באפריל האחרון, בביקורת שפורסמה באתר זה על סרטו של איתי אנגל מהמלחמה באוקראינה ששודר בתכנית "עובדה", שיבחתי את העבודה העיתונאית האמיצה והמרתקת של אנגל. במקביל, ציינתי כי הכתבה עלתה באיחור ניכר, יותר מחודש אחרי שאנגל והצלם אדי גרלד חזרו מאזור המלחמה. "זה מחיר שיש לשלם כשעושים עיתונות בערוץ מסחרי", כתבתי אז, על מה שבעיני הייתה יצירת מופת של עיתונאות, שפשוט פורסמה בעיתוי בעייתי.
אמש "עובדה" פתחה עונה חדשה, 29 במספר - וואו בכל קנה מידה - והציגה כתבה שהייתה ההפך הגמור. העיתוי לא יכול היה להיות מושלם יותר, ערב השבעת הממשלה החדשה, אך הכתבה עצמה הרגישה כמו בעיטת הפנדל האחרונה של הארי קיין במונדיאל. גבוה מדי, רחוק מהמטרה - ובעיקר פספוס ענקי.
התכנית הוקדשה כולה לריאיון ארוך שניהלה אילנה דיין עצמה עם ערן קמין, תת ניצב בדימוס במשטרת ישראל, שפרש מהשירות ביוני האחרון. קמין כונה בפרומואים לפרק בכינוי "החוקר מספר 1", בדיוק אותו טייטל שניתן בעבר לרוני אלשיך כשהגיע להתראיין אצל אילנה דיין. למרות השימוש השחוק, קמין הוא בהחלט מועמד ראוי לתואר המכובד. הוא חקר נשיא מדינה, שלושה ראשי ממשלה, רבנים, שייח'ים, עיתונאים ואפילו כוכב קולנוע כמו משה איבגי. בשלב מסוים דיין השתמשה גם בכינוי אחר (שניתן לו בעבר על ידי כתב המשטרה אבי אשכנזי) - "אימת הפוליטיקאים" - וזו גם הסיבה האמיתית שהריאיון איתו פתח את העונה - קמין היה אחד הגורמים הבכירים בכמה חקירות של בכירי ממשלה, בראשם בנימין נתניהו.
ההסתבכויות של נתניהו - הפליליות ובכלל - מושכות את מערכת עובדה באופן שגובל באובססיה. חקירות נתניהו הם בשביל אילנה דיין מה שחייזרים היו בשביל מאלדר וסקאלי ב"תיקים באפלה". העבודה העיתונאית והראיונות המקצועיים של הצוות לרוב מפיקים מהאובססיה הזאת תוצרת טובה. הריאיון של דיין עם יעקב וינרוט, פרקליטו המנוח של נתניהו ואחד מאנשי סודו הקרובים ביותר, הוא עדיין צפיית חובה לכל מי שרוצה לדעת מה באמת קרה וקורה מאחורי הקלעים של משפחת נתניהו. הריאיון ששודר אמש עם קמין לא עמד ברמה הזאת, בלשון המעטה.
עורכי הווידיאו המוכשרים עבדו קשה על הפרק בניסיון להפוך את הריאיון הדי משמים הזה למותח ומסקרן. צילומי ארכיון רבים נשתלו בפוסט, לצד צילומי אווירה של קיאקים בירקון ואת קמין עצמו בזמן ריצה בפארק. זה לא שקמין לא אמר דברים מעניינים, הוא פשוט לא חידש הרבה. לצד נאומים על החשיבות של חקירות שחיתות, הוא גם ניסה להציג את עצמו כקורבן ששילם מחיר על חקירותיו, אלא שגם בעזרתה האדיבה של דיין הוא לא הצליח להוכיח את הטענה הזאת.
כצד מובהק ובעל אינטרס בעניין, די קשה להתרגש מהפעם בה ביקש להתמנות לתפקיד מפקד יאח"ה, ובמקום הוא קודם בתפקיד, הועלה בדרגה, ומונה לראש חטיבת החקירות. דמיינו שהבוס שלכם בעבודה עוזב, ואתם מבקשים להתמנות במקומו - אך במקום מפנקים אתכם ומקדמים אתכם לתפקיד של הבוס של הבוס שלכם. בהמשך אגב הוא קיבל "צ'ופר" שהרבה קצינים חולמים עליו, כשמונה לנספח בארה"ב. קמין מציג את הקידומים האלה כדבר שלילי, דיין אפילו לא מנסה להקשות עליו.
קמין כן מציג צד מאוד ברור במלחמה על הנרטיב של רשויות החוק מול הנאשם מספר 1 ותומכיו הקולניים. בעידן בו אמירות כמו "תפירת תיקים" או "כנופיית שלטון החוק" הופכות לאמירות אגביות כמעט על ידי פוליטיקאים בכירים, חשוב להציג גם את הצד השני. בימים בהם בנו של ראש הממשלה (מהיום זה כבר רשמי) נתניהו מציע פשוט להוציא להורג את חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות שהעמידו את אביו לדין - זה אפילו קריטי.
קמין מציג עמדה כל כך ברורה ופשוטה שמוזר בכלל שצריך להגיד אותה בקול רם: אף אחד לא תופר תיקים במדינת ישראל, פשוט כי זה בלתי אפשרי. על כל תיק "תפור" כזה עבדו עשרות שוטרים, חוקרים, יועצים משפטיים ולאחר מכן אנשי פרקליטות - האם כולם שיתפו פעולה יחד כדי להעמיד לדין את נתניהו? האם הם עשו את זה גם לאולמרט לפניו שהיה מהמחנה הפוליטי השני? לאריק שרון? למשה קצב? הירשזון? פאינה קירשנבאום? ברור שלא. ובכלל, אם תופרים תיקים בקלות כל כך אז למה סגרו את התיקים נגד סילבן שלום וינון מגל?
הריאיון נמשך יותר מדי זמן, עם האשמות שונות ומשונות של קמין בנושאי הקידום האישי שלו - נושא רגיש מן הסתם מבחינתו של קמין, אבל לא הוכח מדוע יש בזה עניין ציבורי. וגם אם כן, לא מדובר בנושא שנחשף לראשונה אתמול. כבר ב-8 בנובמבר 2020 פרסם רביב דרוקר על ארבעה בכירים בצוות החקירה של נתניהו, ביניהם קמין, שלא קודמו במשטרה - חרף בקשותיהם. האם באמת כל מי שחקר את נתניהו נפגע מכך? לא בטוח בכלל. קמין אמנם לא קיבל את התפקיד שהוא שאף אליו, אבל כאמור קודם והועלה בדרגה. גם המעבר של החוקר כורש ברנור לתפקיד מפקד המכללה הלאומית לשוטרים אינה בדיוק עונש כפי שניתן להבין מהכתבה.
גם הניסיון להציג התערבות של מי שהתמנה אתמול ליו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, כגורם שניהל את הרחקתו של קמין מיאח"ה כנקמה על חקירות נתניהו נשמעת הגיונית מצד אחד, גם אם לא סופקה לכך שום הוכחה מעבר להערכה של קמין. אוחנה שמילא אז את תפקיד השר לביטחון פנים היה פוליטיקאי צעיר ולא משופשף, שבוודאי רצה לספק את בני הזוג נתניהו שפינקו אותו עם תפקיד של שר על חשבון ח"כים ותיקים ומנוסים יותר בליכוד. זו בהחלט הנחה סבירה. ומצד שני, האם זה כל כך בלתי נמנע שמפכ"ל המשטרה פשוט לא חשב שקמין מתאים לתפקיד לאור השערוריות שהתרחשו ביאח"ה בתקופתו? לא יכול להיות שאחרי תקופה ארוכה של ניהול כושל במשטרה, המפכ"ל החדש ניסה לרענן קצת את כח האדם ביחידות? דיין לא ניסתה לשאול את השאלות האלה, וזרמה עם הקונספירציה של קמין, שרגע לפני כן התלונן על קונספירציות של אנשים נגדו.
דיין התעלמה כמעט לחלוטין מכמה פרשיות שנקשרו עם קמין, חלקן קונספירטיביות ולא יפורטו כאן - אך חלקן ענייניות. המחדל האישי שלו בתיק של חיים רמון מוזכר כמעט באגביות, כאיזו טעות אנוש תמימה. קמין מוצג כפטריוט נלהב שכל רצונו הוא בחשיפת שחיתויות למען הציבור, אז פעם אחת הוא שגה. מה קרה. זו נקודה חשובה שחשוב לעמוד עליה: קמין עמד בראש החקירה של שר המשפטים לשעבר רמון, שבמהלכה בוצעו האזנות סתר חוקיות בצו שופט, אלא שקמין ואנשיו לא העבירו את חומרי ההקלטות לצוות ההגנה של רמון. כשאנחנו מדברים על שוטרים שפוגעים בזכויות של אזרחים, אנחנו מדברים על מקרים כאלה בדיוק. קידומו של קמין כאמור לא ניפגע, ולמעט כמה חקירות לא נעימות והערה בתיק האישי - הוא לא שילם מחיר אישי על המחדל שהוא היה אחראי עליו.
בניסיון להגן על תדמיתו של קמין, דיין גם התעלמה מנושא שיכול היה לעניין את הציבור לא פחות מאשר חקירות נתניהו. קמין, מי שהספיק לשכוח, עמד בראש מינהלת אכיפת הקורונה במשטרה, בתקופה הכי אקוטית במגפה. מעניין שדווקא אותו נתניהו, זה שכביכול התערב במניעת קידומו של קמין, היה ראש הממשלה בזמן שהאחרון מונה לתפקיד כל כך חשוב במאמץ המדיני במלחמה בקורונה. האם לא היה מעניין לשאול משהו על האכיפה הבררנית שנעשתה בתקופת הקורונה? על מקרי האלימות בהם תועדו שוטרים תוקפים אנשים בלי מסכות? ואולי אפילו לשאול אותו על הפעם בה הוא עצמו נתפס מבלה עם אשתו וחבר בפארק הירקון בתל אביב, למרות שהוא לא תושב העיר - כל זה בזמן סגר בו אסור היה להתרחק מהבית למרחק של יותר מ-1,000 מטר.
אז נכון, קמין צודק שזה לא בסדר שאין אמירה ערכית מצד המפכ"ל או הממשלה בנוגע לאיומים שמקבלים אנשי המשטרה והפרקליטות - אבל האמירה הערכית צריכה להיות דו כיוונית. כשחוקרי משטרה יודעים שמותר להם לחרוג לחלוטין מכללי המשחק, להשתמש בשיטות חקירה אסורות או להעלים חומרים מבית המשפט - ולא יאונה להם כל רע - זו בעיה לא פחות גדולה. כששוטרים בכירים יודעים לצפצף על החוק כשזה משרת את האינטרסים שלהם - זו שחיתות ציבורית שפוגעת באמון הציבור במערכות החוק לא פחות מכל ציוץ מטונף של ביביסט קיצוני בטוויטר.