עכשיו זה רשמי: שביתת התסריטאים, שארכה 147 ימים וגבתה מחיר כבד מכל תעשיית התוכן, מגיעה אל סיומה. היא תפוג הלילה בחצות, שעון החוף המערבי בארצות הברית (עשר בבוקר של יום חמישי בישראל). זה קורה אחרי שגילדת התסריטאים והאולפנים והסטרימרים הגדולים הגיעו להסכם טנטטיבי על חוזה חדש לשלוש שנים, שמתחיל רשמית ב-25 בספטמבר ויסתיים ב-1 במאי 2026. אף שהשביתה מסתיימת, חברי הגילדה יקבלו בקרוב את פרטי ההסכם ואת האמצעים כדי לאשרר אותם בהצבעה בין 2 ל-9 באוקטובר. במקרה הלא סביר שהרוב יחליטו לדחות את ההצעה, השביתה תתחדש.
המשא ומתן בין איגוד התסריטאים של אמריקה (ה-WGA) ובין ארגון העל של חברות ההפקה האמריקאיות (AMPTP) הגיע לקו הסיום ביום ראשון, לפני כניסת יום כיפור, לאחר חמישה ימים רצופים של משא ומתן. העסקה כוללת הישגים גדולים בכל הנוגע להגנה בהקשרים של שימוש בבינה מלאכותית, תמלוגים ושקיפות נתוני צפייה לתסריטאים - הנושאים שהיו בליבת המחלוקת בין התסריטאים לאולפנים. ההישגים הללו עשויים להשתכפל גם למשא ומתן הקרוב בין ה-AMPTP לגילדת השחקנים (SAG-AFTRA), שגם במקרה שלהם כמה מסלעי המחלוקת נוגעים לשימוש בבינה מלאכותית ותמלוגים. הדיונים בין הצדדים במקרה הזה צפויים להתחדש בשבוע הבא.
כל זמן ששביתת השחקנים נמשכת, התסריטאים אמנם יחזרו לעבודה אבל ההפקות עדיין לא יוכלו לצאת לדרך. האולפנים והסטרימרים כמובן מודעים לכך, וקרוב לוודאי שיעשו מה שנדרש כדי לפתור את מה שנדרש גם בחזית הזו, ובהקדם האפשרי. עדיין, רוב רובם של הסדרות והסרטים לא ישזפו מסכים לפני תחילת 2024, בתרחיש האופטימי.
לראשונה מאז 1960: שביתה משולבת של התסריטאים והשחקנים משתקת את הוליווד
ההישגים של התסריטאים
"הגילדה ניהלה משא ומתן על תמלוגים חדשים בהתאם למספר הצופים", נכתב מטעמה לחבריה. "החברות מסכימות לספק לגילדה, בכפוף להסכם סודיות, את המספר הכולל של השעות המוזרמות, הן מקומיות והן בינלאומיות, של תוכניות סטרימינג בייצור עצמי בתקציב גבוה (למשל, סדרת מקור של נטפליקס). הגילדה עשויה לחלוק מידע מצטבר עם חבריה".
הגילדה רשמה הישגים גם בכל הנוגע למשכורות מינימום, העלאות שכר שנתיות, חופשות לידה בתשלום, פנסיה וביטוח בריאות, אך ההישגים הגדולים ביותר שלה היו בנוגע לכמות כוח האדם בחדרי התסריטאים. עד כה לא היה מינימום של כוח אדם שעל החברות לשכור, אבל החל מ-1 בדצמבר יהיה רף מינימלי של כותבים שיש להעסיק ומשך הזמן שעל האולפנים לשכור אותם.
"חדרי פיתוח: ברגע ששלושה כותבים מתכנסים לפני הזמנת סדרה, מובטחים לשלושה כותבים-מפיקים (כולל השואוראנר) עשרה שבועות רצופים של העסקה. חדרי פיתוח שבהם מובטחים לכותבים 20 שבועות של עבודה או יותר, ייחשבו כחדרים של סדרה שכבר קיבלה אור ירוק. עבור החדרים האלה, בסדרות שנמצאות בעונה הראשונה, גודל הצוות המינימלי הנדרש יהיה שלושה כותבים-מפיקים (כולל השואוראנר). עבור חדרים כאלה בעונה השנייה או מעבר לכך, המספר המינימלי הנדרש של תסריטאים ייקבע לפי סדר הפרקים הצפוי".
לחדרים של סדרה שכבר קיבלה אור ירוק רשמית, גובשה נוסחה לצוות מינימלי שתלוי במספר הפרקים שהוזמנו, אלא אם תסריטאי יחיד יעסוק בכתיבת כל הפרקים. בהפקת סדרות המצולמות רק בארה"ב ובקנדה, יועסקו שני כותבים-מפיקים לתקופת ההפקה יחד עם השואראנר. ניתן יהיה לחלק את התקן הזה ליותר משני כותבים שיתחלפו, ובלבד שהמשרה תמיד תהיה מאויישת לאורך התקופה הזו.
גם בכל הנוגע לבינה מלאכותית רשמה הגילדה הישגים משמעותיים. על פי תנאי ההסכם, "AI לא יוכל לכתוב או לשכתב חומר ספרותי, וחומר שנוצר על ידי בינה מלאכותית לא ייחשב כחומר מקור", קרי, לא ניתן להשתמש בחומר שנוצר על ידי בינה מלאכותית כדי לערער את הקרדיט של התסריטאי.
על פי סיכום החוזה שנשלח לחברים, "תסריטאי יוכל לבחור להשתמש בבינה מלאכותית בעת ביצוע שירותי כתיבה, אם החברה מסכימה ובתנאי שהכותב ימלא אחר מדיניות החברה, אך החברה אינה יכולה לדרוש מהכותב להשתמש בתוכנת בינה מלאכותית (למשל ChatGPT) כשיבצע שירותי כתיבה". החברה גם חייבת לגלות לתסריטאי אם חומרים כלשהם שניתנו לו נוצרו על ידי בינה מלאכותית או כוללים חומר שנוצר בינה מלאכותית.
מה היו הסיבות לשביתה?
המבנה של תעשיית הבידור האמריקאית השתנה דרמטית בעשור האחרון, עם עלייתם של שירותי הסטרימינג וההשקעה המאסיבית בהם מצד חברות הטכנולוגיה והבידור הגדולות בעולם. כשהתהליך הזה החל נדמה היה שמדובר בגן עדן לכל אנשי המקצוע: רעב אדיר לתכנים מכל סוג, תחרות קשה על כישרונות, אפשרות ליצור תכני נישה לקהלים ספציפיים כפי שלא קרה מעולם בעבר ועוד. אלא שהאוטופיה הזאת נגמרה מהר מאוד.
בתקופה שבה תעשיית הטלוויזיה נשלטה על ידי רשתות הברודקאסט, תסריטאים נשכרו לכתיבת עונות בנות 20 פרקים ויותר, שלמעשה הקנו ביטחון תעסוקתי לאורך מרבית השנה. בנוסף, הם היו זכאים לתמלוגים נאים במקרה שהסדרה הצליחה ונמכרה לאחר מכן לשידור בסינדיקציה. בימי הסטרימינג היציבות הזאת נעלמה. מרבית הסדרות החדשות בנויות מעונות של שמונה עד עשרה פרקים, וחברות הסטרימינג כלל לא משתפות מידע בנוגע לתוכן מצליח כך שאין דרך לגבות תמלוגים בהתאם לכך. המשמעות היא שהתסריטאים השתכרו פחות ונדרשו לקפוץ מעבודה לעבודה מספר פעמים לאורך השנה.
על פי נתוני ה-WGA, כ-50% מהתסריטאים החברים בארגון מרוויחים משכורת מינימום, ובראייה לאחור השכר הממוצע הצטמק בכ-23% (בשקלול אינפלציה). אלא שזאת רק ההתחלה. חברות הסטרימינג הגדולות פיתחו שיטות עבודה חדשות שנועדו לחסוך בעלויות, וביניהן חדרי כותבים מצומצמים (Mini-Roomsׂ). שניים או שלושה תסריטאים שנשכרים כדי לכתוב את הפרקים הראשונים של סדרה אחת או מספר סדרות בפרק זמן מצומצם ובשכר נמוך. כך החברות יכלו להחזיק בבת אחת במספר סדרות בפיתוח עם פרקים כתובים, ולבחור במה מתוכן להשקיע לעונה שלמה. התסריטאים לא קיבלו תגמול במקרה שהסדרה שהחלו לכתוב התקדמה, ולא זכו להבטחה לחזור ולכתוב את הפרקים הנותרים בעונה.
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
נושא נוסף שהטריד מאוד את חברי האיגוד הוא בינה מלאכותית. השימוש בשירותים כמו ChatGPT הולך וצובר תאוצה והחשש היה שלא ירחק היום שבו פרקים שלמים ייכתבו על ידי מחשב. כבר היום לא חסרות סדרות שנראות כאילו נבנו על בסיס אלגוריתם של "דברים שאנשים אוהבים לראות", אבל אלו עדיין אנשי מקצוע שכותבים אותם תחת ההנחיות של חברות הסטרימינג. התסריטאים דרשו לייצר רגולציה ברורה של אופי השימוש בשירותי הבינה המלאכותית, כדי לשמור על יכולתם להתפרנס גם בעתיד.
לבסוף, התעשייה עצמה נמצאת במצב משברי כבר תקופה ארוכה. כל החברות המובילות בתחום הטלוויזיה הפסידו בשנים האחרונים עשרות רבות של מיליארדי דולרים, בשל הצורך לבנות ספריות תוכן ולהשקיע בתוכן מקורי. הרעיון היה שההשקעה הזאת תחזיר את עצמה בעתיד, כשעוד ועוד משתמשים יתחברו וישלמו לחברות, אלא שהמודל הכלכלי הזה לא מציאותי. המשקיעים שהתלהבו מאוד מהגידול במשתמשים של חברות הסטרימינג בשנים הראשונות של מרוץ החימוש, החליטו לעצור את החגיגה ולדרוש התנהלות כלכלית שפויה ורווחים ממשיים. התוצאה הייתה סופה של פיטורי ענק, ביטולי פרויקטים, בריחה מיצירות נישה או כל דבר שמרגיש כמו סיכון. בפועל, המשמעות היא הרבה פחות מקומות עבודה בשכר הרבה פחות גבוה ובטיחות תעסוקתית בלתי קיימת.
עכשיו, עם ההסכם החדש, הבעיות האלה צפויות להיפתר - לפחות עד 1 במאי 2026.