אמנם זה לקח לי כמעט עונה שלמה אבל הבנתי מה ההתנהגות של חיים מזכירה לי. אם נסעתם ברכבת ישראל בעשור האחרון בטוח נתקלתם בחבר'ה שעוברים בין הקרונות, מניחים על שולחנות הנוסעים 'מחזיק מפתחות' (שם קוד למשהו מיותר שאתם לא צריכים) ולידו פתק שמספר שהם חירשים אילמים ומציע לכם לקנות אותו בכמה עשרות שקלים. כמה רגעים לאחר מכן הם חוזרים לאסוף את 'מחזיק המפתחות', ואם הם רואים שלא השארתם כסף על השולחן אתם תקבלו מהם את הפרצוף הכי פגוע ומאוכזב שקיבלתם בחיים. אבל 'רגע', אתם אומרים לעצמכם, 'חשבנו שזאת הייתה הצעה תמימה לקנות משהו'.
אז חיים אמנם לא מוכר שום דבר מוחשי, אבל הוא לגמרי מוכר סיפור, והסיפור הזה טוען שהוא הגיע לבית בשביל שיתייחסו אליו כמו כולם והוא מצפה שכל הדיירים יזרמו איתו גם כשהעובדות מוכיחות את ההפך הגמור.
שיהיה ברור, זה לא מניפסט נגד אנשים המתמודדים עם מוגבלות, אני מאמין שכחברה אנחנו חייבים להיות הרבה יותר רגישים למי שקיבלו תנאי פתיחה קשים יותר, ואלוהים יודע שזאת גם ככה מדינה שקשה לחיות בה. יחד עם זאת, מתחילת העונה, ולאין שיעור בפרקים האחרונים, חיים סוחט רגשית את הדיירים כדי לקבל מעמד של חצי-אל, הוא מסתובב בבית כקול המוסר וההיגיון, מבקר את ההתנהגות של כולם. אבל כשמישהו מעיז לענות לו, שערי הגיהנום נפתחים והוא נכנס למוד חיים הפגוע, מפסיק לאכול, מסתגר בנסט או כל התנהגות פגועה אחרת שכולם יכולים לראות. אור, כמי שלקח את חיים כפרויקט, סובל את ההתנהגות הזאת כבר מתחילת העונה, אבל בפרקים האחרונים הקורבן היא מלאני. קשה לי לרחם על מלאני, מי שנכנסה לבית עם גישת אני טובה מכם ועסוקה בגלגול עיניים בלתי פוסק ורסטינג ביץ' פייס, ובכל זאת ההתאבססות של חיים על החברות שלהם לא נעימה לצפייה.
הפעם הוא לקח אותה לשיחה המי יודע כמה על כך שהוא הולך לתת לה ספייס ולא לכפות עליה להיות חברה שלו. ההצהרה הזאת החזיקה פחות מהצהרות בחירות, כי הדבר הבא שהוא עשה זה ללכת לדבר עם אור ודני על זה שהוא מרגיש את חוסר ההדדיות בחברות ביניהם (חברות שקיימת רק בראש שלו, כן?). עכשיו, אם אתם נמצאים בסיטואציה שבה דני, האיש שעוד יגרום לאליעזר בן יהודה לחזור מן המתים רק כדי להוריד לו סטירה, הוא קול ההיגיון שלכם, אתם כנראה בבעיה חמורה. אין אלא להסיק שהבית לא עושה טוב לחיים ועדיף לו לצאת ממנו כמה שיותר מהר.
תרשו לי להתייחס לטוקבקים שאני טוען שאני לא קורא אבל מציץ בהם מדי שבוע: לא, מעולם לא פגשתי את הדר שירי לפני "האח הגדול", אני לא קרוב משפחה שלה, והאמת היא שגם עשיתי הסרת משקפיים בלייזר לפני כמה שנים אז אני גם לא מתכנן לבקש הנחה על משקפיים בחנות המשפחתית. אחרי שהורדנו את זה מהפרק, אני חייב להגיד שההערכה שלי לדמות שלה גדלה משבוע לשבוע, וממש לא בגלל שעצם הנוכחות שלה מטריפה את כל דיירי הבית. דווקא כשהעניין סביבה חזר לממדים נורמליים ולא כל הפרקים עוסקים בה, קל לראות שהיא הדמות הכי עגולה, מורכבת ואותנטית בבית (כן, אותנטית למרות השפתיים המנופחות). קחו את הריב עם אמילי למשל, ברור שהדר הייתה אמורה להיות אסטרטגית יותר ולא לעשות שיחת תוכחה לחברה היחידה שלה בבית, אבל היא פשוט מהטיפוסים האלה שהאמת הפנימית שלהם חזקה מהכל.
נכון, היה לנו כבר דייר שאמר את כל מה שעבר לו בראש, קראו לו שי חי וזה היה אלים, פוגעני וקשה לצפייה. ההבדל הוא שבהדר יש טונות של מודעות עצמית והיא עסוקה כל הזמן בלנתח ולבקר את עצמה, לכן היא גם הראשונה שתבין שטעתה ואפילו תתנצל על כך (גם אם בהסתייגות מסוימת). לצערי נראה שהדר לא תיקח את העונה הזאת - הניצחון של הדיירת המוחרמת כבר הלך לטליה - אבל לגמרי מגיע לה, ולא רק בגלל שנשאה חלק נכבד מהעונה על הכתפיים. היה מרגש לראות את הסצנה שבה הדיירים צותתו מהצד לשיחה שלה ושל אמילי, בה הדר הסבירה לה שמותר לה להגיד דברים על עצמה בלי שהיא תידחף באמצע, ולראות את מלאני בוחרת את הצד של הדר. כן, גם לנו מגיע קתרזיס.
אדוות משימת גיבורי-העל הובילה גם לאחת הסצנות המיותרות/מקריפות/מבחילות של העונה: הדייט של פרידה ודיג'יי מהעתיד. נשים בצד לרגע שהוא נראה כמו דה וויקנד בעטיפה של האלבום "Dawn FM", ושמישהו בהפקה כנראה חמד לצון והחליט שאם פרידה מדברת במבטא (גרוע) של אישה אפרו-אמריקאית, אז היא כנראה גם תהפוך לאחת בעתיד. זאת הייתה סצנה איומה, לא מרגשת, שהיה אפשר לראות בה את גלגלי השיניים במוח של שניהם פועלים בזמן שהם חושבים מה הם עוד יכולים להגיד כדי להשאיר את הפוקוס בבית עליהם.
אני כבר לא טוען שפרידה ודיג'יי לא יהיו ביחד אחרי התוכנית, לדעתי הקשר הזה יימשך, אבל מסיבה אחת ויחידה - הידיעה שזה יביא להם עוד חשיפה מחוץ לבית. אני לא יועץ זוגיות, אבל ככל שהם מנסים לנהל שיחות עמוקות על העתיד שלהם, כך ברור יותר שאין שם שום עומק מלבד הצהרות שטחיות - "התאהבתי במה שיש בך בפנים", אומר דיג'יי לפרידה בשיאה של הארוחה הרומנטית והעביר לי את התיאבון (ותודה על זה).
רגע, הייתה גם הדחה אמש. אז איך נפרדים מדיירת כמו עינב? נראה לי שהמילה המתאימה היא ביי.