בעונתה ה-21, יש ל"ארץ נהדרת" מספיק ניסיון כדי להכיר את נקודות החוזק והחולשה שלה - וגם של החברה הישראלית. לפעמים היא בוחרת בפיתרון הקל והנוח - סוס מנצח לא ממהרים להחליף - והרבה פעמים היא נופלת כשהיא מנסה דברים חדשים. אבל לפעמים, שם גם קורה הקסם, כשהיא מעזה לצאת מהקווים: בין עוד פאנל פוליטי שחוק לחיקוי של כוכב הרגע, פתאום מתבשלת לה הברקה.
כך היה גם אמש. זה לא היה אחד מהפרקים מהחזקים של העונה. היו שם כמה חיקויים מוצלחים (שני כהן כשרת המדע גילה גמליאל, למשל), מערכונים עם פוטנציאל אדיר שלא הוגשם באמת (נתניהו מול תמונות ראשי הממשלה שקדמו לו), החיקוי חסר הטעם של סינוואר-העכבר (שעליו כבר דיברנו) וגם הבדיחה שהיא אולי המטופשת בתולדות "ארץ נהדרת" (באמת, פין דרוס ופין מעוך? באמת? אני עדיין מתקשה להאמין שזה שודר ולא נותר בחדר הכותבים).
ואז אחרי כל זה, ניסו באולפן 12 דקות של משהו חריג למדי: מערכון חי, עם "שופטי מאסטר שף" לצד אנשים אמיתיים. היא לא ויתרה על הפאנצ'ים, הקצב קצת הואט - אבל היא הרוויחה רגע אנושי. היו כבר כמה רגעים כאלה בעונה הזאת. הם לא תמיד היו הכי מצחיקים - אבל אולי, כרגע, הם בעלי הערך הרב ביותר. הם הדבר הכי גדול שתכנית טלוויזיה יכולה לעשות בשביל הציבור בשנה כזאת: לפגוש את מי שמחוץ למסך.
המערכון כלל את החיקויים של ארבעת שופטי התכנית: ליאור אשכנזי כאייל שני, אלי פיניש כישראל אהרוני, רועי בר נתן כרותי ברודו ויניב ביטון כחיים כהן - ארבע דמויות טלוויזיוניות שכביכול נמאס להן אחת מהשנייה ואולי אפילו מעצמן. ואז הגיעו לאולפן שתי מתמודדות אמיתיות: מירה'לה ממושב בצת המפונה שבצפון ויעל מנתיב העשרה המפונה שבדרום. הם דיברו איתן, שמעו אותן, והזכירו כמה מופרעת מציאות שאיכשהו למדנו להתרגל אליה.
"המנצחת תגשים חלום ותקבל את הדבר שהיא הכי מתגעגעת אליו: מטבח רגיל" הכריז כהן-ביטון, בבדיחה שיש בה הרבה מן העצב. "עם כיריים שאחת מהן לא עובדת, עם מגנטים עם טלפונים של פיצה כאילו שאין גוגל בעולם, וצנצנת קפה אבל בפנים יש סוכר ונמלים".
זה קולע מהרבה סיבות, בוודאי בגלל האבסורד של חיי המפונים, וגם בגלל האבסורד הנוכחי של "מאסטר שף". כפי שכתב אתמול עמיתי ניר קיפניס, ריאליטי האוכל, שצולם לפני המלחמה ועלה לאחרונה, משדר פער עצום בין "המנות המושחתות" ובישול העלית של המתמודדים לבין המציאות האיומה שסביב, שכולל גם רעב קיצוני בעזה, שכולל גם תת-תזונה של החטופים, והרג של מתנדבי ארגון הסיוע שנועד להקל במעט על הסבל הזה. "מאסטר שף" בגרסתה הנוכחית לא באמת מסוגלת לתקשר עם המציאות, וגם לא להיות אסקפיזם.
אבל "ארץ נהדרת" הצליחה ועשתה בשביל "מאסטר שף" את העבודה, ויצרה טלוויזיה אחרת, ידידותית, אכפתית, רלוונטית - וגם משעשעת. "יאללה די נו שיגעתם אותנו, זה כולה מערכון", אומרת ברודו-בר-נתן, "מה מנצחת, יאללה שתיכן מנצחות". במציאות נראה שכולם דווקא הפסידו, אבל בטלוויזיה, גם "ארץ נהדרת" ניצחה.