כבר בשמה, "חברים" שמה לה למטרה להפוך את גיבוריה לחברים שלנו, והיא הצליחה כך באופן שגם יוצריה לא העלו על דעתם שיקרה. צ'נדלר, ג'ואי, מוניקה, רייצ'ל, רוס ופיבי היו חבורה מלוכדת בינם לבין עצמם, תחליף של משפחה זה לזה, אבל גם עבורנו, הצופים. הכימיה ביניהם, זו שעשתה את הסדרה למה שהיא ולימים גם עיגנה אותה בנצח, זלגה מגבולות המסך הקטן, פרסה את זרועותיה סביבנו והכניסה גם אותנו אל החיבוק שלה. לכן מותו המוקדם של מת'יו פרי ביום שבת האחרון היה יותר מעוד סיפור חדשותי על ידוען שנפטר בטרם עת.
עוד מתחילתה, ואפילו לפני כן, כשהגיעו הפרומואים הראשונים שלה לערוץ 3 בניינטיז, "חברים" הייתה סדרה משמעותית עבורי. היא הייתה כמו סדרת פנטזיה על החיים הבוגרים, העצמאיים, וגם מאוחר יותר, כשהייתי בעצמי בגילם של הגיבורים, היא נותרה סדרת פנטזיה על הבלתי מושג והבלתי סביר. אבל זה חלק עצום מהקסם שלה, וחלק עצום מהסיבה שהיא כובשת מחדש דורות חדשים של צופים כל פעם מחדש.
ב-2021 לבדה מתו ארבעה חברי הקאסט של סדרה אגדית אחרת "מרי טיילר מור" - קלוריס ליצ'מן, גאווין מקליאוד, אד אסנר ובטי ווייט. כולם היו בשנות התשעים לחייהם, גיל נכון להיפרד בו מהעולם, ככל שזה יכול להיות נכון. אבל אני גדלתי עם "חברים", "סיינפלד" ו"פרייז'ר" - גיבוריה עדיין לא אמורים למות. ובכל זאת קאסט "חברים" תמיד היה זה שחשבתי עליו כששחקנים קשישים הלכו לעולמם. הם העלו בדעתי את היום שבו גם אנשי הסדרה הזו, שליוותה אותי, של הדור שלי, ימותו. את עצם קיומה של התמותה.
טרגדיה בהוליווד: כוכב "חברים", מת'יו פרי, מת במפתיע בגיל 54
יוצרי "חברים" נפרדים ממת'יו פרי: "תמיד היה האדם הכי מתוק בחדר"
"היינו כמו משפחה, זה אובדן בלתי נתפס": כוכבי "חברים" נפרדים מחברם מת'יו פרי
סדרות מומלצות לחודש נובמבר 2023: כל מה ששווה לראות בטלוויזיה
למרות המאבקים המפורסמים של מת'יו פרי בהתמכרויות, שהיו ידועים כבר בזמן אמת כש"חברים" שודרה בין 1994 ל-2004, ובין היתר ניכרו במשקלו ההפכפך של השחקן - לא חשבתי שזה יקרה כשהוא רק בן 54. אם קית' ריצ'רדס יכול לרקוד ביציעי הקאמפ נואו בגיל 79, למה שפרי לא יוכל למשוך עוד עשורים, בוודאי עכשיו כשהוא נקי וגמול? אבל זה לא מה שקרה.
סדרה כמו "חברים", שמלכתחילה כולה חום ונחמה, הפכה מאז ה-7 באוקטובר למין קומפרס חם ללבבות השותתים שלנו. מותו של פרי שלושה שבועות לאחר מכן פוגם בתחושה הזו עבור לא מעט מצופיה ומאלה שפנו אליה כדי להתנחם. מפוגג את האשליה והאגדה. זה רחוק מלהיות המקרה מבחינתי.
זמן רב לפני הטבח הנורא של חמאס כבר הייתי באמצע צפייה חוזרת ב"חברים", וכך היה גם כאשר פרי הלך לעולמו. בלילה שלפני מותו הגעתי לפרק משלהי העונה התשיעית שבו צ'נדלר פוגש את ג'אניס במרפאת הפוריות ומגלה שהוא ומוניקה יתקשו להביא ילדים בצורה טבעית. בימים שאחרי כן כבר המשכתי וסיימתי את העונה. צ'נדלר היה נפלא במיוחד בחלק הראשון של הפינאלה, כאשר ניסה בכל מאודו להימנע מלהשיא עצה לדיוויד (האנק עזריה) בנוגע לפיבי, אבל נכשל בכך בהתמדה.
הפרקים האלה, שעטפו עבורי את מותו של פרי, היו מצד אחד תזכורת עדכנית לגודל האובדן, של שחקן קומי שהיה גם מאוד מצחיק וגם התגלמות של לב ופגיעות, ומצד שני הזכירו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי צ'נדלר מעולם לא היה האדם שגילם אותו. צ'נדלר לא היה מכור לכדורים או אלכוהול, הוא לא נאבק בשדים מסכני חיים, והוא אמנם חשש לסיים את חייו לבד כמו מר הקלס, השכן המוזר מלמטה, אבל במהרה מצא את עצמו נשוי באושר למוניקה. הם אימצו שני ילדים ועקרו אל חיים בוודאי-טובים בפרברים.
פרי וחבריו לקאסט המשיכו בחייהם. הם עברו הלאה, עשו דברים אחרים, התבגרו, כיכבו בתוכנית איחוד ובסדרות וסרטים שחשפו בפנינו את הזמן שלא עמד מלכת, כדרכו מימים ימימה. ומנגד להם, הנוכחות המתמדת של "חברים" בצייטגייסט השאירה את גיבוריה כמו זיכרון לכוד בענבר. צ'נדלר והיתר נשארו בדיוק כמו שהיו, והם לא הולכים לשום מקום. בדיוק כמו שהבטיחו.