סדרת הדרמה הבריטית החדשה של נטפליקס, "התבגרות" (Adolescence), הפכה תוך ימים ספורים לתופעת תרבות שזוכה לשבחים הן מצד הקהל והן מצד המבקרים, כולל כאן אצלנו בוואלה תרבות. לא בכדי. הסדרה, שהושקה ביום חמישי שעבר, מספרת את סיפורו של ג'יימי מילר, נער בן 13 שנעצר בחשד לרצח נערה מבית ספרו. מה שהופך את "התבגרות" ליצירה ייחודית אינו רק התוכן המטלטל, אלא גם הצורה - כל פרק בסדרה צולם בשוט רציף אחד, ללא שום חיתוכים. נטפליקס עצמה וגם העוסקים במלאכה הסבירו כיצד עשו את זה.
האם באמת צילמו כל פרק בטייק אחד?
כן, לחלוטין. הבמאי פיליפ ברנטיני אישר שכל פרק, שאורכו כשעה, צולם ללא הפסקה וללא עריכות מוסתרות. "זה אומר שאנחנו לוחצים על 'הקלטה' במצלמה, ולא לוחצים על 'עצור' עד לסוף השעה", הסביר ברנטיני לאתר Tudum של נטפליקס. צלם הסדרה מתיו לואיס אף הדגיש בראיון ל"וראייטי": "אין 'תפירה' של טייקים יחד. זה היה שוט שלם אחד, בין אם רציתי בכך ובין אם לא".
איך עשו את זה?
זה היה תהליך מורכב מאוד שדרש חודשים של הכנות ושבועות של חזרות. ברנטיני מסביר: "זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נשמע. זה לוקח חודשים של הכנה ושבועות של חזרות, וצוות מדהים של אנשים שעובדים יחד בכל שלב, מהתסריט למיקומים, לעיצוב התפאורה, למיקום המדויק של המצלמה ומאיזו זווית היא תצלם".
סטיבן גרהם, שיצר את הסדרה יחד עם ג'ק ת'ורן ואף משחק בה בתפקיד אביו של ג'יימי, תיאר את התהליך כמו "ברבור שגולש בחן על פני המים, אבל רגליו מתנופפות כמו משוגעות מתחת למים, וזה בעצם מה שכל אחד מהפרקים האלה".
הצוות השתמש במערכת מצלמה מיוחדת - DJI Ronin 4D, שהיא גימבל קטן (מנגנון מכני או אלקטרוני שמאפשר להחזיק חפץ כך שיוכל להסתובב באופן חופשי סביב צירים שונים, תוך שמירה על יציבותו במרחב, גם כשהבסיס עליו הוא מותקן זז או רועד) שאפשר להעביר בין צלמים, להחזיק ללא חיבור לאדם, ובלחיצת כפתור להפוך למצלמת כתף או לחבר לרחפן.
כמה טייקים עשו לשם כך?
התוכנית המקורית הייתה לצלם 10 טייקים לכל פרק - פעמיים ביום במשך חמישה ימים. אך לעתים קרובות היו נאלצים לעצור באמצע, מה שהביא למספר גבוה יותר של ניסיונות. בסופו של דבר:
בפרק 1 נבחר טייק 2 - צולם ביום הצילום הראשון
בפרק 2 נבחר טייק 13 - צולם ביום הצילום החמישי
בפרק 3 נבחר טייק 11 - צולם ביום הצילום החמישי
בפרק 4 נבחר טייק 16 - צולם ביום הצילום החמישי
איך השחקנים התכוננו?
אשלי וולטרס ("טופ בוי"), המגלם את החוקר בסקומב, הסביר שלכל פרק הוקדשו שלושה שבועות. "השבוע הראשון מוקדש לתרגול של כל סצנה צעד אחר צעד, פשוטו כמשמעו", הוא מסביר. ברנטיני מספר שבשבוע הראשון עברו על התסריט "שוב ושוב" עם השחקנים, "כך שזה הופך לזיכרון שריר".
לפי נטפליקס, בהכנה לצילומים תרגלו קטעים מהתסריט והוסיפו עוד קצת בכל יום - "התחילו עם חמש דקות ביום הראשון ואז הוסיפו חומר נוסף תוך כדי, כך שבסוף השבוע היו עושים הרצות מלאות".
בשבוע השני ערכו חזרה טכנית עם הצוות, לבדוק מה עובד ומה לא מבחינה טכנית. בשבוע השלישי, "יש לנו עשר הזדמנויות, שתיים ביום, לצלם בטייק אחד", מספר וולטרס.
מה קורה אם שחקן שוכח טקסט?
אם השחקנים שכחו או טעו בשורה, הם היו ממשיכים עם הטעות אם היא הייתה קטנה, או אם הטעות הייתה גדולה מכדי להתעלם, היו מאפסים ומבטלים את הטייק.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
איך השתמשו ברחפן בסוף פרק 2?
בסוף הפרק השני, אחרי שהבלש ובנו נכנסים ביחד לרכב, המצלמה שעקבה אחריהם נוסקת לאוויר וטסה במשך זמן מה אל מקום מרוחק משם - זירת הרצח של קייטי, מלאה בהקדשות ופרחים. כדי לבצע זאת, הצוות חיבר את המצלמה, שעד אז הוחזקה על ידי צלם, אל רחפן.
ג'ק ת'ורן מסביר: "פיל (ברנטיני) התקשר אליי ואמר, 'מאט ואני חושבים שמצאנו דרך לגרום למצלמה לעוף'". זה איפשר למצלמה לעוף כ-500 מטרים ממיקום בית הספר אל המקום שבו אדי (סטיבן גרהם) מניח פרחים. בלוקיישן החדש המתין צוות מצלמה אחר "שתפס באופן חלק את המצלמה ועבר לתקריב של סטיבן גרהם".
הצוות חשש שמעבר בין הלוקיישנים יגרום לשוט להיראות כמו משהו שנלקח ממשחק מחשב, אבל על פי הצלם לואיס, הדרך שמצאו עזרה לו להיראות "שמיימי יותר".
איך התמודדו עם אתגר ניהול 300 ילדים כניצבים בפרק 2?
"זה היה סיוט מוחלט", מודה צלם הסדרה מתיו לואיס בראיון ל"וראייטי". כל הילדים היו תלמידים אמיתיים מבית הספר שבו צילמו. "כל מורה בבית הספר תיפקד גם כעוזר במאי - כשהמצלמה לא הייתה מכוונת אליהם, הם עזרו בהכוונת התלמידים דרך המסלול הנכון", מסביר לואיס.
הצוות פיתח פתרון טכנולוגי מתוחכם כדי לאפשר לבמאי לשלוט בכאוס: צוות הווידאו התקין 10-12 מַקלטי אות במקומות שונים ברחבי בית הספר. כל מקלט כזה היה אחראי לקלוט את האות האלחוטי מהמצלמה כשהיא נמצאת באזור שלו. המקלטים העבירו את האות למרכז בקרה אחד ("כפר הווידאו"), שם ישבו הבמאי ועוזר הבמאי.
המערכת ידעה לבחור באופן אוטומטי את האות החזק ביותר בכל רגע נתון, כך שהבמאי תמיד יכול היה לראות מה המצלמה מצלמת, גם כשהיא נעה ממקום למקום ברחבי בית הספר ואפילו לאורך הכביש.
אילו אתגרים טכניים נוספים ניצבו בפניהם?
בפרק 1, האתגר הגדול היה איך לעבור מבית אמיתי לתחנת משטרה מזויפת. הצוות היה צריך למצוא אולפן קרוב לבתים פרבריים.
בפרק 3, שהיה אינטימי יותר ומתרחש סביב שולחן, הצוות בנה התקן מיוחד שאיפשר למצלמה לעבוד בצורה "מרחפת" סביב השחקנים.
מה קרה כשהיו תקלות?
היו כמה תקלות משמעותיות:
א. באחד הטייקים, החשמל נפל והאורות כבו כאשר האייפד ששלט באורות קרס.
ב. בטייק אחר הצלם נתקל בקיר, מה שגרם לגימבל לרעוד לחצי שנייה (כלומר, הצילום עצמו רעד). למרות שזה היה רק רגע קצר, זה הספיק לפסול את הטייק כולו, אף שזה קרה חצי שעה לפני סוף צילום של שעה.
ג. בפרק 4, הגימבל "התרופף" באחד הטייקים, והמצלמה הסתכלה לרצפה לשנייה אחת וחזרה למעלה.
ד. בפרק 3, משהו בחדר גרם לאות להשתבש ולאבד פוקוס באמצע טייק מוצלח.
האם לשחקן אואן קופר, שמגלם את ג'יימי, היה ניסיון קודם?
לא. באופן מפתיע, "התבגרות" הייתה עבודת המשחק הראשונה של אואן קופר בכלל. בריאיון ל"וראייטי", קופר בן ה-15 (שהיה בן 14 בזמן הצילומים) הודה שלא היה לו שום ניסיון. "ממש רציתי להתחיל לשחק לפני כמה שנים. זה לא היה הרבה זמן", הוא אומר. "בתור ילד רציתי להיות כדורגלן".
קופר החל ללמוד משחק כתחביב בלבד בשיעורים שבועיים של שעה מדי יום שלישי, שם היו מקבלים קטע מתסריט ופשוט קוראים אותו. הוא הצטרף לסוכנות קטנה ובאמצעותה קיבל את הבקשה להקליט אודישן עצמי ל"התבגרות".
צוות ההפקה צפה באלפי אודישנים לתפקיד, והיה ברור שקופר הוא אחד המובילים. שאהין בייג, מלהקת הסדרה, ידועה בכך שהיא מוצאת כישרונות חדשים. היא חיפשה בבתי ספר למשחק, מועדוני נוער ובתי ספר לתיאטרון, אך גם ביקשה למצוא מישהו שמעולם לא שיחק קודם.
ברנטיני טוען שקופר הציג כישורים שלשחקנים מבוססים רבים אין: "שחקנים מתאמנים שנים על גבי שנים ועדיין לא יכולים לשלוט במה שאואן עשה, שזה בעיקרון להיות ברגע, להקשיב ולהיות אמיתי".
מה שהפתיע את הצוות עוד יותר היה היכולת של קופר לנתק את עצמו רגשית לאחר צילום סצנות אינטנסיביות. ברנטיני מספר: "בכל יום היינו עושים את הטייק, שלוקח שעה, וכולם ליד המוניטורים היו בוכים. והייתה לנו פסיכולוגית שם כדי לוודא שאואן בסדר. אבל היא לא יכלה למצוא אותו. היא הייתה שואלת, 'איפה אואן?' והוא היה בחוץ משחק סווינג בול. הייתי שואל, 'חבר, אתה בסדר?' והוא היה אומר, 'כן, רגע, אני מנצח כאן!'"
עוד לפני ש"התבגרות" שודרה, קופר כבר נבחר לתפקיד הית'קליף הצעיר בסרטה של אמרלד פנל "אנקת גבהים", לצד כוכבים כמו מרגו רובי וג'ייקוב אלורדי. סטיבן גרהם המליץ עליו לסוכנת שלו לאחר שצפתה בקטע מהפרק הראשון של "התבגרות".
איפה צילמו את הסדרה?
רוב הסדרה "התבגרות" צולמה בפונטפרקט בעיר וייקפילד בווסט יורקשייר, אנגליה. הצוות השתמש באולפנים באזור דרום קירקבי, יורקשייר, שבדרך כלל משמשים כמרחב אימונים ללהקות מוזיקה. האולפנים האלה הפכו ל"מרכז העצבים של כל ההפקה" לפי ברנטיני, והצוות בנה בהם את תחנת המשטרה וחדר הראיונות לפרק 3.
האם "התבגרות" מבוססת על סיפור אמיתי?
לא בדיוק. אף שהסיפור הספציפי של ג'יימי אינו מבוסס על אדם או אירוע אמיתי, הרעיון לסדרה נבע מדיווחים בחדשות שגרהם שמע עליהם, על נערים צעירים המעורבים בפשעי סכין.
"היה אירוע שבו נער צעיר [לכאורה] דקר נערה", מספר גרהם לאתר "טודום" של נטפליקס. "זה הדהים אותי. חשבתי, 'מה קורה? מה קורה בחברה כשנער דוקר נערה למוות? מה האירוע המחולל כאן?' ואז זה קרה שוב, וזה קרה שוב, וזה קרה שוב. באמת רק רציתי להפנות לזה זרקור ולשאול, 'למה זה קורה היום? מה קורה? איך הגענו לזה?'"
מה קורה בסוף הסדרה "התבגרות"? האם ג'יימי אכן רצח את קייטי?
כן, ג'יימי אכן רצח את קייטי. למרות שבתחילת הסדרה גורמים לנו להאמין שנער בן 13 כמוהו לא מסוגל לפשע כזה, האמת מתגלה בסוף הפרק הראשון.
בעשר הדקות החותמות של פרק הפתיחה, החוקרים חושפים צילומי מצלמת אבטחה במגרש חניה שמראים את ג'יימי דוקר את קייטי שבע פעמים. הוידאו אכזרי ובלתי ניתן להכחשה. "רצינו שהקהל ירגיש את אותן תחושות שאדי מרגיש כשהוא מסתכל בזה ומבין מה ג'יימי עשה", אומר גרהם.
בפרק הסיום, שמתרחש 13 חודשים אחרי הרצח, ג'יימי מחליט לשנות את הודאתו ולהודות באשמה. ת'ורן מסביר שזהו הרגע הראשון של "ודאות" אצל ג'יימי מאז שפגשנו אותו בפרק הפתיחה. על פי התסריטאי, האבולוציה של ג'יימי החלה בפרק השלישי, במהלך השיחה המורכבת שלו עם בריוני, הפסיכולוגית הקלינית בגילומה של ארין דוהרטי.
כל פרקי "התבגרות" זמינים בנטפליקס.