בינואר האחרון, לאחר שנודע כי לעדן גולן יש בן זוג, כתב הפשוטע: "מצופה ממני להאמין שעדן גולן היא בן אדם אמיתי. זה נכתב רק באהבה, אבל אני עד היום מחכה להוכחות שעדן גולן היא לא AI, וההוכחות? לא הגיעו. תבינו, היא מושלמת מדי ואני ממש מרגישה בתוך הנפש שלי שהיא רובוט שנבנה כדי שקרן פלס תוכל לכתוב שיר לאירוויזיון. עדן גולן הפציעה לחיינו אחרי ה-7 באוקטובר ומעולם לא התקיימה מחוץ למסגרת 'הכוכב הבא', האירוויזיון ומופע נקסט. חשבתי שבין לבין היא בטעינה. שהיא פרויקט של אלביט או משהו. גם עדן גולן זה לגמרי שם שהייתי נותנת לדמות ישראלית מומצאת. ופתאום מגלים לנו שיש לה בן זוג אמיתי? אני לא יודעת איך להכיל את האינפורמציה הזו אבל אני מאחלת לכם בהצלחה, עדן".
עדן, נעלבת מהפוסט הזה?
"למה להיעלב?", אומרת גולן בריאיון לוואלה תרבות. "כפרה על הפשוטע. אני עפתי על הפוסט הזה. אל"ף, אירוניה עצמית אצלי במקום הראשון. אני אוהבת בדיחות על עצמי, אני לבד צוחקת על עצמי. אין לי בעיה עם זה. בי"ת, זה באמת מצחיק וזאת לא הפעם הראשונה שאומרים 'את AI'. באתי מ'הכוכב הבא', ששם אמרו לי 'את חסרת רגשות'. אני בן אדם הפוך, אני הכי רגשית, אבל אולי אני יותר מחביאה את זה, זה לא בפומבי אצלי. אבל זה היה פוסט נדיר, אהבתי".
אולי הוא התכוון לכך שאת כל כך מושלמת בשירה, בריקוד, בהכול, שזה לא הגיוני. ואנשים תוהים איפה הפצע שלך? איפה השבר?
"יש, יש. שום דבר לא מושלם, אף אחד לא מושלם. גם לרוץ אחרי שלמות זו מחלה. בחיים אתה לא מגיע לשלמות. נראה לי היופי זה לקבל את הפגמים. האמת היא שאחד מהשירים באלבום החדש שלי הוא בדיוק על זה. תראה, אני עבדתי מאוד קשה. זה לא שנולדתי עם הדיוק הזה, עם הטכניקה הזאת, עם הקול הזה והיכולת לרקוד ולשיר באותו זמן. זה דברים שעבדתי עליהם והזעתי בשביל להגיע אליהם. אין דבר כזה מושלם ויש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ולהשתפר ואני בחיים לא מרוצה עם עצמי במאה אחוז.
"לגבי השבירות, תראה, אני כמו כל בן אדם אחר. אני יכולה להגיד בוודאות שאני לא בן אדם שכל פעם שקורה לי משהו וכואב לי משהו אני מעלה לסטוריז. אני אוהבת את הפרטיות שלי. יש את החיים שלי שמול המצלמה ושאותם אני משתפת, ויש את החיים שאני רוצה להשאיר בשבילי ולהוציא אותם דרך המוזיקה. קשה לי לדבר על השבירות שלי אבל מאוד קל לי לכתוב על זה בשירים. רוב השירים שאני כותבת זה על אהבה, על המשברים שעברתי ואיך הצלחתי לעבור אותם ומחשבות שמעירות אותי בארבע בבוקר ואני לא יכולה לישון אז אני עושה מזה שיר".
ספרי לנו על מחשבה שהעירה אותך בארבע לפנות בוקר והעיקה עלייך.
"זה כל מיני דברים שונים. אני לא איכנס לזה פה. זה יכול להיות עבודה, חיים פרטיים או דברים שקורים בעולם. אחרי 7 באוקטובר אני בכלל לא הלכתי לישון בלילות. זה נגע בכולנו. אנחנו עוברים תקופה ממש לא פשוטה. כל החטופים זה נושא שלא משאיר אותי אדישה לרגע. גם היו לי חלומות שאני מתעוררת באמצע הלילה, שחוטפים אותי ושיורים בי. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה כל החטופים עוברים. בעזרת השם שיגיעו כולם מהר הביתה".
**
צפו למעלה בראיון המלא
או האזינו לריאיון בספוטיפיי
האזינו כאן לריאיון המלא עם עדן גולן:
קשה להאמין, אבל כבר עברה שנה מאז שעדן גולן (21) עלתה על בימת האירוויזיון במאלמו שבשבדיה ולאחר הופעה מופלאה קטפה את המקום החמישי. "אני לא מאמינה שעברה שנה. בחיים לא אעכל את זה. זאת באמת חוויה חד פעמית, במיוחד בשנה שאני הייתי בה. השנה, למשל, אנחנו כבר די יודעים למה לצפות. אז הייתה הפעם הראשונה אחרי 7 באוקטובר, היינו בשיא המלחמה ואף אחד לא ידע מה לצפות, מאיומי המוות ועד לקריאות בוז ברמה קיצונית שלא ציפיתי להן. אני גם יודעת וגם לא יודעת איך אני עמדתי בזה. אני בן אדם מאוד חזק, תמיד הייתי. גדלתי במוסקבה ונכנסתי לשואו ביזנס בגיל מאוד מוקדם והתבגרתי מאוד מהר. אלה דברים שבנו לי עור של פיל. בלי החוויות האלה שהיו לי בעבר, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעמוד בכל השנאה הזאת. זה הרבה לדעת מה הערך העצמי שלך ומה אתה מביא.
"ייצגתי משהו שאני כל כך אוהבת והייתי בטוחה עם השיר. עשיתי מלא עבודה על הנאמבר ועל השירה שלי. בסוף, עם כל המשקל על הכתפיים ועם כל האחריות המטורפת הזאת, בחרתי פשוט ליהנות ולא לתת למחשבות האלה להיכנס לי לראש. איכשהו פשוט עמדתי בזה. אני לא יודעת איך. לפעמים קופצים לי סרטונים מאז, ואני רואה שבאולם לא שמעו אותי. אני לא מתביישת להגיד שאני מאוד גאה בעצמי על מה שעברתי. זה יכול להשאיר שריטה וטראומה עמוקה אצל הבן אדם. אני הפכתי את זה לכוח שלי".
קחי אותנו לבוז הראשון שחטפת.
"אנחנו מופיעים עם אוזניות אטומות ואני לא אמורה לשמוע מה קורה מסביבי. ידעתי שיהיה בוז אבל חשבתי שאני לא אשמע כלום. חשבתי שאשמע רק את המוזיקה ואת הקול שלי שרה ושזה יבטל את כל הרעש מסביב. אז בחזרות הראשונות עם הקהל קיבלתי סטירה לא קלה בפרצוף, כי הבנתי שכל מה שהתכוננתי אליו בראש - זה לא ככה ועכשיו צריך לשנות את המחשבה בשביל לעמוד בזה, כי אני לא יכולה לתת לזה להשפיע עליי. אני זוכרת שירדנו מהבמה והרקדנים התחילו לבכות. כל המשלחת בכתה, היחצנית בכתה. זה היה קשה".
זה מעליב.
"נכון, זה מעליב. אמא שלי אמרה לי 'לא יכלתי לנשום. בכיתי כשראיתי ככה את הילדה שלי, שכולה באה לשיר'. כאב לה שהייתי צריכה לחוות את זה, ובאמת, אם אני מסתכלת על זה רציונלית, איזו ילדה בת 20 צריכה לחוות כזה דבר? למה? בסך הכל באנו לעשות מוזיקה, לשיר, ליהנות. כן, נכנס גם כל הקטע שאת מייצגת את המדינה, אבל אף אחד לא צריך לחוות את זה. בקיצור, ראיתי שכולם בוכים. אני איכשהו ישר התאפסתי. ליואב (צפיר) היה רעיון שאני אשיר ויצעקו עליי בוז. הפכנו את זה כאילו לקטע טוב. אני זוכרת את החזרה השנייה. דיברתי עם עצמי, עשיתי הרבה עבודה עצמית. אני זוכרת שבחזרה השנייה חטפתי בוז על ההתחלה. נשמתי ואמרתי לעצמי 'לא אכפת לך, לא מזיז לך'. באמצע השיר נהיה בוז חזק ברמות - ויצאה ממני אש. ירדתי מהבמה ואמרתי, 'בא לי שעוד יותר יצעקו עליי!'. זה הדליק בי כל כך הרבה כוח ואש והפכתי את כל השנאה הזאת לכוח שלי ולאהבה. זה היה הסוויץ' הכי גדול שקרה בי, ששינה את כל החוויה. שואלים אותי אם הייתי עושה את זה עוד פעם, עם כל הבוז ועם כל השנאה. התשובה היא כן".
אפרופו החוויה הכללית באירוויזיון, לאו דווקא על הבמה. היה שם המון איבה ושנאה כלפייך. היו רגעים שזה היה ממש מפחיד? אפילו ברמה שחששת לחיים שלך?
"ברור. במאלמו כבר אמרתי לעצמי שאני משחררת את הפחד. אני לא אתעסק בזה בראש שלי. יש צוות שמירה ברמה לא נורמלית והם יודעים מה לעשות. היו לי שמונה מאבטחים מסביבי, מסוקים, הכול. בחרתי לא להתעסק בזה. אבל בארץ, לפני האירוויזיון, במיוחד כשהיו עליי איומי מוות שיפוצצו וישימו עליי מטרות, באיזשהו שלב ההורים שלי, שרצו שאטוס, אמרו לי: 'עדן, אנחנו לא יודעים אם זה שווה את החיים שלך'. זה הגיע למצב שחשבתי, 'וואו, מה אם אני לא אחזור?', היו לי בראש תמונות שאני עומדת על הבמה, שרה ויורים בי".
את רצינית?
"כן, אתה יודע, הראש מדמיין את הכי נורא. באירוויזיון כולם עוברים בדיקות, האולם מאובטח, אבל עדיין, אחרי כל כך הרבה איומים שאני מקבלת, אחרי כל הכתבות בטלוויזיה ובכל העולם, כבר עולות לך המחשבות הכי נוראיות לראש. היו לילות שפחות ישנתי. ושם, במאלמו, אמרתי לעצמי, אני לא מתעסקת בפחד. העפתי את זה מהראש. לא היו לי את המחשבות האלו. בחרתי לא להעסיק את עצמי בזה".
איזה מהנציגים של מדינות אחרות גילו כלפיך דווקא סימפטיה וחום ואיזה מהמתמודדים היו הכי מגעילים?
(צוחקת) "מאיפה להתחיל? מתוך 37 המדינות, הייתי אומרת שאולי ארבעה היו חמודים. טלי מלוקסמברג, כפרה עליה, אני שרופה עליה, אבל היא ישראלית. היא באמת נשמה ומוכשרת והיא לא פחדה בפומבי מכלום. נציג צרפת אמר לי מאחורי הקלעים 'איזה נאמבר!' ונציג גרמניה היה ממש חמוד. זהו בגדול".
ומי היו הכי מגעילים אליך?
"אפשר להתווכח אם זו האירית או היווניה או ההולנדי. קארמה איז א ביץ'! אוי, אפשר להגיד את זה? בכל מקרה, הכול חוזר בחזרה. אני מאוד מאמינה בקארמה ובאנרגיה. מול כל השנאה מסביב, אני באתי רק עם אהבה. אני מאמינה שזה חוזר וראיתי את זה חוזר, גם מאנשים לא ישראלים ולא יהודים מכל העולם".
איך התחרות נראתה מאחורי הקלעים? גם שם ראו בך מצורעת, נזהרו ולא דיברו איתך?
"אף אחד לא רצה להתקרב. גם היה את המקרה הזה שצילמתי טיקטוק עם הזמר מפינלנד ששר את 'צ'ה צ'ה צ'ה'. הסרטון התפוצץ, המון ראו אותו, ותוך שנייה המנהל שלו נכנס אליי לחדר בחוצפה בזמן שאני מתארגנת בלי לדפוק על הדלת. הוא פשוט נכנס ודרש להסיר את הסרטון מהרשתות. אנשים לא רצו שיסתכלו עליהם אחרת, אפילו אם הם אולי בפנים הרגישו בסדר איתנו, הם לא רצו לקבל תגובה שלילית. במיוחד אז, בשיא המלחמה, אם רק היית אומר משהו טוב כלפינו, יכלו לסמן אותך וזהו. לא ציפיתי להרבה. הייתי עם עצמי, בסביבה של אנשים טובים מהמשלחת, הרקדנים וכל הצוות, שבאמת תומכים ופה בשביל המטרה הטובה. לא רציתי לתת את האנרגיה שלי למישהו אחר, לבזבז זמן על שנאה ורוע. אני בבועה שלי ואל תיגעו בי, תודה רבה".
יש משהו שאנחנו לא יודעים על ההשתתפות שלך באירוויזיון?
"אני לא זוכרת אם סיפרתי על זה, שהעיפו אותנו מהמתחם של האמנים ביום של הגמר, אמרו לנו לעבור חדר. הם רצו לעשות לנו רע ודווקא העבירו אותנו למקום מבודד. הם עשו רק טוב. קיבלנו חדר ענק, מבודד, בלי רעש. אני שמחתי. אני תמיד בוחרת בדברים הטובים".
יובל רפאל תהיה מסוגלת לעמוד מול שריקות הבוז הרמות? איזה עצות נתת לה?
"ברור. דיברתי איתה ובהתחלה הייתה לה את אותה מחשבה שהיא לא תשמע את הבוז דרך האוזנייה. אמרתי לה, תתכונני. ראיתי שהאולם השנה הרבה יותר קטן. אצלי היו 15 אלף איש, הפעם ששת אלפים, אז העוצמה תהיה פחות חזקה. אני מאוד מקווה בשבילה שזה לא ייכנס דרך המיקרופון כמו שאצלי נכנס, בגלל הכמות של האנשים, אבל היא מוכנה להתמודד עם זה, כפרה עליה. אני מאוהבת בבן אדם. היא כל כך ראויה, היא בן אדם מדהים ומוכשר וכל כך מגיע לה להיות שם על הבמה הזאת".
יובל באה בלי הניסיון שהיה לך. קשה.
"ברור וזה באמת מטורף, אני בשוק, איך הבן אדם הזה בלי ניסיון ככה עומד על הבמה ועושה את זה. בקיצור, יובל מוכנה לזה. אני דיברתי איתה, נתתי לה את כל הטיפים, שתעשה את האימונים ובסוף הדבר הכי חשוב זה ליהנות. פשוט לתת את הלב והנשמה שלה - וליהנות. כי בסוף, אם היא לא תהנה מהרגע, היא מאוד תתבאס. זה באמת נראה לי הטיפ הכי חשוב, להאמין בעצמך, לדבר עם עצמך וליהנות".
העובדה שהשנה איגוד השידור האירופי מאשר להניף דגלי פלסטין באולם התחרות גורמת לגולן להתרגז. "לא הבנתי את זה. מה זה הדבר הזה? אני חשבתי שיהיה הפוך, שאיגוד השידור האירופי יכניס חוקים נגד כל הזבל שהיה שנה שעברה. ודגלי פלסטין? רציתי להגיד שאולי אם יהיה דגל שניים של פלסטין אבל בלי בוז, אולי זה עדיף, אבל זה לא עדיף. עדיף בלי דגל פלסטין ובלי בוז. אני מקווה שיהיה מלא דגלי ישראל. אני גם חושבת שבגלל שזה שווייץ ולא מאלמו שהיא עיר מוסלמית, יהיו פי עשרה יותר ישראלים. בבקשה, ישראלים, תטוסו לשם ותחזיקו את הדגל, זה כל כך חשוב עכשיו. אתם לא מבינים, אחד הדברים הכי כיפים היה לצאת אל הבמה ולראות את דגלי ישראל, זה פשוט חימם את הלב. אין כמו ההרגשה הזאת".
השנה את עומדת להגיש את הנקודות מישראל. מה שמזכיר ששנה שעברה איגוד השידור האירופי אסר על מגישת הנקודות הישראלית לענוד את הסיכה הצהובה שקוראת לשחרור החטופים, כפי שתכננה לעשות.
"די, נו, לא ידעתי את זה".
אולי יש לך רעיון איך לעקוף את זה?
"הלוואי שהייתי יכולה להגיד להם שיש להם עסק עם בן אדם מאוד עקשן, אבל לצערי ה-EBU זה אנשים קשים. אני רוצה להאמין, שאם הם הרשו דגלי פלסטין הם ירשו סיכת חטופים. ומה אם אני אעשה סיכת חטופים עם דגל של ישראל כחול לבן?".
מה חשבת על מחאת היוצרים שפרצה בעקבות הבחירה החוזרת בקרן פלס כיוצרת שיר האירוויזיון, והטענות שזו לכאורה הפרת תקנון וחוסר הוגנות?
"אני אגיד לך ככה. אל"ף, לא באמת נכנסתי לכל הדבר הזה. אני יודעת שהייתה סערה, שהיו יוצרים שהתערבו".
אמרו שזה מכור.
"קרן, כמה שאנשים ירצו או לא ירצו, היא כותבת ויוצרת מדהימה. אחת הטובות. היא יודעת להביע רגש ומשמעות. אי אפשר לדעת איזה שירים שלחו. אני רוצה להאמין שהוועדה וכל מי שחלק מהוועדה יודעים לעשות את הבחירה הנכונה".
המחאה של היוצרים הרציניים, שאפשר להבין אותה, טענה שהתקנה לפיה אסור לדעת מי יוצרי השירים לא מתיישבת עם כך שקרן הקליטה בקולה את הסקיצה, וטענה גם נגד העבודה שליובל ולקרן יש את אותה מנהלת. כל זה צרם והריח לא כל כך טוב.
"אני באמת לא נכנסתי לזה. יש הרבה מנהלים שמתעסקים בכמה אמנים ולא באמנית אחת. לגבי ההקלטה, אני גם שלחתי שירים עם הקלטת הקול שלי. זה מותר? בפועל, אם השיר נוגע ועובד, לא משנה מי שר אותו, קרן פלס או ילדה מהשכונה או איזשהו גבר. אם השיר עובד, הוא עובד. אני מאמינה שככה בחרו את השיר, עם המילים והמשמעות ואני הכי רוצה להאמין שזה היה הוגן. בסוף יש לנו שיר טוב שמייצג אותנו. צריך לתמוך בשיר, לתמוך ביובל ולתת לה את כל הגב שהיא צריכה".
איזה שיר יותר אהבת, של השנה או של שנה שעברה?
(צוחקת) "תקשיב, השיר השנה הוא מדהים, אבל לי יש משהו אישי עם 'הוריקן'. אני חושבת ששני השירים מדהימים ושונים לגמרי. הם מייצגים רגשות אחרים. אז השיר שלנו היה יותר על הכאב ועל איך אנחנו מנסים להתמודד עם כל הסערה הזאת. השנה השיר כבר יותר בהיר, הנה יום חדש. זה שונה לגמרי. גם בעיניי אני ויובל שונות לגמרי ומביאות דברים שונים".
כשמסתכלים אחורה על הנציגים של ישראל לאירוויזיון בשנים האחרונות, רבים מהם התקשו להתרומם אחרי התחרות: חובי סטאר, נדב גדג', קובי מרימי, אימרי זיו, עדן אלנה. עד כמה יש בך את הפחד שזה יקרה גם לך ושתתויגי כ"עדן גולן מהאירוויזיון"?
"אין לי. אני לא מאמינה בפחדים. תראו, זאת הייתה זכות עצומה. אני יודעת שזה דבר שילווה אותי ויזכרו אותי, גם בגלל השנה שהופעתי בה, זו לא עוד שנה של אירוויזיון, זה משהו שנכנס להיסטוריה, והשיר נהיה סמל, אז אני לא מתביישת בזה ולא מתחבאת מזה. להפך, אני מאוד גאה בזה. אי אפשר לדעת לאן הדרך תוביל. אני מאמינה באומנות ויודעת שאני אמשיך ליצור ולעשות מוזיקה ולהופיע עד סוף חיי, ועד שאגשים את כל החלומות שיש לי בראש, ויש לי המון חלומות גדולים".
היית רוצה לעשות סיבוב שני באירוויזיון, כמו אילנית, יזהר כהן ודנה אינטרנשיונל?
"אני לא אוהבת לפסול שום דבר, נבר סיי נבר. אי אפשר לדעת מה יקרה. עכשיו, אני חושבת, זה הזמן לאנשים אחרים להראות את הכוח שלהם ואת האומנות שלהם. בשנים הקרובות לא נראה לי, אבל אתה יודע, בעתיד, אם תהיה הצעה, אולי".
יש את השבדית, לורן, שחזרה לאירוויזיון וניצחה בפעם השנייה.
"נכון. אני לא ניצחתי. תראו, אם אני חוזרת לשם, זה רק בשביל לנצח (צוחקת). בכללי, המקום זה הדבר האחרון שהיה אכפת לי. זה שהגענו למקום חמישי זה משהו לא נתפס".
וקיבלת תמיכה עצומה מהקהל.
"לא היו נקודות מהשופטים. בזכות הקהל עליתי למקום חמישי, שזה לא נורמלי בעיניי. אני כל כך בטוב עם המקום הזה. אבל בוא נראה מה יהיה בעתיד, אי אפשר לדעת, לא פוסלת כלום".
ספרי לנו על אלבום הבכורה שלך שייצא בקרוב. נשמע שם עדן אחרת ממה שהכרנו?
"תראו, בפועל מכירים אותי כעדן גולן 'הוריקן'. זה שיר ספציפי, שנראה לי הראה המון צדדים שלי, אבל עדן כל כך שונה ואוניברסלית ויש בי עוד כל כך הרבה צדדים, מבלדות ועד היפ הופ שאני מאוד אוהבת. אני עובדת על האלבום שנה, מאז האירוויזיון, נמצאת מלא באולפנים, מנסה כל מיני דברים וכותבת על החוויות שלי, גם מהעבר, גם מהשנה הזאת שחוויתי. אני ממש מתרגשת שסוף סוף אני יכולה לתת לאנשים לשמוע, לטעום, להרגיש ולחוות קצת יותר ממני ולהראות עוד צדדים שלי. יש שירים מאוד אמנותיים. אני לא אוהבת מגבלות במוזיקה. אני אוהבת ללכת למקום המוזר, כי הרבה פעמים מהדברים ההזויים האלה שאתה סתם מנסה, יוצא יהלום. יש שירים יותר רגועים, שירים יותר פופ-דאנס ושירים עם טוויסט קטן והכל זה עליי. זה קצת מלחיץ כי אני מרגישה שאני חושפת עוד שכבה של עור".
נודע לנו שלייבל בינלאומי גדול פנה אלייך, קיים איתך מגעים - אבל בסוף החליט לא להחתים אותך בטענות בסגנון "הסיטואציה הנוכחית מדאיגה אותנו". בסביבתך חושדים שזאת אנטישמיות או אנטי-ישראליות, תופעה שלא זרה לך.
"לא, לא זרה. היו כמה מקרים כאלה שם. אני לא איכנס לשמות ופרטים אבל כן, הייתה חברה, שממש הגענו להתחיל לעבוד, ופתאום הם חוזרים אלינו ואומרים 'סליחה, העברתי את זה למשרד שלי ואף אחד לא מוכן לקחת את הפרויקט הזה. אני מצטער, אני לא יכולה לקחת את זה'. תבינו, זה בן אדם יהודי שמשתמש בביטוי 'Bring Them Home Now'. זו חברה בינלאומית שעובדת עם אמנים גדולים, הרבה מהם הם פרו פלסטינים והם ומפחדים 'ללכלך' את השם שלהם ולאבד את האנשים הגדולים. עצוב לי לראות את זה, במיוחד מיהודים בתחום, כי במצבים כאלה אתה מצפה שיהודי יתמוך ביהודי. קצת עצוב, אבל זה העסק, הוא מסריח ומגעיל. לא אכפת לי. יהיו לי מלא דלתות סגורות, עד שאחת תיפתח. אז הכל טוב, אני ממשיכה".
הסינגל הראשון מהאלבום, "Wait for you", שהיית שותפה בכתיבה שלו, הוא על בן זוגך. לפני הזוגיות הזאת, הבנתי שאמרת שאת נגד זוגיות, שמבחינתך קודם כל עבודה במקום הראשון. אז מה קרה?
"אני לא יודעת. אני אגיד לכם את האמת, אני הייתי הכי נגד זוגיות. אפילו אמרתי לו בפנים, 'אני לא רוצה זוגיות, לא נכנסת לשם'. אבל נפלתי על בן אדם כזה טוב ותומך ומבין. כשזה קצת התחיל להתקדם, באיזשהו שלב אמרתי, 'לא, אני מפחדת'. אני גם מגיעה מזוגיות רעילה בעבר ולא הייתי הרבה זמן בקשר עם גברים ומאוד פחדתי, לא רציתי לפתוח את עצמי למישהו. זה משהו מאוד קשה בשבילי להיפתח למישהו, ולהכניס מישהו לחיים שלי, במיוחד אחרי שכבר נהייתי בישראל איזשהו סמל ואני מפחדת שישתמשו בי. אבל הוא בן אדם כל כך טוב ונשמה ומדהים שלא יכולתי לוותר עליו. אין הרבה אנשים טובים בעולם הזה וקשה למצוא את הבן אדם שמתאים לך, במיוחד במקום שלי. קשה לצאת עם אמנית שעובדת נונסטופ וחוזרת אלוהים יודע מתי, ואני כל הזמן בחו"ל והוא גם יודע את זה. העבודה והקריירה שלי תמיד יהיו במקום הראשון ורק אחרי זה הזוגיות. אז זה קשה ולא פשוט. אני יכולה להגיד שאני מאוד מאושרת. חמסה, חמסה, חמסה, בלי עין הרע".
את הולכת לטיפול פסיכולוגי?
"לא".
מה פסיכולוג יכול היה להגיד על זה שמצד אחד את לא מפחדת לעמוד מול אלפים שצועקים לך בוז ומצד שני מפחדת ממישהו אחד שיגיד לך שהוא אוהב אותך?
"אני לא יודעת, פסיכולוגים שרוצים לכתוב לי מה זה אומר, אני אשמח. סתם משהו מצחיק ודומה לנושא הזה: אני בכיף, בלי פחד, מרגישה הכי חופשיה בעולם, אם אני עומדת על במה מול אלפי אנשים, שים לי מיליונים. שים אותי בין האנשים האלה - התקף חרדה, אני מרגישה כאילו אני הולכת למות עוד שנייה. אבל אם אני שרה על הבמה, אין לי בעיה. אני מרגישה שזה הבית שלי. זו המהות שלי. אלוהים נתן לי איזושהי מתנה שאני עובדת עליה. הוא הביא לי את זה בשביל לעשות טוב ולאחד אנשים וקצת לפזר אהבה".
כפי שפורסם לראשונה בוואלה תרבות, גולן לוהקה לתפקיד משחק ראשי וראשון בחייה, בסדרה המסקרנת "זרות" של יס, שמבוססת על ספר באותו השם של ליהיא לפיד ומביים ציון רובין. עוד נודע לנו כי גולן הייתה אמורה לגלם שחיינית, אבל בגלל שהיא אלרגית לכלור היא לא יכולה להצטלם בבריכה, כמעט ויתרו עלייה - אבל בגלל שלפיד ורובין כל כך נדלקו עליה הם החליטו לשנות בשבילה את הדמות והעלילה. "אני עוד בתהליך, רק התחלנו. את רוב התפקיד שלי אני מצלמת בחו"ל. יש שם סצנות אינטנסיביות. אני שמחה שיש לי את ההזדמנות. אני בתהליך הזה כבר מלא זמן, נראה לי בתקופת האודישן הראשון ל'כוכב הבא' היה לי אודישן ראשון לסדרה, אז אני ממש שמחה שזה סופסוף קורה".
את משחקת בסדרה צעירה בארצות הברית, שאחרי ה-7 באוקטובר החברים שלה יוצאים נגדה כי היא ישראלית. זה מציף בך משהו מזכרונות הילדות ברוסיה? מההאנטישמיות?
"זה תפקיד שאני באמת מרגישה מאוד טבעית בו, אם אפשר ככה להגיד. הדמות שלי מאוד אצילה וחזקה ותמיד מנסה למצוא פתרונות ולא נותנת לדברים מסביב להשפיע עליה. אני מרגישה שזה מאוד דומה לי, כעדן, גם כי עברתי אנטישמיות, גם ברוסיה וגם באירוויזיון. לא נראה לי שזה באמת מציף בי אבל יש זיכרונות ממה שעברתי ברוסיה".
את שגרירה ומסבירה מעולה למדינה. אנחנו מניחים שזה מאתגר לא מעט. למשל, כששואלים אותך בראיונות בחו"ל על הממשלה הישראלית ועל דברים לא פשוטים שקורים בצד שלנו, מה את עונה?
"אני לא נכנסת לפוליטיקה, אוקיי? אני לא מבינה".
גם באירוויזיון שאלו אותך המון על זה.
"אין לי מה גם להחביא מהשאלות האלו. אני באמת לא נכנסת לפוליטיקה. אני יודעת מה קורה במדינה שלנו ואני יודעת את האמת שלנו, ואני יודעת גם מה קורה מסביב בחו"ל ועל אנשים שלא מודעים, וצריכים קצת ללמוד ולא להאמין לכל מה שכתוב באינטרנט. אבל אני לא נכנסת לפוליטיקה, יש אנשים שזה התפקיד שלהם להתעסק בזה. אני בסוף באה לעשות מוזיקה. באותה הזדמנות יש לי את האפשרות הזאת להציג את המדינה שלנו ולהשמיע את הקול שלנו כמדינה וגם לספר על החטופים שאנחנו מחכים להם בבית. בזה אני מתמקדת".
סיפרת שאמא שלה חשבה שאת זמרת למקלחת, שאת באשליה. חוץ מההורים היו עוד אנשים שחשבו שזה רעיון לא טוב להיות זמרת? היה לך פלאן B?
"לא! מה זה פלאן B? לא! מגיל תשע, ישר למטרה. אין, אין פלאן B. ברור שהיו מלא אנשים שלא האמינו בי. ברוסיה גם היו כאלו שאמרו 'את חייבת להחליף את השם, את בחיים לא תצליחי עם השם הזה' ואנשים שאמרו 'את לא מוכשרת'. אנשים תמיד ידברו ותמיד ילכלכו. יש הרבה אנשים שמשעמם להם בחיים והם צריכים להתעסק במשהו. אבל זה לא הזיז לי, להפך, איפשהו זה אפילו הדליק אותי. כל מי שאמר לי לא, אני אומרת: אני אראה לך!".
נסי להסתכל 20 שנה קדימה. איפה נראה אז את עדן גולן?
"וואו, אני מקווה להיות במקומות גדולים מאוד. בעזרת השם כבר אולי אחרי כמה סיבובי הופעות עולמיים. סינגלים במקום הראשון במצעד הבילבורד. בגיל 40 אולי בכיוון לעשות הופעת מחצית בסופרבול".
אני מת על זה שאת חושבת בענק. תמיד שאני שואל את השאלה הזאת, אומנים אומרים "להמשיך בשלי", "להוציא אלבומים", "לעשות מוזיקה", שזה אחלה. אבל את חושבת בענק.
"אולי הריאיון הזה יהיה כמו הריאיון של בילי אייליש, שיושבת ואומרת, יש לי עכשיו 15 אלף עוקבים, ושנה אחר כך היא כבר ב-15 מיליון עוקבים. אני באמת אוהבת יותר להחזיק את החלומות שלי לעצמי ואני לא נכנסת לפרטים, אבל אני חולמת בגדול. ואני מאוד מאמינה בחזון ובעבודה מאוד קשה. ברור שעכשיו, ביום יום, אני ממשיכה בשלי, יוצרת את המוזיקה ואעשה את הכל בשביל שאגיע למקומות האלה. מה שבסוף יהיה יהיה. מגיל תשע אני חולמת בגדול. אני לא יודעת איזה ג'וק נכנס לי לראש בגיל תשע, אבל הוא לא יצא ממני".
בסיום הריאיון התקלנו את עדן גולן בבקשה שתנסה לשיר את מילות השיר "הוריקן" על מנגינת השיר "New Day Will Rise" . היא עמדה במשימה בכבוד - צפו בקטע המלא בסוף הריאיון המצולם