בשנתיים האחרונות השתתפה ליהי קורנובסקי בשלושה פרויקטים בינלאומיים, שתיזזו אותה בין פסטיבל קאן, קנדה ובוקרשט, אבל בתווך הצטלמה לסדרה הכי ישראלית שיכולה להיות - "שמיים אדומים", שעלתה השבוע ברשת 13. כזכור, אלון זינגמן ביים את הסדרה ורון לשם, עמית כהן, דניאל אמסל ודניאל שנער יצרו אותה, בהתבסס על ספרו בשם זה של האחרון. היא עוסקת בחברות בין יהודי וערבי במהלך האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן, ומטפלת הן באירועים הצבאיים והביטחוניים והן בסיפורים האנושיים מאחוריהם.
קורנובסקי, מי שבעבר כיכבה בסדרות כמו "איש חשוב מאוד", "שכונה", "הקיבוצניקים" ו"לאבד את אליס", מגלמת לוחמת שב"כ בשם גלית, הידועה בכינוי "פלפלת", ואחראית לקשר בין המודיעין לכוחות בשטח - תפקיד עתיר אחריות ופעילות.
"זאת הפעם הראשונה שאני משתתפת בסדרה 'ביטחוניסטית', וזה מה שמשך אותי לפרויקט", אומרת קורנובסקי בריאיון לוואלה! תרבות. "חיסלתי את הספר של דניאל שנער ביומיים - הוא קריא מאוד. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי זה שהספר מוקדש לכל אותם אנשי ביטחון שאי אפשר לומר את שמם, אבל אפשר לומר שהם חיים בינינו ובזכותם אנחנו חיים. הם עוסקים בדברים הכי חשובים בעולם, ובזכות הפעולות שלהם אנחנו קמים בבוקר".
"כל פעם מכה בי מחדש עד כמה המדינה שלנו היא נס. אנחנו מדחיקים את זה, כי אחרת לא היינו מסוגלים לחיות, וזה נכון בעיקר לאדם חרדתי כמוני. כל רגע אנחנו תחת איום, אי אפשר לתאר עד כמה. אם כבר לקחת חלק בפרויקט מהסוג הזה, אז שיהיה כזה שמספר את הסיפור של האנשים שנותנים בסתר את החיים שלהם לביטחון של המדינה".
התפקיד הצריך ממך פעילות פיזית מהסוג שעוד לא עשית על המסך. איך היה לצלם את הסצינות האלה?
"זה היה קשה פיזית, אבל הרגיש לי טבעי - אולי כי תמיד היה בי מן הטומבוי. הרגשתי את זה גם בצבא: אמנם הייתי מוזיקאית מצטיינת ולא חיילת קרבית או משהו, אבל בטירונות הייתי צריכה לעשות כל מיני דברים פיזיים, ואני זוכרת שזה בא לי בטבעיות".
את בת שלושים, מה שאומר שהיית ביסודי בזמן האינתיפאדה השנייה. מה את זוכרת ממנה?
"גרתי אז בכפר סבא, ואימא שלי לא הרשתה לי ללכת למקומות ציבוריים. כולם היו יוצאים לקניון ערים וקונים קרפ בד"ר לק, אבל לי היה אסור. אני גם זוכרת שהיא היתה נלחצת מאוד אם לא הייתי עונה לטלפון. זו היתה תקופה מלאת חרדות".
היום את חיה ביפו. הסדרה עוסקת בחבורת בין יהודי וערבי, משהו שהיה הרבה יותר אפשרי ונפוץ לפני עשרים שנה. את מרגישה שיש דו-קיום בעיר?
"זה נושא שאני לא יודעת אם להיכנס אליו. כמובן שיש את העניין של הג'נטריפיקציה וזה נושא מורכב, ובכל זאת אני יכולה להגיד חד משמעית שיש דו-קיום. בחיים הפשוטים, היומיומיים, של הקניות בסופר - יש חיים משותפים שאני מרגישה חלק מהם. זה קורה ביפו וזה קורה בחיפה, וזה קורה בעוד מקומות".
אני מרגיש מחויבות לשאול על כל מה שקורה במדינה, גם אם אני מניח שתתני תשובה דיפלומטית ובנאלית כמו שרוב העמיתים שלך עושים.
"התכוננתי לשאלה הזו, אז חשבתי על מה שאגיד. זה מחזיר אותי למה שאמרתי קודם: המדינה שלנו היא נס, וחשוב שנזכור את זה, בין אם אנחנו בימין או בשמאל. לראות את השנאה - זה נורא. הייתי רוצה שנהיה מאוחדים יותר, נראה את האחר ובעיקר נרד מהעצים הגבוהים שעלינו עליהם".
פגשתי לראשונה את קורנובסקי לפני 13 שנה, כשעוד היתה בתיכון. לשמחתי, ראיינתי אותה מאז עוד כמה פעמים. הפעם הזו היתה שונה מן הקודמות, כי היא הגיע אליהה עם כרסה בין שיניה, בחודש שישי להיריונה. אבי בנה העתידי הוא בן זוגה מזה כמה שנים, השחקן רועי ניק, כוכב עולה בזכות עצמו, אותו פגשה בסדרה "הקיבוצניקים".
"להקים משפחה תמיד היה חלום גדול. תמיד רציתי שיהיה לי את הקן שלי", היא אומרת. "משפחה זה דבר שחשוב לי מאוד, קשה להסביר עד כמה. אני קשורה מאוד להורים שלי, ואחד מן הפחדים הכי גדולים שלי תמיד היה מה אעשה כשהם יעזבו את העולם. משפחה זה משהו שמעסיק אותי, ואם יום אחד בעזרת השם לא רק אשחק אלא גם אצור - אעסוק במשפחה".
אם נחזור לסדרה ולמה שהיא עוסקת בו, וכיוון שאת תמיד חושבת קדימה - את גם חושבת על זה שעוד 18 שנה התינוק שלך יתגייס לצבא?
"כן, וזה נורא מפחיד אותי - פחד אלוהים. אני מדחיקה. להגיד שהילד שלי יהיה בצבא ויש מצב ש...אני לא יכולה להגיד את זה בקול רם, או לחשוב על זה".
את טובה בהדחקות?
"בעיקרון, אני לא מאמינה בהדחקות. אני מאמינה בהצפה ובשיח, וחושבת שכל אחד צריך להיות בסוג כלשהו של טיפול - אבל יש דברים שאין ברירה אלא להדחיק, ולנו כישראלים יש מנגנון הישרדותי בשביל הדברים האלה".
הפעם הקודמת בה שוחחנו עם קורנובסקי לפני שנה וחודש, במהלך פסטיבל קאן. היא צעדה על השטיח האדום שלו בפרמיירה העולמית של "פשעי העתיד" של דיוויד קרוננברג, שהתחרה בתחרות הרשמית של הפסטיבל. השחקנית הישראלית הופיעה בו בצד שמות כמו ויגו מורטנסן, קריסטן סטיוארט וליה סיידו.
זו היתה הפרמיירה הראשונה שלך בקאן. זו מן הסתם חוויה יוצאת דופן. איך היה לחזור אחרי זה הביתה. הרגשת ריקנות?
"לא, כי חזרתי ישר לחתונה עם רועי, אז זה יצר רצף כזה שמנע ממני ליפול. נורא רציתי להתחתן - זה גם היה חלום גדול מאוד שלי. עברתי משיא אחד לאחר, ואני לא זוכרת נפילה".
כפי שכבר ציינו בהתחלה, "פשעי העתיד" הוא רק אחד משלושה פרויקטים בינלאומיים בהשתתפות קורנובסקי. בניגוד אליו, השניים האחרים עדיין לא עלו לאוויר. מדובר בסדרת המתח "בליסטיק" שתעלה באוקטובר הקרוב ובסדרת השואה "We Were the Lucky Ones" שתעלה גם כן בהמשך השנה. באמריקה היא תשודר בהולו ואצלנו כנראה בדיסני פלוס. הסדרה עוסקת במשפחה יהודית-פולנית, אבל הצילומים שלה היו ברומניה. השחקנית הישראלית מככבת בה בצד שמות כמו לוגן לרמן, ומרין הינקל מ"גברת מייזל המופלאה".
"בחיים לא הייתי בהפקה ברמה כזו", היא אומרת. "סתם לדוגמה: ליהקו אותי כשלא ידעו שאני בהיריון ולא רצו לוותר עליי, אז הביאו לי בצילומים לא כפילת גוף אחת, אלא שתיים".
בתור דור שלישי, מה הזיקה שלך לנושא השואה?
"לא נעים לי להגיד, אבל אני מאוהבת בשואה. אני אוהבת דברים גדולים מהחיים שקשה לתפוס שקרו במציאות. זה פשע שכואב לגרד, אבל אתה תמיד מגלה בו עוד דברים. סרט השואה האהוב עליי הוא 'אהבה זאת לא היתה', הדוקו של מאיה צרפתי (סרט על ניצולת שואה שניהלה במחנות רומן עם קצין נאצי). בעיני, יש בסיפור הזה הכל, והבמאית עשתה עבודה מדהימה".
כיכבת גם בסרט "סבלט", בו הדמות שלך עוברת לגור בברלין, ומגחכת על מישהו שתוהה איך היא מסוגלת לעשות את זה. את היית מסוגלת?
"לא אשקר - יש לי את הקטע הזה, שאני רואה גרמנים בגילי ושואלת את עצמי מה סבא שלהם עשה בשואה. לא הייתי עוברת לגור בברלין, אבל זה לאו דווקא בגלל השואה, זה גם בגלל סיבות אחרות".
לפני הפגישה עם ליהי, כתבתי את שמה בטוויטר לראות מה הציוצים האחרונים שכתבו עליה. הציוץ הפופולרי ביותר שעלה לי היה של אחד מן הצייצנים האהובים עליי, דמות מובילה בפיד ספורט, שכתב כי היא הבחורה היפה בארץ. רוב מוחלט של התגובות הסכימו איתו.
"כיף לשמוע את זה", היא אומרת בתגובה. "זה מחמיא לי, במיוחד בתקופה כזו שהגוף עובר שינויים ואני מגלה את עצמי מחדש, בממדים שלא הכרתי. אני לפעמים חושבת על עצמי שאני יפה, אבל בדרך כלל לא. כשרועי אומר לי 'איזה יפה את' אני כמעט תמיד שואלת 'באמת?' וכמעט אף פעם לא מאמינה לו, אז כיף לי לשמוע שזה מה שכותבים עליי".
מה החיסרון הכי גדול בלהיות הכי יפה בארץ? או סתם בלהיות יפה.
"החיסרון הוא שבאיזשהו שלב בחיים את מתחילה לאבד את זה, אז אם את מסתמכת רק על יופי או על אידיאל של יופי - זה עשוי להיות מסוכן. יש את המשפט המפורסם על זה שאישה יפה מתה פעמיים. אני מאמינה בו, אז מאז ומעולם אני מנסה להיות יפה בדרכים אחרות - יצירתיות, חוכמה, הבנה. אני לא תמיד מצליחה, אז יש לי רגשי נחיתות בנושא הזה. דיברתי על כך בראיונות כבר הרבה פעמים".
נוסף ל"שמיים אדומים", אפשר לראות כעת את קורנובסקי בקמפיינים לתפוזינה ולמייבן. מן הצד השני של הספקטורם, בחודש הבא נוכל לחזות בה גם על המסכים של פסטיבל ירושלים. היא מככבת בצד ניק ב"דניאל אויערבאך", סרטו המסקרן של דוד וולך שיערוך את הבכורה העולמית שלו במסגרת האירוע. זה הסרט הראשון של הבמאי מאז פרץ לפני כעשור וחצי ב"חופשת קיץ" המהולל עם אסי דיין, והפעם הראשונה בה השחקנית משתפת פעולה עם בן זוגה מאז השתתפו יחד ב"הקיבוצניקים".
"נורא רציתי לשחק עם רועי שוב. זה הלחיץ אותי, אבל זו היתה חוויה מדהימה", היא אומרת. "וולך הוא אחד הטיפוסים המיוחדים שהכרתי. הוא מוכשר, עם דימיון מטורף. יש לו מאחוריו את הסרט האגדי שעשה עם אסי (דיין), אז רועי ואני היינו יראי כבוד כלפיו".
התחלתי עם שאלה בנאלית אז גם אסיים בשאלה כזו - איך זה לחיות עם שחקן?
"האמת שזה מעניין. את חיה איתו את החיים, מבקשת ממנו להכין חביתה וכאלה, ולא חושבת על אמנות, ואז את רואה אותו משחק ומקבלת תזכורת שאת חיה עם מישהו כל כך מוכשר. זה מסב אושר ענקי ונותן המון השראה. רועי הוא פנומן, וחשבתי את זה גם לפני שהתאהבנו. ראיתי אותו עכשיו בסרט חדש שאני לא משחקת בו, 'בית', והוא פשוט מוכשר בצורה לא סבירה".