כמו מילים מהפה של רון, כמו חמלה מצד רותם, כמו הפרידה של מור ושניר - גם פרק ההחלטות הגיע לבסוף. בתום יומיים של חששות ולבטים, במהלכם יוסי תהה מי תסעד אותו עכשיו, רונן התרווח על הספה ונעם גילתה את התמונה שמסגר לה משה, הגיעה השעה להכריע - כן או לא. לפני שחוזרים לחיים האמיתיים ומחליטים באמת.
יוסי וחן
"אתם פה רק שליחים", מבשר יוסי למומחים, באשר לזוגיותו הקוסמית. נו יופי, חצי שנה המומחים נותנים עבודה ומפקידים את היושרה המקצועית בבוידעם בשביל להפסיד את הקרדיט לכוח עליון. לדבריו, יוסי למד להניח את האגו בצד, ובזכות זה התקרב לאורך התקופה גם לאמא שלו. שמחתי בשבילו. לנטור להורים על גירושים זה הכי תחילת האלפיים, היום נוטרים להורים על שנשארו ביחד. חן, מצדה, למדה שזוגיות לא חייבת להיות משהו קשה, וזאת ספציפית קלה במיוחד אם את מתנדבת לעשות את כל הספונג'ה, כלים, ארוחות, רחצה, סנדוויצ'ים וסיפור לפני השינה, וזה עוד לפני הילדים. צחוק בצד, גם יוסי מביא משהו לשולחן: רגליים.
תגידו מה שתגידו, הסידור הזה עובד להם. יוסי מצחיק אותה, וחוץ מזה, חן לדעתי חיפשה בדיוק זוגיות כזו. קטונתי מלהבין, אבל מטלות בית מעירות אותה לחיים כמו שסוכריות גומי עושות ליוסי. הם מחליפים מכתבי אהבה כמו בני 12 במעמד הטיול השנתי, ויוסי מביא אותה ביציאה של מכתב מגילה עד הרצפה, שהטקסט בו כצפוי תופס בערך שורה וחצי, אבל המילים שלו מרגשות על אמת. כמובן, גם את זה הוא חייב לשבור עם החותמת "יוסי התותח". אני מבינה למה היא התאהבה בו. יש בו משהו קליל כזה, שובה, שגם מתפלק לו המניאק - את סולחת לו מהר. ויעל: "אני יודעת למה עשית מגילה - כי יש לכם עוד סיפור שלם לספר". בטח. רק נקווה שיוסי לא ידרש לכתוב אותו, כי יש לי תחושה שהשורה וחצי האלה היו הטקסט הכי ארוך שהגיש בחיים, כולל הבגרות בספרות.
על פי הפרומואים, המלווים עשן מסרטי טים ברטון ותותחי מלחמת העולם ה-2, הדרמות ביניהם התחילו אחרי הצילומים. אני מנחשת שזה קשור איכשהו לתפקוד הדל של יוסי בבית, כי גם מה שקוראים אצלנו אשת חיל רוצה מתישהו לגזור חוגר. גילוי נאות: במסגרת ערב הסטנדאפ-חתונמי שלי, פגשתי את יוסי, ושם הוא הראה לי בגאווה תמונה שלו עושה ספונג'ה. שאלתי איך היה, והוא ענה: "זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים". אני מנחשת שזה שינה את דעתו באשר לתדירות הרצויה של ספונג'ה ("כל יום", להזכירכם), אבל השאלה האמיתית היא האם זה קרה בנוכחות חן או שלא. בכל מקרה, אין ספק שהוא למד משהו מהתהליך. להחזיק מגב.
"איזו יפה את", הוא מקדם את פניה של חן, והיא: "עשה לך טוב לא לראות אותי כמה ימים". אין דרך לנצח משפט כזה. אחרי הקרייסס של יהיה-לי-דווקא-בסדר-לא-לראות-אותך-יומיים, הוא בוחר בחירה מושכלת, לשתוק. שניהם יוצאים מחויכים ומאוהבים, אבל כאמור, נראה עד כמה זה החזיק במבחן המציאות. כי זוגיות, כמו מגב, צריכה שיחזיקו אותה.
רונן ורותם
כשאדם משמיע לעצמו בפרטיות את "כל הדברים היפים" של דניאלה ספקטור, לא יהיה חסר אחריות לאבחנו בדיכאון. שימו לב, תנסו אותי. שיר מקסים, אין לי טענות, אבל הוא בא עם מוות נפשי בילט אין. הכל בדברים של רונן אומר "פרידה", עם זאת ידוע כבר על רונן שהוא מתייחס לאינטואיציות שלו כמו לפרחי באך - נחמד לשימוש, רחוק מלהיות הכרחי.
גם מצד רותם נשמעים לבטים. לדבריה, "הקשר הזה נשען על תשוקה". אז מסתבר שכן מדברים על זה, אה? זו הייתה יכולה להיות תחילתה של יזיזות מופלאה, אבל לא באמת. אין לי ספק שיש להם "אינטימיות" מדהימה, זה זועק למרחק, אבל מעיבים עליה יותר מדי דברים. כאן בעצם טמונה הבעיה בקשר שלהם: הוא סוער מכדי להיות קז'ואלי, קודר מכדי להיות מתמשך.
רונן מביא אל חדר המומחים חרדה, היא מביאה חשבון נפש. הלב שלי יוצא אליה. היא באמת עבדה על עצמה, רק לאט, אולי לאט מדי ומעט מדי, ומבינה את זה. היא לוקחת בחשבון שאת מה שנהרס ביניהם יתכן שכבר לא ניתן לתקן, וגם אם תאמר לו "בוקר טוב" בקול הרך והאוהב ביותר שניתן לה לסגל לעצמה, הוא ירטוט מולה כמו גוזל שנפל מן הקן.
המורכבות ביניהם נוכחת על הספה, אבל מבחינת רותם, השורה התחתונה היא "כן". היא פותחת את הלב ומניחה אותו על השולחן, מדמם כמו טראומות הילדות של רונן. הכתפיים שלו כל כך קפוצות שהן עוד שניה מגיעות לו למצח, אבל לעולם אין מספיק מקום בחליפה כדי להתחבא מפני המציאות. הוא נראה כמו התינוק הנטוש של קינגפין מספיידרמן, ורוטט, "הלב שלי ימשיך איתה". הלב אולי כן, אבל בנפרד משאר החלקים, כך נראה.
זה היה ה"כן" הכי "לא" ששמעתי מזה זמן רב. רונן נראה כמו ילד בתצוגת משחק להורה נרקיסיסט, שמתחייב לרצות ולשמח אותו כלפי חוץ גם אם מבפנים הוא שבור. זה לא מגיע לו, זה לא מגיע לה, ואין לי מושג אם הם יכולים להתעלות מעל הדינמיקה הרעילה הזו. רותם אמרה בעצמה: "הפתעת אותי". היא לא ידעה עם רונן יבחר בה, ולא יכולה הייתה באמת לסמוך עליו גם אם אמר לה מראש כן או לא, כי הוא כזה שנוטה לרצות ואז לברוח באקט מרדני ברגע האחרון.
מה שלא יהיה, אני מאמינה ששניהם הרוויחו מזה לא מעט, עם כל הקושי, הסבל והביקורת הציבורית. רותם לא עבדה על עצמה רק בשביל רונן. אם היא תתמיד בהקשבה, הרפיה והסרת מגננות, היא תרוויח מזה בכל התחומים בחיים. גם רונן ירוויח מהלמידה להביע את עצמו בבהירות ובבגרות ולעמוד על שלו. אני לא נוטה להשתמש בטרמינולוגיה הזאת, אבל יכול להיות שהם היו השיעור אחד של השניה, שבזכותו יפרחו באמת עם אנשים אחרים. מישהי שרונן יוכל לראות איתה סרטוני הומור כיתה ב', מישהו שידע להביא לרותם את היין הנכון. לא, לא זה. לא. לא.
עינב רז
לעינב ורז הלך יותר מדי טוב בשביל ליצור מתח לקראת ההחלטות, והם ניגשים לעניין. "עם עינב לא שאלתי 'מה הטעם - זה פשוט הרגיש שיש טעם", מתוודה רז, שכמה שהוא חננת משחקי מילים, גם לו יש חסמים של גבר, והפנים שלו כמעט נושרות ממאמץ לא לבכות.
כל העונה התעצבנתי על הקטעים שלהם. קראתי להם משעממים ושאלתי למה זה שרד עריכה, אבל הפעם, לקראת סיום, אני רוצה להודות להם על פינת הקסם הזאת על המסך. גם אם לא קרה בה הרבה, בטח לא שיא הדרמה, וגם אם נאלצתי להחזיק את עצמי ערה מולם עם תופסנים לעיניים, הזוגיות הזו הזכירה לנו את היופי האמיתי שגלום במפגש אוהב בין בני אדם, שהוא כה נדיר למראה ובטח בשידוך ריאליטי.
החיבור בין רז לעינב מיוחד באמת. זה ניכר גם על המומחים, שמורידים מולם את הווליום אוטומטית בחצי כאילו הם תינוקות ישנים. שניהם שקטים, רהוטים, רגישים, לא מדברים הרבה אבל מדברים מדויק, ולעינב יש יכולת לפלח את הלב במילים. הם אפילו דמויות אנטי-טלוויזיוניות, במובן הזה שלא סיפקו שום חומר מטורף לפרומואים, אבל בהסתכלות אחורה, טוב שהביאו לנו אותם וטוב שהביאו אותם זה לזו. יאללה, עופו לי מהמסך, נשיקות. בברכת ריקוד רובוטים.
משה ונעם
"במסע הזה היו הרבה התפשרויות", פותח משה במילים שכל אישה רוצה לשמוע. לו ולנעם הייתה אחת ממערכות היחסים המבלבלות בתכנית, ושניהם התבלבלו בה, מה שמביא את נעם למונולוג, ובכן, מבולבל. יעל מתעצבנת, עושים פה טלוויזיה והגיע הזמן למילים ברורות וחותכות. אבל רוב מערכות היחסים לא מדוברות בבירור אחרי חודש, וחוץ מזה, באופן טבעי, נעם רוצה להגן על עצמה. היא מרגישה טוב מאוד שמשה לא בדיוק עף עליה. מה לעזאזל יצא לה מלהודות בחדר המומחים, כפי שהכתיבה לה יעל, "אני רוצה את משה"? סאונד השפלות לטיקטוק ותו לא.
"נעם, את תתחילי", מצטרף גלעד לקנוניה וזורק למים את נעם, שמכריזה באומץ - איי דו. עכשיו משה הוא זה שנדחק לקיר, ומרוויח זמן עם סיפור היתולי על המכתב שזרק לפח. גמגומים, התנשפויות, זיעה קרה, עילפון, פאוזה של ארבעים שניות והנה זה מגיע: "'כן' שחוצה את ה50%". בלב מאה אחוזי קרינג'. או כמו שנעם הגדירה: "הרבה מילים בשביל להגיד כן". "נועם רוצה שתבחר בה ושתגיד את זה ככה", מאמץ גלעד את אסכולת ההכתבה של יעל. משה מפנים, ומוסיף עוד מילים. כלשהן. אולי בכל זאת היה שווה להיצמד למכתב המקורי.
לדברי נעם, "משה לא היה אומר 'כן' רק בשביל התכנית ולצאת טוב". לא יודעת. לאורך התכנית הכנות חסרת הפשרות שלו התמתנה. ניכר שיש דברים שחסך מנעם מתוך חשש לפגוע בה, לפחות מול המצלמות. כך, לדעתי, חסך עכשיו את ה"לא". אפילו המומחים מופתעים שזה ממשיך, כל כך מופתעים שהם נאלצו לזרוק לפח את מכתב הניחומים ולאלתר מילות פרידה חדשות. "אתם… יותר קרובים ממה שנדמה לכם", מסכמת יעל לבסוף. אכן, נשמע כמו תיאור של זוג מנצח. יותר מ-50% אפילו.
רון וטל
רון נכנס לחדר חגיגי בציפייה לאשתו. פעם האמין שאהבה מתפתחת ככל שמכירים, היום הוא מאמין בהפרייה תוך שבוע. שניהם התגעגעו געגוע חמוד מאוד. "מה הסיפור שלכם?", פותחת יעל, כי גם היא לא סגורה ממש על מי הם עדיין. זאת אומרת, כולנו יודעים מי הם, באופן כללי, אבל תסכימו איתי שמדובר בדמויות בלתי מפורטות. זה סוף העונה, ויש לי תחושה שקיבלנו מין כריכות של בני אדם, בלי הבן אדם עצמו, עם כותרות כמו "שתלטן" ו"מסורתית לייט". בגדול, הם תיאורי דמות לליהוק דרמה ישראלית. לשאלתה של יעל, מגיבים רון וטל: "שני אנשים פשוטים שהתאהבו". מ.ש.ל.
טל לא מאמינה ששפר עליה המזל. "איפה היית כל הזמן הזה?", היא שואלת את רון. אני מתארת לעצמי שכמה צעדים מאחוריה, מחכה לשעת כושר. הם סגרו דירה לשנה, אני מנחשת שבגדרה, ובעוד חצי שנה הם יהיו בשגרה. אין דבר שרון אוהב יותר עם שגרה והוא חוזר על המילה הזו כשבע פעמים ברצף, לבל תאיים לחבל בה האויבת - רמת השרון.
הדבר האחרון שהוא רוצה לומר לה בסוד למיקרופון זה שהוא אוהב אותה. גם היא אותו. הם באמת זוג יפה בסך הכל, רק ליווי של עובדת סוציאלית ויהיה בסדר. בדרך הביתה, רון מתקשר אליה לבקש רשות לשנות את השם שלה בטלפון שלו, והייתי בטוחה שהוא הולך להגיד, "הרגשתי צורך לשנות לך את השם", נקודה. אבל אנחנו בכל זאת לא שם, תודה לאל.
חלה ביניהם התקרבות חיננית: היא גילתה במסיבה רקדן שטותניק - אוי לא, היא אמרה שטותניק - אבל זה דווקא לא נגמר בהתפוצצות המוח של רון לכל הכיוונים, אלא ריקוד "מועבט" משותף בסלון. איזה שטויות הם עושים אלה, עוד מעט ימחיזו את סצנת הטיטאניק. סרט שטותניקי מאוד, אגב.
תומר ויואנה
"הגעתי חזק, יציב, עמוד - אבל קצת אטום", מסכם תומר. עמוד - איזה דימוי מושלם לתומר, והוא הגיע לגמרי ממנו. עכשיו, לדבריו, הוא במקום אחר. יואנה מצדה באה מאוהבת וחוששת משברון לב, אך תומר מציל את המצב בהקדם, באמתחתו שושנה לשושי, והנה יש הסכמה הדדית ונלהבת. עד שהוא הסתנכרן לשעון שלה, חבל לוותר.
היומיים האלה עשו להם טוב. שניהם חזרו רעננים ויפים, ונראה שתומר גילף מסביב ללב שלו בזמן הזה וקם ילד אמיתי. המכתב שלו שוצף רגש, יואנה ספיצ'לס והאמת, גם אני. אז האם הוא באמת גילה את רגשותיו? ככה זה נראה. הזוגיות הזאת הוליכה אותנו בעליות ומורדות לא פשוטות, אבל התגלתה כקומדיה רומנטית שלא תבייש שום מסיבת פיג'מות. רגש, עקיצות חינניות, הומור בנקודות הנכונות - הכל היה שם.
תודה לתומר ויואנה ותודה להפקת חתונמי שחסכה מאיתנו פרק מחולק לשניים, היהודים באמת סבלו מספיק. אבל אל נא ניפרד עדיין, כי הפרק הבא הוא המעניין באמת - מה קרה איתם הלאה. נכון לעכשיו, זו עונה של זוגות מוצלחים להפתיע. איך אומר השלט על דלת הרובוטים? "בסך הכל מבסוטים". אבל בהתחשב בערפל האימים שמחכה לנו בפרומו, אולי מוקדם מדי לשמוח. ההימורים שלי הם כאלה: רז ועינב, תומר ויואנה, רון וטל - ביחד, השאר נפרדו. תנו ניחושים בתגובות.