צלם העיתונות זיו קורן השיק היום (שישי) את "שבעה באוקטובר", שמם של תערוכה וספר חדשים עליהם הוא חתום ובו מוצגים תיעודיו החשובים והמצמררים ממתקפת הפתע של החמאס על ישראל, הטבח במסיבת הנובה, אירועי מלחמת עזה והמפונים מיישובי העוטף. התערוכה, שנפתחה במרכז פרס לשלום וחדשנות, הוצגה בעשרות ערים במדינות שונות בעולם.
לאירוע הגיעו חטופים וחטופות ששוחררו - דניאל אלוני, מייה שם, מרגלית מוזס, אופיר אנגל וקלרה מירמן, נציגי משפחות החטופים שעדיין בעזה ובני הזוג גלי סגל ובן בנימין שאיבדו שניהם את רגל ימין בטבח בפסטיבל נובה. בנוסף, הגיעו לאירוע חטופים ששוחררו במבצע אנטבה, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש מועצת אשכול לשעבר חיים ילין, העיתונאי ותושב ניר עוז אמיר תיבון, איש ההסברה יוסף חדאד ועוד.
"זו תערוכה מאוד עוצמתית, שאני חושבת שכל אחד שרוצה לקבל מושג רחב על מה שהתחולל בעוטף צריך להגיע אליה. זיו קורן התעלה על עצמו בתערוכה הזאת", אמרה לוואלה תרבות דניאל אלוני, שב-7 באוקטובר נחטפה מקיבוץ ניר עוז לרצועת עזה עם בתה אמיליה ושוחררה לאחר 49 ימים. היא התרגשה במיוחד מתמונה שצולמה בפברואר ובה נראים לוחמי יחידת יחידת יהל"ם חוקרים מנהרה שאותרה בעזה. "התמונה הזאת, שמאוד מציפה, היא מאחת המנהרות שבהן שהינו במהלך השבי. זה פתח שדרכו הולכים, המנהרות חצובות בין אותם הפתחים, אלו תעלות מאוד צרות, חנוקות וטחובות. הלחות נוראית. איך זיו אמר? הייתי שם שעה וזה היה בלתי נסבל. שעה. אז אפשר רק לדמיין מה זה להיות שם 49 ימים. זה מאוד מציף ומאוד מזכיר. אבל בסופו של דבר אני נושמת מעל הקרקע, ויש לנו שם עוד 133 חטופים שלא נושמים".
מייה שם, שנחטפה ע"י החמאס ושוחררה, בריאיון לוואלה תרבות
כבר עברו חמישה חודשים מאז העסקה הקודמת, וכפי שציינת 133 חטופים עדיין בעזה. יש אומרים שראש הממשלה נתניהו ממסמס עסקה נוספת ויש אומרים שהוא מונע אותה. לדעתך יש עוד סיכוי שתהיה עסקה בקרוב?
"תמיד יש סיכוי. את הסיכוי הזה חייבים לנצל ואסור לפספס שום עסקה. אף פעם לא לוותר ואף פעם לא לאבד תקווה כי אנחנו התקווה שלהם ואנחנו הקול שלהם. צריך לבדוק לעומק ולא לפספס שום עסקה להחזיר אותם בכל מחיר עכשיו. אני מקווה שבאפשרות של העסקה הזאת שעומדת על הפרק יילקחו בחשבון כל הפרמטרים הנכונים, שהשיקולים לא יהיו שיקולים פוליטיים מוטים, שנראה כבר את כל החטופים חוזרים הביתה. כי לחטופים אין זמן, מזמן, ובכל יום שהם שוהים שם אנחנו מאבדים עוד חטוף או חטופה. אמרתי את זה בריאיון לקראת יום ה-100. אנחנו כבר ביום ה-206 ואנחנו רק שומעים על עוד ועוד חטופים שקיפחו את חייהם בשבי".
השבוע התעוררה סערה בעקבות דברים שאמרה שרת ההתיישבות אורית סטרוק בריאיון לגלי צה"ל. "העסקה איומה", אמרה השרה סטרוק, "לממשלה שזורקת הכל לפח בשביל להחזיר 22 או 33 איש אין זכות קיום". אנו מזכירים לדניאל אלוני את הדברים. "היא אמרה שעשו לה עוול. גל"צ לא עשו לה שום עוול. אני שמעתי את כל הריאיון. אורית סטרוק היא דוגמא מובהקת להתנהגות של זילות בחיי אדם. איך היא אמרה? '22 או 33'. זה רק מראה שזה לא משנה לה אם יש אחד או 22 או 33 או 133. היא לא איתנו. לומר בריאיון שצריך להכין את הקרקע ולהכין מבצע ולהכין את כל התנאים להחזיר את החטופים, היא כנראה לא מבינה שלחטופים אין זמן. מבצע ומיטוט שלטון החמאס, כמו שהיא אמרה, ייקח חודשים. היא לא יושבת בקבינט המלחמה, היא לא חלק מכוחות הביטחון והיא לא מתכננת אסטרטגיה צבאית. אנחנו כבר חצי שנה אחרי ואנחנו לא קרובים למוטט את שלטון החמאס. אז על מה היא מדברת? מילים כאלו זה אגרוף בבטן של משפחות החטופים. אני מניחה שלו לאורית סטרוק היו קרובים (חטופים בעזה) - בן, אח, אב, בעל - היא כנראה הייתה מדברת אחרת. צר לי שאלו הם דבריה אבל הם לא הוצאו מהקשרם, אלו הם דבריה". (צפו בוידאו הריאיון של וואלה תרבות עם דניאל אלוני - מעל).
ב-7 באוקטובר זיו קורן דהר עם המצלמה על האופנוע שלו לדרום, והיה בין הצלמים הראשונים שנחשפו לתופת ביישובי הדרום. הוא צילם קרבות אש מול מחבלי חמאס, והמשיך לתעד גם בימים הבאים את אירועי הטבח והמלחמה שפורצה בעקבותיו. קורן צילם מעל לרבע מיליון תמונות ביישובי העוטף, בכבישי הבריחה מפסטיבל הנובה, בשטחי הכינוס של צה"ל, בלחימה ברחובות עזה, בעורף המגויס ובערים שסופגות מטחי טילים. הוא גם תיעד הלוויות, את מאבק החזרת החטופים ואת הפצועים במחלקות השיקום. חלק מהתמונות פורסמו בעיתונות הישראלית והעולמית וחלק נחשפות לראשונה בתערוכה ובספרו ה-22, שכולל גם טקסטים שלו ושל אחרים.
קורן גם ליווה לאורך שבועות את מייה שם, שנחטפה על ידי החמאס ב-7 באוקטובר 2023 במהלך הטבח בפסטיבל נובה, ושוחררה לאחר 55 ימים. "הניתוח הראשון שלי היה תחילת התהליך של החזרה לחיים", אמרה לוואלה תרבות בהתייחס לאחת התמונות שלה שתיעד קורן. בתמונה היא נראית בבית חולים שיבא, לאחר שנכנסה לניתוח אורתופדי מורכב, לטיפול בשבר שנוצר בזרועה בעקבות ירי מחבלי החמאס ביום החטיפה שלה. היא נותחה בעזה אך היה זה טיפול קלוקל והיא נזקקה לניתוח תיקון בידה הימנית שנפגעה קשה.
"כל תמונה של זיו היא סיפור בפני עצמו: החזרה שלי הביתה. הניתוח הראשון שלי. הפעם הראשונה שחפפו לי את השיער כי הייתי מוגבלת עם היד. הרגע שבו חזרתי הביתה וישבתי במרפסת, שזה היה חלום רחוק רחוק רחוק שלי, כשהייתי בשבי. וכשאני מסתכלת על התמונה הזאת יש לי צמרמורות, כי זה היה אחרי הניתוח האחרון שלי ובדיוק הודיעו לי שהחבר הכי טוב שלי שהיה חטוף - נרצח. רואים את זה עליי בעיניים. כל תמונה היא עם סיפור".
התמונות המצמררות שלך, שתיעד קורן, מזכירות את המפגש בין הכאב והקושי הבלתי נתפסים שחווית - לצד החיבוק, האהבה והתמיכה העצומה שקיבלת מקרובייך ומהציבור.
"אני שותפה לתחושה הזאת. רואים שחזרתי לבית, קיבלתי ואני מקבלת עד היום כל כך הרבה אהבה והערכה מאנשים, שגם מאוד סקרנים, רוצים לדעת ושואלים, וגם יש מהם תחושה מאוד מחבקת. התמונות מראות את התגשמות מה שהיה חלום רחוק כשהייתי בשבי, לחזור הביתה, להיות מטופלת ולקבל את החום. זה מטורף".
את מאמינה שתהיה עוד עסקה בקרוב?
"אני רוצה להאמין שתהיה עוד עסקה. האנשים שעדיין נמצאים שם חייבים לצאת. החטופים זה לפני הכל, הכל, הכל. אני יודעת מה זה להיות שם. אני יודעת מה זה שכל דקה היא כמו נצח. ואני מקווה שתהיה עסקה ושייצאו משם. אני מאוד מקווה. זה משהו שיושב עליי מאוד בימים האלה. לכל עניין החטופים יש חלק מאוד גדול בהסברה שאני עושה, זה שאני קמה וממשיכה ומדברת, כי אני מרגישה שהשארתי שם אנשים. מבחינתי זה לפני הכל".
זיו קורן הצטרף לשיחה עם מייה שם ואמר לוואלה! תרבות: "שהיתי במחיצת מייה כמה שבועות. הרצון שלי לספר את הסיפור שלה בא קודם כל מרצון לתת ביטוי לפנים שמספרות את הסיפור של החטופים שחזרו מהשבי. עדיין לא נתפס בעיני המשפט הזה ושאנחנו בכלל עדיין נמצאים בסיטואציה הזו, במיוחד כשיש כל כך הרבה חטופים שעדיין לא חזרו. השבועות ששהיתי במחיצתה היו כדי לספר את הסיפור שלה, להראות את הקושי ואת ההתמודדות".
"היה למייה המון אומץ לאפשר לי להיות שם", מוסיף קורן. "זאת אומרת, זה דרש המון פתיחות. אני מדבר על שבועות שאני כל יום אצלה בבית. חוץ מזה שנורא התקרבנו, זה היה בעיקר כדי להרגיל את הנוכחות שלי שהיא נורא אינטימית. לא הכרנו לפני. אני לא חבר שלה או של המשפחה. ויש פה פתאום איזה רגע שאני צריך שהיא תסמוך עליי. וזה משהו שהבשיל ולקח זמן. זה נהיה באמת חברות, עד כדי מצב שבו אני שואל את מייה אם היא תאפשר לי להכנס איתה לחדר ניתוח. והיא אומרת לי, 'ברור שכן'. קרה משהו שמאפשר גם למי שצופה בתמונה לקבל איזושהי חווייה מאוד אינטימית שלייה חוותה בימים האלה".
אתה מרגיש שהממשלה עושה מספיק כדי להחזיר את החטופים? היא שמה את האינטרס של החזרת החטופים לפני האינטרסים הפוליטיים?
"אני חושב שלא, אבל דעתי לא רלוונטית. אני מדבר בויז'ואלס. אני מספר את הסיפור בתמונות. אני יכול להגיד את דעתי. לדעתי לא עושים מספיק. אפשר היה לעשות יותר".
אפרת דובדבני, מנכ"לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, מסרה: "היום זהו רגע השיא של תקופה ארוכה. התערוכה שנפתחת היום מציגה את הרגעים הקשים והמורכבים שידעה המדינה. כמוקד מרכזי של מבקרים מהארץ ומהעולם, התערוכה הזו היא קריטית כדי שכל העולם ישמע ויבין מה קרה פה. זו המשימה שלנו".
התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב החל ממחר (שבת, 4 במאי) בהזמנת כרטיסים מראש באתר מרכז פרס לשלום ולחדשנות.