בסוף השבוע עלה בישראל "המארוולס". הוא נרשם בהיסטוריה שלנו בנסיבות מחרידות, שיהפכו אותו בעתיד לשאלה טריוויה טרגית: זה הסרט העלילתי ההוליוודי הגדול הראשון שיוצא בארץ אחרי טבח השבעה באוקטובר, כשבתי הקולנוע המקומיים פועלים במתכונת מצומצמת, בהתאם להנחיות פיקוד העורף.
במדינות שלא נאלצות להילחם על קיומן, "המארוולס" עשה כותרות בגלל ציוני דרך אחרים. עם הכנסות נמוכות ומאכזבות, הוא רשם את הפתיחה הקופתית הגרועה בתולדות היקום המורחב של מארוול, שאחרי 33 סרטים נמצאים במשבר עמוק שרק הולך ומעמיק.
באופן אישי, גם אני הפסקתי לאחרונה לצפות בסרטים של מארוול. בעבר הייתי חסיד של היקום הזה, ובחרתי כמה מסרטיו לרשימת סרטי השנה ואפילו סרטי העשור. נקודת השבירה היתה "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" מ-2022, כשהבנתי שכדי להבין את הסרטים החדשים של האולפן, צריך לעשות עבודת דוקטורט בכל הסרטים הקודמים ובכל הסדרות החדשות של דיסני פלוס. נוסף לכך, התחוור לי גם שכל תוצר טרי הוא לא יותר מאשר פרסומת לכל המוצרים הבאים - ונמאס לי.
הסקרנות לגבי "המארוולס" התעוררה רק בגלל שהוא נחל מפלה קופתית כל כך מוחצת. נוסף לכך, הוא גם זכה לביקורות קטלניות בתקשורת האמריקאית. העובדה הזו ראויה לציון גם בגלל שאת הסרט ביימה קולנועית שחורה, ניה דקוסטה, ועומדות במרכזו שלוש נשים - אחת לבנה, אבל בצידה שחורה ומוסלמית. המדיה הפרוגרסיבית, תומכת החמאס ופוליטיקת הזהויות, בדרך כלל לא מעיזה לפצות פה מול שילובים כאלה, אז מה קרה הפעם? האמנם מדובר בכישלון אמנותי כל כך מובהק? היינו חייבים לבדוק.
נתחיל בניסיון לתקצר את העלילה, למרות שאין שום סיכוי להסתדר בנפתוליה בלי בקיאות ביקום המורחב. קפטן מארוול בגילומה של ברי לארסון, שפרצה למרכז הבמה בסרט הנקרא בשמה מ-2019, עומדת במרכז גם הפעם. בצידה עומדות שתי גיבורות-על אחרות: המעריצה מספר אחת שלה, גברת מארוול, נערה מתלהבת עם כוחות-על שמוצאה פקיסטני, המוכרת לנו מהסדרה בכיכובה בדיסני פלוס; ומוניקה רמבו, אותה הכרנו בעבר כבת של החברה הכי טובה של הגיבורה (היא מכנה אותה "דודה"), והיא מן הסופר-הירוז השחורות הראשונות של אימפריית הקומיקס הקולנועית.
אלה "הטובות" בסרט, שגם הכוח השלילי שבו הוא אישה - דאר-באן, מנוולת אינטר-גלקטית שמשתמשת בכוחה כדי לבזוז משאבי טבע מכוכבי לכת שונים, ויש לה חשבון אישי עם קפטן מארוול. זהו בערך, וצר לי אם נכשלתי במבחן.
"המארוולס" אוחז בשיא נוסף - זה הסרט הקצר ביותר ביקום המורחב של מארוול, קצת מעל שעה וחצי. לשם השוואה, "הפנתר השחור: ואקנדה לנצח" שיצא לפני שנה נמשך כשעתיים וחצי. למרות זאת, התוצאה לא קצבית, לא מהנה, לא מעניינת וגם לא קוהרנטית במיוחד. ניכר שמשהו השתבש בין התסריט, הצילומים והעריכה - אולי באיזשהו שלב ניסו לקצץ בחומרים כדי לשפר אותם, אבל האפקט היה הפוך.
דקוסטה עשתה עבודה מרתקת בסרטה הקודם, "קנדימן", אבל כאן המגע שלה לא ניכר. לרסון היא מסוג השחקניות שעצם הנוכחות שלהן מחשמלת ומהפנטת, אבל גם היא לא פעילה במיוחד ואין לה כימיה מיוחדת עם השחקניות האחרות. זו אחת התצוגות הפחות טובות שלה. הסצינות הטובות היחידות בסרט קשורות בחתולה של הגיבורה. יש גם רגע קצר וחביב בכיכובו של כלב שאוכל פיצה. חוץ מזה - הרגעים השווים היחידים מגיעים אחרי הקרדיטים.
באשר לסרט עצמו, הוא כולל כמה מהסצינות התמוהות בתולדות מארוול, כולל גלישה משונה למחוזות המיוזיקל. הוריה של גברת מארוול זוכים בקלות בתואר ההורים המעצבנים בתולדות הסדרה, ורשימת התארים השליליים שאפשר להצמיד ל"מארוולס" עוד ארוכה.
לאור כל זה, קל להבין למה הסרט נכשל וקשה לזכור למה מישהו התגעגע לקולנוע. ובכל זאת, יש ב"מארוולס" ממד מעניין אחד, שבזכותו אין כאן השמדת ערך מוחלטת.
ובכן, ככל הידוע לי והזכור לי, יש ב"מארוולס" את הנוכחות הנשית הכי דומיננטית ומרשימה שראינו בסרטי גיבורי וגיבורות-על. בניגוד ל"קפטן מארוול" ול"וונדר וומן", וגם בניגוד ל"בארבי", שהציגו את הסיפור מפרפסקטיבה נשית אבל רוב הזמן דאגו שיהיו כמה גברים בחדר, או לפחות גבר שמרחף אי שם ברקע, כאן המרחב כולו נשי. הגיבורות נשים, הרעה היא אישה, ומלבד ניק פיורי בגילומו של סמואל ל.ג'קסון, אין אף דמות בולטת של גבר. למעשה, מלבד סצינות בודדות פה ושם, אין כמעט מעמדים שבהם יש רק גברים בסביבה.
יותר מאשר להיטי קומיקס קודמים, התוצאה הזכירה לי סרטים אמנותיים צרפתיים כמו "דיוקן של נערה עולה באש". אמנם הביצוע של "המארוולס" כושל לחלוטין, אבל לפחות יש בו ניצוצות מעוררי עניין, והכוונות ראויות להוקרה, הערכה ותשומת לב.
בניגוד לסרטים עתירי תקציב קודמים אחרים, שהקפידו לעמעמם את הדומיננטיות הנשית ככל שהעלילה התקדמה, כאן היא רק מתעצמת ומגיעה לשיא בקלימקס. הסיומת של "המארוולס", בלי ספוילרים כמובן, מרמזת שאין מדובר במהלך חד פעמי, אלא במגמה שהיקום המורחב ימשיך בה. ואם זה באמת המצב, אולי בכל זאת מגיעה למארוול עוד הזדמנות.