באחרונה קרו שני דברים לגל לגדות. הראשון: הזיכיון של וונדרוומן, שהזניק את הקריירה שלה לשחקים, עבר טלטלה משמעותית עם החלפת ההנהלה של DC, והיום - לאחר דיווחים קודמים על הקפאת הפרנצ'ייז - היא סיפרה בריאיון כי הסרט השלישי בסאגה נמצא בשלבי פיתוח. השני: לפני מספר שבועות הוכרז שגדות תזכה בחותמת ההוליוודית היוקרתית לכך שאת כוכבת מהשורה הראשונה, ותהיה אחת מ-31 האנשים שבשנה הבאה יקבלו כוכב הנושא את שמם בשדרת הכוכבים הידועה בהוליווד. נשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג, צייץ בתגובה: "תמיד היית כוכבת".
גל, אחרי שזכית בכוכב בשדרה בהוליווד, מה הרגע שבו הכי הרגשת כמו בנאדם אמיתי ולא כוכבת? תשלום ועד בית? מחלת שפעת? רגע שבו הבנות לא סופרות אותך?
"בוא אני אתן לך אנקדוטה", אומרת גדות בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות. "היינו לפני כמה שבועות בברזיל, באירוע ענק של נטפליקס, עם 20 אלף איש, ובאמת הרגשנו, כל השחקנים שם, כמו איזה כוכבי רוק. צרחו את השמות שלנו. היה מטורף. ובלילה טסנו חזרה הביתה, בבוקר הייתי כבר עם הילדות וישבתי עם הקטנה שלי שניגבה פיתה עם חומוס ודיברתי בטלפון עם אמא שלי, שנמצאת בארץ. ואז אמרתי לה, אמא תקשיבי, אני צריכה לנתק כי דניאלה פה הפכה את הצלחת של החומוס על השטיח ואני צריכה לנקות את החומוס. אז בסוף, עם כל היוקרה ועם כל ה-fame וה-glory, בסוף גם אני מנקה חומוס מהשטיח. הכל בסדר. זה החיים האמיתיים".
בינתיים, הכוכבת הישראלית ממשיכה להתפרס בהוליווד, והפעם מגיבורת על היא הופכת למרגלת על בסרט האקשן החדש של נטפליקס, "Heart of Stone", שצפוי לעלות לשירות ב-11 באוגוסט. גדות משמשת הפעם, לראשונה, גם כמפיקת הסרט, בנוסף לכיכובה בתפקיד הראשי. לצדה בקאסט ג'יימי דורנן ("50 גוונים של אפור", "החטא הקדמון") ואליה בהאט. גדות מגלמת בסרט את רייצ'ל סטון, סוכנת מודיעין העובדת בארגון צללים שמטרתו לשמור על השלום ברחבי העולם, והיא היחידה שיכולה למנוע מהאקר לגנוב את הנכס היקר והמסוכן ביותר של הארגון, המכונה "הלב".
בסרט "לב של אבן" את בפעם הראשונה חתומה גם כמפיקה. מה ההבדל בין להיות שחקנית ראשית בלבד לעבודה כמפיקה, שבה את במובנים מסוימים מעל הבמאי ושותפה בתהליך היצירתי?
"זה הבדל משמעותי. הייתי רגילה לקבל תסריט, ללמוד את התפקיד, לבוא לסט לצלם, לחזור הביתה ולהיות בראש שקט. פה, בעצם, זה פרויקט שירון בעלי והשותף היקר שלי ואני עבדנו עליו במשך ארבע שנים עד שיצאנו לצילומים, זה להיות אחראיים על הכל - על הרעיון, להביא שותפים להפקה איתנו, להביא את הכותב, להביא את הבמאי ולבחור אותו, להביא את הקאסט ולבחור אותם, להחליט איפה מצלמים ומה מצלמים, לתת הערות לתסריט. זה היה תהליך ממש מלמד, מעצים, מרתק, עם המון המון המון קבלת החלטות בכל מיני צמתים, בין אם זה קריאייטיבי ובין אם זה כלכלי וכל הדברים האלה. זה היה מרתק".
עד כמה זה קשה לנהל הפקת ענק לוחצת כזאת של סרט במקביל לחיי משפחה - עם שלוש בנות, אחת מהן תינוקת, ולעבור איתן בתי ספר ומדינות?
"הדבר הטוב בדברים האלה הוא קודם כל שיש לך שותפים, שבעלי הוא שותף, אז הוא לוקח הרבה מאוד מהעומס של כל העבודה, של כל מה שקורה מאחורי הקלעים. ויש עוד מפיקים ועוד שותפים. מהרגע שיוצאים לצילומים, לכל אחד יש תפקיד ברור בצוות, וכמובן לי מתאפשר להתרכז במשחק, ונגיעה בצמתים קריטיות, וזה עובד. תשמע, כשיש ילדים החיים נהיים עוד יותר עמוסים, מלאים ו-hectic (קדחתניים), אבל זה שווה את הכל".
לסרט קוראים "לב של אבן". ובתעשייה אומרים שלך יש לב מפלסטלינה, או לב זהב. את רגישה מאוד ונחמדה מאוד. מה היתרון ומה החיסרון של לב כזה, כמו שלך, בהוליווד?
"וואי, איזה כיף, שאלה שעוד לא שאלו אותי. אני כבר שלושה ימים עושה ג'אנקטים, וזאת שאלה שאף אחד לא חשב עליה! מה הדבר הטוב בלב של אבן ומה הדבר הטוב בלב רך? הדבר הטוב בלב של אבן שאתה באמת לא לוקח דברים ללב, ואתה לא נפגע מדי, ויש לך יכולת לשמור על קול כל הזמן. אבל הדבר הפחות טוב של זה הוא שאתה פחות מתרגש, פחות מרגיש ופחות מתלהב. אתה יודע, יש לזה גם מחיר. בלב רגיל ורך אין דבר רע. לב רגיל הוא לב מרגיש והוא טוב וזה טוב להתרגש".
אם היה לך את הלאסו של וונדרוומן בפעם אחת אחרונה, עם מי היית סוגרת חשבון?
"אין לי את זה. אין לי עם מי לסגור חשבון. אני בטוב. אני משחררת. אני אדם שלא נוטר טינה".
אם יכולת לבחור ישראלית אחת שתחליף אותך בתפקיד וונדרוומן - במי היית בוחרת?
"וואי, אל תעשה לי את זה עכשיו. כל החברות שלי… וואו. הייתי בוחרת באחותי".
בריאיון, שהתקיים בסוף יוני, שאלנו את גדות גם מה דעתה על ההפגנות שמתקיימות בישראל נגד המהפכה המשפטית ואם היא חוששת לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. "אני מחכה ומקווה ומצפה לימים טובים יותר, לימים של אחדות", השיבה. "אנחנו עם אחד. אנחנו כל כך טובים ביחד. ואני מחכה בקוצר רוח שנהיה במקום טוב יותר".