קבלו אותן: 10 הסדרות הטובות של שנת 2024

דירוג סדרות 2024 של וואלה! תרבות:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי

מדרגים: עידו ישעיהו, אילן קפרוב, אופיר ארצי, נדב מנוחין, עמית סלונים, זוהר אורבך, נעמה רק, בן בירון ושירי ישועה.

הצביעו לסדרות שהכי אהבתם ב-2024

הסדרות הישראליות הטובות של השנה

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

"בעיית שלושת הגופים" היא הוכחה מרשימה ליכולתם של ד"ב וייס ודיוויד בניוף (יוצרי "משחקי הכס") ללמוד מטעויות העבר. בניגוד לידיים הגסות שהפגינו ב"משחקי הכס", כאן הם הציגו גישה מרוסנת ומתוחכמת שהופכת את ספרי המד"ב המורכבים של ליו צשין לחוויה טלוויזיונית מלוטשת. הבימוי האלגנטי והתסריט החכם מייצרים רגעי שיא שמבוצעים בטכניקה מעוררת השתאות, במיוחד בסצנת המפתח המדהימה של הפרק החמישי, שלבדו הזניק אותה כמה וכמה מקומות למעלה (אבל הוא ממש לא הסיבה היחידה).

למרות התקציב העצום והשאפתנות המהממת, הסדרה מצליחה לשמור על איזון נדיר בין הוויזואליה המרשימה לבין העומק הרעיוני. היא מציעה גרסה שונה לחלוטין של סיפור פלישת חייזרים, כזו שמעדיפה דיון שכלתני בשאלות של מוסר והישרדות על פני אקשן זול. הפסקול המופתי של רמין ג'וואדי והמשחק המצוין של בנדיקט וונג וחמישיית הגיבורים מוסיפים שכבות של עומק רגשי שלא מובן מאליו בז'אנר.

"בעיית שלושת הגופים" בולטת בז'אנר שהפך להיות הדומיננטי ביותר בטלוויזיה, בוודאי בכל הנוגע להפקות ענק - מדע בדיוני. היא אמנם מתכתבת עם יצירות אחרות, מ"המוסד" ועד "הפריפראל", אבל מצליחה לפתח קול עצמאי ומובחן. האיום העתידי הופך בידיה למשהו ערטילאי ומופשט, שמהדהד בצורה מטרידה את האתגרים של ימינו. זו בדיוק סדרת המד"ב שהטלוויזיה צריכה עכשיו - חכמה, שאפתנית וסוחפת בלי להתפשר על אף אחד מהמרכיבים האלה.

לביקורת המלאה על "בעיית שלושת הגופים".

המנכ"ל רצח את המיליארדר: הטרגדיה מאחורי סדרת הענק של נטפליקס
בגלל סצינת הפתיחה הברוטלית: סין רותחת על "בעיית שלושת הגופים" של נטפליקס

שם מקורי: English Teacher
גוף שידור: FX (בישראל בדיסני פלוס)

יוצר "המורה לאנגלית" בריאן ג'ורדן אלוורז, שגם מככב בה, הסתבך בפרשת האשמות על תקיפה מינית שפורסמה החודש בתחקיר של וולצ'ר. בדיעבד קשה לנתק את הפרטים האלה מהיצירה שלו, אבל בכל זאת צרכנו אותה עוד קודם לכן, והיא התבררה כקומדיה שרוח טובה מנשבת בה. אלוורז מגלם מורה גיי באוסטין, טקסס - עיר ליברלית יחסית למדינה השמרנית, ובכל זאת טקסס - המנסה להיות נאמן לעצמו. בניגוד לקומדיות פדגוגיות מצליחות אחרות, שזמינות גם הן בדיסני פלוס, "המורה לאנגלית" לא מפחדת להיות בוגרת ומלוכלכת, ומתהדרת בהומור בלתי מתאמץ שהופך אותה שנוסך בה טבעיות כובשת.

אלוורז מגלם גיבור שאינו מודל מושלם לחיקוי - הוא מקלל, עושה טעויות ונמצא ביזיזות לא יעילה עם האקס שלו. בדיוק בזכות זה הוא מרגיש אמיתי ומקורקע. אם יש חיסרון בסדרה, הוא בדמויות המשנה שלא מקבלות מספיק מקום להתפתח. למרות משחק מקסים של שון פאטון וסטפני קניג - שגונבת את ההצגה לחלוטין כמעט על כל שעל, וגם היא לא יוצרת טוב בתחקיר של וולצ'ר - הדמויות שלהם נשארות שטוחות מדי. אבל זה פגם קטן בסדרה שהיא בעיקר מופע יחיד של אלוורז, והוא עושה את זה נפלא. וגם במקרה הזה, כפי שכבר התלוננו בעבר ובמצעד הזה בפרט - שמונה פרקים בעונה זה פשוט לא מספיק לקומדיה מהסוג הזה, עם 22 דקות לפרק. בהתחשב בסבירות המעורפלת לעונה נוספת, נותרנו עם סדרה קצרצרה ונהדרת, שבלי להמציא מחדש שום גלגל הפגינה קול מובחן, קסם וכריזמה.

לביקורת המלאה על "המורה לאנגלית".

שם מקורי: Shrinking
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
במצעד 2023: מקום 13

העונה הראשונה של "שרינקינג" הייתה נהדרת. השנייה הייתה אפילו טובה יותר. לקומדיה שיצרו אנשי "טד לאסו" ביל לורנס וברט גולדסטין יחד עם ג'ייסון סיגל, שגם מככב, יש יכולת נדירה להיות סנטימנטלית מאוד ומצחיקה מאוד בו זמנית, לגרום לצופים לפרוץ בצחוק מול המסך בזמן שהדמעות מהרגע המרגש הקודם עוד לא יבשו, או להפך.

אם בעונה הקודמת העלילה עסקה בהתמודדות עם אובדן, הפעם היא העזה לגעת בשאלה מורכבת אף יותר - מה קורה כשהנהג השיכור שגרם לאסון וריסק אנשים ומשפחות, מופיע בחייהם של ג'ימי (סיגל) ובתו אליס (לוקיטה מקסוול). שוב ושוב מדהים להיווכח כיצד סדרה שהיא אחת המצחיקות בטלוויזיה, יודעת גם לעסוק בצורה כל כך אמינה ואורגנית בהתמודדות עם אבל. קו העלילה הכל כך שביר ועדין הזה, מציג ברגישות עצומה את תהומות הנפש של האיש שגרם לאסון ואת ההשלכות המתמשכות על כל הסובבים.

ההומניות הזו היא הרוח במפרשי "שרינקינג". כן, לפעמים היא גולשת לסכריניות יתר, עם יותר מדי הצהרות אהבה שנזרקים בין איש לרעהו (טוב, בין אישה לרעותה - גבי וליז, בגילומן של כריסטה מילר וג'סיקה וויליאמס) בצורה שכבר מפשיטה את המושג מכוחו. במקביל, סיגל ממשיך להיות החוליה החלשה בקאסט, אבל הוא מוקף בגלריית שחקנים מהמרשימה בטלוויזיה. הריסון פורד ממציא את עצמו מחדש כאן, לא פחות. שורה פנומנלית שנוספת למורשת הגם ככה מופלאה שלו. גולדסטין (רוי קנט מ"טד לאסו") מופלא ביכולת שלו להעביר עצב תהומי רק במבט. אולם את ההצגה גונבים הפעם מייקל יורי בתפקיד בריאן וטד מקגינלי בתפקיד דרק - כל אחד מהם זכה לקו עלילה בשרני לנגוס בו, ועשה זאת בשלמות.

מניפת הדמויות הרחבה הזו, שרק הולכת ומתרחבת במעין התרסה לשם הסדרה (גם דיימון ווייאנס ג'וניור הגיע להתארח, ונצא לרחובות אם לא יחזירו את קובי סמולדרס בעונה הבאה), היא לבה הפועם של הסדרה. הקשרים המצחיקים, המתוקים והאמיצים ביניהם ממוססים גם את ההגנות של הציניים ביותר שבקרב הצופים. מארג פגום ומושלם שממחיש את כוחה המנחם של קהילה. כן, זהו מוטיב חוזר במצעד הסדרות הזה, ואין פלא לנוכח הזמנים שאנחנו חיים בהם.

שם מקורי: Mr. & Mrs. Smith
גוף שידור: אמזון פריים וידאו

לפעמים שינויים בדרך יכולים להיות ברכה. "מר וגברת סמית'" הייתה אמורה להיות הפרויקט החדש והמדובר של פיבי וולר-ברידג' הגאונה ("פליבג"), אבל דווקא עזיבתה איפשרה להפוך את הפרמיס של הסרט המקורי שעליו מבוססת הסדרה למורכב ומרתק הרבה יותר. במקום להתבסס על הכימיה המינית המתפוצצת של בראד ופיט ואנג'לינה ג'ולי, הסדרה בוחרת להתמקד בזוגיות אותנטית ומעוררת אמפתיה.

הצעד החכם ביותר של "מר וגברת סמית'" הוא ההחלטה להפוך את הגיבורים לסוכנים שנכנסים לנישואים פיקטיביים ביודעין. המבנה האפיזודי של משימות שבועיות משתלב בצורה מושלמת עם התפתחות היחסים ביניהם, כשדני גלובר ומאיה ארסקין בתפקידים הראשיים מפגינים משחק מדויק שהופך כל רגע קטן למשמעותי. שורת הכוכבים האורחים המרשימה והתקציב הנדיב של אמזון מוסיפים נופך של יוקרה לסדרה שממילא מצטיינת.

התוצאה היא איזון בין אקשן מרשים לדרמה רגשית בלי לוותר על אף אחד מהם: סיפור מרתק על זוגיות בצל ארגון מסתורי, כזה שגורם לצופים להשקיע רגשית בגורל הגיבורים הרבה מעבר למשימות המסוכנות שלהם.

לביקורת המלאה על "מר וגברת סמית'".

שם מקורי: Masters of the Air
גוף שידור: אפל טיוי פלוס

עם תקציב של 250 מיליון דולר, "אדוני האוויר" היא ראיה מרשימה במיוחד לעוצמתה של טלוויזיית איכות בת זמננו. היא גם כנראה שריד אחרון לעידן שבו ענקיות הסטרימינג, אפילו אפל בעלת הכיסים המאוד עמוקים, שופכות הון על יצירות פאר בתקווה שיהפכו לשיחת היום. זה לא ממש קרה עם "אדוני האוויר", למרות ההפקה המרהיבה, השמות שמאחוריה - הכוללים את סטיבן ספילברג וטום הנקס - והעובדה שהשלימה טרילוגיה מפוארת ואהובה של מיני-סדרות מלחמת העולם השנייה שהחלה עם "אחים לנשק" ו"הפסיפיק".

למרות הסייגים, סיפורה של טייסת 100 המצולקת, שהייתה אמונה על הפצצת יעדים בגרמניה הנאצית ואיבדה המון מאנשיה, לוכד באופן עוצר נשימה את האימה והגבורה של הלוחמים האוויריים. בזכות צילום מרהיב ואפקטים מושקעים בצורה יוצאת דופן, "אדוני האוויר" מכניסה את הצופים אל קרביה הלא-פעם-מדממים של חוויית הטיסה המבעיתה. קארי פוקונאגה ("לא זמן למות", "בלש אמיתי") מוביל מערך בימוי שיוצר סצנות קרב מצמררות, אבל גם מצליח לתפוס את הדקויות האנושיות של החברויות והמתחים בין אנשי הצוות כשהם על הקרקע.

בניגוד לסדרות הקודמות בסדרה, "אדוני האוויר" הגיעה בתזמון טעון במיוחד - 80 שנה אחרי המלחמה, כשהעדים האחרונים לה כבר אינם, והעיסוק שלה במעשי הנאצים התכתבה באופן מטריד עם עליית האנטישמיות בעולם כיום. בכך היא הפכה מסדרת מלחמה היסטורית לתזכורת רלוונטית ומטלטלת, ואף שחלק מגיבוריה אינם איתנו עוד, המעשים שלהם חקוקים לנצח, כמו גם הערכים שבשמם נלחמו.

לביקורת המלאה על "אדוני האוויר".

שם מקורי: Baby Reindeer
גוף שידור: נטפליקס

היא הייתה התופעה המפתיעה של השנה. סדרה קטנה וצנועה שצברה מיד באזז והפכה להצלחת ענק עם אפס קידום - מתכונת שגם נטפליקס וגם מתחרותיה עוד ינסו לשכפל בעתיד. האפיל שלה ברור מאין כמוהו. "אייל קטן" לא סתם סיפרה סיפור רב עוצמה, אלא פירקה את התפיסה המקובלת של סטוקינג בטלוויזיה. במקום סיפור מתח קלאסי על פסיכופת אובססיבי ומושא תמים, היא הציגה מערכת יחסים מורכבת בין קומיקאי כושל (ריצ'רד גד) למעריצה (ג'סיקה גאנינג) שהאימה בה נובעת דווקא מהיותה גלויה וכמעט נורמטיבית.

אף שהיה אפשר להסתפק במותחן קצר על חוסר היכולת של החברה לזהות סכנה, גד (שגם יצר את הסדרה) בחר לחפור עמוק יותר. כך נחשף כיצד חוסר הביטחון והטראומות של גיבורּה מזינים את מערכת היחסים הרעילה, תוך שהסדרה התמודדה בכנות מטלטלת עם נושאים כמו זהות מינית, טרנספוביה ואלימות מינית.

הכתיבה החשופה והביצועים המרשימים, במיוחד של גאנינג בתפקיד מרת'ה המורכבת, הפכו את "אייל קטן" מעוד סדרה לכדי חוויה מטלטלת. למרות בסיסה האוטוביוגרפי, כוחה נובע מהאמת הרגשית שלה, ומהיכולת שלה לשלב בין אימה, הומור וטרגדיה לכדי דיוקן אנושי מרתק.

לביקורת המלאה על "אייל קטן".

"אייל קטן": מה הופך סדרה כזו קשה להצלחה כל כך גדולה?
מרת'ה האמיתית מ"אייל קטן" מכחישה: "לא כתבתי לו את המיילים, הוא כנראה המציא אותם בעצמו"

שם מקורי: Industry
גוף שידור: HBO
במצעד 2022: מקום 10

העונה השלישית של "התעשייה" חידדה את הדמיון שלה ל"יורשים" - סיפור על מלחמת הכל בכל בעולם של קפיטליזם חסר רחמים. אף שבשלב הזה היינו כבר אמורים להתרגל לדפוס של התככים והבגידות, גם העונה הזאת הצליחה להדהים, להכעיס ולשבור את הלב בדרכים שעדיין לא חווינו לאורכה של "התעשייה". היא הייתה רצופה בכל כך הרבה רגעים מהממים עד שקשה היה לספור אותם (ובכל זאת זה בדיוק מה שעשינו).

אם בעונות הקודמות חלוקת הפוקוס הייתה שווה יחסית בין הדמויות, עם נטייה לכיוונה של הרפר (מייהאלה), הפעם ניכר שיסמין (מריסה אבלה) - על הטראומות, הפחדים והנקמות שליוו את חייה - היא המוקד ששואב אליו הכל. מערכת היחסים ההרסנית עם אביה, זו שרק נרמזה בעבר, הפכה הפעם לאש שאיימה לכלות אותה, אבל גם הובילה אותה לנהוג כמוהו ברגעי מפתח שומטי לסת. מלבדן, הצלע השלישית בחבורת הצעירים שהסדרה עוקבת אחריהם, רוברט (הארי לאוטי), היה חשוף ומרגש מאי פעם, כשניסה נואשות לא ליפול לדפוסים ההרסניים שלו מהעבר, על אף שהמציאות שוב ושוב ניסתה לפתות אותו לכך.

לצדה, המשיכה המניפולציה האנושית שהיא הרפר להוכיח שהמשחק חשוב מכל מערכת יחסים, כשמערכת יחסי השנאה-מנטורינג שלה עם אריק מגיעה לשיא בדו-שיח נפלא אחד: "אני מניח שאת יודעת מה אומרים: להיות עשיר זה לא כמו להיות אהוב", הוא אומר. "אבל רוב הזמן זה מספיק קרוב?", היא ספק שואלת, ספק פוסקת לשביעות רצונם. כבר עכשיו אפשר לנחש: גם בעונה הבאה של "התעשייה", העושר יבוא לפני הרגש.

שם מקורי: What We Do In The Shadows
גוף שידור: FX (בישראל בדיסני פלוס)
במצעד 2023: מקום 18

מוקדם יותר החודש התבטא טאיקה וואיטיטי בנוגע ל"מה שקורה בצללים" ואמר (בפרפראזה) שהוא לא מאמין שהרעיון הקטן והמגוחך הזה, על ערפדים החולקים בית בסטטן איילנד, החזיק סרט שלם - לא כל שכן סדרה בת שש עונות. אבל לא רק שהרעיון החזיק, אלא נוצרו ממנו כמה מהרגעים הנפלאים בטלוויזיה לכל אורך שידורה. במשך השנים היא ידעה עליות ומורדות, בפרט העונה הרביעית הקלוקלת-ברובה, וגם אוהדיה הגדולים יודו שהעונה האחרונה לא אחידה ברמתה (כל הסיפור במשרדים לא החליק בגרון כמעט בשום צורה).

ולמרות זאת, גם כשימיה הטובים כבר מאחוריה, "מה שקורה בצללים" הייתה עונג צרוף. עדיין היא סיפקה קטעים קורעים מצחוק, כמו זה שבו לזלו רואה מחבט בייסבול, אומר את זה בקול ומה שבא בעקבות זאת; או פרק מושלם ממש כמו פעם, שבו סדרת טלוויזיה המצולמת בחצרם מעלה את חמתם של ננדור ולזלו, שאיכשהו נשאבים לתעשייה למרות איבתם כלפיה. וגם כשהיא מעבר לשיאה, רוב מוחלט של מדרגי המצעד שלפניכם שיבצו אותה גבוה ברשימות שלהם, ועשו זאת עוד לפני פרק הסיום הנוטה לשלמות שלה. זה אומר משהו על העזוז שהיה במותניה גם בלכתה.

אז אמנם אי אפשר להגיד שהיא נפרדת כשהיא במיטבה, אבל עם עונה מוצלחת ברובה ופינאלה אדירה, "מה שקורה בצללים" ללא ספק השאירה אותנו עם טעם טוב בפה. כבר עכשיו אנחנו מתגעגעים למבטא המוזר, החד פעמי, של ננדור (קייבן נובאק המופלא). לאופן שבו מאט ברי האדיר קורא "שונייייי" לחברו הטוב מהבית הסמוך. לעגיבות הבלתי פוסקות של נדיה ולזלו. לנוכחות האינטרנטית פוקחת העיניים של קולין. לעולם הפסיכי שלא אמור היה לחיות מעבר למערכון קטן, אבל שרד שנים רבות ונהדרות.

שם מקורי: Shogun
גוף שידור: FX (בישראל בדיסני פלוס)

במובנים מסוימים "שוגון" היא החריגה באקלים הטלוויזיוני של 2024 - הפקת ענק, היקרה ביותר בתולדות FX שוחרת האיכות, שגם הפכה להצלחה פנומנלית בכל מובן. הן בקרב הקהל (כלומר הרייטינג היה מאוד גבוה) והן בקרב המבקרים. הסדרה אמנם חודשה לעונות נוספות למרות שתוכננה כמיני-סדרה, ואכן סיימה לגולל את הסיפור בהתאם למקור הקלאסי של ג'יימס קלאוול, אבל אין בכך כדי להעיד על שינוי סדר העדיפויות של גופי השידור האמריקאים. להפך. "שוגון" היא אמנם הצלחה איכותית, אבל גם היא חלק מהטרנד הכי בולט שנותר על המסך עם שוך האבק - ניצול קניין רוחני. שם מוכר שאפשר לבנות ממנו משהו שהקהל כבר מכיר.

חמש שנים נדרשו להביא את ההישג הטלוויזיוני האדיר שהוא "שוגון" אל המסך, וההשקעה הזאת ניכרת היטב בכל פריים. ההקפדה יוצאת הדופן על כל פרט מתלבושות מוקפדות ועד עיצוב אותנטי של ערים וכפרים ברוח יפן של המאה ה-17, ייצרו עושר ויזואלי מרשים גם בעולם שבו תקציבי טלוויזיה היו למעשה חסרי תחתית.

אולם ערכי ההפקה הם רק קצה הקרחון של מה שהפך את "שוגון" להצלחה האדירה שהיא. למעשה, היופי המהפנט הזה הוא הדרך שבה הסדרה שיטתה בציפיות שלנו. במקום להיות עוד סדרת פנטזיה עמוסת קרבות המוניים סטייל "משחקי הכס", היא הציגה מארג עדין של תככים פוליטיים ומשחקי כוח. השימוש המתוחכם שלה בדיאלוג דו-שפתי העצים את התהום התרבותית בין גיבוריה וייצר רבדים עמוקים וחכמים של משמעות.

"שוגון" התפארה גם בכמה מתצוגות המשחק המרשימות ביותר שנראו בטלוויזיה מזה תקופה. אנה סוואי הייתה הרוח של הסדרה, כשגילמה בדמותה את המאבק בין המינימליזם והנוקשות של מקום האישה בתרבות היפנית, לבין סערת הרגשות שהתחוללה בתוכה פנימה. לצדה בלטו הירויוקי סנאדה הגדול עם דמותו המסתורית והתקיפה של טורנגה, כזו שמחזיקה את כל סודותיה בפנים כיאה למאסטרמיינד.

נראה שההצלחה שלה אינה עניין ייחודי, אלא ביטוי של יכולת להפוך סיפור על תרבות זרה לאוניברסלי ונוגע ללב. סדרה שלמרות התבססותה על שם של כותר איקוני, איפשרה ליוצריה חופש פעולה ולא כפתה עליהם נוסחאות אלגוריתם מוכנות מראש. ככזו התברר שהיא מתגמלת בהרבה מאשר עוד סיפור שכמוהו כבר ראינו אינספור בעבר. לא בכדי FX רוצה עוד מהטוב הזה.

לביקורת המלאה על "שוגון".

גוף שידור: מקס (בישראל ביס והוט)
במצעד 2022: מקום 12

"Hacks" תמיד הייתה סדרה מתוקה אבל עם בעיה אחת גדולה: כסדרה העוסקת בקומדיה היא לא הייתה מספיק מצחיקה. השנה זה פתאום השתנה. אולי הכניסו משהו למים של היוצרים - לוסיה אניילו, פול וו. דאונס (שגם מגלם בה את ג'ימי) וג'ן סטאצקי. אולי השהות הארוכה בין העונה השנייה לשלישית (שנבעה גם משביתת התסריטאים וגם מבעיות רפואיות של כוכבת הסדרה ג'ין סמארט) עזרה להם לשייף ולפצח דברים נוספים. כך או כך, כשהסדרה חזרה סוף סוף אחרי שנתיים, התברר שהאיזון בה הושלם, מה שהפך את העונה לטובה ביותר בה, ואת "Hacks" לסדרת השנה שלנו.

ייתכן גם שהתנופה היצירתית נבעה מהאומץ של הכותבים: בסוף העונה השנייה הם הכניסו את עצמם לפינה כשגרמו לדברה (סמארט) לשלח לדרכה את אווה (האנה איינביינדר), והפעם נאלצו למצוא דרך לשדך ביניהן שוב. גם בעבר היחסים בין שתי הגיבורות הוגדרו על ידי מתח, בעיקר ההבדלים הבין-דוריים ביניהן. אולם במקרה הזה היה בעבוע חדש, הרבה יותר אישי ובהתאם הרבה יותר עז. מצד אחד אווה הפגועה, ומצד שני דברה השאפתנית, המנסה להמציא את עצמה מחדש ולזכות בתפקיד נחשק של מנחת תוכנית לילה, וזקוקה למי שכבר מכירה את קולה.

הכיוון הזה הקנה ל-"Hacks" כולה אפשרות להיפתח לכיוונים חדשים שגם הפכו אותה למצחיקה וחדה בהרבה, בנוסף לפן הדרמטי שתמיד היה מוצלח בה. שתי הגיבורות היו המייצגות האולטימטיביות של המוטיב המרכזי - היסטוריה בעייתית הכרוכה כמו שלשלאות סביב דמויות שמבקשות להשיג לעצמן עתיד טוב יותר. זה התבטא במאבק הבלתי פוסק של דברה למודת התלאות, קומיקאית בתעשייה של גברים. כפי שהמחיש פרק הרוסט, שהיה אחד הנפלאים בתולדות הסדרה, זה ניכר גם ביחסיה הפגומים עם בתה די-ג'יי (קייטלין אולסון) - יחסים שמהודהדים תדיר לאלה שיש לדברה עם אווה.

זה התבטא אפילו בדמות שהייתה עד כה בעיקר קריקטורה, קיילה (מייגן סטולטר), שמפגש עם אויבת שלה מהעבר הגדיר אותה מחדש - ובאופן מאוד מרגש - בפנינו ובפני ג'ימי, הבוס/שותף שלה. הם הקרינו על חלק עצום נוסף בדבר שהפך את העונה לנפלאה כל כך: מערכות היחסים בה התגבשו אט אט לכדי שלמות. גם כאלה שברקע כמו ג'ימי וקיילה, וכמובן שתי הנשים שבחזית.

וגם אצלן היו הפתעות. ג'ין סמארט היא כבר אגדה כמעט כמו שדברה וואנס היא כזו, אנחנו לא מצפים ממנה לפחות. אבל התגלית האמיתית של העונה הייתה האנה איינביינדר. גם לפני כן היא הייתה אחד הקלפים החזקים של "Hacks", ובעונה הזו המחישה עד כמה כישורי המשחק שלה יוצאי דופן. וזה, כדאי להזכיר, תפקיד המשחק הראשון שלה. מסצנות כמו גילוי הטבעת בארון ועד לרגעי השיא המפתיעים בפרק האחרון, איינביינדר הפגינה רגישות, הומור וטבעיות שהאצילו על כל שותף שלה לסצנה, כולל סמארט. היא זו שבזכותה קל להאמין לכימיה בין שתי הדמויות האלה, וככזו התבררה לא רק ככוח המניע את מערכת היחסים בין צמד הגיבורות - אלא המנוע של הסדרה כולה.

לביקורת על העונה השלישית של "Hacks".

חלק ראשון

50. בלתי מנוצח
49. סאני
48. מחיאות כפיים רמות
47. מישהו איפשהו
46. אל תגיד כלום
45. פנטזמאס
44. שעת השטן
43. החיים ובת'
42. להביא את המכה
41. משמר החיות

חלק שני

40. מרי וג'ורג'
39. הג'נטלמנים
38. התן
37. בלואי
36. יום אחד
35. הבנים
34. הדוב
33. האיש שלי בפנים
32. בחזקת חף מפשע
31. רק לא זה

חלק שלישי

30. בית הדרקון
29. דיסקליימר
28. קולין מהנהלת חשבונות
27. סוסים איטיים
26. טד
25. שודדי הזמן
24. ליידי ג'יין שלי
23. מתוקה רצח
22. רוחות רפאים (בריטניה)
21. בנות לנצח

חלק רביעי

20. אגתה לאורך כל הדרך
19. באד מאנקי
18. אחיות רעות
17. תרגיע
16. פולאאוט
15. הפינגווין
14. רק רוצחים בבניין
13. הקללה
12. הדיפלומטית
11. ריפלי

חלק חמישי

10. בעיית שלושת הגופים
9. המורה לאנגלית
8. שרינקינג
7. מר וגברת סמית'
6. אדוני האוויר
5. אייל קטן
4. התעשייה
3. מה שקורה בצללים
2. שוגון
1. Hacks