המחאה בתעשיית הקולנוע נגד הרפורמה בתיקצוב הקולנוע, עליה הכריז שר התרבות מיקי זוהר לפני כחודשיים - מחריפה: רבים מאנשי תעשיית הקולנוע, משחקנים מובילים דרך במאים ומפיקים ועד לעובדי הפקה ואולפן, קוראים לשר זוהר לחזור בו ממתכונתה הנוכחית של הרפורמה, שצפויה לזכות לאישור בחודש הקרוב ולפיה מרבית תקציבי הענף יופנו בעיקר לקולנוע מסחרי ומיינסטרימי ולגורמים החזקים והעשירים בתעשייה - ודורשים "לא לצנזר ולהשתיק את הפריפריה ולהוריד את המסך על הקולנוע הישראלי".
המחאה באה לידי ביטוי בצעדים שונים, שניים מהם התרחשו היום (ראשון). הערב נערך כנס חירום על עתיד הקולנוע הישראלי בצל הרפורמה של השר זוהר, בסינמטק ירושלים, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים. בכנס השתתפו בין השאר כנס יוסף סידר, טל גרניט, לירן עצמור, נפתלי אלטר, כתרי שחורי, ליאור תמאם, אדר שפרן ווהנחתה אותו עיתונאית הארץ נירית אנדרמן. אחת הביקורות ששבו ועלו בכנס על הרפורמה של השר זוהר היא שלא ניתן לצפות אילו סרטים יצליחו. "כשאסי (דיין - ש"ב) כתב את 'החיים ע"פ אגפא' הוא לא חשב שזה יצליח", אמר נפתלי אלטר, שהלחין את פסקול הסרט וכן כתב תסריטים ומוזיקה לסרטים נוספים של דיין. המפיק כתריאל שחורי, לשעבר מנהל קרן הקולנוע הישראלי, אמר: "ב'מאחורי הסורגים' הראשון חשבתי שאם נביא 20 אלף איש יצאנו ענקיים - ובסוף הבאנו קרוב למיליון. בקיצור, בעניין ההצלחה בקופות כולם חכמים אבל אף אחד לא ממש יודע. דבר נוסף, אין אף קרן בעולם, ואני מכיר את כולן, שנמדדים בה על כרטיסים בקופה או על מכירה או על מכירה לגופי שידור ופלטרפורמות. אין חיה כזאת".
היוצר והמפיק אסף אמיר, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, אמר: "לדעתי כולנו פה חושבים שהרפורמה הזאת לא טובה לקולנוע. היא עוצרת סטודנטים, היא עוצרת סרטים דוקומנטרים, היא עוצרת סרטי סטודנטים, היא אמנם תעצור כמה סרטים שלא יצליחו - אבל היא תעצור את כל הסרטים שכן יצליחו. מה זה עוזר?"
הבמאית והתסריטאית טל גרניט אמרה: "השר בעצם רוצה להחזיר את הכסף שלנו, של משלמי המסים, לציבור עצמו. אבל אנחנו עוסקים פה בתרבות, ומה שהציבור צריך מאיתנו שנחזיר לו זה רק כסף של כרטיסים, אלא פשוט להעשיר את התרבות הישראלית". הבמאית רוני אבולעפיה, יו"ר הפורום הדוקומנטרי, אמרה: "כשמיקי זוהר אומר 'אני רוצה מסחרי' - זו אמירה במסווה את האמירה 'אני לא רוצה ביקורת'".
הבמאי והתסריטאי המוערך והמצליח יוסף סידר, שהיה מועמד לאוסקר על סרטיו "בופור" ו"הערת שוליים", אמר בכנס: "אנחנו עם שמגדיר את התקופות ההיסטוריות שלו לפי היצירות והדברים שיזכרו מכל תקופה. תקופת המקרא, תקופת המשנה, תקופת התלמוד. אנחנו החולייה הנוכחית בשרשרת התרבותית הזאת. את הקאנון הישראלי של עכשיו אנחנו עוד לא מכירים ואנחנו לא יודעים מה יקבע את שם הדור שאליו אנחנו שייכים, אבל אני יכול להגיד משהו אחד בביטחון. עם כל הכבוד שיש לי לסרט 'לשחרר את שולי', להצלחה של הסרט הזה ויש לי כבוד לסרט שמצליח להביא מיליון צופים לקופות, לא יכול להיות שלתקופה שלנו יקראו 'מה קשור'".
עוד אמר סידר: "מה שהוא (השר זוהר - ש"ב) מנסה לבלום זה את הסרטים שלא עושים נעים בגב, שמגיעים לחו"ל, ומבחינתם מעבירים ביקורת על ישראל. אם יוצא שאני אוהב את מה שיצא לי והוא חריף והוא בוטה ואני מת לשתף בזה את הקהל הישראלי, שיכעס כמוני על הדבר שאני כועס עליו, אז אני מצפה שהממסד יעודד אותי. אני צריך להגיד שבמהלך השנים הרגשתי שהממסד מעודד אותי. אמנם יטענו כלפי שאני לא מספיק מעצבן אנשים, אבל היתה תחושה שמעודדים אותנו, את היוצרים, לגעת בווריד הצוואר. לא לוותר לקחת כל סיטואציה דרמטית, להביא אותה לקצה, גם אם זה קצת על חשבון הצד המסחרי. זה מה שהרפורמה הזאת מנסה למנוע, כי הוא (השר זוהר - ש"ב) יודע שזו ברירת המחדל של התעשייה. אנחנו אוהבים לעצבן. אנחנו אוהבים לעורר דיון. ואנחנו צריכים להמשיך לעורר דיון. מנקודת המבט של מי שמדי פעם הואשם ב'לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ', 'להוציא דיבת הארץ רעה' וכל הדברים האלה - אלו דברים בעלמא. זה לא באמת משקף. כן, יש סרטים כאלה, הם לא מצליחים בעולם ולא מצליחים בארץ. הסרטים שאנחנו מדברים עליהם, הסיבה שאנחנו יודעים עליהם, זה כי הם עושים משהו אחר לגמרי".
"אני יכול להיתלות באילנות גבוהים ויש הרבה אילנות כאלה", הוסיף סידר. "שמעתי פעם שקפקא על ערש דוויי, נחשף לנובלה של יוסף חיים ברנר, 'עצבים'. הוא היה הסופר של העלייה השנייה וזה סיפור נוראי ומזעזע על כל תלאות העלייה של יהודי, שהתחיל ציוני ונתקל באבסורד אחרי אבסורד אחרי אבסורד, כמעט יורד מהארץ ובסופו של דבר מגיע לחוף בחיפה ואיכשהו יש שם קתרזיס, שאחרי כל האבסורד - לכאורה, הביקורת - יש קתרזיס באמת רגשי, וכל מי שכמוהו עבר את התלאות האלה יכול היה להזדהות אתו. אני חושב שרוב הסרטים שאנחנו מגדירים כסרטים ביקורתיים עובדים על התדר הזה. אלה סרטים שאומרים את האמת ולכן אנשים מתחברים אליהם. בסוף, אם יש בהם קצת אהבת ישראל או מספיק הזדהות עם המצוקה של האנשים שהיוצר מקווה שיגיעו לאולם - אז הסרט מבחינה דרמטית מאוד מספק. אני הייתי מכניס את רוב הסרטים שלכאורה עכשיו מנסים לבלום לקטיגורייה הזאת. אנחנו מבקרים, אנחנו חריפים, אנחנו מסתכלים על הנקודות הפחות נעימות - אבל אנחנו עושים את זה מתוך רצון לשתף קהל שמרגיש שיש לו את אותן מצוקות ולתת לו את התחושה שהוא לא לבד".
"ושכחתי את הפואנטה", אמר סידר לסיום, "קפקא, שנחשף בסוף ימיו לברנר, והוא הרי התחיל ללמוד עברית וחשב לעלות לארץ ישראל אך לא הספיק, אבל מה שגרם לו בסופו של דבר להגיד אולי יש מקום בארץ ישראל לי ולספרות שאני מייצג, היה דווקא הנובלה הביקורתית והאבסורדית שחיים ברנר יצר".
מטעם מארגני הכנס נמסר כי "הרפורמה תבוא על חשבון הענקת ביטוי וחשיפה באמצעות חופש אמנותי של יצירה קולנועית, לרבות דוקומנטרית, גם לקולו המורכב (ולרוב מושתק) של האחר והשונה מבין כלל המגזרים המגוונים של ישראל השנייה, השקופה ודלת האמצעים - ביניהם חרדים, דתיים, ערבים, יוצרים צעירים, סטודנטים ועוד. הם טוענים שהשר מונע דיונים מקצועיים בנושא, ועסוק בקידום רפורמה מבלי שנערכה עבודת מטה רצינית וללא הבנה על ההשלכות ההרסניות על עתיד תעשיית הקולנוע הישראלית ואנשיה".
"הדבר קורה כשעברה מחצית שנה ועדיין אין מודל לחלוקת הכספים לקולנוע לשנת 2024, בזמן שהשר ומשרדו עוסקים בעיקר ברפורמה במקום בתקציבים המובטחים שהוקפאו לכל אותם קולנוענים ועובדי שטח - בזמן שחלקם משרתים את המדינה ומסכנים חייהם במילואים כלוחמים וקצינים בלחימה בעזה, מפונים מביתם, איבדו את יקיריהם ותוך כדי מתבשרים שנמצאים באי וודאות כלכלית וקשיים עקב המצב, בענף שמיסודו דל באמצעים כלכליים ובלתי יציב. הם קוראים לזוהר ולמועצת הקולנוע תחתיו לתמוך ולחזק אותם, במקום לעסוק בזמן מלחמה במחטף הרסני בתור מירי רגב 2".
צעד נוסף שהתרחש מוקדם יותר היום נגד הרפרומה של השר זוהר הוא סרטון מחאה בנושא, שקורא לא לפגוע בתעשיית הקולנוע ובעובדיה, ובו משתתפים עשרות שחקנים מובילים ובהם ששון גבאי, גילה אלמגור, נועה קולר, אסי לוי, יוסי מרשק, לאורה ריבלין, עלמה זק, שרה פון-שוורצה, אבי גרייניק, אסתי זקהיים, אורי גבריאל, יגאל עדיקא, אלברט אילוז, יפתח קליין, נלי תגר, דאנה איבגי, שרון אלכסנדר, איימוס איינו, ריטה שוקרון, סוזנה פפיאן, פיני טבגר, לנה פרייפלד, מורן רוזנבלט, אורי הוכמן, נטע רוט ועירית קפלן.
בסרטון מדברים השחקנים והשחקניות על שיאי הקולנוע הישראלי, ומוסיפים: "אלה רגעים בלתי נשכחים. זה הדנ"א של החברה שלנו. זה אנחנו. ואיך היו נראים החיים שלנו בלי הרגעים האלה? בלי הסרטים האלה? בלי הסיפורים האלה? בזמן שישראל נלחמת בכל החזיתות, שר התרבות הכריז מלחמה על הקולנוע הישראלי. שיטת הניקוד החדשה של מיקי זוהר, מורידה את המסך על הקולנוע של כולנו. לא יהיה יותר קולנוע דוקומנטרי. לא יהיו יותר סרטים על הפריפריה. לא יהיו סרטי סטודנטים. לא יהיו סרטי אנימציה. פחות סרטים. פחות קולות. פחות קולנוע לכולנו. שר התרבות, מיקי זוהר, אל תוריד את המסך על הקולנוע הישראלי".
שר התרבות מיקי זוהר מסר בתגובה: "צר לי לראות שורה של שחקניות ושחקנים מוכשרים, שהוטעו בצורה כה גסה לטובת קמפיין שקרי. אני מקדם את תעשיית הקולנוע לגבהים חדשים. תעשיית הקולנוע בישראל לא מתרוממת כבר כמה שנים טובות ואני אומר זאת בלב כבד. אני ער לכך שישנם חששות ופחדים באשר לשינויי מבחן התמיכה הקיים למוסדות העוסקים בתחום הקולנוע. אולם, אני מציע לאנשי הקולנוע קודם כל ללמוד את השינויים, שעיקרם בתחומי קרנות הקולנוע והאפשרות לסייע בהפקת סדרות ישראליות. בשינויים תינתן האפשרות לכל קרן קולנוע לעסוק בתחומי עשייה שונים, תוך מתן תמריצים משמעותיים להפקה של סרטים בתקציב גבוה, סרטים דוקומנטריים, סרטי ביכורים וקצרים. מרכיב התמיכה לקרנות יהיה על בסיס ניקוד שייקבע לפי הכמות של הצופים בסרט. חשוב שהציבור יידע שגם כיום, הסרטים הפופולריים לא תמיד מרוויחים. אני סבור שתקצוב סרטים שהישראלים לא צופים בהם, הם פגיעה בחלוקה הוגנת של כספי ציבור. אני מתעקש על כך שהכסף הרב שמוזרם לתעשייה מהמדינה חייב לחזור למשלמי המיסים".
בסוף מאי השר זוהר נפגש עם כתבי תרבות בקריית הממשלה בתל אביב והתייחס לתיקונים המוצעים לחוק הקולנוע שעוררו סערה בתעשייה. "אם לפני שהתחלתי את התיקון הזה לא הייתי בטוח שהוא נכון, עכשיו אני בטוח שהוא נכון", אמר. "התעמקתי, ראיתי שכל שנה מושקעים מעל מאה מיליון שקל מכספי המסים לעולם הקולנוע. הגענו לתובנה שמסתבר שהרבה מכספי משלמי המסים הישראלים עברו לסרטים שאיש לא צפה בהם. השאלה שנשאלת האם כספי משלמי המסים נועדו לסדר סרטים לאנשים שמכירים טוב יותר את הקרנות או שמחוברים - או לסרטים שהישראלים אוהבים? אמרתי שהמדד הבולט צריך להיות כמה אנשים צפו בזה".
עוד אמר: "אני מתכוון לבטל את הלקטורה. התיקון שאני רוצה לעשות יהפוך את הלקטורה לבלתי רלוונטית. מי שיקבע זה הציבור הישראלי. כל קרן שחפצה להצליח תפעל בעצמה לאתר כמה שיותר סרטים ותסריטים. מי בוחר את הלקטורים? הקרנות. והם בוחרים את אותם הלקטורים". בהתייחסו לקודמיו בתפקיד, אמר: "אני לא רוצה לדבר על קודמיי בתפקיד שעשו רפורמה, לקודמתי זה פשוט לא עבד ולא הביא את התוצאה הרצויה שהקהל הישראלי צריך להיות הברומטר. וזה התיקון שאני רוצה לעשות".
"אני לא רוצה לפגוע באף במאי ואף מפיק. הרבה סרטים קיבלו מיליונים וראו אותם בארץ רק 4,000-5,000 איש. מה שיקבע זה כמה ראו אותם בישראל". לדבריו, לא צריך לתמוך בסרט רק בגלל שהשתתף בפסטיבל בחו"ל, אלא לתמוך בו רק אם יזכה בפסטיבל ולא על עצם ההשתתפות בפסטיבל. הוא הוסיף ותהה: "אם הסרט הגיע לפסטיבל בחו"ל ובישראל אף אחד לא ראה אותו - למה שמשלמי המסים ישלמו עליו?".
השר זוהר נשאל שוב ושוב איך השיטה תעבוד, שכן בלתי אפשרי לנבא אילו סרטים יצליחו. השר התעקש שניתן לנבא: "ראשית כל, דרך תסריט שהמרכיב שלו ידבר לקהל רחב ככל הניתן והוא לא נישתי אלא יכול לדבר להרבה ציבורים. שנית, גודל ותקציב ההפקה. זה מעלה מאוד את רמת הסרט. ושלישית, הבמאי. מה לעשות, אם זה במאי באיכות גבוהה יש יותר סיכוי שהסרט יצליח".
השר הודיע כי קרנות הקולנוע יפתחו לתמיכה גם בסדרות טלוויזיה בתקציב ייעודי נוסף של 20 מיליון שקלים שלדבריו לא יפגע בתקציב הסרטים; מסר כי תכנית המלגות, עליה פורסם לראשונה בוואלה תרבות, תחל משנת הלימודים הבאה (2024-2025) ובמסגרתה יועמדו מלגות לימודים לסטודנטים לאמנות בגובה חצי משכר הלימוד השנתי בבתי הספר לאמנויות. עוד הודיע זוהר על "תכנית הטאלנטים" במסגרתה המשרד יתמוך בבוגרים מצטיינים של בתי הספר לאומנויות, במענק של 10 אלף ש"ח למשך שנה.