"אל תעני לטלפון": הסדרה של נטפליקס מוכיחה שכל אחד מאיתנו יכול להפוך למפלצת

אם המתיחה הטלפונית הכי משוגעת שביצעתם הייתה "הקולה בברז", הסיפור הבא הולך לטלטל אתכם. האמת? הוא מטלטל גם אם לא. "אל תעני לטלפון" ("Don't Pick Up the Phone"), דוקו-פשע חדש של נטפליקס בן שלושה חלקים, מביא את הסיפור הבלתי ייאמן (אבל באמת!) של מתחזה שהתקשר לרשתות מזון מהיר, הזדהה כשוטר וביקש מהמנהלים והמנהלות שענו לו לבצע חיפוש גופני על עובדות בטענה שאלה גנבו כסף.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה הן סדרות השנה הלועזיות שלכם? הצביעו בסקר הגדול

אוקיי, חיפוש גופני זאת לא ההגדרה המדויקת למה שקרה שם. ה"מתיחות" הטלפוניות המדוברות שנמשכו לאורך תקופה של תשע שנים ופגעו בעשרות אנשים, גרמו לאותם מנהלים לכלוא, להפשיט, להשפיל ואפילו לתקוף מינית את אותן עובדות זוטרות וצעירות ברשתות מזון מהיר כמו מקדונלד'ס. חשוב להבהיר - עד לאותן מתיחות אכזריות, כל המעורבים היו אנשים נורמטיבים, גם מנהלי הסניפים וגם העובדות היו נטולי עבר פלילי. אפשר לנחש שאפילו המבורגר מהסניף הם לא לקחו בלי לקבל אישור. באמצעות שיחות עם שוטרים, חוקרים, עורכי דין, פסיכולוגים וגם חלק מקורבנות הפרשה, יוצרי "אל תעני לטלפון" מנסים לענות על השאלה - איך אנשים תמימים מבצעים פשעים איומים באמצעות שיחת טלפון אחת?

הספרייה של נטפליקס מלאה בסדרות המתארות אלימות פיזית גרפית ומזעזעת, מ"משחק הדיונון" ועד "דאהמר - מפלצת" ובתכנים תיעודיים שמתארים רציחות שקשה להעלות על הדעת, מ"חטאי אימנו" ועד "הנערה שבתמונה". ואחרי כל זה, דווקא "אל תעני לטלפון", המציגה עבירות שנמצאות לכאורה ברף הנמוך היותר של הענישה (מבלי חלילה להקל בחומרתן), גורמת לעוד ועוד צופים להחזיק את הראש ולא להאמין. אם בסיפורים על אמא שמצטרפת לכת ורוצחת את ילדיה עוד אפשר לספר לעצמנו שרק אדם משוגע יעשה דבר כזה, המתיחות שמוצגות כאן נשמעות כמו סיטואציה שכל אחד ואחת מאיתנו היה יכולים להימצא בה. אז האם יש סיכוי שגם אני ואתם היינו יכולים להפוך לפושעים ביום בהיר אחד?

כדי לנסות ולהבין קצת יותר את מה שבאמת קרה שם שווה לצלול פנימה אל תוך אותן שיחות שהרסו את החיים של אנשים רבים. ויותר ספציפית, אל השיחה שהתרחשה באפריל 2009 בסניף מקדונלדס שבמאונט וושינגטון, קנטקי, עיירה עם פחות מ-20 אלף תושבים. באותו יום התקשר מי שהזדהה כ"שוטר סקוט" אל הסניף וביקש לדבר עם סגנית מנהל הסניף, אישה בשם דונה ג'ין סאמרס, כדי לדווח לה שאחת העובדות שלה גנבה ארנק מלקוח. ה"שוטר סקוט" תיאר את אותה עובדת, תיאור שעליו ענתה לואיז אוגבורן במדויק. אוגבורן, תלמידת תיכון בת 18, שפקדה את הכנסייה המקומית באופן קבוע ובארבעת החודשים שלה בסניף נחשבה כעובדת טובה וללא בעיות משמעת, נקראה על ידי סאמרס לחדר המנהל ושם בעודה על הקו עם אותו סקוט, החל הסיוט של חייה.

לאותו "שוטר סקוט" הייתה שיטה קבועה, הוא היה מציב בפני המנהלים שתי אפשרויות: או שהעובדים החשודים היו נעצרים ונלקחים למתקן כליאה שבו היה מתבצע עליהם חיפוש, או שהחיפוש היה מתבצע טלפונית בהדרכתו של השוטר. מרבית החשודים, כמו לואיז אוגבורן, שידעו שלא ביצעו דבר, העדיפו להישאר בסניף עם אדם שהם מכירים ולעבור את החיפוש על ידו. הם לא שיערו בדעתם שהחיפוש יימשך שעות ארוכות, שהם יתבקשו להוריד את כל בגדיהם (כולל התחתונים), לבצע פעולות פיזיות משפילות כמו קפיצות במקום, לעבור חיפוש באיברים המוצנעים שלהם, ובמקרה אחד חריג אפילו לבצע מין אוראלי במי שבדק אותם. הכל בזמן שבקו השני נמצא אדם שמתחזה לשוטר ו'מתפעל' את האירוע.

אם היה מדובר במקרה חד פעמי אפשר עוד היה לחשוב שאותו מתחזה נפל על אנשים נאיביים במיוחד, אבל "אל תעני לטלפון" מתאר עשרות מקרים שהתרחשו בין השנים 1995 ו-2004, וגם הקורבנות וגם התוקפים (שכאמור לא תכננו להיות כאלה), נשמעים ברוב המקרים כאנשים שקולים ואפילו אינטליגנטיים. הרגעים הקשים ביותר בסדרה הם אלה שבהם קורבנות ההתחזות מספרים על הרגע שבו הבינו כי כל מסע הייסורים שעברו במשך שעות היה התחזות, ושהאדם בצד השני בכלל אינו שוטר. מדובר על שילוב השפלה, בושה, אומללות ושנאה עצמית שקשה לתאר במילים.

אז מה גרם לאותם מנהלים להתעלל בעובדים בלי שום סיבה הגיונית? הסדרה מביאה כדוגמה את אחד המחקרים הכי מפורסמים שנערכו בתחום הפסיכולוגיה החברתית ומוכר בשם "הניסוי של מילגרם", שנולד בהשראת משפט אייכמן. בשנת 1962 ביקש הפסיכולוג סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל לבחון את הדרך שבה בני אדם מגיבים לסמכות, או יותר נכון - עד כמה יהיו מוכנים לציית לפקודות שניתנות להם, גם ובמיוחד כשאלה מנוגדות לערכיהם ולמצפונם.

הניסוי התנהל כך: חוקר סיפר למשתתפים בניסוי, ולשחקן שהתחזה למשתתף, שהם הולכים להשתתף במחקר שיבדוק את יעילותם של עונשים על למידה. המשתתף בניסוי האמין שהוא קיבל את תפקיד המורה, בזמן השחקן שהתחזה למשתתף קיבל את תפקיד התלמיד. המורה נתן לתלמיד סדרת שאלות, והונחה שבכל פעם שהתלמיד מבצע טעות עליו לתת לו שוק חשמלי. בכל טעות הוא התבקש להעלות את עוצמת השוק ב-15 וולט. בפועל לא ניתנו בכלל שוקים חשמליים, אך המורים המדומים לא ידעו את זה כי התלמידים התנהגו כאילו קיבלו מכות חשמל. בסדרת הבדיקות הראשונה, 65% מהמשתתפים (אלה שקיבלו את תפקיד המורים) נתנו לתלמידים את עוצמת השוק החשמלי הגבוהה ביותר - 450 וולט. אף אחד מהמשתתפים לא עצר את הניסוי לפני שהגיע לשוק חשמלי של 300 וולט. למרות שהניסוי של סטנלי מילגרם נערך ב-1962, הוא פורסם רק 12 שנה אחרי כן, וניסה להראות איך אנשים רגילים מסוגלים לבצע פשעים איומים כשהם חושבים שהם מצייתים לסמכות גדולה מהם.

מה קרה לאותו אדם שהתחזה ל"שוטר סקוט", ומי הוא בכלל? שלושת פרקי "אל תעני לטלפון" עונים על כך, אך אומר מראש - במקרה הזה הטוויסטים הם פחות העניין, אלא ההתנהגות שלנו כבני אדם והתהומות שאנחנו מסוגלים להגיע אליהם כאשר אנחנו מאבדים את המצפון המוסרי שלנו.

"אל תעני לטלפון" הוא אפילו לא הדוקו הכי מופרע שתוכלו למצוא בנטפליקס שנוגע בצייתנות עיוורת. "אמני ההונאה: המצוד אחר גדולי המתחזים" ("The Puppet Master") שעלה בתחילת השנה, הביא את הסיפור הבלתי ייאמן על אדם שהתחזה לסוכן ביון בריטי והצליח לגרום לקבוצה של אנשים לעזוב את משפחותיהם ולרדת למחתרת לתקופות של עשרות שנים. אחת הקורבנות ויתרה על קשר עם ילדיה עד היום ועדיין מסתובבת עם אותו נוכל ברחבי העולם. כן, למרות שיש סדרה בנטפליקס שמספרת על מעלליו.