מאז שהצטרפה לספרייה האינסופית של נטפליקס לפני כשלושה שבועות, "מאה שנים של בדידות" ("One Hundred Years of Solitude") - הסדרה החדשה המבוססת על יצירת המופת הספרותית של זוכה פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מארקס, שתורגמה ליותר מ-46 שפות ומכרה מעל 50 מיליון עותקים - מקבלת ביקורות נלהבות כמעט מקיר לקיר.
שמונת פרקי העונה הראשונה של הסדרה (עונה שנייה בת שמונה פרקים צפויה לעלות ב-2026) כבר זכו לכינויים כמו "מאסטרפיס טלוויזיוני", "הסדרה הגדולה ביותר של נטפליקס בשנים האחרונות", והיו אף שאמרו: "אפילו מארקס בעצמו היה שמח מהסדרה הזאת". אין לי כוונה לפוצץ את הבלון הגדול שמרחף מעל העיירה מקונדו (עוד עליה מיד). האמת היא שמדובר בעיבוד מרשים לעין, עם ערכי הפקה גבוהים וכמה מטובי השחקנים שיש לאמריקה הלטינית להציע. אך בשורה התחתונה, יצאתי ממנה עם שתי מסקנות עיקריות: היא ארוכה מדי ובעיקר מפוספסת.
עלילת הסדרה, בדומה לספר, עוקבת אחרי קורותיהם של שבעה דורות בשושלת בואנדיה והעיירה הבדיונית מקונדו שבקולומביה. חוזה ארקדיו ובת דודתו, אורסולה איגוארן, מתאהבים ומחליטים להינשא בניגוד לבקשת משפחותיהם. לאחר שחוזה ארקדיו הורג אדם שלעג ליחסיהם, השניים בורחים יחד עם קבוצה קטנה של אנשים בתקווה להקים אוטופיה משלהם. ברקע הזוגיות הזו מרחפת נבואתה של אמה של אורסולה, שהזהירה כי צאצאיהם ייוולדו עם זנב חזיר. כבר משמה ברור ש"מאה שנים של בדידות" היא סדרה שדורשת אורך רוח. כמו חוזה ארקדיו ואורסולה, גם היא מבקשת לברוא עולם שלם, נוגעת ביחסים בין בני זוג, משפחות ושכנים, ומתרחבת בהמשך גם למלחמות על אמונה ופוליטיקה.
זו אמנם אינה יצירת פנטזיה כמו "משחקי הכס", אך היא נחשבת לאחת הראשונות והחשובות בז'אנר הריאליזם המאגי - ספרות שמשלבת בין ריאליזם מדויק לאירועים פנטסטיים. בהתאם, לצד ויכוחים על הקמת הכנסייה הראשונה במקונדו והבחירות הדמוקרטיות הראשונות, מופיעים גם אירועים על-טבעיים כמו ריחוף, מתים שבוחרים להישאר בסביבה ואנשים שנעלמים כאילו בלעה אותם האדמה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
העונה הראשונה בסדרה מתמקדת בשני דורות בלבד. למרות זאת, ולמרות שהפרקים בה חוצים את רף השעה, היא עדיין עמוסה בפרטים. נדמה שהבמאים, אלכס גרסיה לופז ולאורה מורה, התייחסו לטקסט שבידיהם בחרדת קודש ובחרו שלא להשמיט כמעט דבר. מי שקראו את ספרו של מארקס יודעים שבין 369 עמודיו (בתרגום המופלא לעברית של ישעיהו אוסטרי-דן), יש המון תיאורי מקום והתרחשות סוערת, אך לא הרבה דיאלוגים.
מכיוון שכך, הסדרה, שמובלת בקולו של המספר (חזוס רייס הקובני), מוסיפה לא מעט דיאלוגים כדי למנוע ממנה להפוך לחוויה מדיטטיבית המורכבת רק מצילומים - אמנם יפהפיים - של קולומביה הכפרית. הסוויץ' הזה גורם לאינטראקציות בין הדמויות לגלוש לעיתים לגבול הטלנובלה. ולא, לא רק בגלל שמדובר ביצירה מדרום אמריקה.
כאשר פילאר (ויניה מצ'אדו הנהדרת), מגדת העתידות הפתיינית של העיירה מחליטה למסור את בנו של חוזה ארקדיו (אדגר ויטורינו יפה התואר) הנעדר, שנולד מסטוץ חד פעמי למשפחת בואנדיה, אפשר לטעות ולחשוב שהצטרפתם לפרק של "ניצי התשוקה"; תחושה דומה עולה גם כאשר אותו חוזה ארקדיו חוזר במפתיע לבית הוריו אחרי שנים של היעלמות במראה חדש של ימאי מסוקס ופוצח לפתע ברומן סוער עם אחותו החורגת רבקה (הדוגמנית הקולומביאנית אקימה).
כאן כנראה טמונה הבעיה. היוצרים ניגשו לעיבוד בחרדת קודש שראויה לנכס צאן ברזל כמו זה, אבל הניסיון שלהם להיצמד למקור רק סינדל אותם. מרוב שיצאו מגדרם לשחזר את הספר באדיקות, הם לא שמו לב שהמעבר בין המדיה פשוט לא עובד. מרהיבה ככל שתהיה מקונדו על המסך, מרשימה ככל שתהיה ההפקה - הן לא מפצות על האובדן של תיאורי המקור, של המקצב הכמעט ריקודי שלהם, של הרבדים הרוחשים.
זה רומן עמוס בתמות: הוא בנוי בצורה מעגלית, שמשתקפת יותר מכל (ומבלבלת בכוונה) בשמות בני המשפחה וממחישה את מעגליות הזמן. הוא מציג סוגיות שחוזרות בחיי הדמויות וצאצאיהן שוב ושוב. הוא מעמת בין מקום שהזמן שכח אותו לבין הקדמה שתחריב אותו. הוא מונע מיצרים אנושיים עזים בואכה קיצוניים, כולל טירוף ותשוקות סוטות, ומאזן אותם בתיאורים יפהפיים, מצחיקים, מרגשים ומטלטלים. אך בעיבוד למסך מופשט חלק גדול מהשכבות ומהכוח הללו, ומה שנותר הוא היצרים האנושיים העזים.
עד שנת 1967, אז פורסם "מאה שנים של בדידות" לראשונה ושינה את מסלול חייו, גבריאל גרסייה מארקס עוד עבד כעיתונאי ומבקר קולנוע (תזכורת לכל מי שטוענים שמבקרים הם רק כאלה שלא יודעים ליצור בעצמם). הוא אף למד את התחום ברומא ועבד קצת בתעשייה. רבים ממכריו סיפרו שאהבתו השנייה הגדולה הייתה קולנוע. אפשר אם כן לסמוך על דעתו של המחבר עצמו, שפסק שוב ושוב בחייו: "מאה שנים של בדידות" הייתה צריכה להישאר במדיום המקורי שאליו נועדה.
העונה הראשונה של "מאה שנים של בדידות" זמינה במלואה בנטפליקס.