. כך מצליחה הסדרה להגיע אל מחוזות קומיים חדשים בלי שתאבד את מה שהופך אותה למה שהיא.