21 שנים לאחר שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, רוני דואני פותחת קופות לראשונה בחייה, במופע שיתקיים בעוד שבוע, ב-25 במרץ, במועדון הבארבי בתל אביב. במקביל, היא מוציאה היום שיר חדש בשם "אהבה זה לא פשוט", אותו יצרה עם לי בירן ושמעון יחיא. בתשובה לשאלה למה לקח לה כל כך הרבה זמן לפתוח קופה בפעם הראשונה בקריירה, אומרת דואני: "פעם לא היה דבר כזה הופעות פתוחות. זה משהו שנכנס יותר אחרי הקורונה. בעבר הייתי ממש צעירה. קיסריה היה של שלמה ארצי, מופעי זריחה במצדה של דויד ברוזה. לא היה כל כך הרבה אולמות כמו היום. הבארבי היה קליקה מאד סגורה, רוקנרול סטייל, זה היה פחות לפופ שלי. אבל זה נשאר חלום, הבארבי, ועכשיו חזרתי להגשים. אני חושבת שזה עניין של טיימינג בחיים".
"זאת התבגרות שלי יחד עם הקהל שלי", מוסיפה דואני. "הקהל שלי ואני תמיד היינו באותו גיל וההופעות שלי בשבילו ולמענו היו במסגרות שהיו נכונות לגיל שלנו דאז. היום אנחנו נפגשים בשנית והוא כבר בוגר וגדול ויכול לקנות כרטיסים בעצמו. פתאום הרגשתי שדווקא בא לי להכיר מחדש את הקהל שלי, וגם יש כאלה שהתווספו בשנים האחרונות. אז אני קוראת למפגש האינטימי הזה ב-25 במרץ 'מפגש היכרות', כי מצד אחד אנחנו הולכים להיזכר בדברים נוסטלגים מהאלבומים הראשונים, אפילו שירים שלא יצאו כסינגלים, ומצד שני כל המוזיקה החדשה שיצאה בתקופה האחרונה, שכבר מדברת אותי בצורה אחרת ונכונה לאיפה שאני נמצאת היום. אז אני מאוד מתרגשת מזה".
בעוד שנה תהיי בת 40. איזו אינטרפציה חדשה יקבלו שירי פופ ששרת בגיל 17? מדונה, למשל, בבגרותה חזרה לשירי פופ קלילים שלה בין השאר בהגשה קברטית. איזה עיבוד יקבלו השירים בהופעה שלך?
"קודם כל אני 39, יש לי עוד זמן ל-40! (צוחקת). מרחק השנים וההתבגרות שלי מביאים לביצועי השירים משהו אחר וגם העיבודים ישתנו. בנוסף, במופע תהיה להקה חיה. כל ההופעות שלי עד עכשיו, פחות או יותר, היו מלוות ברקדנים. בפארק הירקון ביוני 2023 (במסיבה המרכזית של מצעד הגאווה - ש"ב) הייתי עם 30 רקדניות על הבמה. עכשיו הכל יקבל אווירה של מוזיקה חיה, משהו עוטף, אינטימי וסאונד אחר.
"אני חושבת שהאינטרפטציה באה מבפנים. למשל, אני שרה שיר כמו 'אדוני', כששרתי אותו אז הייתי לפני גיוס וכל מה שעניין אותי זה איך יהיה לי בצבא ואיזה מפקד יבוא להתנשא מעליי, כשהוא רק התגייס לפני חצי שנה. היום כשאני עומדת על במה ושרה 'אדוני' זה מקבל אינטרפטציה. אני אמא לילדים, אני בתוך המדינה עם כל מה שאנחנו עוברים בשנתיים האחרונות. פתאום השיר מדבר על מפקדים יותר גדולים, על דרג אחר. השיר קיבל משמעות אחרת מעצמו וממש התפתח ויצא החוצה".
אגב השיר המבריק שלך "אדוני", שמציין 20 ליציאתו וזכה לפני שלוש שנים לחידוש אדיר שלך עם נונו, נזכרתי שלפני שנתיים הצטרפת למחאה בתל אביב נגד המהפכה המשפטית והתחלת לשיר בספונטניות עם המפגינים את "אדוני". המילים "כי אתה לא רואה אף אחד ממטר" קיבלו משמעות חדשה.
"באותו רגע שאתה מתאר, שהיה באמת ספונטני, הרגשתי איך השיר הזה יוצא ממני ומקבל חיים משל עצמו ומשמעויות הרבה יותר גדולות. לא פשוט כאן. אני אמא היום ואני רוצה שהילדים שלי יגדלו במדינה שוויונית ומכבדת עם שיח מכבד, גם ברשתות וגם בכנסת. שיכבדו את הדעה האחרת. לא חייבים להסכים, אבל לפחות להגיע עם אוזן קשבת לכאב של האחר. יש פה הרבה כאבים שהצטרפו שנה, גם בקרב משפחות שכולות. אנחנו צריכים לכבד אחד את השני, לראות אחד את השני ולהכיל אחד את השני. זה חסר. אני מקווה שהשיח יהפוך להיות קצת פחות קשוח ופחות אלים. החוזק שלנו הוא הביחד, ולפעמים זה נשאר רק בגדר סיסמה".
במקביל למופע הראשון בקופה פתוחה, את מוציאה שיר חדש, "אהבה זה לא פשוט" שמו, שכתבת עם לי בירן ושמעון יחיא, שגם הלחינו והפיקו אותו מוזיקלית. הוא כולל את המילים הטעונות: "התרגלתי לשקר, לעצמי ולעולם". מהיכן נבעו המילים האלה?
"המילים האלה לוקחות אותי לתקופה שבה ההופעות והמוזיקה שעשיתי לאו דווקא הרגישו לי נכון בבטן. לקח לי רגע לעשות את הסטופ הזה. המעבר הזה בין ילדה בת 17, שהכל אצלה ורוד ומתקתק, למישהו שנהייתי אחרי 12 שנים, התחתנתי ורציתי להקים משפחה וזה לא הלך תמיד ביחד. במיוחד אז, בתקופה ההיא, עם הדמות הציבורית שהייתי בחוץ. פתאום לא הכל הרגיש מושלם. היה שלב שבו הרגשתי שמשהו מתפספס, הרגשתי כמו כלי לא מכוון וזה היה רגע שניה לעצור ולהתכוונן מחדש. לקח כמה שנים והייתי צריכה גם רגע להתרחק, קצת להתגעגע ולגלות דברים אחרים שאני טובה בהם, כדי לחזור עכשיו, מדויקת יותר".
לפני 21 שנה, ביום בו יצא אלבום הבכורה של דואני, שכונתה אז רוני סופרסטאר, הייתי כתב המוזיקה של הארץ ופרסמתי במוסף גלריה בהארץ אייטם עם נימה ביקורתית על המיזם. בין השאר כתבתי אז: "הדמיון לבריטני ספירס אמנם מוצלח, אבל גם מוחק כל סממן ייחודי. בניגוד לאמני פופ כמו דנה אינטרנשיונל או צביקה פיק ובנותיו, המתאפיינים באישיות בולטת שאי אפשר להתעלם ממנה, רוני נראית כמו המון זמרות וירטואליות אחרות בנות דמותה של ספירס ברחבי העולם". בהמשך הידיעה צוטט הדר גולדמן, מוזיקאי ופרסומאי, שאמר: "כמוזיקאי, אני לא אוהב פרויקטים שהם נוסחה, כי זה נראה לי לא אמין. כפרסומאי, התרגלתי שישראל פועלת בשיטת 'גם אני', כלומר מחקה מוצרים מחו"ל. יש לזה מקום, אבל המוצר חייב להוסיף זווית משלו. לדעתי, לרוני אין עדיין זווית משלה". מנהלה של דואני התקומם על השימוש במלה "נוסחה" לתיאור הפרויקט וכעס על פרסום האייטם.
בפרספקטיבה של 21 שנה אחרי, המילים שכתבתי נראות לי כמו אמת לשעתה. מאז אותם ימים הפופ הישראלי הקצין מאוד בניסיונות העתקת נוסחאות ואלמנטים בינלאומיים. לגבי דואני עצמה, במבחן התוצאה של אותם ימים היא הצליחה להוציא להיטים, לעשות כסף ובמרחק הזמן כמה מהשירים שלה אפילו נראים חינניים וחמודים וכמה מהם נשארו איתנו. הלהיט "אדוני", שכתב והלחין לה עברי לידר, כבר ממש נראה כמו הברקה.
"קודם כל, אני שמחה על ההזדמנות לסגור מעגל ושיש לי את ההזדמנות לדבר איתך", היא אומרת. "הייתי אז בת 17 ואת הקהל שלי אז ראיתי כבני גילי. הייתי אז ילדה וספגתי את כל מה שיש בחו"ל. הערצתי את הפופ באנגלית, ושמחתי שאני יכולה לספק לילדים ולטינאייג'רים פופ בעברית. אין ספק שהייתי חלוצה וזה היה מאוד חדשני. אני מבינה גם את הצד השני, שקצת הרים גבה ולא הבין, כי הוא היה רגיל לקבל במוזיקה הישראלית משהו אחר. בגלל שזה היה חדשני היה על זה הייפ מאוד גדול ולכן הגיעו הדעות. וזה בסדר שיש מגוון רחב של דעות. זה היה חדשני. היום ברור לנו שכל קליפ מגיע עם חסות ואם אין חסות אז משהו השתבש בדרך. אני חטפתי על החסויות בקליפ לשיר 'סוד'. אבל זה בסדר. אני מזכירה לך שהייתי ילדה בת 17. כמה אישיות יש לילדה בת 17? אז לשעתו, מבחינתי זה הדבר הכי טוב שהיה בז'אנר ונעשה בצורה הכי טובה. לא היה דבר כזה אז בארץ, אז בוודאי שאתה מסתכל על רפרנסים מחו"ל. גם היום אני מרגישה שלכל אמן יש איזשהו רפרנס או איידול שהוא מסתכל עליו. אני מבחינתי שמחתי על הזכות לפתוח דלתות. אני יכולה להגיד לך שדפקתי את הראש בקיר מולכם, המבקרים. לא עשיתם לי חיים קלים, וקצת היה לי קשה עם כל המילים האלה, 'מוצר', 'מהונדס' ו'מותג', כי אני בתור ילדה בת 17 כל כולי הייתי שם, האוזניים שלי היו פתוחות ולמדתי בכל רגע שהייתי באולפנים".
"12 שנה לאחר מכן", מוסיפה דואני, "כשיצאתי והחלטתי לעשות סטופ ולא לחדש חוזה עם חברת התקליטים שלי, הביקורות האלה של 'מהונדס' ו'מוצר' ו'מותג' התחילו טיפה לחלחל, ואמרתי, מה אני יותר לא אעשה מוזיקה? עכשיו אין חברת תקליטים מאחורי, אז אין יותר יצירה? היה רגע משבר, ששם באמת הצלחתם טיפה לחלחל אליי, אבל כמו כל דבר בחיים, כשאומרים לי משהו שאני לא יכולה לעשות, אז אני דווקא משנסת מותניים ועובדת יותר חזק. אז כל הדבר הזה דרבן אותי למצוא את הדרך שלי ליצור לבד ולמצוא את הקול החדש שלי. כי אין מה לעשות, אני התבגרתי לאנשים מול העיניים ומול המצלמות. היה איזשהו רגע שהחלטתי שאני שנייה צריכה להתאסף פנימה כדי שיהיה לי משהו חדש לתת לקהל שלי. רגע להבין את עצמי לפני שאני שוב יוצאת החוצה. במקביל, גם עולם המוזיקה שינה את עורו, נטרפו פה הקלפים והתחילו סטרימים ויוטיוב וכל חדר בישראל יכול היה להפוך לאולפן. זה היה רגע בשבילי לעשות חישוב מסלול מחדש".
לפני כשלוש שנים, חזרת יפה לתודעה, מה שהתבטא בין השאר בחימום למארון 5, הופעה במצעד הגאווה, בשיר עם נונו ובטראק "סוכרייה" שעף בטיקטוק. עם זאת, הקאמבק הצליח חלקית - ברדיו למשל לא היה לך להיט.
"קודם כל, המילה קאמבק מלווה אותי כבר מהמקום השלישי, שיצא במרחק של כמה שנים מהאלבום השני וקראו לזה קאמבק. אז תמיד פה אומרים קאמבק. זה בסדר, אני מבינה את הצורך להכניס להגדרות. אני לא מרגישה את הקאמבק, אני מרגישה שאני פשוט עושה את הדברים בקצב שלי. בניגוד לאמנים חדשים, אני מבחינתי עושה היום מוזיקה בשביל עצמי ובשביל הקהל בקצב שלי. יש מאחורי את 'סופרסטאר', 'אדוני' ו'סוד', כמות שירים, שלושה אלבומים. היום אני באמת עושה מוזיקה ויצירה כדי לפרוק ולדבר, ומרגישה שזה המקום שלי לתת ביטוי לעצמי. זה בא ממקום אחר כבר. למדתי עם השנים שאי אפשר שכולם יאהבו אותי ואני לא מצפה שכולם יאהבו. הייתי עשרות פעמים בפלייליסט והכל סבבה. היום החוקים הם אחרים לגמרי".
לפני תשעה חודשים נפרדנו בעצב מהזמר אדם. ביצעת ללהיטו "סוד" גרסת כיסוי בלתי נשכחת באלבום הבכורה שלך והקליפ לשיר כלל הופעת קמע של אדם עצמו.
"כשאומרים לי אדם, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זו תחושת חיבוק. אני מוקירה לו תודה ומרגישה שלא הספקתי להגיד לו תודה כמו שהייתי רוצה לתת על החיבוק הזה שהוא נתן לי, אז כשהייתי נערה בת 17 שעושה גרסת כיסוי ל'סוד'. הוא חיבק את זה, אהב את זה והיה שותף של זה ועשה לי הפתעה על הסט של הקליפ. לימים הפכנו להיות חברים והוא גם השתתף בוידאו של החתונה שלי. זה לא מובן מאליו לקבל חיבוק מאמן כל כך גדול, שאת לוקחת את השיר שלו והוא ככה מרים לך על ההצלחה שלך. כשאתה אומר אדם - אני רואה בן אדם, עם רגליים על הקרקע, שלא מפחד לדבר על הקושי של העולם הזה. כששוחחנו הוא אמר לי, תשמרי על עצמך. לפני 22 שנים כששרתי בפעם הראשונה את 'סוד' באולפן, אז הקדשתי אותו לעצמי, כי אני שמרתי את כל הנושא של רוני סופרסטאר בסוד. ובהופעה בבארבי אני אעמוד על הבמה ואתגעגע לאדם. זה יהיה רגע מאוד מיוחד בשבילי וקצת פספוס כי באמת רציתי לזכות לארח אותו בבארבי הראשון שלי, וזה לא קרה".
לפני עשרה ימים ציינו את יום האישה הבינלאומי. עד כמה קשה להיות נערה ואחר כך אישה בעולם התרבות והבידור הזה, שלצערנו מרובה בתופעות קשות כלפי נשים, ובהן הטרדות, ניצול ואפליה מגדרית.
"אני הייתי מאוד עטופה. לפעמים כתבו עליי 'היא מגיעה עם הפמלייה שלה'. כן, הגעתי עם הפמלייה שלי כי הייתי ילדה בת 17 בתוך עולם של מבוגרים, ובזכות הפמלייה הזאת, שכללה את המנהלת והיחצן שהיו צמודים אליי לכל ריאיון ולכל צילומים, את אבא שלי שמגיע להופעות אפילו אם זה באמצע הלילה ואת אמא שלי שעוטפת אותי, טפו טפו טפו, חמסה, לא חוויתי הטרדות. חוויתי לפעמים הערות פוגעניות על הגוף שלי, אבל אמא שלי, שהיא עמוד התווך שלי, לימדה אותי להיות כל כך חזקה ואיתנה ובטוחה, שזה עבר לי ליד האוזן. הערות על גוף ודימוי גוף לא באו רק מגברים אלא גם מנשים.
"היום, כשאני אמא לשתי בנות ובן גדול, אז השיח בבית הוא שיח מכבד ואני מלמדת את הבנות שלי, גם במעשים וגם בדיבור, שאין גבולות. כל מה שהן רוצות - הן יהיו. כשיש לי חלום או רצון אז אני קמה ויוזמת ולא מחכה לאף אחד ואני הופכת עולמות עד שאני אצליח, והבנות שלי רואות את זה. כשנכנסתי לעולם הכושר, שהיה ברובו עולם של גברים, והייתי נכנסת לחדר בזמנו, אז הייתי רוני סופרסטאר, יכולתי להשתמש בשם שלי כדי לפתוח דלתות, אבל גם כשפתחתי אותן הסתכלו עליי בשאלה: רגע, מה, את יזמית? את מייבאת עכשיו שיטת כושר חדשה? הם לא הבינו. אז העמדתי אותם במקומם והראיתי להם שאני הכי מקצועית ואני הכי יודעת מה אני עושה. אני מרגישה שלנשים אין הנחות. הן צריכות להיות הכי טובות במה שהן עושות, אבל זה גם מה שהופך אותנו להיות הכי טובות. אני, מהמקום הקטן שלי, כשיש לי פרויקטים, אני דואגת שיהיה ייצוג גם לנשים וגם לגברים. חשוב לי לשים נשים בפרונט ושלא תהיה אפלייה או הדרה ולדבר בפנייה של גברים ונשים. זה נושא שהוא קרוב לליבי. זאת אחת מהאג'נדות שלי. אני מאוד מקווה שנשים שנמצאות בנקודות מפתח במדינה, אם זה ביזמות, בעסקים או בכנסת, ייתנו שם את הפייט הנכון ויתנו לנו את הייצוג. אני מקווה שבעוד כמה שנים לא נצטרך את יום האישה".
אם בתחילת הצטיירת כמי שמנסה לחקות את בריטני ספירס, היום ספירס היא זאת שצריכה לחקות אותך! בניגוד אלייך, שמשדרת אורח חיים בריא, יציב ושפוי, ספירס בריטני עברה שורת התמוטטויות נפשיות, סמים, אלכוהול, השמנה והופעות מביכות בתקשורת וברשתות.
"וואו, תקשיב, בתור מעריצה של בריטני היה לי קשה לעשות את זה, אבל לפני חודש עשיתי לה unfollow. היה לי קשה. ראיתי כל דוקו שיצא על בריטני. אני חושבת שכל אישה צריכה לראות את זה. היא הפכה להיות ממש בובה על חוט. איך דבר כזה קורה לאישה? זה היה בלתי נתפס. ראיתי בסרטי הדוקו עליה, מצד אחד אישה שעובדת ומכניסה כסף ומקצועית ועומדת על במה והיה שם ניצול מצד המשפחה, מה שמזכיר גם כמה חשוב שתהיה משפחה תומכת ועוטפת כי יש מחיר לתהילה, ומצד שני היא כבר לא הייתה אותו דבר. אני מאוד אוהבת אותה וזוכרת לה חסד נעורים. אבל אנחנו כבר לא. צמחנו וגדלנו, אני איפה שאני, היא כבודה במקומה מונח, ונראה לי שכבר אי אפשר לעשות את ההשוואה בינינו".