חוץ מאשר שחקן, במאי תסריטאי ויוצר - גל זייד הוא גם מורה מוערך למשחק. בין יתר התלמידים שאותם הוא מדריך ישנה גם אחת, גל גדות. הוא החל לעבוד איתה עוד מהימים ששיחקה ב"מהיר ועצבני", ועד לימים האחרונים ממש כשהתכוננה לצילומים לעיבוד הקולנועי המחודש ל"שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני בתפקיד המלכה המרושעת. "אנחנו עובדים כל הזמן", מאשר זייד בריאיון לוואלה! תרבות. "אני מאמן אותה וגם לומד ממנה הרבה במהלך העבודה על התפקידים. התחלנו עוד ב'מהיר ועצבני' ואנחנו בקשר כל הזמן. הקשר שלנו גם קשור ל'מלכות' (גדות צפויה להפיק את הגרסה האמריקנית של הסדרה - ש"ב). אבל הקשר העיקרי זה דרך עבודה על משחק".
מתי עבדתם ביחד בפעם האחרונה?
"לא מזמן, בעבודה על דמות המכשפה בשלגיה. זה תפקיד שהשחקניות הכי גדולות עשו, כמו שרליז ת'רון וקייט בלאנשט. זה לא טריוויאלי לקבל תפקיד כזה. אנחנו עובדים על תפקיד, מדברים עליו וחושבים עליו. כל תפקיד אתה חושב איך להעמיק ואיך לפתח אותו".
לצד הגאווה הלאומית הרבה, היו בישראל לא מעט שהביעו ביקורת על כך שהיא לא אימצה מבטא זר ונשארה עם המבטא הישראלי שלה. מה חשבת על התלונות האלה?
"אנשים בארץ חוצפנים ברמה שלא תתואר. יושבים פה ומקטרים על גל גדות, מלכלכים ומחפשים רוע. אני לא מאמין. הבחורה הזאת קיבלה ביקורות מכל העיתונים הכי נחשבים באמריקה על התפקיד שלה ב'מוות על הנילוס'. היא הייתה מדהימה שם. היא לא אמריקנית, היא ישראלית, ויש לה מבטא מיוחד שמתים עליו. היא כוכבת כלל עולמית, בטח בארצות הברית. ויושבים פה ומתלוננים שהיא לא נולדה בניו ג'רזי. אני לא מבין את זה בכלל. מדינה מוזרה מאוד, אנשים מוזרים מאוד, יושבים פה ומתלוננים ומעקמים את האף. היא כוכבת סרטי פעולה אולי הכי גדולה בארצות הברית. ומקבלת תפקידים יותר ויותר מורכבים מסוגים שונים. עכשיו היא עושה תפקיד בדיסני, עושה דברים שהשחקנים הכי גדולים בהוליווד לא מצליחים לעשות".
יש דימוי על חלק מהמורים למשחק שהם עוסקים בכך מתוך היותם שחקנים מתוסכלים. זה לא המקרה שלך. אתה בחרת לעזוב את עולם המשחק הבימתי מרצונך.
"אני מלמד מאהבה גדולה, לא מתוך מקום אחר. אני מאוד נהנה ללמד. אני באמת מרגיש שאני חווה. כשאתה עובד עם שחקן על דמות, עשית את זה, פיענחת את זה והלכת הלאה. מאוד מרגש אותי לקחת תלמיד ממקום אחד למקום אחר. מלהיבה אותי הפעולה הזאת, התהליך הזה. לעשות את זה כשחקן מלהיב אותי פחות כרגע".
עם זאת, יש תפקיד אחד שגל זייד מזוהה איתו יותר מכל כשחקן בשנים האחרונות - תפקידו הקורע של עופר, סוכנו של אדיר מילר בסדרה "צומת מילר", שחוזרת הערב לעונה הרביעית בקשת 12. גם בעונה הזו ממשיך עופר לתחמן את העולם, לרדת לחיי בתו רותם (עדי חבשוש) ולקראת סוף העונה הוא אף צפוי להינשא. ומה עוד יתחדש העונה? אנאלי (גיה באר-גורביץ') וגולן (אורי עטיה) בדרך להפוך להורים; רותם (חבשוש) נפגשת לראשונה עם אמה אחרי שנים של נתק; ואילו מאיה (דיקלה הדר) ואדיר מתמודדים עם השחיקה בחיי הנישואין ועם גידול נערה מתבגרת.
זייד עבד עם מילר עוד בימי "רמזור" כעורך התסריט שלו. מילר נהג להקריא לו את התסריט שכתב, והם עבדו עליו שוב ביחד והתדיינו כיצד אפשר לשפר אותו. כך עשו גם ב"צומת מילר". בהקראה הראשונה ביקש מילר מזייד להקריא בקול רם את הדמות של עופר הסוכן, ובתום ההקראה הביט בו ואמר לו: "לדמות הזו לא נראה לי שאצטרך לבחון שחקנים, כי זה יושב עליו בול".
"פחדתי בהתחלה", אומר זייד. "אמרתי לו, זו מחויבות וזה. אבל הוא אמר, 'יאללה בוא נעשה את זה' - והשאר היסטוריה. זה נורא כיף כי זו קומדיה ואפשר להשתולל".
"עופר זו הדמות שהכי מצחיקה אותי בסדרה", אומר אדיר מילר לוואלה! תרבות. "בעיקר כשהוא צועק ומתעצבן. תמיד כשאני מביים את גל על הסט הוא מתחיל את הטייקים הראשונים נינוח ורגוע, ואז אני מבקש ממנו שייתן לי את האנרגיה של עופר, וכשהוא עושה את זה - אני מתפרק מצחוק. יש אינספור טייקים שנהרסו כי אני נקרע ממנו מצחוק".
"זה נכון", אומר זייד. "לי יש סגנון ריאליסטי יותר, גם כששיחקתי בקומדיות בתיאטרון. ואדיר לוקח אותי לקצה כל הזמן. אני מאוד מעריך את זה כי הוא לוקח אותי לקומדיה מאוד מוקצנת, שאני לא רגיל אליה. מעונה לעונה אני יותר נהנה ללכת רחוק, ובעונה החדשה אני חושב שממש מרגישים את זה".
כשאדיר יזם את המראה הלא-שגרתי של עופר - הגולפים הצבעוניים הצמודים, המשקפיים המוקצנים, העגיל באוזן עם האות ע' - אני מבין שבהתחלה חשבת שזה מוקצן ומוזר מדי אבל שעם הזמן התחלת לאהוב את זה.
"אני מודה בזה. גם זה קשור לכך שהתפיסה שלי היא ריאליסטית. אבל זה התגלה כהברקה של אדיר, כל הזמן מדברים איתי על הגולפים".
הדמות שלך ב"צומת מילר" היא חוליה נוספת בתפקידים שנעים בין ההגדרה "מוזרים" ל"סוטים", עמם אתה מזוהה מאוד לאורך שנות המשחק שלך. מה מושך אותך לאזורים האלה?
"נכון, זה דמות קצת לא רגילה ולא בסדר. זה כיף לעשות דמויות מוקצנות, יש דרמה בהליכה למקומות מוקצנים, אני אוהב את זה גם בכתיבה וגם במשחק".
למה לדעתך קומדיות, חוץ מ"צומת מילר", כבר לא פותחות פריים טיים?
"זה מעיד על הכישרון של אדיר, שיכול להחזיק פריים טיים, לגעת בקהלים גדולים ולהתחרות בריאליטי, וזה מעיד על כך שמפחדים לשבץ קומדיות בפריים טיים וזה די עצוב. בכלל אין כמעט דרמות שפותחות פריים טיים. מעט מאוד. וזה חבל. זה סיכון יותר גדול, כי לדברים חדשים כמו קומדיה חדשה לוקח זמן לצבור את האנרגיות שלהם ולתפוס. צריך לתת בה אמון. במקרה של אדיר באנו עם 'רמזור' אז היה לו את הקרדיט הזה".
אחרי כל ההצלחות הרבות שהיו לדרמות ישראליות עדיין יש מעט מדי דרמות בגופי השידור ביחס למה שרצוי היה שיהיה.
"זה עניין אסטרטגי כי דרמה זה דבר יקר יותר לגופי השידור. תראה, ביס, בהוט ובתאגיד עושים דרמות. אני חושב שגם קשת מנסים לעשות דרמות, וזה חיובי. זה דבר אסטרטגי שצריך לשאוף אליו ולהשקיע בו, כי בסוף זה משתלם מאוד. יש הצלחות מאוד גדולות שהתחילו בדרמות פה. דרמה או קומדיה לפריים טיים היא תמיד יותר קשה. זה צריך לתפוס מיידית וצריך להתחרות בדברים מאוד חזקים. אבל יש הרבה מקומות בעולם בהן הדרמה והקומדיה הם לב הפריים טיים. הייתי רוצה שזה גם פה יהיה ככה".
ברשת 13 הדרמה היא כבר ממש זן נדיר ונכחד. העונה השנייה של הסדרה "נבסו", שהיית מעורב בעשייתה, זכתה לשיבוצים הזויים ברשת, עם הפסקות שידורים ארוכות בין פרקים - שישה שבועות בין הפרק החמישי לשישי, מעל לחודשיים בין הפרק השמיני לתשיעי, וכמעט חצי שנה (!) בין הפרק התשיעי לעשירי. יוסי ואסה, מיוצרי וכוכבי הסדרה, אמר לנו שהתבאס מאוד מההתנהלות הזאת של רשת.
"ל'נבסו' הייתה עונה ראשונה מאוד מוצלחת. אחר כך באמת פיצלו אותה. הפסקות השידור האלה זה דבר מוזר. זאת הייתה טעות בהקשר הזה. צריך לעשות בגופים האלה יותר דרמות שהן ז'אנריות, אלו דברים שיש להם קהל גדול מאוד עם פוטנציאל מאוד גדול להימכר".
היית מעורב גם בסדרה "הרמון" (שכתבו ויצרו ענת ברזילי, הדר גלרון וגדי טאוב) - למה היא לא המשיכה לעונה שנייה?
"זו הייתה הצלחה מאוד גדולה. זו שאלה טובה למה לא הייתה עונה שנייה. לא יודע למה לא הייתה. נראה לי שכלכלית זה היה להם קשה. המודלים הכלכליים הם קשים, וצריך לקחת סיכונים בדברים האלה בעיניי ולהמר. אחר כך אתה מרוויח מזה גם במכירות לחו"ל, לסטרימרים בינלאומיים. ההימורים האלה מאוד חשובים".
בשבוע שעבר צוין יום האישה הבינלאומי. לצד נתונים רבים ועגומים על חוסר שוויון, יש גם נקודת אור: בראש מחלקות הדרמה של כל גופי השידור (כאן, קשת, רשת, יס והוט) עומדות כיום נשים. כמי שהיה מנהל מחלקת דרמה בקשת ובערוץ עשר בעבר, מה דעתך על כך? מה השינוי שגרם לזה?
"זו שאלה טובה. הרבה תחומים, כמו היוצרים בתיאטראות, הם עדיין מאוד גבריים. במחלקות אחרות ברשת ובקשת, למשל במחלקות הבידור, יש הרבה גברים. בדרמות בטלוויזיה יש עדיין רוב גברי ברור בהפקה ובבימוי. אבל בניהול מחלקות הדרמה בטלוויזיה יש יותר נשים. נו, אולי פה דווקא צריך לאזן את זה עם גברים. בתחום הכתיבה של הדרמות יש שיפור עם יותר יוצרות נשים. יש דבר כזה בטלוויזיה שנקרא ז'אנרים יותר גבריים - כמו מותחנים וסדרות כמו 'פאודה' ו'טהרן', ויש ז'אנרים יותר נשיים כמו דרמות משפחתיות וקומדיות רומנטיות. אני משער שמנהלות הדרמה חושבות על הדבר הזה כשהן בוחרות פרויקטים. כשאתה בוחר פרויקטים וסוגי דרמות, באידיאלי אתה היית רוצה שגם נשים וגם גברים יבואו לראות, כי אתה תמיד מנסה להרחיב ולגוון את הקהל".
בסדרה "מלכות", שאתה מיוצריה וכותביה, הייתה החלטה מעניינת להציב נשים כמנהלות ארגון פשע ועם זאת הגדרת את הדמויות הנשיות כ"אנטי-פמיניסטיות". הברקה גדולה מאוד הייתה ללהק לסדרה את ריטה, שחוגגת בקרוב 60. מה הוביל לבחירה בה?
"חיפשתי דמות חריגה, שגם תהיה לה הקרנה של מלכה, וגם שזו תהיה דמות גבולית. רציתי מישהי שתוכל לשחק באופן קיצוני. חיפשתי שחקניות והרגשתי שאני צריך איזה סטאר קוואליטי כזה. ריטה עלתה לי כי ראיתי אותה משחקת בבית צבי בצעירותה. נפגשנו כמה וכמה פעמים. בהתחלה היא ראתה את הדמות אחרת לגמרי. היא ראתה דמות של מאפיונרית ואני ראיתי מישהי שמנהלת משפחת מאפיה אבל לא כשירה נפשית לנהל משפחת מאפיה. לאט לאט התחלנו למצוא את הטון הנכון, והרגשתי שהיא תהיה הברקה בדבר הזה. אני באמת מאושר שלקחתי אותה. היה לה לא פשוט לשחק דמות כזאת. היום, בדיעבד, הדמות מאוד ברורה, אבל בהתחלה לקח זמן לאפיין אותה. אנשים חשבו שהיא משחקת בגדול, ורציתי שהיא תשחק בגדול, חלק מהעניין היה שהדמות שלה קיצונית מאוד. בהתחלה זה לא היה פשוט ללכת כל כך רחוק אבל זה נהיה כיף גדול".
גל זייד, בן 58, נשויי לפסיכולוגית רותי (שיצרה איתו את "מלכות") ולהם שני ילדים. הוא אחד מהשחקנים, הבמאים והיוצרים המצליחים והמוערכים ביותר בישראל. לאחר שירות צבאי בצנחנים למד משחק בבית צבי. הוא כיכב בהצגות של כמעט כל התיאטראות בארץ במשך 15 שנה, ובין השאר גילם את יאגו ב"אותלו" של שיקספיר בתיאטרון חיפה ושיחק בהפקה העצמאית "המובן מאליו" מאת יוסף אל דרור. יום אחד החליט לעשות מעשה שמבחינת רבים בתעשייה היה בלתי נתפס - עבר מהעולם האליטיסטי של התיאטרון לעולם הטלנובלות בטלוויזיה.
"בטלנובלה הראשונה שיצרתי, 'משחק החיים', אמרו לי שאצטרך עורך תסריט", מספר הבמאית והתסריטאית סיגל אבין לוואלה! תרבות. "גל היה מורה שלי בסטודיו של יורם לוינשטיין. שאלתי אותו אם ירצה לבוא להיות עורך. הוא אמר שכן. כשהוא בא לפגישה ישבו מולו אנשים ששאלו אם יש לי ניסיון בטלוויזיה, בטלנובלות. הוא הסביר להם שסיפור טוב הוא סיפור טוב, לא משנה באיזו מדיה. השאר היסטוריה".
"גם היום אני עומד מאחורי האמירה הזאת, דרמה היא דרמה. סיפור טוב הוא סיפור טוב, לא משנה המדיה", מאשר זייד. "טלנובלות היה אז תחום שלא הכרתי. אבל למדתי. האהבה שלי לסיפור ולדרמה היא חוצת ז'אנרים וחוצת מדיות. עובדה שעשיתי את המעבר הזה מפה לפה, ואפילו מאוד נהניתי וכתבתי למשל את 'האלופה', הטלנובלה הכי מצליחה שהייתה ואני מאוד גאה בה. זה היה פרויקט מורכב. כשבאתי לטלנובלות לא אמרתי שזה תחום נחוץ, אמרתי - בוא אעשה את הטוב שלי בתוך הדבר הזה, אעשה מה שאני יודע ויכול. אני מאוד גאה בזה. והיום, מתוך עשר ההצלחות הכי גדולות שהיו בהוט, הייתי מעורב ב-ארבע-חמש מהן. לא אעיד על עיסתי אבל נכנסתי לעניין הזה בתשוקה ולא כי אני בא להתפרנס".
עוד קמצוץ מהרזומה העצום של זייד: בקולנוע כתב ושיחק בין השאר בסרטים "מרס טורקי" ו"תנועה מגונה"; בטלוויזיה כתב בין היתר את "האלופה", "מתים לרגע" ו"מלכות"; וכמנהל דרמה פיתח גם את "חטופים" ו"רמזור" בערוץ 2, "חברות" ו"בני ערובה" בערוץ 10, "הרמון" ברשת ו"שעת נעילה" בתאגיד. בנוסף, זייד הוא אחד המורים המבוקשים ביותר למשחק בארץ, גם באופן פרטי וגם בסטודיו של יורם לוינשטיין. זו רק רשימה חלקית.
כשנזכרים ברזומה המפואר שלך, לצד ההתפעמות הגדולה מהדרך שלך נוספת תחושת החמצה מכך שאתה פספוס גדול לתיאטרון. זה לא חסר לך?
"מאוד תובעני לעבוד עם כתיבה. לא יכולתי לשלב את זה עם התיאטרון. אולי פעם אני אפרוש מהטלוויזיה ואעשה עוד תפקיד אבל אני לא מרגיש שזה חסר לי. אני מרגיש ששיניתי פאזה בקריירה. אני יותר מוכר מ'צומת מילר' מאשר כל הדברים שעשיתי בתיאטרון. אני מאוד אוהב את התחום של פיתוח הסדרות, זה מאוד יצירתי לי ואני מאוד מסופק מזה. אני עדיין מלמד משחק, כך שאני קשור לתיאטרון דרך הוראה".
ערכת את תסריט הסדרה הנהדרת "ילדים ביער", עליה חתומה דלית קהן כיוצרת, כותבת, כוכבת ראשית ובמאית שותפה, וגם בחרת בסדרה לאנדמול. היא כבר זכתה לביקורות טובות ובסוף החודש תתחרה בפסטיבל סיריאס מאנייה. שתף באיזו דילמה מעניינת שעברתם בזמן יצירת הסדרה.
"הייתה עבודת פיתוח על התכנים והסיפור עצמו - עד כמה זה מותחן, כמה הומור יש בזה, כל מיני שאלות כאלה בקביעת הטון של הסדרה. ודלית יצרה שילוב בין דרמה, מתח, יחסים והומור, ואני אוהב את מיקס הז'אנרים הזה. דלית היא יוצרת מאוד מעניינת. יש לה כוח בכתיבה, בעשייה שלה ובטוטאליות שלה, שבא לידי ביטוי בסדרה. זו סדרה שאני מקווה מאוד שתעשה מכירות בעולם. יש לה פוטנציאל בינלאומי. היא פשוט כותבת מוכשרת, וזה פרויקט מעניין מאוד".
אחרי שהיה נדמה שהסדרה לא תחזור, יש פיתוח לעונה שנייה של הסדרה "שעת נעילה" המוערכת, שהשתתפת ביצירתה, כפי שפורסם בוואלה! תרבות. העלילה תעבור ממלחמת יום כיפור למלחמת לבנון, חלק מהגיבורים ימשיכו, והתאגיד מוכן לשים מיליון שקלים. צפויה להערכתך גם השקעה זרה?
"זה נכון. רון (לשם) אכן מתעתד להמשיך את הסיפור בלבנון. אנחנו מקווים שתהיה השקעה של HBO או של גוף אחר. לא יודע בוודאות אם זה יהיה HBO, הם צריכים לראות את החומר לפני שהם מחליטים, לכן יש פיתוח, אבל אולי זה יהיה גוף אחר. בהרבה סדרות ישראליות עכשיו אנחנו מביאים משקיעים מחו"ל. לא משנה כמה התאגיד ישקיע, בכל מקרה יצטרכו השקעה נוספת".
הרבה לפני שהסדרה הגיעה לתאגיד ומשם ל-HBO, היא הייתה בידיים שלך כשניהלת את הדרמה בערוץ עשר - אבל נבצר ממך להעלות אותה.
"נכון, זה היה אצלי בידיים בערוץ עשר. היינו כבר אחרי שנתיים עבודה, בפרה-פרודקשן בגולן. גידי רף היה אמור לביים. היינו כבר לקראת הפקה. תכננתי לעשות את זה לרגל 40 שנה למלחמת יום כיפור. ואז הייתה הפסקת פעילות בערוץ עשר והכל קרס. כשהתאגיד הוקם קנינו את הזכויות והתחלנו להתגלגל איתו בהצעה לתאגיד. אתה יודע כמה פרויקטים היו אצלי בידיים ובגלל שהערוץ נסגר הם לא קרו? אתה יודע ש'פאודה' היה אצלי בידיים? אני רציתי את 'פאודה' אחרי שאמרו לה 'לא' בקשת. באו אליי לפגישה, יצאנו לפיתוח, ואז ערוץ עשר נסגר. אתה עובד בשוק כאוטי פה, ויש פרויקטים שמפחדים לקחת את הסיכון איתם או שלגוף עצמו אין כסף או שהוא לא משקיע בדרמה. תראה, אם אתה מאמין במשהו בסופו של דבר אתה צריך להוציא אותו. לכן זה מסעות ארוכים מאוד".
יש מקרים שסדרות שהגיעו לפתחך ירדו לטמיון לא בגללך, לפעמים בגלל תחלואי גוף השידור למשל. אבל באילו מקרים האשמה בפספוס סדרה מונחת על כתפיך, כלומר שהציעו לך והחמצת את הפוטנציאל שלה להצלחה שבאה אחר כך?
"היו לי גם פספוסים בעברי. 'שבאבניקים' הוצע לי בערוץ עשר, הייתה לי התלבטות גדולה ואני מצטער על זה שלא לקחתי. חיפשנו קומדיה וזה לא היה בדיוק קומדיה. זה דבר שהתחרטתי עליו מאוד. אבל יש מלא פרויקטים שהיו אצלי ולא בגללי נלקחו".
משעשע שאמרת בעבר לא פעם שאתה לא מתחבר לריאליטי, והנה אתה עובד מזה שנים בחברת אנדמול, שההתמחות שלה זה תכניות ריאליטי, גם אם זאת לא המחלקה שלך בחברה. יש לך הערכה מתי הריאליטי יצטמצם מהמינון המטורף שלו עכשיו?
"אני לא מסתייג מריאליטי. בחברה אני לא עושה ריאליטי אלא דרמה. כל אחד והדבר שלו. אבל בטח שהייתי רוצה שהדרמה תתחרה במקומות האלה. בלי הנחות, שתתחרה באמת. אנחנו יכולים לשאוף לזה. כי זה מרחיב לנו מאוד את אופציות הצפייה. אני לא חושב שהריאליטי יחלוף. כשיש לך רק ריאליטי זה מגביל לך את הצפייה. צריך שתהיה לך אופציה לדברים מתוסרטים, רחבים, מקוריים, זה פשוט עם סיכון יותר גדול מריאליטי שהרבה פעמים הוא פורמטים שנלקחו מחו"ל. זה יותר כסף, יותר הימור, ובשיקול של עלות תועלת לטווח קצר - הריאליטי מנצח. אבל שוב - ביס, בהוט ובתאגיד יש הצלחות גדולות שמביאות למכירות לחו"ל, ובריאליטי אין את האופציה הזאת".
איך אתה רואים את העתיד של היצירה הישראלית עם הכניסה של ענקיות הסטרימינג? הממשלה צריכה לדרוש מהחברות האלה השקעה בתוכן ישראלי או לתת לזה לקרות אורגנית?
"הממשלה חד משמעית חייבת לדרוש. זו חוצפה ממדרגה ראשונה שהסטרימרים וגם סלקום ופרטנר לוקחים מנויים בלי להשקיע בתוכן מקורי, בזמן שהוט ויס מחויבות להשקיע בתוכן מקורי. הרעיון שבגלל שזה באינטרנט אז הן לא מחויבות היה נכון לפני 20 שנה. כל שחקן שמשתתף בשוק הישראלי צריך לחייב אותו להשקיע בתוכן מקורי, זה ברור מאליו. זה שזה עדיין לא קרה זו שערורייה. נטפליקס עושים מלא מנויים - ולא משקיעים גרוש בהפקה מקורית, זו הזיה".
כפי שפרסמתי בוואלה! תרבות, עבר בממשלה נוהל שמטרתו לעודד הפקות מחו"ל להגיע לצלם בארץ, במסגרתו כל הפקה זרה אשר תגיע לצלם בישראל תזכה להחזר הוצאות בגובה של 25%, ומוקצה לכך 24 מיליון שקלים לשנה הזאת. אני מנחש שזה מעט מדי מבחינתך.
"זה צד אחד חשוב של המטבע, והצד השני הוא שכל הסטרימרים שנכנסים לפה צריכים להשקיע בתוכן מקורי, זה יגדיל פה את האופציות לעשות דברים גדולים יותר, כי חלק מהקושי בפריים טיים בדרמה זה לעשות דברים גדולים שבאמת מתחרים בריאליטי, לעשות דרמות גדולות ולא רק דרמות ביתיות, ז'אנרים כמו מותחנים ובלש ומדע בדיוני ועוד דברים עם יותר פוטנציאל לארץ ולעולם".
בראיון לידיעות בסוף 2018 נשאלת איפה תהיה בעוד חמש שנים. אמרת "כולי תקווה שאחרי הצלחה גדולה בחו"ל". נשארה לך עוד שנה וחצי. זה יקרה?
"אני לא בטוח שאני אספיק עוד שנה וחצי. אולי בתוך עוד חמש שנים מעכשיו. אבל נמכרו שתי עונות של 'מלכות' ל-HBO מקס לטינו, ו'שעת נעילה' כמובן, שאני גאה בה מאוד, נמכרה ל-HBO מקס. אני עושה הרבה דברים בחו"ל ועם חו"ל, זה תהליכים ארוכים בדרמה ואתה צריך שזה ייפול נכון. יש סדרה חדשה בהוט ועוד מלא פרויקטים אחרים שקורים בחו"ל בכל מיני שלבים. אז אני לגמרי אופטימי. לגבי הזמנים - בוא נראה".
בסדרת הדרמה שיעשו יום אחד על חייך, אילו סצנות מפתח כבר עברו את שולחן העריכה?
"אני לא יודע אם יעשו דרמה על חיי. אני לא בטוח שאני כזה מעניין בשביל זה. תלוי איזה צד ירצו לקחת, אני בטוח שאפשר למצוא סיפורים מעניינים אישיים פר חוויות שעברתי. סיפורים כמורה למשחק, סיפורים מהצבא, סיפורי אהבה מעניינים. אבל זה לא נראה לי מאוד מעניין".
אמרת סיפורי אהבה מעניינים. היית בן זוגה של השחקנית יעל הדר. לאחר שנפרדתם היא אמרה בריאיון ל"ידיעות" שאחת הסיבות לפרידה הייתה שהקשר היה בלתי אפשרי משום ששניכם שחקנים.
"נכון, זה תקף גם היום. לא פשוט לשני שחקנים לנהל יחסים. יש כאלה שמסוגלים אבל זה קשה. שחקן עובר הרבה פעמים טלטלות רגשיות, ואתה צריך משהו שיאזן אותך, כי אם לשניכם באותו יום אין תפקידים או שנכשלתם באודישן - קשה לאזן אחד את השני. זה מסובך. יש כאלה שמסוגלים אבל אתה צריך למצוא יציבות באיזה צד שלך".