סמים, התעללות וסצנת אונס: הצצה לחייה הטראגיים של כוכבת הפורנו הרך הראשונה בעולם

בחודש שעבר הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן החידוש לסרט הדרמה האירוטית עטורת השבחים "עמנואל", בבימויה ובהפקתה של אודריי דיוואן. על אף שהסרט החדש לא זוכה בינתיים לביקורות מפרגנות (וראייטי כינה אותו "אנטי קליימקס אחד גדול" והוא זכה לציון של 21% ב-Rotten Tomatoes ו-5.2 ב-Imdb), המקור היה סרט קאלט שהביא להפקת שישה סרטוני המשך קולנועיים ועוד שבעה טלוויזיונים. כוכבת ארבעת הסרטים הראשונים בסדרה, סילביה קריסטל, לא תזכה לצפות בחידוש כיוון שהלכה לעולמה ב-2012 בעקבות מחלה קשה כשהייתה רק בת 60.

סילביה קריסטל הייתה כוכבת הפורנו הרך הראשונה בעולם ועל אף התפקיד המפוקפק, היא ניסתה להעביר מסר פמיניסטי - ללא הצלחה. חייה לא היו פשוטים ואולי אפילו טראגיים יש לומר. היא עברה התעללות מגיל צעיר, התמכרה לסמים, עברה נישואים אלימים והשתתפה בסצנת אונס קשה וטראומטית על סט צילומי הסרט שהפך אותה לכוכבת.

הסרט מבוסס על הרומן מ-1971 "עמנואל", מאת עמנואל ארסן, ועל אף שלא לשם הוא כיוון - הוא הוגדר כפורנו רך ונאסר לפרסום בספרד, שם התושבים נהרו לצרפת במיוחד כדי לצפות בו.

עלילת הסרט מתמקדת באשתו הצעירה של דיפלומט צרפתי, אשר עוברת לבנגקוק עם בעלה ויוצאת למסע של גילוי מיני. הסרט היה סרט הבכורה העלילתי של הבמאי הצרפתי ג'אסט יאיקין, והוא צולם בתאילנד ובצרפת בשנים 1973 ו-1974. עם יציאתו לאקרנים בצרפת ביוני 1974, הוא היה לאחד מהסרטים הצרפתיים המרוויחים ביותר באותו עשור והביא את ז'אנר הפורנו הרך למיינסטרים. הוא משך מיליוני צופים שהתפתו להגיע לאולמות הקולנוע על ידי פוסטרים המציגים פנינים משתלשלות במורד גופה של סילביה העירומה למחצה.

הסרט זכה להצלחה כל כך גדולה עד שהוא הוצג באחד מבתי הקולנוע בשאנז אליזה במשך 13 שנים. הסרט הפך ללהיט ענק גם מחוץ לצרפת, הרוויח כמעט 10 מיליון דולר ביפן 12 מיליון דולרים בארצות הברית, הפך לשובר קופות בבריטניה בשנה שבה יצא לאקרנים ופחות או יותר הציל את אולפני קולומביה, שהיו אחרי שורת כשלונות.

הרימייק שעולה כעת לאקרנים נועד לבצע תיקון למה שקריסטל לא הצליחה לעשות בסרטיה והוא מביא "סיפור מתוקן עם טוויסט פמיניסטי על ההתעוררות המינית שחווה עמנואל", כך נכתב בתיאור הסרט. הפעם זו השחקנית הצרפתייה נעמי מרלן ("דיוקן של גברת עולה באש") שמשחקת את תפקיד הנערה הצעירה שמחפשת אסקפיזם אירוטי (הפעם בהונג קונג ולא בבנגקוק). לצד מרלן מככבים נעמי ווטס ("מלהולנד דרייב", "בירדמן"), וויל שארפ ("הלוטוס הלבן") וג'יימי קמפבל באוור ("דברים מוזרים"). דיוואן הוסיפה שהתסריט נבנה לאחר מחקר על אירוטיקה בעידן שלאחר ה-#MeToo.

50 שנה חלפו מאז יציאתו של הסרט הראשון לאקרנים ומתברר שמה שהזניק את כוכבת הסרט לאור הזרקורים הוא גם מה שפגע בה יותר מכל. למעשה היא עברה חיים כאוטיים יותר מדמותה המפורסמת בסרט. כמו שחקניות רבות בראשית דרכן, קריסטל, שהייתה רק בת 21 אז, האמינה שתפקידה ב"עמנואל" יסייע לה להשיק קריירה מצליחה בהוליווד, אך היא לא עברה כמעט אף אודישן ומצאה את עצמה כלואה תחת טייפקאסט לא מחמיא במיוחד, שאיפשר לה להופיע רק בסרטים אירוטיים אחרים כמו "מאהבה של ליידי צ'אטרלי" ו"מאטה הארי".

"הרדימו אותי עם קוניאק"

קריסטל נולדה באוטרכט, הולנד, להורים אלכוהוליסטים וגם היא סבלה מבעיית התמכרות בשלב מאוחר יותר בחייה. היא זכתה לחינוך מיוחד והתגוררה עם אחותה הצעירה, מריאן, בבית מלון שהיה בבעלות של אמה פיט ואביה ג'ון. קריסטל סיפרה שניסתה בעבר לספור כמה כוסות בירה אביה שותה ביום והפסיקה לספור אחרי 40.

היא עצמה צרכה אלכוהול וסיגריות כבר מגיל צעיר, משהו שלא היה נראה לה מוזר עד שהלכה לפנימייה בגיל 11. היא סיפרה בעבר בראיון ל-Independent: "בלילה הראשון שלי בפנימייה לא יכולתי לישון אז ביקשתי מהאחות קוניאק. היא אמרה 'את בטח צוחקת איתי!'. זו הייתה הפעם הראשונה אי פעם שקיבלתי סירוב. במלון, כשלא יכולתי לישון, תמיד הייתי לוקחת לעצמי קוניאק. יותר מזה, אמא שלי הרדימה אותי כשהניחה בד ספוג בקוניאק עם גוש סוכר על שפתיי".

בשנת 2006 היא חשפה באוטוביוגרפיה שלה שהיא הותקפה מינית על ידי אחד העובדים המבוגרים במלון כשהייתה רק בת 9. היא סירבה להרחיב על התקרית. דודתה נכנסה לחדר בזמן שזה קרה והאיש, שאותו כינתה דוד האנס, פוטר.

חייה של קריסטל קיבלו תפנית בלתי צפויה בגיל 14 כאשר "הדבר הכי עצוב שקרה לי אי פעם" התרחש - וזה היה הגירושים של הוריה. אביה חסר הבושה הגיע למלון עם המאהבת החדשה שלו והורה לאשתו ולבנותיו לעזוב. היא אמרה: "זה היה כאילו אנחנו צוות והוא פיטר אותנו". מאוחר יותר אמה ניסתה לחזור למלון, אך המאהבת לא הרשתה לה להיכנס. לאחר שסולקה מביתה, קריסטל החלה לעבוד כמלצרית ומזכירה - לפני שהוכתרה למיס TV אירופה בלונדון. היא סיפרה: "רציתי שאבי יראה אותי - שיראה את הציפור הנהדרת הזו שהוא נתן לה לברוח".

לסיליבה קריסטל נולד בן יחיד, ארתור, כשאביו היה הסופר ההולנדי הוגו קלאוס, שהיה מבוגר ממנה ב-24 שנים. כשדיברה על פער הגילים, היא אמרה: "חיפשתי אבא? אולי בתת המודע שלי, אבל הוגו לא היה דמות אב, הוא היה מאהב גדול. הוא היה מבוגר יותר, זה נכון - אבל הוא היה מאוד נערי ואתלטי והתאמן בקראטה כל יום".

אחרי שבנם המשותף נולד ב-1975, השניים נפרדו והיא החלה לצאת עם השחקן הבריטי איאן מקשיין - שהיה מבוגר ממנה בעשור והבטיח לקחת אותה להוליווד אחרי ההצלחה של "עמנואל". סילביה נזכרת ברגע בו פגשה אותו לראשונה: "היה לו אף יווני ועיניים גדולות ומבריקות. אולם החיוך שלו לא היה חיוך תמים - זה היה כאילו אני הטרף שלו ויש לו שיני זאב, אבל בעיני אנשים מאוהבים - גם השטן יפה. משיכה שלי לאיאן הכריעה אותי".

היא נשארה בקשר עם מקשיין במשך 5 שנים - אך מתארת ​​את החלטתה לעבור איתו ללוס אנג'לס כ"הדבר הכי מטופש" שעשתה אי פעם. באוטוביוגרפיה שלה היא מתארת ​​את הקשר כ"נוראי" ואמרה: "הוא היה שנון ומקסים, אבל היינו יותר מדי דומים. אז החלו התקפי הזעם". מקשיין היה מתוסכל מחוסר ההצלחה בקריירה שלו והתמכר לאלכוהול וסמים. הוא היה מוציא את התסכול שלו על קריסטל: "פעם הוא צרח עליי: 'את לא שחקנית. כל מה שיש לך זה ישבן יפה וקצת מזל!'". הריבים שלהם הגיעו עד לאלימות משני הצדדים. היא אמרה ל-Evening Standard: "צרחנו, בכינו, שברנו דברים - שיחקנו בטרגדיה. לפעמים הוא היה עוצר את עצמו, כאילו אומר 'קאט!' כמו במאי. הוא היה שם את זרועותיו סביב המותניים שלי, מסובב אותי ואומר לי שאני יפה. הוא היה מחבק ומלטף אותי. הוא היה אומר 'תסלחי לי, תסלחי לי יפה שלי'".

בערב אחד היא לקחה חלק באירוע גאלה במאליבו לצד מקשיין. קריסטל, מתוך רצון להרשים, התכוננה לאירוע בעזרת מעצב שיער ומאפרת. אולם מקשיין - שאמר לה לא להגזים בלוק - לא אהב את ההשקעה והגיב ברע: "הוא נתן לי מבט עוין ואז הרים דלי שמפניה וזרק אותו על ראשי. התחלנו להכות אחד את השני באכזריות", היא סיפרה.

שנתיים אל תוך מערכת היחסים הסוערת שלה עם איאן מקשיין, סיליבה קריסטל הוציאה 400 ליש"ט (כ-2,000 שקלים) בשבוע על קוקאין והשתתפה במסיבות אקסטרווגנטיות. כשדיברה על ההתמכרות שלה לסמים, היא אמרה: "נדמה היה שקוקאין הוא ההפך מסם, סופר ויטמין, חומר אופנתי מאוד ללא סכנה, אבל יקר, מרגש הרבה יותר מאלכוהול - דלק הכרחי כדי להישאר בתנופה".

על אף שחזרה לזמן קצר למשפחתה באוטרכט לאחר המריבה עם מקשיין במאליבו, קריסטל לא יכלה שלא לחזור לזרועותיו - וגילתה שהיא בחודש השלישי להריונה. בזמן שהיא ויתרה על השתייה, הוא המשיך בהתמכרותו ואפילו דירבן אותה לשתות. הריבים לא פסקו. מאוחר יותר היא איבדה את התינוק והופנתה לטיפול בבית החולים. שם היא שמעה ממקשיין שהוא לא יכול לבוא לבקר אותה כי הוא במסיבה. זו הייתה הנקודה שהבינה שזה נגמר ביניהם. על אף ניסיונותיו - הפעם היא לא הצליחה לסלוח לו.

לאחר שמקשיין יצא מהתמונה, היא המשיכה לצרוך קוקאין על בסיס קבוע. ב-1981 היא כיכבה בקומדיית הסקס Private Lessons ("שיעורים פרטיים") וכל כך הייתה נואשת למזומנים כדי לקנות לעצמה סמים שהיא מכרה את הזכויות שלה בסרט לסוכן שלה תמורת 150,000 דולר. למרבה ההפתעה הסרט העצמאי הקטן זכה להצלחה אדירה והכניס 26 מיליון דולר - כשהמסכום הזה היא לא ראתה שקל (או דולר). לבסוף החליטה להיגמל מקוקאין גם כי ידעה שהיא הולכת לאבד את ביתה אם תמשיך לשלם על סמים וגם כי הרופא שלה הזהיר אותה שהכבד שלה בסכנה. לדבריה לקח לה 6 שנים עש שהתיחלה להגמל ולהיות נקייה לגמרי מסמים.

לאחר שמערכת היחסים שלה עם איאן הסתיימה, היא נישאה בשנית ב-1982 לאלן טרנר, איש עסקים אמריקאי, אך התגרשה רק חמישה חודשים לאחר מכן. ב-1986 היא נישאה לפיליפ בלוט, מפיק סרטים כושל. היא פשטה רגל לאחר שמימנה את סרטיו הכושלים לפני שהשניים נפרדו. סרט אחד שמימנה תואר על ידי המבקרים כ"הסרט הגרוע ביותר שנעשה אי פעם". היא אמרה ל-Independent: "הכוכבים הגדולים מרוויחים כעת מיליונים, אבל העמלה הכי גדולה שעשייתי הייתה כ-300,000 דולר. אם הייתי יותר זהירה ולא הייתי חוגגת כל כך הרבה, אני מניחה שזה היה נמשך קצת יותר זמן".

לסילביה הייתה מאז מערכת יחסים ארוכת טווח עם שדר הרדיו הבלגי פרד דה ורי, אך הוא מת ב-2004. בשיחה עם ה-Evening Standard בשנת 2012 היא סיפרה שהיא "עדיין מתאבלת" עליו ואינה מחפשת להינשא מחדש.


עוד ב"תרבות":
הצד האפל של ארנולד מ"על טעם ועל ריח" נחשף: תקיפה מינית ו"מוות חשוד"

מולי רינגוולד: "הוטרדתי מינית בגיל 13 אבל לפחות לא נאנסתי ע"י הארווי ויינשטיין"

על אף שכיכבה בעשרות סרטים אחרים, "עמנואל" תמיד יהיה הסרט הזכור ביותר שלה - וזה שהגדיר את המשך הקריירה שלה. היא טוענת שקיבלה את התפקיד ממש במקרה, לאחר שנכנסה דרך הדלת הלא נכונה תוך כדי אודישן לפרסומת והתבקשה להתפשט על ידי במאי הסרט, ג'אסט יאיקין.

כשתיארה את האודישן בספרה, היא סיפרה: "אני מנצלת שאלה משעממת שנשאלה על ההשכלה שלי כדי להזיז את הכתף שלי לאט קדימה עד שרצועה אחת נופלת - ואז השנייה. עשיתי רושם שהגוף שלי עדיין לבוש, למרות שהוא ממש כאן, מולם, חשוף, עירום. הפאנל נותר המום - לחלקם אפילו קצה הלשון נתלה בחוץ".

הסרט הציג שפע של סקס, כולל אקטים עם נשים ומפגשים לוהטים עם גברים מבוגרים - ושיחק על רעיון השחרור המיני הנשי, מה שנחשב אז חדשני. אולם הצד הפמיניסטי של הסרט, כפי שציינו, נותר מאחור. בסצנה אחת, עמנואל נאלצת על ידי גבר מבוגר לקיים יחסי מין עם שני גברים תאילנדים צעירים במאורת סמים. בהמשך היא הוענקה כ"פרס" למנצח בקרב אגרוף. היא ניסתה לשכנע את הבמאי שסצנה שמציגה אותה נאנסת בשום אופן לא נחשבת כ"משחררת" עבור דמות נשית - אבל זה היה לשווא. "היה קשה מאוד להסביר את זה לבמאי גבר", אמרה והוסיפה כי ג'ייקין דחה את בקשותיה, כי הוא רצה לצלם את הסצנה כפי שתוארה ברומן.

לסצנה הזו יש צד אפל יותר. בראיון אחר היא סיפרה: "הייתי צריכה להילחם על החיים שלי שם. הגברים התאילנדיים שאנסו אותי בסצנה לא היו שחקנים. זו הייתה סצנה מאוד משפילה, מאוד קשה לצילום".

הקריירה שלה המשיכה עם השתתפות בשלושה סרטים נוספים בזיכיון "עמנואל", לפני שכיכבה בסרטים אירוטיים אחרים. היא אמרה: "התפקיד הזה שדמיינתי שיהיה קרש קפיצה שם אותי במשבצת קבועה". היא אמרה שהגוף שלה היה מעניין יותר ממה שהיה לה לומר והוסיפה: "חשבתי שהוליווד מחכה לי. היא לא - והייתי צריכה להילחם כדי להשאיר את הבגדים שלי עליי".

היא נבחנה מאז למספר סרטים שהצליחו, לחלקם אף התקבלה - אך מעולם לא שיחקה בתפקיד בפועל. בין היתר היא ניסתה - ללא הצלחה - להיות נערת בונד בארבעה סרטים ולככב בסרט "היו זמנים באמריקה" מ-1984. את התפקיד ב"ילדה יפה" מ-1977 היא הפסידה לסוזן סרנדון, כמו גם את התפקיד של לויס ליין ב"סופרמן" מ-1978.

מאחר שסיליבה קריסטל החלה לעשן כבר בגיל 11, היא אובחנה כחולה בסרטן הגרון בשנת 2001 ועברה שלושה סבבים של כימותרפיה וניתוח לאחר שהסרטן התפשט לריאותיה.

לאחר שלקתה בשבץ מוחי ב-2012, היא אושפזה בבית החולים ומתה ארבעה חודשים לאחר מכן מסרטן הוושט והריאות כשהיא בת 60 בלבד. סילביה מתה בדירתה באמסטרדם - כשאף אחד לא היה לצידה. היא נקברה ליד מקום הולדתה באוטרכט שבהולנד.