יעקב כהן, מבכירי השחקנים והקומיקאים בישראל, הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול. כהן הלך אתמול (שבת) לעולמו בגיל 66 לאחר מאבק במחלת הפרקינסון. בהלוויה השתתפו עשרות בני משפחה וחברים, ביניהם ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד, חברת הכנסת אפרת רייטן, השחקן ששון גבאי, השחקנים והמגישים גיא זו-ארץ ורעייתו יעל בר-זהר, השחקן גיא לואל ואיש יחסי הציבור רני רהב. צפו בשידור החי.
בנו איתמר ספד לו: "אבא, קשה לדבר עליך בלשון עבר, בשנים האחרונות הייתי איתך כל הזמן, כשהיה לך קשה. אבא, הייתה בך ענווה ופשטות. היית בדרגת חסידות נדירה. הגעת לדרגה של אחד שלא יודע לרמות. היית בתמימות מופלאה. היית כולך טוב. סבלת הרבה לקראת העולם הבא. בשנים האחרונות זכיתי להחיות איתך כל יום וכל היום, רק אני הייתי איתו. היית האבא הכי טוב בעולם. איך דאגת לנו ודאגת לאמא. חשבת קודם על אחרים ואחר כך על עצמך. ויתרת על ארוחה שלך בשביל בנאדם אחר. אני באמת אתגעגע אליך אבא. אתה תחסר". לאחר מכן הקדיש לו את הפיוט "מלאכי רחמים". "זה היה השיר האחרון ששרתי לו בבית החולים".
היוצר והקומיקאי רשף לוי ספד לכהן: "יעקב היה האדם הכי מצחיק בארץ. הוא דיבר מצחיק, הוא נראה מצחיק. איך שנכנס לבמה אנשים התחילו לשמוח. כשראיתי את המופע הראשון שלו, ראיתי בפעם הראשונה בחיים שלי קהל צורח. אנשים ניגבו את הדמעות. זה היה מופע רוק של קומיקאי. יעקב כהן הרגיש על הבמה בבית. יעקב היה מהאבות המייסדים של הסטנדאפ. כולנו הילדים שלו. כולנו חייבים לו. הוא המציא את הז'אנר ופיתח אותו. הוא היה נועז ובועט. היה לי את המזל להיות חבר שלו. השיחות איתו היו הכי מצחיקות בחיים. הוא הסביר לי שאין הבדל בין כתיבה לסטנדאפ לכתיבה לתיאטרון. הוא היה איש טוב לב וצנוע. הוא לא שכח את זה שהוא בא ממגדל העמק. הוא שילב סאטירה על כל האנשים שפגעו בפריפריה. מילדות הוא חלם להיות שחקן. הוא אמר שהוא מצטער שאבא שלו לא ראה אותו מככב בהבימה. הוא היה צוחק על הכל. המשפחה היתה הדבר הכי חשוב לו בחיים. אני ועוד מיליוני אנשים בארץ אהבנו אותו, צחקנו ממנו והתרגשנו ממנו. הוא הגשים את הייעוד שלו. הוא פשוט שימח אנשים".
יאיר ניצני ספד: "היית חלוץ. הגשמת את חלום הילדות שלך. זה לא היה פשוט. הגעת לבד כבחור צעיר במגדל העמק, בלי קשרים, בלי חברים, בלי כסף, קיבלת תפקידים זוטרים, בזמן שכל מיני אחרים עוקפים אותך, אבל ניצחת את כולם רק בזכות הכישרון הענק שלך. היית שחקן יוצא דופן וגאון קומי. הגעת למעמד הרם ביותר של השחקן המבוקש והמתוגמל ביותר בתיאטרון הלאומי. כשראיתי אותך בפעם הראשונה בסטנדאפ, הייתי פשוט בהלם. לא האמנתי למה שאני רואה, וכבר ראיתי כמה קומיקאים טובים בחיי. אבל הסטנדאפ שלך היה פריצת דרך אדירה. הייתה לך אמירה חברתית, תרבותית, בעל יכולת אבחנה נדירה, יכולת גופנית נדירה ואינטרקציה ואלתור. אני זוכר את עצמי באחת ההופעות שלך, צוחק כל כך חזק, שפשוט נפלתי פיזית מהכיסא.
"הבאת לדור שגדל בפריפריה תמונת מראה מדויקת של השכונה והמשפחה, כולל ההגזמות המטורפות שלך. היית איש כל כך מצחיק. נכנסת לבמה במבט שסוקר את הקהל, ואמרת שקהל כל כך מכוער לא יצא לך לראות. שאלת אם יש רוסים בקהל, וכשאמרו 'כן' שאלת 'מתי אתם עוזבים'. אין יום שאני לא מצטט משהו מהפנינים שלך. עשית את המלט במרוקאית, עשית את פינק פלויד כזמר חתונות. גם שלמה ארצי חטף ממך כשתיארת את תהליך כתיבת השירים שלו כמי שהולך ברחוב ומתאר את כל מה שהוא רואה. עשית אאוטינג לאנשים עם פאות, כולל כמה זמרים מפורסמים שנעלבו ולא דיברו איתך יותר. פעם גם כמעט שילמת בחייך, כשהעלבת ראש ארגון פשע עם קצת פחות הומור. היית קטנוני אבל אף פעם לא עם רוע. לא התנשאת. למרות שהיית אחד השחקנים החשובים במדינה לא עשית מעצמך עניין. היית היפוכונדר כפייתי אבל בסוף צדקת, היית באמת חולה. לפני שנה באתי לראות אותך בראשון לציון, בידיעה שהוטל עליי תפקיד קשה מנשוא לבדוק אם הקהל מרגיש שאתה חולה. הבנתי שהקהל חש במשהו. זה היה תפקיד אכזרי מאין כמותו, ולא היתה לי ברירה ונאלצתי להגיד לך שאתה חייב להפסיק. לא יכולתי לשאת שיעקב כהן יביך את עצמו. הקשבת וירדת מהבמה. לא התכוונתי לפגוע בך. שלום לך, יעקב, תמסור ד"ש לשייקה אופיר, לפולי ותדבר עם מי שצריך שם שיחזירו את כל מי שצריך הביתה".
השחקן שלמה בראבא ספד לו אתמול בשיחה עם וואלה תרבות: "יעקב כהן הצעיר הגיע ממגדל העמק לתל אביב ועשה את הסטנדאפ הכי מצחיק, אינטליגנטי ומקורי שראיתי. מוני ואני היינו גרופים שלו ובאנו לכל ההופעות שלו כדי לצחוק ולהתפעל מהתופעה הרעננה. איש צנוע, אהוב, כישרון ענק, בנה את עצמו לבד מאפס והגיע להישגים מדהימים גם בתפקידים קומיים וגם בתפקידים דרמטיים. היה לי הכבוד לארח אותו בתכנית 'י. שוורץ ומלחמתו בחיים'. השנים האחרונות היו קשות ובודדות. לפני כמה שבועות, המפיק שלו אביב גלעדי, שליווה אותו במסירות בשנים האחרונות, הביא אותו לערב יחיד שלי במוזיאון ארץ ישראל. שאלתי אותו לשלומו ואם הוא צריך משהו והוא באצילות מחויכת הביא אותנו לדמעות כשאמר 'הכל בסדר, מה שצריך לקרות יקרה והכל לטובה'".
ניר ברגמן, שביים את כהן בסדרה "שישה אפסים" של כאן 11 שעלתה בשנה שעברה, ספד לו: "אחד הזכרונות הכי חזקים שלי מיעקב היה ב-1998, כששיחק בסרט הגמר הנפלא של שרון עמרני ז"ל, 'ל"ג בעומר'. יעקב גילם שם בחכמה ובהומור דמות בלתי נשכחת של אדם עם מוגבלות שכלית שלא הוזמן לחתונת אחיו. הופעה בלתי נשכחת נוגעת ללב עד דמעות ומצחיקה בעת ובעונה אחת. לקח לי שנים רבות עד שיצא לי לעבוד איתו. זה היה ב-2022 כשהוא שיחק ב'שישה אפסים' את תפקיד האבא של רותי, שאותה גילמה שני קליין. לא עשיתי לו אודישן. ידעתי שזה הוא. פגשתי אותו בבית קפה. אני חושב שהוא כבר מיעט לשחק. היה לו חשוב להבין שלתפקיד יש ערך אנושי. הוא כבר היה חולה אבל לא דיבר על זה. התפקיד היה תפור עליו. אבא שרוצה שבתו תגשים חלומות שהוא לא הגשים. בצילומים כל כך התרגשנו ממנו. לא רק מההופעה שלו, חמה, נוגעת, אנושית, חשופה - אלא כאדם על הסט. נטול פוזה, צנוע, אהוב על כולם. עצוב לי מאוד שלא אוכל לעבוד איתו שוב".
שר התרבות מיקי זוהר מסר כי כהן היה "שחקן עם לב ענק ויכולת משחק נדירה, שהעשיר את התרבות הישראלית בעשרות תפקידים בלתי נשכחים על הבמה ובמסך. תודה על המתנות שהענקת לנו".
כהן, יליד מקנס במרוקו, עלה לישראל כילד עם בני משפחתו. בתחילת שנות ה-80 למד בבית הספר למשחק בית צבי ומשם המשיך לקריירה ארוכה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בין היתר, כהן שיחק בסדרות כמו "שנות ה-80", "הבורר" ו"הנערים", בסרטים כמו "אבא גנוב", "כבלים", "שחור" ו"הבלתי רשמיים" ובהצגות כמו "בוסתן ספרדי" ו"יאקיש ופופצ'ה" ו"חפץ" של חנוך לוין, והיה גם כקול מאחורי "תקע" בפרסומות של חברת החשמל.
לפני כשנה וחצי חשף בריאיון לאולפן שישי כי אובחן עם פרקינסון. "הרופאה אמרה לי 'שב על המיטה', נתנה לי עם הפטיש השחור הקטן הזה מכה ברגל והרגל קפצה. היא אמרה לי 'יש לך פרקינסון'. התחלתי לעשות בדיקות, סדרת בדיקות, ברגע שעשיתי את ה-MRI שצריך להוכיח אם כן או לא, הוכיחו לי שכן. לא חלמתי כלום. חשבתי שאחלה בסרטן, שיתוק, אירוע מוחי - מה שאתה רוצה, הכול חשבתי - פרקינסון הפתיע אותי לגמרי".
"לא רציתי שירחמו עליי אז נמנעתי מלפגוש אנשים", סיפר לידיעות אחרונות לפני כשנה. "התחמקתי גם מהרבה חברים טובים, בכל מיני קומבינות. יצאתי מהבית רק עם המשפחה או כדי לעשות הליכות וספורט. אם הייתי מגיע בכל זאת לכל מיני מפגשים, הייתי משתדל להיות במיטבי ולהסתיר".
הוא הותיר אחריו אישה, האמנית טירנית ברזילי, ושני ילדים.