הניסוי של "ארץ נהדרת" בזמן המלחמה הולך וצובר תאוצה. אחרי התחלה מהוססת, נראה שתכנית הסאטירה של קשת מתחילה להבין את גבולות הגזרה שלה - כלומר: על מה אפשר לצחוק (פוליטיקה ותקשורת, בעיקר) ועל מה לא בשלב זה של מצב הרוח הלאומי.
אחרי הפרק השלישי ברצף, כבר אפשר לספק אבחנה: יש חדשות רעות וחדשות טובות.
החדשות הרעות הן שמערכוני ההסברה פשוט איומים. לאור ההדים הרבים בעולם, "ארץ" שוב הציגה מערכון באנגלית, ושוב עם אותה שדרנית BBC חד-צדדית בשם רייצ'ל (ליאת הרלב), שהפעם ראיינה את יחיא סינוואר (אלי פיניש) המיתמם. כמו קודמיו, גם זה בטח יביא לייקים וטפיחות עצמיות על השכם, אבל בעצם הוא מביך, צולע ומתיש.
נכון, התקשורת בעולם חד-צדדית. נכון, היא מהולה לפעמים בשנאה לישראל, גלויה או מוסווית. ונכון, כל העסק מהול בצביעות. המסר ברור, אבל מה זה עוזר אם המערכון כל כך דידקטי ובנאלי, עם פאנצ'ים כל כך חלשים, ופשוט לא מצחיקים? שלא לדבר על הסיום התמוה, שהשליך לקלחת את מלחמת העולם השנייה בעדינות של היפופוטם שדרך על קוץ.
כן, הישראלים ישתפו את זה ברשתות החברתיות בניסיון לשכנע מישהו שלא השתכנע כבר, אבל חבל, לא את המערכון הזה צריך לתרגם. אם הייתי יכול לשלוח לעולם מערכון אחד של "ארץ נהדרת" מהפרק של אתמול, זה היה מערכון הפתיחה המבריק, בכיכובן של ליאת הרלב וגיתית פישר, כשתי אימהות שעושות הכול כדי לשמור על החוסן הנפשי של ילדיהן מכל מידע מבהיל על המלחמה, ובעצם מתחרפנות בעצמן. בינתיים, בזמן שהן עושות הכול כדי להדחיק את המציאות, הילדים שלהן מבינים בבירור מה קורה, ומצילים אותן מהאזעקה.
מעבר לבדיחות המעולות, זה מערכון חכם כמו שהוא פשוט, ובעצם קורע לב. הוא מצליח להגיד משהו אינטליגנטי על הקושי לתווך את המציאות הנוראה לילדים, ועל האופן שבו ילדים עוזרים כרגע למבוגרים לשמור על שפיות לא פחות מאשר ההיפך. זו אמת מקומית אבל גם אוניברסלית, שמנתחת בדיוק מבהיל עד כמה שגרת החיים כרגע היא מטורפת.
צרפו לזה עוד פיצוח של ההזיה המקומית שלנו עם כיתת הכוננות של ניסן המאבטח, מבוצעת בידי קבוצת חלומות קומית (אודי כגן, שחר חסון, גיה באר גורביץ, תמיר בר ואוראל צברי), שמאבחנת היטב את הפער בין היצר ההיפר-לוחמני לשכונה הישראלית; את זרחוביץ' הגאון גם כגלנט וגם כקושמרו בעזה המוצג ככתב המגויס האולטימטיבי, וקיבלתם קומדיה מעניינת הרבה יותר מהדיאלוג הדלוח בין "סינוואר" ו"רייצ'ל" - כזאת שלא מנסה לחנך את העולם, אלא להגיד משהו עלינו. זה המנדט האמיתי של תכנית הסאטירה כרגע, ומה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. במצטבר, אלה הן החדשות הטובות: כשהם לא עושים הסברה, יש אחלה תכנית. הניסוי הצליח: יש לנו "ארץ נהדרת".