ב-2025 נציין 20 שנה לבכורתה הטלוויזיונית של רונה-לי שמעון, בתכנית הריאליטי "נולד לרקוד". וב-20 השנים שעברו, רונה-לי מהר מאוד נהייתה לשחקנית שאפשר למצוא בכל פינה של המיינסטרים, עם תפקידים בסדרות מצליחות מאוד ("השיר שלנו" ו"פאודה") ובמחזות זמר אהובים מאוד ("קברט" ו"סיפור הפרברים"), כולל מקום כמעט-קבוע בפאנל השופטים של "רוקדים עם כוכבים" (בעונה הזאת, אילוצי לו"ז מנעו ממנה להשתתף).
אבל מי שיפזול לשוליים המדוברים-פחות של העשייה הישראלית יוכל למצוא את שמעון לצד הדס ירון בסרט הקצר "פרנצ'", בבימויו של דילן יוסף שטרית, שהוקרן בפסטיבל ירושלים וכעת מתחרה על המועמדות לפרסי אופיר. יש שיגידו שמפתיע לראות אותה הולכת למקום שבו צריך לחפש כדי למצוא אותה. בשיחה עם וואלה! תרבות, היא מבהירה שאין שום סיבה להיות מופתעים. "אני בנאדם מאוד נישתי! עשיתי הרבה נישה. יש שם מקור יצירה שהוא בלתי תלוי ודווקא בגלל שאני באה מהעולמות האלה, חשוב לי להישאר ולבקר שם כמה שאני יכולה. תמיד אדאג לעשות כאלה".
זהו סיפורן של שרי ואלונה, אמנית לק-ג'ל ולקוחתה הנאמנה - או שמא לא? טיפול לק אחד מעורר את חשדה של שרי (בגילומה של רונה-לי), שמא אלונה הלכה למניקוריסטית מתחרה. אלונה מכחישה, אבל ההכחשה רק הופכת את הבגידה שלה למרה יותר - ואת זעמה של שרי ליוקד יותר, עד שהיא מגיעה לשיא במונולוג נוקב ומלא שנאה כלפי אלונה, מונולוג ארוך ומשגע שנראה כמו חלום (או סיוט) של כל שחקנית.
איזה שריר מפעילה שחקנית במונולוג כזה?
"בנוסף לעבודה עם המורה למשחק שלי, ערן פסח, יש לי שריר שאני מביאה מהיותי רקדנית - התמדה. אני כל הזמן עם הטקסט. אני קוראת אותו עם ההליכון בדרך כלל, משהו בריתמיקה של ההליכה מאוד עוזר לי להכניס את הטקסט לתוך הגוף, וברגע שאני מסדרת עליו את הפעולות זה עוזר לתנופה של המהלך של המונולוג. זה בהכנה לצילומים. אבל על הסט, זו מערכת יחסים ביני ובין דילן", אומרת רונה-לי על הקשר שלה עם שטרית, בסך הכול בן 25.
אנחנו מכירים אותך קודם כל כרקדנית, וגם את מכירה את עצמך קודם כל כרקדנית. מה בין משחק למחול? מה בין גראנד ז'טה למונולוג כמו שנתת ב"פרנצ'"?
"מה דומה או מה שונה?"
גם וגם.
"בסופו של דבר אתה כלי שמספר סיפור לקהל. השוני בין שתי האומנויות מגיע בנקודה שבה אתה מפעיל את הכלי: ריקוד הרבה יותר אבסטרקטי ממשחק, כי הגוף מדבר, ולכן יש כאן משהו יותר א-מורפי ופחות ליטרלי. אבל אני מאוד אוהבת שפה, והסטוריטלינג דרך המלל יכול להיות מאוד מתוחכם בעיני".
"פרנצ'" עובד כל כך טוב בין השאר כי הוא דואט, ודואט לא יעבוד טוב בלי כימיה עם הפרטנרית שלך. מה קיבלת מהדס ירון?
"היא מהממת. יש בה פגיעות שמובנית בתוכה, והיא לובשת אותה בפשטות ובעירום, וזה כל הזמן נותן לך כניסות אליה. בשנייה שהיה אקשן, זה היה כמו 'טזזז!'. ישר התחברנו".
מה את צריכה מפרטנר כדי לקבל את ה"טזזז" הזה?
"אין לה אגו. אם יש משהו שעושה לי את זה בשחקנים זה כשהם באים נקיים ואתה יכול למצוא אותם, ואתה יכול למצוא עקבות לנדיבות שלהם. זו נדיבות מהסוג שיש לך אותה או שאין לך אותה".
בדצמבר שעבר רונה-לי עשתה צעד משמעותי, ככל שזה נוגע לסלבריטאית ישראלית: היא נקטה עמדה. בעקבות דבריו של נתניהו לפיהם "מניין קורבנות הסכם אוסלו זהה למספר קורבנות שבעה באוקטובר", פרסמה רונה-לי סטורי בו קראה לראש הממשלה בנימין נתניהו "בן אדם עם מוסר מופקר" ו"איש מפחיד ומסוכן". מספר חודשים לאחר מכן, אמרה בריאיון ל"מעריב" שהיא דואגת ל"עתיד חופש הביטוי במדינה שלי". מספר חודשים לאחר מכן, כשפורסם סרטון חטיפת התצפיתניות ממוצב נחל עוז, התבטאה בתקיפות בעד עסקה להחזרת כל החטופות והחטופים בהקדם האפשרי.
"לקיחת אחריות לא מתחילה ומסתיימת בשבעה באוקטובר", היא אומרת, ולוקחת עצירה - שוקלת כל מילה. "אני מאוד משתדלת להיות פוליטיקלי קורקט כשאני מדברת על זה, כי זה מאוד עדין ונפיץ, אבל אני מרגישה שהרמה של השיח נהייתה מאוד ירודה. אני חושבת שזה מעודד פילוג והסתה מאוד קשים. ברגע שהשיח ירוד, ברגע שהאלימות מקודמת כדי להשיג מטרות של ציבור מסוים, אנחנו בבעיה, והתחושה היא שאין בעל-בית שיגיד 'עצרו את זה עכשיו".
באמת היית מאוד פוליטיקלי קורקט, מאוד מנומסת, לא נקבת באף שם. יכול להיות שבעקבות אותו הסטורי שהעלית לפני מספר חודשים את נזהרת יותר משנזהרת אז?
"כן".
למה?
"המלחמה הזאת עוררה את השדים של כולנו, ועלינו להיות עדינים. כמו שאני מצפה מהמנהיגים שלי שיתנהלו באיזשהו מוסר אנושי ונימוס אחד כלפי השני, גם אני צריכה לדאוג. כמישהי שמקשיבים לה, יש לי ביקורת מאוד חריפה על הממשלה ועל מה שקורה במדינה, אבל כמו שאני מצפה מהמנהיגים שלי לנהוג באופן אנושי ורהוט, ככה גם אני צריכה להתנהל כאזרחית. כולנו צריכים להתנהל ככה. יש לי ביקורת. אני זועמת. זאת הממשלה הגרועה בתולדות המדינה".
סיפרת בזמנו שיש לך קרוב משפחה שנלחם בעזה. איך הרגשת בזמן אמת?
דמעות נקוות בעיניה של שמעון לפני שהיא מתחילה לענות. "איך ששואלים אותי את השאלה הזאת אני חוזרת לרגעים האלה. הרגשתי כמו חצי בנאדם. זאת הייתה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. זה היה, כאילו, זה היה קשה מנשוא. אין לי טיפ. זה פשוט נורא. אין לך יום. אין לך לילה. המחשבות כמעט כל הזמן מנצחות את מה שהפה שלך מסוגל להגיד. הרי פה אתה מכיר את כולם, תמיד תכיר מישהו שמכיר מישהו שנמצא שם בפנים עכשיו".
כמו עידן עמדי, הקולגה שלך ל"פאודה", שנפצע קשה במהלך הלחימה. את זוכרת את היום בו נודע לך על הפציעה שלו?
"אני לא אשכח את זה בחיים. אני זוכרת איפה ישבתי גם. זה היה בסלון בבית, בשמונה בינואר, קצת לפני הצילומים של 'פרנצ''. וזה היה... זה היה רגע קשה מאוד"
.
הספקת לדבר איתו מאז?
"כן, אבל לא כמו שהייתי רוצה. זאת לא שיחה שאפשר לעשות בטלפון".
סיפרת בעבר שגם ברחבי העולם, לא רק בארץ, אנשים מכירים אותך בתפקיד נורית - הלוחמת היחידה בצוות של "פאודה". איך לדעתך היא הייתה מגיבה אם הייתה נשלחת להילחם בקיבוצי העוטף ובעזה, כמו נשים רבות שקפצו באותו היום?
"היא אישה. הפונקציה שלה ב'פאודה' היא בסוף מאוד נשית. העדויות על מה שאנחנו יודעים שקרה לנשים ולגברים בשבעה באוקטובר היו כנראה מקפיצות אצלה משהו שאולי לא היה קופץ אצל שאר הגברים בצוות".
מה היה קופץ אצלה, זעם או חמלה?
"נורית הייתה הופכת לחיה מסוג אחר לגמרי. זה היה מדליק אצלה את הצ'יפ בראש: אין אלוהים יותר".
מתחילת המלחמה נזכרנו בלא-מעט סרטים וסדרות שהדהדו (בלי לדעת שזה מה שהם עושים) את אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו. כשזה נוגע ל"פאודה" ולרונה-לי, עולה בזיכרון סצנה אחת בלתי נשכחת ובלתי נסלחת: מעצר אינטנסיבי משתבש כשנורית נופלת לידי קבוצת מתפרעים שמתעללת בה. חולצתה נמשכת והיא טובעת בהמון המכה. המצלמה לא הראתה לנו מה בדיוק קרה שם; ברגע שאחרי, הפנים של רונה-לי אמרו לנו הכל.
חשבת על הסצנה הזאת כששמעת על העדויות?
"כן, בטח. הרגשתי שנורית השתתפה בגרסה מעודנת. זה הרי לא החיים האמיתיים, זו סדרת טלוויזיה, זה לא באמת קרה. לראש יש יכולת לדמיין דברים הרבה יותר גרועים".
115 חטופים בעזה. מאות אלפי מפונים ברחבי הארץ. אנחנו מיואשים. למה שנמשיך ליצור? למה שבכלל נדבר על אמנות ובידור ונראה "רוקדים עם כוכבים"?
"זאת שאלה שאני שואלת את עצמי לעיתים קרובות, אבל אני חושבת שהרוח האנושית חייבת להמשיך. פשוט חייבים להמשיך לחיות ולצבוע את החיים גם כשהכול נראה שחור. אחרת יהיה בלתי אפשרי להמשיך".
ולכן אנחנו יכולים להמשיך לראות "רוקדים עם כוכבים"?
"יש אנשים שזה מעניק להם את האסקפיזם שהם זקוקים לו. בכלל, 'רוקדים עם כוכבים' עוסקת בכישרון ובעבודה קשה של אנשים. הפונקציה שלה הוא בידור שגם סוחף אותך למסע שאנשים עוברים. יש מחיר נפשי כבד לחיבור לחדשות 24/7, ואני חושבת שמהבחינה הזאת יש ל'רוקדים' תפקיד חשוב דווקא בתקופה הקשה הזאת".
הסרט "פרנצ'" יוקרן ב-27.8 בבית רדיקל, ואחריו שיחה עם הבמאי דילן יוסף שטרית.