כשהתחילו השמועות על הריגת המנהיג הנתעב של חמאס יחיא סינוואר, המחולל של השנה המפלצתית הזאת, חיפשתי פרטים ברשת. איזו טעות. מיד הופיעה לי התמונה של האיש, שאז עוד רק נחשד כסינוואר, עם החור בגולגלתו. אני מבין את השמחה מעצם הידיעה, אבל בתמונה הגרפית הזאת אין שום דבר משמח. היא מזעזעת. דוחה. מעוררת בחילה. בערימת הזוהמה של הרשתות החברתיות, כידוע, אין שום פילטרים ואין שום רגולציה.
באולפנים חגגו על "תמונת ניצחון" שמשפילה את סינוואר. "אני שמחה שככה רואים אותו", אמרה בכאן 11 אילה חסון, בהתייחס למסרים שהיא מעבירה, "התמונה שווה אלפי מילים". ואמנם, במהרה היא נפוצה בכל מקום, כשהיא מטושטשת מעט מדי. הגדילו לעשות בחדשות 12, הערוץ הנצפה בישראל, הערוץ שמתיימר להיות מדורת השבט, שמתיימר להיות האופציה שמזמינה את כל המשפחה, ובה שודרו תמונות הסנאף האלה כפי שהן, ללא פילטר, לאורך דקות ארוכות, ולאף אחד באולפן או בקונטרול, לאף אחד מהמגישים, הפרשנים, המפיקים והעורכים זה לא נראה כמו קו אדום בוהק. עד כדי כך הלב גס כבר בזוועה.
איך הפכנו לחברה שמרגישה בנוח שתמונה כזאת נמצאת בכל מקום? המחסומים שלנו הותשו וקרסו כל כך מבלי שנוכל להבדיל יותר בין מה שראוי להראות ומה שמוטב שלא? התרגלנו להכול? ומה זה עושה לנו, ההשלמה מול תמונה של מוות אלים? למראות האלה יש מחיר: הן מציפות טראומה, משחיתות את הנשמה, פוצעות אותה. אחרי השבת השחורה, קראתי כאן להימנע מהפצה נרחבת בטלוויזיה של תיעודי הזוועה מהטבח, מתוך היגיון דומה: התבוססות בדימויים אלימים מערערת את הנפש שלנו, את התרבות שלנו, וגם את תחושת האנושיות שלנו. ממתי אנחנו מוכנים שילדים ייחשפו לזה? ממתי אנחנו מוכנים להכניס את המראה מעורר החלחלה הזה אלינו לסלון?
תקשורתית, התמונה הזאת היא בכלל תמונת תבוסה: כלי התקשורת הגדולים נכנעו ללא תנאי לתרבות הטלגרם ולג'ונגל של האינטרנט, המקום שבו לאיש לא אכפת להפיץ שמות הרוגים לפני הפרסום ושמועות נבזיות שמעוררות תקווה ומרסקות אותה בלי לשים לב בכלל. ההבדל בין המרחבים אמור להיות ברור: בניגוד ליוזרים פרטיים, לכלי תקשורת יש אחריות. אחריות להבדיל בין עקר לטפל, לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין רגישות מינימלית. ההחלטה לוותר על המחסומים היא זלזול בתפקידים האלה, אבל היא גם גול עצמי מפואר.
ואולי, החגיגה על תמונת הסנאף הזאת היא פיגוע אחרון של סינוואר: הופעה דוחה אחרונה של החלאה הזאת, שגם בה הוא מצליח לצלק את הנפש של הישראלים. גם מהגיהנום, הוא ממשיך לרדוף אותנו.