בשנת 2003 רשם השחקן אדריאן ברודי שיא קטן בתולדות האוסקר. הופעתו בסרט "הפסנתרן" בבימוי רומן פולנסקי זיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר, ובגיל 29 הוא הפך לגבר הצעיר ביותר אי פעם לעשות זאת. ברודי מחזיק בתואר הזה כבר 22 שנה, ועד היום הוא היחיד שזכה בפרס לשחקן בתפקיד ראשי לפני יום הולדתו ה-30. עכשיו, בגיל 51, הוא כנראה בדרך לאוסקר השני שלו, הפעם על תפקידו כאדריכל היהודי המהגר לאסלו טות', שמנסה לחצוב לו דרך באמריקה הקפיטליסטית באפוס "הברוטליסט".
תמיד יש מקום להפתעות, אבל כל מנבאי האוסקר המוכרים מצביעים על ברודי כמועמד המוביל לזכייה באוסקר לשחקן בתפקיד ראשי. הוא כבר קטף את הפרסים החשובים של העונה, בהם פרס הבאפט"א ממש השבוע, ואם וכאשר יזכה גם באוסקר הוא יוכל להצטרף לרשימה לא גדולה של שחקנים שהיו מועמד פעמיים וזכו פעמיים. המקרה שלו ספציפית יוצא דופן וחריג במיוחד, כי שתי המועמדויות היו על דמות של אמן שורד שואה.
"לגעת בנושא הזה ובתקופה הזו בהיסטוריה זו בו זמנית זכות ואחריות אדירה", אומר ברודי על הופעותיו בסרטים "הברוטליסט" ו"הפסנתרן" בריאיון קצר לוואלה שנערך דרך הזום. "כמובן שיש הקבלה מסוימת בין שתי הנקודות האלה בקריירה שלי, ומשהו שנוגע בי אישית בהקשר הזה הוא המחשבה על החיים שאבדו. בני אדם נעלמו ואיתם נעלם הפוטנציאל שהיה להם, התרומה האמנותית שהם היו יכולים להביא לעולם. זה משהו שנשאר איתך".
בשני העשורים שחלפו בין שתי המועמדויות שלו, ברודי עבד לא מעט בקולנוע ובטלוויזיה. הוא אחד ממשתפי הפעולה הקבועים של ווס אנדרסון (בין היתר ב"רכבת לדארג'ילינג", "אסטרואיד סיטי" ו"מלון גרנד בודפשט") והופיע גם, בין היתר, בסרטים כמו "חצות בפריז", "קינג קונג", "הכפר" ו"בלונדינית". כחודשיים אחרי הזכייה באוסקר הוא הנחה את "סאטרדיי נייט לייב" ועל פי השמועות נכנס לרשימה השחורה של התוכנית, בעקבות אילתור מוזר במבטא ג'מייקני. לאחרונה ראינו אותו על המסך הקטן ב"פוקר פייס" וב"לייקרס: קבוצה מנצחת", ובתפקיד במאי קולנוע מעצבן שנרצח בסרט הבלשי "תראו אותם רצים".
אבל נחזור ל"הברוטליסט", שעולה השבוע בבתי הקולנוע בישראל. סרטו השלישי של בריידי קורבט מגיע לטקס האוסקר עם 10 מועמדויות, ביקורות משבחות ושלל פרסים יוקרתיים, בהם פרס אריה הכסף לבימוי הטוב ביותר שהרוויח בפסטיבל ונציה ושלושה פרסי גלובוס הזהב, כולל סרט הדרמה הטוב ביותר. ההימור המוביל כזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר הוא עדיין "אנורה", אבל כאמור, תמיד יש מקום להפתעות. השבוע שני הסרטים הפסידו את הבאפט"א ל"עד שיצא עשן לבן", מועמד מוביל אחר.
"הברוטליסט" הוא דרמה היסטורית מרשימה ואפילו מונומנטלית, בטח כשזה נוגע לאורך שלה: 200 דקות + 15 דקות הפסקה, הערוכה אל תוך הסרט (כולל ספירה לאחור והכל). בריאיון ל-BBC הסביר קורבט על הרקע ליצירת הסרט, אותו כתב עם בת זוגו ושותפתו ליצירה מונה פאסטוולד: "כולנו שמענו שוב ושוב את המעשייה על 'ההגעה לאמריקה'. חשבתי שצריך, אפילו ברמה הנראטיבית, להציע כיוון שונה, שאולי מתחיל בטריטוריות מוכרות אבל נגמר במקום אחר לגמרי".
ברודי מגלם את טות', שמגיע לארצות הברית לאחר ששרד את זוועות מחנה הריכוז בוכנוואלד. טות', אדריכל בוגר בית הספר באוהאוס המיתולוגי, אפילו לא יודע שהמבנים שתיכנן יצאו לפועל אחרי התפנית המחרידה של חייו שלו - והם עומדים איתנים ביבשת גם אחרי שהוא עצמו עזב אותה. כעת הוא מחפש דרך חדשה ביבשת הזרה עבורו, אבל בעיקר פתרון שיאפשר לו להתאחד עם אשתו ואחייניתו היתומה.
החברה האמריקנית של אמצע המאה מלאת אפשרויות אך גם אכזרית, תחרותית וחשדנית. שלא כמו בן דודו שהיגר שנים קודם לכן ואימץ זהות חדשה כאמריקאי קתולי, טות' לא מסוגל או לא יכול להיטמע בסביבתו. אך ניסיונו וכישוריו מושכים אליו גבר עשיר ומקושר בשם האריסון לי ואן ביורן (גאי פירס), שלוקח אותו תחת חסותו. הקשר עם ואן ביורן מספק לו הזדמנות להוכיח את עצמו בתכנון והקמה של מבנה עצום מימדים. העבודה על הפרויקט המונומנטלי הזה משפיעה עמוקות על הפטרון, האמן והקשר ביניהם, אבל גם מעלה את השאלה האם בכלל אפשרי לגשר על הפער בין המהגר היהודי לבין הגבריות האמריקנית "הנכונה" (כלומר, הוואספית).
סרטים על פליטים ואנשים שחוו זוועות כאלה ואחרות מתארים לא פעם דמויות כמעט נטולות פגמים. לא בהכרח בגלל כתיבה שטחית, אלא בגלל מקומן בתוך הסיפור ומערכת הכוחות שבו. "הברוטליסט" הוא מקרה יותר מורכב - דיוקן של דמות עקורה, רדופה ומחוספסת, אדם מורכב בתוך מציאות קשה ולא פעם מכוערת. טות' הוא אמן מבריק ובעל חזון אבל יש לו גם נטייה להתפרצויות זעם ולהרס עצמי. מפני שאנחנו פוגשים אותו רק לאחר המלחמה, אין לנו דרך לדעת אילו מהשריטות שלו הן תוצאה של מה שחווה ואילו הן פשוט כתוצאה מהאופי שלו. כך או כך, הוא נדחק שוב ושוב לשולי החברה, על ידי אחרים או בגלל התנהגותו שלו. עבורו, לפתוח דף חדש זה לא צעד אחד אלא מאבק הישרדות יומיומי.
כשהוא נשאל על תהליך העבודה שלו על הדמות, ברודי חוזר לעץ המשפחתי שלו. אמו, בת לאב נוצרי ואם יהודייה-צ'כית, נמלטה יחד איתם לארצות הברית מהונגריה בשנות החמישים. "המבטא של סבא שלי ומאפיינים מסוימים אחרים שלו עזרו לי מאוד ביצירה של הדמות. זה איפשר לי חיבור אמיתי לזהות שלו, כגבר ממוצא הונגרי בשנות החמישים. זה מאוד עזר", הוא אומר.
לאסלו הוא דמות בידיונית ולא היסטורית. היו אנשים אמיתיים שיכולת להסתכל אליהם כדי לקבל השראה?
"יש בו השפעות של אדריכלים יהודים שונים מההיסטוריה. בריידי ומונה לא מצאו דמות אמיתית של אדריכל יהודי ממזרח אירופה שגם שרד את השואה וגם המשיך לעבוד אחריה בתחום הזה, והם התבססו במידה מסוימת על מרסל ברויר (מעצב ואדריכל יהודי יליד הונגריה - נ"ר) לצד אדריכלים יהודים נוספים שעזבו את אירופה לפני המלחמה. זה מחזיר אותנו לנושא של האובדן, וזה באמת סרט שנוגע בצורך שלנו לזהות ולכבד את מי שאיבדו כל כך הרבה - אבל גם המשיכו לחיות עם תקווה ועם משמעות. אנשים שהצליחו, בעזרת אמנות, להכניס אור למקום שהיה בו רק חושך".
קורבט הסביר לאחרונה בריאיון שלפני סגירת בית הספר באוהאוס על ידי הנאצים ב-1933, רוב התלמידים במקום היא יהודים ממזרח ומרכז אירופה. "אני והמעצבת האמנותית של הסרט, ג'ודי בקר, ראינו הרבה פרויקטים לא גמורים של מעצבים מבאוהאוס, שלא זכו לחיות כדי לראות את המבנים האלה מוקמים. אנחנו רואים את הסרט כמעין מונומנט עבורם, רוח רפאים של העבודות הלא גמורות שלהם", הוא אמר.
עונת הפרסים הנוכחית מלאה בדרמות ושערוריות, וגם ל"הברוטליסט" יש אחת משלו. זה התחיל מראיון למגזין מקצועי של עורך הסרט, דוד יאנצ'ו, בו ציין כי נעשה שימוש בתוכנה מבוססת בינה מלאכותית בעריכת הסאונד לסרט. אותה חשיפה הפכה במהירות (עם קצת עזרה מקמפיינרים מתחרים, יש להניח) לידיעה מבהילה על נושא אקטואלי, שמדאיג רבים בהוליווד גם ככה. כשמסתכלים מעבר לכותרת על המקרה עצמו מתברר שהאמת הרבה פחות דרמטית, ואפילו די טכנית ואפורה.
השינויים המדוברים נוגעים להגייה של הברות מסוימות בהונגרית על ידי ברודי והשחקנית פליסיטי ג'ונס. עיקר הטקסט המדובר בסרט הוא באנגלית, אך בסצנות שכוללות קריינות בשפה ההונגרית נמצאה בעיית הגייה בהברות מסוימות. ככה זה כשהעורך הונגרי בעצמו. "הונגרית היא שפת האם שלי ואני יודע כמה היא מסובך להגייה", יאנצ'ו הסביר. "השחקנים עבדו עם מאמנים מקצועיים על המבטאים והשפה ועשו עבודה מדהימה, אבל רצינו שזה יהיה מושלם, כך שגם מקומיים לא יבחינו בהבדל".
בעזרת תוכנה בשם Respeecher הוגברו אותיות מסוימות בסאונד המוקלט, פעולה שהיה ניתן לבצע ידנית אבל הרבה יותר לאט. העורך הסביר: "זאת פשוט החלפה של אותיות פה ושם. אתה יכול לעשות את זה בעצמך בתוכנת עריכת סאונד, אבל היינו חייבים לזרז את התהליך אחרת עוד היינו עכשיו בחדר העריכה". שימוש נוסף ונפרד בבינה מלאכותית נעשה כנראה בסצנה שכללה הדמיות של מבנים ורישומים אדריכליים. על השימוש הכולל בבינה מלאכותית בסרט אמר יאנצ'ו: "זה עזר לנו עם פרטים קטנים שלא היה לנו כסף או זמן לעשות אחרת".
בעקבות הסערה שהתעוררה, הצהיר הבמאי שעריכת הסאונד המדוברת השפיעה על פחות מחמש דקות מהסרט הכולל, וכי היא בוצעה בתהליך ידני זהיר ומוקפד. "אני מבין את הרגישות לנושא, אבל כל העניין יצא מפרופורציה. להגיד שהפעולה הזו מפחיתה מהעוצמה של ההופעות של אדריאן ופליסיטי זה קצת מטופש - זה כמו לומר שעבודה עם כפיל פעלולים פוגמת בהופעה של שחקן", הוא טען. בינתיים, אם לא תתרחש הפתעה אמיתית באוסקרים, כנראה שהאקדמיה השתכנעה - וברודי יצא בסיום הטקס עם הפסלון המצופה.