"טופ בוי": ייתכן שזו הסדרה הכי טובה בנטפליקס. אז איך זה שאף אחד לא מדבר עליה?

דרמת הפשע הבריטית - שמאז ראשית ימיה זכתה בהשוואות (מוצדקות) ל"הסמויה" - מלאה באקשן, טוויסטים ורגעים מורטי עצבים. היא גם אחת הסדרות הכי מרגשות ורבות עוצמה בטלוויזיה. בכל זאת, מחוץ לבריטניה היא עדיין לא עושה הדים. לקראת העונה החדשה, הגיע הזמן שזה ישתנה

16/03/2022
טריילר "טופ בוי" עונה 3 (נטפליקס)

ארבעה פרקים בלבד מנתה העונה הראשונה של "טופ בוי", דרמת פשע שעלתה ב-2011 בערוץ 4 הבריטי. ואחריה היא חודשה לעונה שנייה עם מספר פרקים זהה, שהגיעה ב-2013 ואז בוטלה. נתוני הצפייה לא היו מרשימים במיוחד. עבור סדרה שעוסקת בכמה מהדמויות שהטלוויזיה לא טורחת להפנות אליהן זרקור, היה בביטול הזה משהו סמלי: הציבור לא התעניין בהן בחיים האמיתיים וגם לא על המסך.

הסדרה גוללה את הסיפור של כמה סוחרי סמים בשכונת העוני מוכת הפשע "סאמרהאוס" - אמנם פיקטיבית אבל מייצגת לא מעט אמיתיות - שנמצאת ברובע האקני במזרח לונדון ומורכבת בעיקר מאוכלוסיה שחורה. היא עקבה אחר שני ילדים שנדחקים אל החיים האלה בשל המצב הכלכלי הקשה של משפחתם, או סתם בשל היקסמות מאורח החיים והאפשרות להרוויח כסף כפי שהוריהם בחיים לא יצליחו לעשות. הטופ בוי של השכונה, כלומר הבוס של עסקי הסמים המקומיים, היה דושיין (הזמר והראפר אשלי וולטרס, שפעל תחת השם אשר די כחלק מלהקת So Solid Crew, ובעצמו נעצר ונכלא בשל אחזקת נשק חם טעון), ולצדו שותפו וחברו הטוב מילדות, סאלי (קיין רובינסון, גם הוא ראפר, שידוע בשם הבמה קיינו). שניהם עשו כל מה שצריך כדי להישאר בפסגה.

התיאור לבדו מעלה על הדעת סדרה אחרת מהעבר השני של האוקיינוס האטלנטי - "הסמויה", ו"טופ בוי" אכן זכתה להשוואות קבועות אליה. כמוה גם הסדרה האמריקנית עוסקת בצורה אותנטית ומפוכחת בסוחרי סמים. כמוה היא מציבה בחזיתה דיירי שכונות מצוקה, בעיקר שחורים, שהמערכות הממשלתיות או העירוניות הפקירו. כמוה האקשן בה מחוספס, ברוטלי ונטול הדר. כמוה היא נודפת ייאוש ובכל זאת מלאה ביופי. כמוה היא זכתה בזמן אמת לנתוני צפייה זעומים.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה!

סקר מבקרים עולמי קבע: "הסמויה" היא הסדרה הטובה ביותר של המאה ה-21

לכתבה המלאה
גם הזאבים זוכים למבט מורכב והומני. אשלי וולטרס וקיין רובינסון, "טופ בוי"(צילום: Chris Harris/Netflix)

איריס קול משוחחת עם עידו ישעיהו על "טופ בוי"

למען הסר ספק, "טופ בוי" עדיין לא נמצאת בספירות העליונות של "הסמויה". הסדרה הבריטית חסרה את ריבוי נקודות המבט (המשטרה, בתי הספר, הפוליטיקאים וכו') ובעיקר את הליריות. למרבה הצער, מלבד במולדתה היא גם לא זוכה ליותר מדי באזז בקרב המבקרים, כזה שלפחות היה מאפשר לה לצמוח לאיטה מפה לאוזן. אך גם כפי שהיא, זו כנראה הסדרה הכי קרובה ברוחה, באיכותה וביופיה ל"הסמויה" מאז שזו הסתיימה ב-2008; או אפילו, אעז לומר, מאז העונה הרביעית ב-2006. היא מציגה עולם ריאליסטי, קודר וקשה, שהדמויות בו, אכזריות ככל שיהיו, בכל זאת מתמודדות עם מצפון נוקף ושאריות של אנושיות.

האיכויות שלה לא נעלמו גם מעיניו של דרייק. ארבע שנים אחרי ש"טופ בוי" ירדה מהמסכים, הראפר הקנדי הצליח לשכנע את נטפליקס להשיב אותה לתחייה, וב-2019 היא חזרה עם עונה חדשה שכוללת עשרה פרקים - יותר ממספר הפרקים של שתי העונות הראשונות גם יחד. אל צמד הגיבורים המוזיקליים הוסיפה הסדרה גם את אחת מכוכבות ההיפ-הופ הבריטי הגדולות של השנים האחרונות, ליל סימז (תחת שמה האמיתי, סימביאטו אג'יקאוו), וכן את מי ששנה לאחר מכן יזכה בפרס הכוכב עולה בטקס פרסי הבפט"א, מייקל וורד ("סיפור אפל", "גרזן קטן: רוק אוהבים").

הליהוק שלהם מסמל משהו מכברת הדרך שעברו השחורים בבריטניה בשנים מאז שהסדרה ירדה מהמסך ועד שחזרה. ליל סימז היא אחת מלא מעט מוזיקאים בריטים שפרצו את נישת ההיפ-הופ או הגריים המקומיים והפכו לכוכבים גם מחוץ למכורתם. במקביל, בטלוויזיה ובקולנוע צמח דור של יוצרים בריטים עם אמירה מקורית ואישית על התרבות השחורה - הבולטים שבהם הם סטיב מקווין מאותה "גרזן קטן" ומיקיילה קול, יוצרת "להרוס אותך" המהוללת. לכן שובה של "טופ בוי" (שהיוצר שלה דווקא לבן - רונאן בנט האירי) נפל על קרקע פוריה בהרבה מאשר בתחילת העשור הקודם. בהתאם, בסיבוב הנוכחי שלה היא זוכה בבריטניה למעמד חזק בהרבה. בשבוע שבו עלתה היא תפסה שם את המקום הראשון בדירוג הסדרות הפופולריות בנטפליקס, ובאופן כללי הפכה במולדתה לתופעת תרבות.

עוד בוואלה!

מלאכים ושדים: "העלאה" ממשיכה להיות הדיסטופיה הכי חמודה בטלוויזיה

לכתבה המלאה
כוכב עולה. מייקל וורד, "טופ בוי"(צילום: Chris Harris/Netflix)

מאחר שהזכויות על שתי העונות הראשונות לא שייכות לנטפליקס, ענקית הסטרימינג חילקה את הסדרה לשתיים: המקורית נמצאת בשירות תחת השם "טופ בוי: סאמרהאוס", ואילו החדשה הפקיעה לעצמה את השם "טופ בוי". בשלב הזה כבר פקעו הזכויות של נטפליקס על העונה הראשונה של "סאמרהאוס", אבל מאחר שכל עונה יכולה לעמוד בפני עצמה - שוב, בדומה ל"הסמויה" - אפשרי להתחיל מהשנייה (וכדאי לעשות את זה מהר, כי מן הסתם גם היא תיעלם מהשירות בעתיד הלא רחוק). זה נכון בפרט מאחר שהעונה השלישית, כלומר הסדרה החדשה, נראית קצת כמו ריבוט (כולל באסתטיקה שהשתפרה, הודות לכיסים העמוקים של נטפליקס). עלילתה מתרחשת שנים לאחר כן, והיא עוזרת להבין את מאורעות העבר מתוך ההקשר.

אנחנו חיים בעולם של אתחולים מחדש לסדרות עבר, כך שכבר התרגלנו לראות ילדים כוכבים שחוזרים אל חיינו בגרסאותיהם המבוגרות, ע"ע "צער גידול בנות". אך כמובן, "טופ בוי" נמצאת בצד השני של הסקאלה, ויש משהו רב עוצמה במראה של הילדים האלה, שהסדרה תיארה בעבר את המבוי הסתום של חייהם, שבים כצעירים בוגרים וממחישים את הפואנטה הטראגית. אין ישועה, לא קרו נסים. הם שבויים במשבצות הצרות, הסגריריות, שהמציאות גזרה עליהם מרגע שנולדו.

הפער העצוב הזה הוא חלק ממה שעוזר ל"טופ בוי" לקפוץ מדרגה בגרסתה העכשווית. כמו המובחרות שבדרמות הפשע, היא מלאה באקשן, תהפוכות מחוכמות ורגעים מורטי עצבים. אולם הכל מתואר בתכליתיות מינורית, קרה ומרה, נושא איתו את ההכרה ששברון הלב תמיד ברקע, תמיד נכון לפצוע, כמו הליכה יחפה על רצפה עם שברי זכוכית. ילדים שנאלצים להתבגר מהר מדי, איבה שהופכת לזעם שהופך לעוד פורענות, עוברי אורח חפים מפשע שהופכים לקורבנות. נזק משני.

עוד בוואלה!

שואוטיים: "לייקרס: קבוצה מנצחת" מבדרת כמו הקבוצה האגדית שבמרכזה

לכתבה המלאה
נשים בצל גבריות אלימה. ליל סימז, "טופ בוי"(צילום: Chris Harris/Netflix)

"טופ בוי" מקפידה לתאר את דיירי שכונת סאמרהאוס כקהילה. אנשים קשי יום, נורמטיבים ברובם, שדלותם ייעדה אותם למפגש היום-יומי עם הזאבים שמחוץ לדלתות בתיהם. לצד הגבריות האלימה של משחק הסמים והמלחמות הנלוות אליו, ולצד הילדים שלפעמים אין מי שימנע מהם להישאב, הסדרה תמיד מעלה על נס את הנשים של העולם הזה. יש בן צעיר שדואג בעצמו לאמו חולת הנפש. יש ילד שאמו ובן זוגה עסוקים במנה הבאה שלהם מכדי שיוכלו לשים לב מה הוא עושה. יש מהגרת שמגדלת את בנה החכם והחמוד עד שפתאום מפגש עם רשויות ההגירה מטלטל את עולמם. יש מטפלת סיעודית צעירה, אם חד הורית, שחולמת להתקדם בחיים ולפתוח סלון ציפורניים.

כחלק מהגישה הריאליסטית ונטולת ההטפות של הסדרה, גם הזאבים עצמם זוכים למבט מורכב והומני. דושיין מטפל באמו החולה, סאלי מנסה לגדל את ילדתו. אחד הבכירים בארגון שלהם, דריס (שון רומולוס) נאלץ לגדל בעצמו את בתו אחרי שאשתו נכנסת לכלא. ג'יימי (וורד), גנגסטר צעיר, חכם וכריזמטי שמנסה לעשות את דרכו למעלה, מטפל בשני אחיו הצעירים מאז שאמם ואביהם מתו זה אחר זה תוך זמן קצר. מוטיב ההורים והילדים מהותי ב"טופ בוי", מזכיר תמיד את העבותות המשפחתיות והקהילתיות, כמו גם את הקלות שבה הן יכולות להיקרע.

עוד בוואלה!

"ויקינגים: ולהאלה" משגעת את הגזענים, ויש לכך סיבה טובה

לכתבה המלאה
אקשן, תהפוכות מחוכמות ורגעים מורטי עצבים. וולטרס ושון רומולוס, "טופ בוי"(צילום: Chris Harris/Netflix)

גם במקרים המועטים שבהם "טופ בוי" מאדירה ומסגננת את חיי סוחרי הסמים, משהו בכך נראה אירוני במופגן. הם פשוט לא שם - בלי בריכות ראוותניות וסיגרים. היא הרבה יותר קורקטית, רגליה תמיד על הקרקע. אם השאפתנות של דושיין עוד נראית בלתי ניתנת לעצירה, המקרה של סאלי הפכפך בהרבה. ככל שהסדרה מתקדמת כך הוא נאלץ לערום בליבו טראומה על גבי טראומה, חלקן כאלה שגרם להן בעצמו, ובכך הוא הופך לאחת הדמויות המעניינות והמרגשות ביותר ב"טופ בוי". זה הדין גם בעונה החדשה, שעולה בנטפליקס ביום שישי הקרוב וכוללת שמונה פרקים. רובינסון מפליא להפגין בעיניו את הכאב האצור, מובס וכבוי למרות שהוא בפסגה. משחק מדהים ופגיע שלא גורע מהקשיחות ומהסכנה של דמותו, שהופך אותו במובהק לדבר הכי טוב בסדרה.

כבר בעונת 2019 הרחיבה "טופ בוי" את ההיקף שלה אל מחוץ לשכונה, כשדושיין התחיל את העונה בג'מייקה. הפעם היא מרחיבה אותו אפילו יותר, נודדת אל ספרד ומרוקו כדי להתחקות אל המקורות שמהם מגיעים הסמים אל לונדון, ואיתם הצרות החדשות של הכנופייה. יש בכך מהלך טבעי של העניינים - ההיקף גדל עם האמביציה. עבור הסדרה זו הזדמנות להציג את משק כנפי הפרפרים שנמצאים בצד אחד של העולם, ויוצרים את הסערות שכבר הכרנו בצדיו האחרים.

עוד בוואלה!

"מועדון ארוחת הבוקר" פלוס גופה: "אחד מאיתנו משקר" לא מביאה שום דבר חדש

לכתבה המלאה
מפליא להפגין בעיניו את הכאב האצור. רובינסון, "טופ בוי"(צילום: Chris Harris/Netflix)

יש לציין שמשיחות המכחול פחות עדינות בעונה חדשה, שכולה נשלחה לביקורת מבעוד מועד. היא נדמית קצת פחות מחושבת, מעלה קצת יותר תמיהות לאורכה. גם כך, "טופ בוי" עודנה מרשימה. קשה לא לצפות בה בגרון חנוק. היא לופתת, פשוטו כמשמעו. מעבירה בתבונה, בחמלה ובלי פשרות את הנואשות של הדמויות ושל המציאות הזו, את חוסר התוחלת והאונים, את האסון שמתרגש. שוב ושוב היא מאזנת בין המהלכים הגדולים לסיפורים הקטנים בצורה שמחדדת עד כמה האחד משפיע על האחר. שוב ושוב היא מתמודדת בכירה לתואר הסדרה הטובה ביותר בנטפליקס, ואחת הטובות בטלוויזיה בכלל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully